שדי חמד/כללים/ה/קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים קב

קב התראת ספק דקיי"ל דהוי התראה לעיל אות נ"ג כתבתי בשם כמה מרבנן קדישי דדוקא כשמתברר אח"כ שעשה איכור אבל כשא"א להתברר אינו בכלל התראה כלל עי"ש בד"ה וראיתי בשו"ת שואל ומשיב וכו' ומשם והלאה, ומילי דסברא נינהו ועתה בא לידי ספר עמודי אש לאחד המיוחד מגאוני דורינו יצ"ו וראיתי שם בדף א' ע"ב מר קעסיק ע"ד רש"י סנהדרין פ"ט ע"ב עמ"ש בש"ם ודילמא הדרו ביה שכ' הת"ס ותמה ע"ז דמאי שאיטיה דהת"ס לכאן דהא א"א להתברר וכו' וכתב דרש"י לשיטתיה דגם בכה"ג הוי הת"ס כמ"ש בחולין דף פ' ע"א ושבועות דף ל"ז ע"א לפי מה שפי' דבריו בשו"ת שמן רוקח (אינו מצוי אצלי) ח"ב סימן כ"ו (דברי רש"י במקומות הנ"ל הובאו גם בדברינו לעיל אות נ"ג הנ"ל והוסיף עוד) ורש"י חולין דף כ"ג ע"ב ד"ה אלא דרבי יהודה וכו' והוי הת"ס, אלמא דאף שהוא ספק לכל העולם ולא יתברר כלל עכ"ז קרי ליה הת"ס עי"ש שהאריך להכריח עפ"י זה דרש"י ס"ל דמכין מ"מ על הספק (זהו הפך ממש ממה שכתבתי לקמן במערכת המ"ם אות קכ"ח להכריח מדברי רש"י אלו בהפך עי"ש) ובעניותין אמינא לישרי לן מר דאין כונת רש"י לומר דהוי הת"ס ובאנו למחלוקת אי לוקין או לא דזה ודאי לא יתכן כלל כמ"ש אמבוהא דרבנן קדישי שהבאתי באות נ"ג הנ"ל והכי מסתבר ודאי, אלא כונתו כיון שהוא ספק היאך לוקה וס"ל דאין מכין מ"מ עה"ס (כמ"ש לקמן במערכת המ"ם הנ"ל) ולשון מושאל הוא שם ובכל מקום שכ' כלשון הזה וכמ"ש באות נ"ג הנ"ל:

ומה שהביא מדברי רש"י בחולין דף כ"ג הנ"ל גם שם נלע"ד דכונתו דמשום שהוא ספק אינו לוקה ולא משום דחשיב הת"ס והת"ס ל"ש התראה דא"כ למ"ד דהוי התראה יהיה לוקה וזה מוקצה מן הדעת לומר שילקו על הספק, ובמלקות זה איכא ספק איסור תורה להכות למי שאינו חייב מלקות אלא ודאי כונתו לומר דכיון שהדין הוא מסופק לנו אי אפשר להלקותו, וכ"כ הגאון ראש יוסף בחי' לחולין שם דמ"ש רש"י הטעם משום דהת"ס לאו דוקא דאי נמי הת"ס שמה"ת היינו בנודע אח"כ דעשה עבירה עי"ש מבואר דס"ל דדעת רש"י דגם לרי"ו דאמר הת"ס שמה"ת הכא פטור משום שהוא ספק איסור, וכן הוא דעתו וכונתו במ"ש ע"ד רש"י דחולין דף פ' (ד"ה בתיש) שהבאתי לעיל באות נ"ג בד"ה וראיתי בשו"ת שו"מ וכו' עי"ש וזה פשוט לע"ד. (אחז"ר ראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קע"ט דשקו"ט הרבנים ע"ד רש"י גטין ע"ג ע"ב ד"ה כאשת איש והבא עליה בחנק ע"כ דאיך יהיה בחנק הא הת"ס הוא שמא היא השעה הסמוכה למיתה ויחול הגט והיא מגורשת מעתה עי"ש ולא עלה על רו"ח לומר דרש"י ס"ל הת"ס הוי התראה):

וקצת יש להכריח כן דלא תלי הא בפלוגתא דהת"ס אי הוי התראה או לא דאי הכי קשה אמאי לא פשיט הש"ס בעיא דר' זירא דע"כ דטעמיה דר"י לאו משום ספק הוא דא"כ כי פריך הש"ס לר"ל במכות דף ט"ז ע"א הא ודאי הת"ס הוא ומשני סבר לה כאידך דר"י הכה זה וכו' ולמה ליה לר"ל להביא ההיא דהכה זה דברייתא היא לימא דסבר כאידך דר"י דאמר שיאור ישרף והאוכלו פטור משום דהוי הת"ס דמשנה שלמה היא בפסחים דף מ"ח אלא ודאי דס"ל לר"ל דטעמא דר"י משום בריה. וכן ק' אמאי לא מקשי הש"ס לרי"ו דס"ל דהת"ס הוי התראה דר"י אדר"י, דלעיל באות נ"ג ד"ה שו"ר בנו"ב מ"ת וכו', כתבתי דמאי דלא מקשי על רי"ו דר"י אדר"י בענין הת"ס הוא משום דאפשר דלא שמיעא ליה ההיא דהכה זה וכו' דברייתא היא אבל מתניתין ודאי שמיעא ליה ואי ס"ד דטעמא דפטר ר"י בשיאור היינו משום דהת"ס ל"ש התראה תקשי דר"י אדר"י אלא ודאי מוכח לדעת רי"ו דטעמא דר"י בשיאור לאו משום הת"ס דל"ש התראה, אלא משום בריה וא"כ תפשוט בעיא דר"ז, וידעתי כי שערי דחיה לא ננעלו ויש לדחות בכמה פנים ולכן כתבתי דקצת יש להכריח כן והאמת עד לעצמו ואין צריך שום ראיה והכרח לזה דודאי אף למ"ד דהת"ס שה"ת מכל מקום כל שאינו ידוע שעשה איסור א"א להלקותו על הספק כלל:

ועיינתי בהשמטת ספר עמודי אש הנ"ל. וראיתי שכ' דרש"י בחולין דף פ"ו ע"א כ' ג"כ דהוי הת"ס והג' מוהרי"ף הגיה עבירת ספק נראה שנרגש מזה וע"כ כ' דט"ס אך לא ראה שברש"י שבהרי"ף ובהר"ן שם כ"כ וגם לא ראה שכ"ה שיטת רש"י בשאר דוכתי ועיין שו"ת הרמ"ע סי' כ"ו שכ' דהיכא דליכא לברורי לכ"ע שה"ת ולפי"ז א"ש דברי רש"י שו"ר בשו"ת שו"מ סי' קנ"ח שכ' שכן הוא להדיא בירושלמי סופ"ד דיבמות עכ"ל בהשמטות הנ"ל. והנה מ"ש שלא ראה ברש"י שבהרי"ף והר"ן שם אין מזה שום הכרח דודאי הג' מוהרי"ף גם שם הגיה כן מסתמא וידוע דדברי רש"י שבהרי"ף והר"ן מאיש לוקחו מדברי רש"י שבהש"ס וכיון דברש"י שבש"ס הוא ט"ס א"כ גם בהר"ן וברש"י שבהרי"ף הוא ט"ס. ומ"ש שכן הוא שיטת רש"י בשאר דוכתי כבר כתבתי שאינו כן ולענ"ד נכון להגיה בכל מקום עבירת ספק במקום הת"ס וזה יל"ד על מוהרי"ף שלא העיר להגיה כן בשאר דוכתי, ומ"ש בשם שו"ת הרמ"ע אין ס' הנ"ל מצ"א אבל הדברים תמוהים דאיך יתכן לומר דלכ"ע היכא דא"א להתברר שה"ת ואדרבה איפכא מסתברא דכשא"א לברר לא הוי התראה לכ"ע. וכן הוא באמת בשו"ת שו"מ סי' קנ"ח שהביא בהשמטות הנ"ל ונר' פשוט דט"ס הוא שם וצ"ל דלכ"ע לא הוי התראה. ומ"ש ולפ"ז א"ש דברי רש"י ר"ל דרש"י לאו דוקא קאמר משום דהוי הת"ס וכלומר דהת"ס ל"ש התראה, אלא אף למ"ד דהת"ס שמה התראה הכא פטור (אלא דממה שכתב כן אחר שהביא דברי הרמ"ע משמע דמדנפשיה אמר מר ליישב בזה דברי רש"י, ואילו ממ"ש בשו"מ נראה דהרמ"ע גופיה כ"כ ע"ד רש"י אלו עי"ש). ולפי זה גם הגאון עמודי אש נר"ו אחר חזרה ס"ל כדעת רבנן קדישי הנ"ל דכשא"א לברר שעשה איסור לכ"ע אין לחייבו על הספק, ואיה"ב אודיענו שיתקן מה שנכתב בטעות בהשמטות הנ"ל. ולפי הנר' לא היה לו פנאי לעיין בעת ההיא בדברי הירושלמי, וסמך עמ"ש בשו"מ שכן מבואר בירושלמי סוף פ"ד דיבמות. וכבר כתבתי באות נ"ג דט"ס הוא וצ"ל סוף פי"א ועי"ש מ"ש עוד בזה בס"ד:

והנה ראיתי עוד בעמודי אש הנ"ל בחי' על הירושלמי ובדף י"ט ע"א ע"ד הירושלמי סוף פי"א דיבמות האריך בענין הת"ס בבקיאות נפלא כל רז לא אניס ליה אך במחכ"ת יש שם דברים מגומגמים ואינם לפי כבודו ומחוסר הפנאי אין בכחי להאריך רק בקיצור נמרץ אני אומר דמ"ש שם ליישב סתירת דברי התוס' בענין אגלאי מילתא למפרע (שרשמתי לעיל אות מ"ח) עפ"י דברי הירו' הזה ואמר מר דביבמות כתבו דלא נצרך לומר דרב ס"ל הת"ס לא שמה (נ"ל דצ"ל שמה התראה) התראה די"ל דס"ל כשיטת רי"ו דבאב"מ לכ"ע הוי התראה, ובנדה כ' לר"ל עי"ש בעניותי איני מבין דב"ק דאם התוס' משתמטים מלומר דבהכרח רב ס"ל, דהת"ס שמ"ה והיינו דלא כר"ל, א"כ צריכים למצוא פתח שיבא סברת רב גם לר"ל ומה הועלנו במה שנאמר דרב ס"ל כשיטת רי"ו דבאג"מ וכו' לכ"ע הוי התראה, גם מ"ש שם ליישב בזה דברי הג' יבי"ש שהוכיח דהתוס' ס"ל דהל' כר"ל דל"ש התראה ודחה הכס"ן דהתוס' כ"כ לרבא ורבא ס"ל דל"ש התראה וכ' ע"ז הג' עמודי אש ליישב זה דבההיא דכתובות הוי אג"מ למפרע ומאי מק' התוס' נהי דרבא ס"ל בחולין דל"ש התראה היינו בכגון ההיא דנשפך הדם דליכא אגמ"ל אבל בהא נימא דמודה דהוי התראה אלא ודאי דס"ל להתוס' דבכל מקום לא הוי התראה ע"כ תו"ד, ולענ"ד אף אם נודה דההיא דכתובות הוי אג"מ ומוכח א"כ דהתוס' ס"ל דלרבא לא שאני בין ליכא אג"מ לאיכא אג"מ. מ"מ אין לנו הכרח ד תוס' ס"ל להל' כן כר"ל דס"ל דהת"ס ל"ש התראה כלל בין בדלא אג"מ בין בדאג"ם דאפ"ל דהתוס' משמע להו כיון דאמר רבא בההוא דחולין הת"ס ל"ש התראה והא ודאי לא ס"ל כרי"ו דלרי"ו גם בההיא הוי התראה אלא ודאי כר"ל ס"ל. א"כ מסתמא ס"ל כותיה לגמרי דבין בלא אג"מ ובין באג"מ ל"ש התראה ואהכי ק"ל שפיר ת"ל דהוי הת"ס דלרבא ל"ש התראה ואין מזה הכרח דס"ל להלכה דל"ש התראה, ואעיקרא להעמיס כ"ז בדברי התוס' דסמכו על החילוק שבירושלמי דיש לחלק בנושאים וכו' אף אם היה מפורש כן בש"ס דילן באיזה מקום היה קשה בעיני כמעייל פילא וכו' לומר שלכך נתכוונו התוס' דאין דרכם לסתום כ"כ בדבר התלוי בהקדמת איזה בקיאות דעל מי יסמוכו, כ"ש שלא הוזכר מזה בש"ס דילן, ודברי התוס' הם כפשטם. וגם הג' יבי"ש פשיטא לי דלא עלה על דעתו כל אלו הפלפולים ואין להאריך וצריך לעיין בשו"ת ב"א אה"ע סי' מ"ב שציין הג' מוהר"ץ ה"ח ע"ד התוס' ב"ק דף מ"ד ואמ"א. וראיתי עוד שם שהביא מ"ש הריטב"א לקידושין שהבאתי לעיל באות נ"ג ד"ה עד שמנאתי וכו' דרבא ס"ל דהת"ס הוי התראה והוסיף שכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות דף ט"ז ע"ב ושכן מוכח ממ"ש בחי' הרשב"א שם וציין תוס' ב"מ דף יו"ד ע"ב ושט"מ שם, וכ' דהאור חדש פסחים דף ה' ופנ"י פסחים דף ס' כתבו דרבא ס"ל ל"ש התראה וכ' ע"ד דליתא, והביא ג"כ ש"ס דסנהדרין דף ע"ז שהבאתי שם וכ' דמוכח דרבא ס"ל דל"ש התראה, וכבר כתבתי שם מ"ש הרמ"ה לחד פירושא דהקמ"ל הוא דהת"ס שה"ת:

ושם ראיתי שכ' דהרבנים מוהר"ם מרוטנבורג האחרון ותפארת צבי ליו"ד סי' קפ"ה ומנחת עני סי' ק"ח כתבו דקיי"ל דהת"ס הוי התראה וכרי"ו. וגם עמ"ש הנו"ב שהבאתי שם בד"ה שו"ר בנ"ב מ"ת וכו' עי"ש כ' דבכלילת שמואל אות ז' סימן ל"ג חיזק דבריו אך מני"ר נר"ו דחה דברי הנו"ב מכח הירושלמי דסוף פי"א דיבמות וכ' דבתשו' הרשב"א סי' קמ"ו וברי"ו נתיב א' ח"ד מספר אדם מבואר דגם במיתה קיי"ל דהוי התראה. ועוד האריך בכמה דברים נכוחים מאירים ומזהירים, כזוהר הרקיע כדרכו בקדש עי"ש. ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטרס ח' סי' צ"ח הובא שם קו' הג' פנ"י לקידושין דף ס"ג סוף ע"ב וס"ד ע"א נאמן לנדרים וכו' דאיך לוקה הא לא הוי התראת ודאי וכו' ותי' דהו"ל איגלאי מילתא למפרע וכו' עי"ש וס' פנ"י הנ"ל אמ"א. ולפי מש"ל דקיי"ל דהת"ס רוי התראה נר' דצ"ל דכונתו להקשות על ר"ל מהברייתא דמסייעינן מינה לרב חסדא:

וראיתי עוד בעמודי אש (דף ד' אות י"ב) שכ' בשם התשב"ץ (ח"ב סי' קמ"א) דקיי"ל הת"ס שמ"ה כמ"ש הרמב"ם בה"ס פי"ו ובתוס' פ' הערל ע"כ, וכ' ע"ד הנה מ"ש בשם הרמב"ם ה"ס הנה נודע מ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבועות להיפוך וכאשר האריכו המפר' בפי' דבריו. גם מ"ש בשם תוס' דיבמות הנה בד' פ' ד"ה נעשה מבואר בהיפך וצע"ג ע"כ ועמו הסלי"ר כי דברי הרשב"ץ נכונים דודאי דדעת הרמב"ם הוא דהת"ס שמה"ת והאחרונים האריכו להסביר מ"ש הרמב"ם בה"ש לחלק בין לאו מפורש וכו' (כמו שרשמתי לעיל באות נ"ג ושם רשמתי גם מ"ש הוא עצמו בתי' על הירושלמי עי"ש) ואין כונתם לומר דהרמב"ם סותר דבריו כמ"ש הרואה, ושפיר קאמר הרשב"ץ דהרמב"ם פוסק דהת"ס שמה"ת גם מ"ש דאדרבה התוס' ס"ל דל"ש התראה כמבואר ביבמות דף פ' וכו', כבר נתבאר מכל הרשום דאין הכרח מדברי התוס' דסברי דל"ש התראה. הן אמת דדברי הרשב"ץ אינם מדוקדקים כ"כ דמשמע מדבריו דהתוס' כ' מפורש דשה"ת ואינו כן ואדרבא פשט דבריהם נר' דס"ל בהיפך (לולא דיש ליישב דבריהם באופן שיסכימו למאי דקיי"ל), ואין זה כדאי לכתוב צע"ג. ועיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' שי"ח ד"ה ונחזי וכו' מה שהסביר במטיל מום בקדשים בזה"ז דאינו לוקה משום דהוי הת"ס ולכאורה תמוה דהא קיי"ל שה"ת ומצאתי בהגהה לספר מצות השם בסי' רפ"ח שכ' בכונתו דהוא משום דהוי כאינו מפורש בתורה דלא הוי התראה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף