שדי חמד/כללים/ח/לט
|
< הקודם · הבא > |
כלל ט"ל חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא אמרינן גבי הקדש כן כתב הרב מגן אברהם (בסי' דק"ן ס"ק כ"ג) בשם האגודה וציין שקלים פרק ז' וכונתו להוכיח משם דאין חצר הקדש קונה עיין להרבנים מחצית השקל ופרי מגדים באשל אברהם וכתב הרב דגול מרבבה שכן כתבו התוספות ורשב"ם בבבא בתרא ד' ע"ט ועיין להרב תוספת יום טוב בפרק ג' משנה ו' דמסכת מעילה וצ"ע ליישב דהרב חתם סופר בחלק א"ח סוף סי' מ"ד מוכיח ממתניתין דשקלים דגם בהקדש אמרינן דחצרו קונה עי"ש ותמיה לי על מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן במערכת הזיי"ן אות קי"ט ד' מ"א סוף ע"ב (מדפוס אשכנז) ואילך שלא זכר דברי הרבנים תוספת יום טוב ומג"א הנ"ל כיעי"ש. אחר זמן רב ראיתי שבמערכת החי"ת סוף סי' ק"מ הביא דברי התוי"ט ועי"ש מה שכתב על דבריו ועיין בס' מלאכת שלמה בשו"ת ח"מ ד' כ"ח ע"ג והרב יפה ענף בד' ס"ד ע"ב אות א' ציין לעיין באסיפת זקנים לבבא בתרא ד' ע"ט בשם הר"ן ובחידושי הרמב"ן שם וכתב דנראה מדברי הרב מחנה אפרים דלמאן דאמר חצר מדין שליחות אתרבאי קונה חצר הקדש (עיין בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת ה' אות ע"א) ובשו"ת פרת יוסף מסלאנים סי' י"ד (בד"ה וראיה גדולה) תמה על המג"א שלא זכר דברי התוס' דב"ב ולא ראה דברי הרב דגול מרבבה הנ"ל שקדמו בזה ועיין להרב עונג יום טוב סי' י"ו מאי דשקיל וטרי בזה ובגליון רעק"א במתני' דשקלים הנ"ל ציין לעיין בקצות החשן סי' ר' וכתב שבתשובה האריך בזה ובקונטריס אסיפת דינים במערכת בית הכנסת אות כ' (בשדי חמד ח"א) כתבתי קצת בענין זה עי"ש והרב אזן אהרן בד' ל"ד אות ל"ח כתב דהרב מג"א (בסי' קנ"ד ס"ק כ"ג) והביא דבריו הרב פחד יצחק במערכת המ"ם ד' קפ"ט ע"ג כתב דאין חצר קונה להקדש וחידוש הוא שלא הזכיר מדברי המחברים שהבאתי למעלה אין גם אחד מהם:
ומה שציין הרב יפה ענף להאסיפת זקנים לבבא בתרא ד' ע"ט בשם הר"ן אלה הדברים הכתובים שם אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים וכו' אין מועלים במה שבתוכן פירש רשב"ם לפי שאין חצר הקדש קונה דחצר משום יד איתרבאי ואין יד להקדש ואחרים פירשו דאף אם תמצא לומר דחצר הקדש קונה אין מעילה בקנייתם דבמאי דקדיש ממילא ליכא מעילה דהא אפילו בגדולי הקדש דמגוף הקדש קא אתו סובר ר' יהודה דאין מועלין ועד כאן לא פליג עליה ר' יוסי אלא בגידולי הקדש משום דמהקדש קא רבו אבל במה שחצר הקדש זוכה אפילו ר' יוסי מודה דאין מעילה בזכייתם הר"ן עכ"ל. ונראה קצת מזה שהאחרים לא ברירא להו דאין יד להקדש וחידושי הרמב"ן לבתרא שציין ביפה ענף אין אצלי אך ראיתי שהגאון עונג יום טוב בסי' ט"ז כתב בשם חידושי הרמב"ן הנ"ל בסיגנון לשון האחרים שהביא הר"ן וז"ל והרמב"ן כתב דאפשר לומר דאי נמי יש יד להקדש ונקנה להקדש מכל מקום מעילה ליכא בזכייתן עכ"ל וכתב דשיטת הרמב"ן היא דיש יד להקדש ואין נראה כן לדעתי הקצרה שכל כונת הרמב"ן הוא דאף אם תמצא לומר דיש יד להקדש מכל מקום אין בו מעילה אבל יתכן שדעתו אינה כן אלא כמו שכתבו הרשב"ם והתוספות דאין יד להקדש או דעל כל פנים לא ברירא ליה האי דינא אבל לא שדעתו מחלטת שיש יד להקדש וממה שכתב רב אחד הובא בספר יוסף אומץ (מרבני אשכנז) בדף ס"ט ע"ב נראה קצת שבספר קצות החשן מבין בדעת הרמב"ן דיש יד להקדש ותמה עליו מסוגיא בשבועות ד' כ"ד במאי דמקשינן והרי מוקדשין וכו' עי"ש ואין ס' קצות החשן מצוי אצלי לראות דב"ק דאולי לא מפני שמחליט כן בדעתו מקשי עליו רק קושיתו היא על מה שנראה כמסתפק ואילו מהש"ס מוכח דאין יד להקדש:
וכתב שם בעונג יום טוב דאף לשיטת הרמב"ן דיש יד להקדש מכל מקום דברי האגודה שהביא המגן אברהם (שאם מצא מציאה בחצר בית הכנסת לא זכה הבית הכנסת משום דקנין חצר משום יד הוא ואין יד להקדש) נכונים וגם הרמב"ן מודה לזה דדוקא בהקדש גבוה שאין לשום אדם זכות בו הוא דאמרינן דיש יד להקדש וקנה המציאה אבל בחצר בית הכנסת שיש חלק בה גם לקטנים ולחרשים ומה שמוכרים בית הכנסת של רבים בשבעה טובי העיר וכו' הוא מטעם שטובי העיר הם כאפוטרופוסים לחרשים ולקטנים כמו שכתב הר"ן במגילה אם כן כשם שאם הגביהו חרש ופקח איזו מציאה מתוך שלא קנה החרש לא קנה הפקח דמה שביד החרש נעשה כמונח בקרקע כדאמרינן בבבא מציעא ד' ח' הוא הדין חצר הקנויה לחרש ופקח כיון דחצר דקטנה לכולי עלמא משום יד אתרבאי הרי זה דומה להגביהו שניהם שהרי גם כח החרש מעורב בו ומתוך שלא קנה חרש לא קנה פקח דיד שניהם שוה ויד שניהם הגביהו המציאה וכיון שבחצר זו מעורב יד החרש לא קנה גם הפקח אלו תורף דב"ק והאריך להוכיח ולבאר החלקי הסותר לזה וליישב על נכון עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |