שדי חמד/כללים/ה/ק
|
< הקודם · הבא > |
ק הפקר מהני אף לדבר שאינו ברשותו כ"כ הג' ב"ח בתשו' סי' קכ"ד והג' מוהר"ח הכהן ראפפורט בספר מים חיים שו"ת א"ח סי' ו' עמד מתמיה על ראייתו מדברי הרא"ש וכו'. ועוד כתב דנעלם ממנו דברי תוס' קמא ס"ט ד"ה צנועים דמתבאר מדבריהם דאין הפקר חל בדבר שאינו ברשותו עי"ש ובסי' ה' ועיין פרמ"ג סי' תמ"ו בא"א ובשו"ת שו"מ ח"ב סי' ס"ו דף כ"ט סוף ע"ג כ' ועיין פרמ"ג סי' רמ"ד שכ' דמפקיר המכס והפקר מועיל בדבר שלב"ל וזה תמוה דאף דהב"ח כ' כן מבואר בסוגיא דצנועין דף ס"ח דל"מ הפקר ברבר שאינו ברשותו ועיין קצה"ח סי' ר"א ובתשו' הארכתי ליישב דברי הב"ח אבל לא קיי"ל כן לדינא וכו' ע"כ וידידי הג' המפורסם מוהרי"א יצ"ו בספר עמודי אש דף מ"ט ע"א כתב בשם הגה לספר זכרון למשה לפסחים דף ט"ז ע"ב שנס' אי מהני הפקר לדבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו וכתב ע"ד דנעל"מ שו"ת הב"ח דמהני וכ"פ הפרמ"ג רמ"ד ותמ"ז ות"ן והקצה"ח סרי"א השיג על הב"ח ועכ"ז אין לדחות דברי הב"ח מהל' עיין שו"מ ח"ב סי' ס"ו ע"כ. וכבר הזכרתי דברי השו"מ שכתב דלדינא לא קיי"ל כהב"ח וכתב עוד בעמודי אש דבשו"ת הב"ח מבואר דלא לבד בבטול חמץ ס"ל כן אלא בכל הפקר דעלמא הדין כן דלא כנתיבות המשפט סרי"א שכתב לדעת הב"ח דדוקא בחמץ ס"ל כן. ואף בשו"ת דבר משה סי' ג' השיגו בזה כמש"ש בהשמטות. ועיין חת"ס א"ח סי' קל"א ד"ה מ"ש מעלתו דיכול להפקיר דשלב"ל וכו' שכתב ג"כ דמדברי תוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל הנלקט מתבאר שאינו יכול להפקיר ולא זכר מדברי הב"ח הנ"ל:
וכתב עוד בעמודי אש שם דהפרמ"ג סי' תמ"ח כ' דהפקר הוי כנדר ושבמחוקק יהודה כ' ע"ד דהפקר אינו מדין נדר דנדר לענים והפקר לעשירים. ושנעלם ממנו דברי הרמב"ם שבש"ע ח"מ סי' רג"ע דהפקר מדין נדר, ועיין עוד בדברי מרן הב"י בא"ח סוף סי' תל"ד שכתב בפי' דהפקר מדין נדר וגם הב"ח שם מודה בזה כיעי"ש ועיין פרמ"ג בא"א סי' תמ"ח סק"ח ובספר בנין שלמה להגאון מוהרש"ך יצ"ו (דף כ"ב ע"ג) ושם ע"ד כתב דהקצה"ח בסי' ער"ה הסכים לדעת הרמב"ם דהפקר אינו מתורת קנין רק מתורת נדר:
ואי מהני הפקר ע"י שליח עיין במה שרשמתי לעיל באות צ"ג בענין הקדש ע"י שליח וביטול והפקר ובפרטות עיין במה שהאריך בפתח הדביר (ח"ג סי' רמ"ו אות ד'):
ואם מותר להפקיר בשבת עיין להרב פר"ח בסי' תל"ד דאסור ומרן חיד"א בברכ"י (סי' רמ"ו אות ד' ושל"ט אות ח') כתב דמקשים עליו מכמה סוגיאות בש"ס דמוכח דשרי ובמחזיק ברכה סי' תל"ד בקו"א הביא מ"ש הרב שער המלך (דף צ"ו ע"ד והוא בדפוס חדש דף מ"ו ע"ד עי"ש בפ"ו מהלכות לולב ה"ב בד"ה ובמה שתי') דהריטב"א בחי' שבת כת"י כתב דאסור דהוי כקונה קנין בשבת ושהרבנים עה"ג (בסי' כ"ה) ואור יקרות וכן דעת השעה"מ דמותר עי"ש וביעיר אזן מערכה זו אות ל' ובספר דברי מנחם סי' תל"ד הגב"י אות ב' כתב דהרב שכת של מי בדף קצ"ו ע"ב כתב בשם מרן חיד"א שהק' ממ"ש בשבת דף קמ"ח מקדיש אדם את פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט וכו' (לא ידעתי באיזה מספריו כ"כ כי בברכ"י ומחב"ר הנ"ל ליתנהו להני מלי כיעי"ש) וציין יעקב לחק דף ג' ע"ב והיכל מלך דף ע"ד ועיין להרב שושנים לדוד ר"פ מפנין שכ' דממ"ש בש"ס שם דף קכ"ז דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וכו' וכן בדף קל"א הואיל ובידו להפקירן וכו' מוכח דשרי להפקיר בשבת וזכה לדעת חד מקאמיא הרב המאירי בפ' מפנין שכ' להוכיח כן וז"ל ממה שאמרו בסוגיא זו בענין דמאי כיון דאי בעי מפקר נכסיה וכו' למדנו שמפקירין בשבת ואעפ"י שאמרו אין מקדישין וכו' אינו דומה שההקדש כעין מכר הוא כדאמרינן מה לי מכרו להדיוט מ"ל מכרו לשמים אבל הפקר אין כאן שינוי רשות ואפילו זכה בו אחר מאליו הוא זוכה עכ"ל וה"ד הרב דרך המלך סי' ס"ב ע"ב והאריך בענין זה עי"ש גם הרב נחמד למראה בח"ב דף נ"ב ע"ג האריך בדין זה עי"ש ורעק"א בתשו' סי' עק"ד ד"ה וגם וכו', כתב דהמג"א סוף סי' י"ג ס"ל דמותר להפקיר בשבת וכתב שכ"מ בשבת ד' חל"ק הואיל ובידו להפקירן וכו'. ושוב כתב דהרמב"ן ס"ל דאסור ושכ"כ בשה"מ בשם הריטב"א ופר"ח עי"ש שנראה דעתו כן ועיין בספר מנחת משה הנד"מ בחא"ח סי' א' שכ' לדחות הראיה מש"ס שבת הנ"ל דאע"ג דאסור להפקיר בשבת מ"מ כיון דרק משום איסורא דרביע עליה הוא מיקרי חזי עי"ש ואינו מובן דא"כ למה אסרו חכמים בטבל ואין לומר דהפקר אף דאסור מ"מ אי עביד מהני משא"כ בטבל דהרי גם בטבל אמרינן בכמה דוכתי טבל מוכן הוא אצל שבת דאם עבר ותקנו מתוקן וכבר רשמתי למעלה דרבינו המאירי הוכיח מסוגיא זו דמותר להפקיר בשבת וכן דעת רבנן קדישי הנז"ל ומ"ש הריטב"א בחי' לשבת כ"י דאסור כבר תרגם דבריו הגאון שער המלך שם דדוקא בההיא דאומר לאחרים בואו והצילו עמי הוא דאמר דבכה"ג אסור אבל הפקר בעלמא שרי עי"ש עתה נדפס ספר ברכת משה להגאון בעל ספר מנחת משה נר"ו ועי"ש בסי' ל"ו שהושג מהגאון מוהרש"ך מווילנא נר"ו מדין טבל ומני"ר כתב ליישב השגה זו ובסוף אות א' הביא דברי הרב המאירי הנ"ל וכתב דלדינא פשטות הסוגיא מוכיח דמותר כדברי רבינו המאירי, ועיין בזה בספר מור ואהלות דף י"ב ע"ד ודף י"ט ע"ב ובספר חתן סופר דף ס"ד אות ב' עמד בענין זה וכתב ליישב דעת הריטב"א דיש לחלק בין אם מפקיר ואין כונתו בהפקרו לזכות לעלמא רק כונתו לסלק עצמו דזה מותר בשבת. אבל כשמפקיר ודעתו להקנות לעלמא בזה הוא דס"ל להריטב"א דאסור דדומה למקח וממכר וכו' עי"ש, וכן כתב חילוק זה ידידי אישי כ"ג הג' מוהרש"ל הכהן יצ"ו בס' בנין שלמה הנד"מ בסי' י"ז דף כ"ב ע"א והאריך בדין הפקר בשבת אם מותר להפקיר ואם מותר לזכות מההפקר עי"ש נפלאות תורתו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |