שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/טו/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה טו

[מה שצריך כזית לאכילת מרור אם הוא מעיקר הדין או רק משום שמברך על אכילת מרור ואין אכילה פחותה מכזית]

ג) כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' כ"ה) דמרור בעי כזית מדמברכינן על אכילת מרור וכתב הגאון שאגת אריה (בסי' ק') דמשמע דזולת זה לא הוה בעי כזית ותמה עליו דהא ודאי בעי כזית מדכתיב ביה אכילה וסתם אכילה בכזית והאריך להוכיח כן עי"ש ובקונטריס אחרון שם הובא בשם הגאון מוהר"י צייטעלש בהגהותיו על הסמ"ק שכתב שהרא"ש לא נתכוון שמרור אין צריך כזית דהא ודאי איתקש לפסח רק משום דהברייתא דתני אכלו לחצאין יצא והמשנה דהביאו לפניו וכו' מיירי בדלית ליה שאר ירקי ולכתחלה צריך כזית מרור אף בטיבול ראשון והיינו דתני יצא דמשמע דוקא דיעבד לזה כתב הרא"ש דזה דוקא אם עושה הטיבול ראשון גם כן בחזרת דמברך בטיבול ראשון על אכילת מרור להכי צריך לכתחלה כזית ובדיעבד יוצא בכזית בשני הטיבולין אם אכלן בכדי אכילת פרס אבל בדאית ליה שאר ירקי לטיבול ראשון אין צריך כזית אף לכתחלה ודלא כהרמב"ם הנה גם הוא מודה דגם בלא נוסח הברכה ידעינן דאכילת מרור היא בכזית:

אמנם הגאון חתם סופר בסי' ק"מ כתב על הגאון שאגת אריה ותמהתי על זה הגאון במחילת כבודו לא ירד לעומק הענין ואלו דברי אשר כתבתי בתשובה אחרת זה שנים רבות ודברי ס' הנ"ל לא ראיתי אז כי אין דרכי לחפש בספרים אם לא יעוררני אדם עליו הנה כה אמרתי בפ' בא בפסח ראשון כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ובפ' בהעלותך בפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וההפרש קל להבין בפסח ראשון איכא מצות עשה באכילת פסח בפני עצמו ובאכילת מצה בפני עצמו אך מרור אינו מצות עשה בפני עצמו אלא טפל לפסח ע"כ כתי' מ"ע של אכילה על שניהם פסח ומצה ואמר על מרורים יאכלו שני אלו נמצא כתיב אכילה בפסח ובמצה ולא במרור אמנם בפסח שני גם המצה טפלה לפסח ומי שאינו אוכל פסח שני אינו אוכל מצה ע"כ כתיב על מצות ומרורים יאכלנהו לפסח ולא כתיב אכילה אלא אפסח ולא אמצה ומרור ומכל מקום אף על גב דלא כתיב אכילה בהדיא במרור לא בראשון ולא בשני מכל מקום ודאי דבעי כזית דאיתקש למצה ופסח אלא שאין אנו יכולין להמציא זה מלבינו לכן הוכיח הרא"ש מדאמרינן בפרק ערבי פסחים דמברך על אכילת מרור שמעת מינה פשיטא לרבנן מהקישא הנ"ל דשיעורו בכזית ובדבריהם הללו ניחא מה שיש לדקדק בפע"פ בהא דהלל היה כורך מייתי קרא דבהעלותך ולא קרא דפ' בא והיינו משום דרבותא קא משמע לן דאפילו שני טפלים היינו מצה ומרור אינם מבטלים כזית א' של פסח שהוא עיקר טפי דמכל מקום מצות מיקרי ומצות אין מבטלים זה את זה אלו דברי שם:

ואומר אני הדל שאם הגאון חתם סופר היה רואה דברי רבינו התרומת הדשן בפסקים סי' רמ"ה היה שמח לקראתם דקרו בחיל דאכילה דכתיבה באורייתא לאו אמרור קאי וזה לשונו גם אכילת מרור אם אדם יכול לצאת ידי חובתו בקלח אחד עם העלין שלם כמו שהוא אף שאין בו כזית מטעם דבריה חשיב ולא בעינן כזית כי ההיא דירושלמי שהביא הרא"ש בכיצד מברכין אפילו לא אכל אלא פרידא אחת צריך לברך אחריה והרי דברים קל וחומר דאפילו ברכה דכתיב בה אכילה בהדיא באורייתא אפילו הכי חשבינן בריה פחות מכזית כל שכן מרור דלא כתיב ביה אכילה כלל דיאכלוהו אפסח קאי וכן כתב הרא"ש בערבי פסחים להדיא טעמא דבעינן כזית במרור משום דמברכינן על אכילת מרור ואין אכילה פחותה מכזית ולא יהא לשון ברכה כמאי דכתיבא באורייתא וכו' עכ"ל הרי דמשמע ליה וכן הבין מדברי הרא"ש דיאכלהו דקרא לא קאי אמרור ודברי הרא"ש הם כפשטן ולא כמו שפירש בכונתו הג' מוהרי"ץ בהגהותיו על הסמ"ק הנ"ל אלא דיש קצת הפרש בין מה שכתב מרן החתם סופר לדברי רבינו התרומת הדשן דלהתרומת הדשן נראה דלפי האמת אין למרור ילפותא דליבעי כזית רק מנוסח הברכה הוא דילפינן הכי ולהחתם סופר הברכה היא גילוי מלתא דאיתקש מרור למצה ואם כן מן הדין צריך כזית למרור כמו למצה וראיתי בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג לגאון בדורנו בסי' מ"ח (השני) שהביא דברי השאגת אריה והגהות הסמ"ק הנ"ל והשיג על הגהות הסמ"ק מדברי התרומת הדשן שהבין בדברי הרא"ש כמו שהבין השאגת אריה וכתב דהגאון עמק יהושע בסי' ח' הביא ראיה לדעת הרא"ש דלולא הברכה לא בעינן כזית במרור ודחה ראיתו וכתב להוכיח כדעת השאגת אריה עי"ש דב"ק ואתה תחזה דלפי מה שפירש הגאון חתם סופר בכונת הרא"ש אין שום סתירה לדברי הרא"ש מהמקומות שהביא ואין להאריך ועיין בשו"ת בית יצחק א"ח לידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו סוף סי' ע"ד שפלפל בענין זה (בדברי מרדכי הראה לעיין בבית יצחק בסופו בתשובתו להגאון דשיקלאו לפי הנראה לא זהו הבית יצחק הנ"ל אלא ספר אחר שאינו מצוי אצלי):

והגאון שואל ומשיב במהדורא שתיתאה בסי' יו"ד עמד גם הוא בדברי הרא"ש והביא דברי השאגת אריה ועוד הוסיף לתמוה וכתב אמנם לדעתי היה נראה דלכאורה צריך ביאור גוף סברת הרא"ש מנא לן דנשתנה דין מרור ממצה ומכל השיעורים אמנם נראה לכאורה דבשלמא מצה שהיא זכר ללחם עוני שהיו אוכלים אם כן במידי דאכילה שיעור בכזית אם מפשטא דקרא או מהלכה למשה מסיני דאכילה בכזית אבל מרור זכר הוא שמררו את חיינו ולכך בלע מרור לא יצא דבעינן שיטעום המרירות ואם כן מאי ענינו לכשיעור ועוד נראה כיון דבפסח מצרים לא היה שייך שיעור דעוד היה להם דין בן נח ושיעורין לא נתנו לבן נח כדכתב הרמב"ם בתשיעי ממלכים וקודם מתן תורה היה להם דין בן נח ורק פסח ומצה שהן לדורות ואהדריה קרא אם כן אחר כך נשתנה השיעור שנתנה תורה ונתחדשה הלכה אבל מרור דבזמן הזה דרבנן דעיקר הוא מצותו על הפסח ואם כן לא עדיף מפסח מצרים שלא היה בו שיעור ואין צריך שיעור ומכל שכן המרור שטפל לפסח ובזה מיושבים כל קושיות השאגת אריה על הרא"ש עכ"ל ושוב האריך עוד בעניינים אלו וחידוש הוא שלא הזכיר מדברי התרומת הדשן וחתם סופר הנז"ל:

וראיתי אחר זמן רב שהגאון כתב סופר בסי' פ"ו האריך מאד בענין זה ולא איסתייעא מילתא לעיין בדב"ק לך נא ראה:

[למרור של הכריכה אי סגי בפחות מכזית]

ובמרור של הכריכה שקיל וטרי ידידי הגאון בעל ספר מנחת משה בחלק אורח חיים (סי' יו"ד) אי סגי בציר מכזית דבטור סי' תפ"ו וברוקח סי' רפ"ג ובש"ע הרב מוהרש"ז סי' עת"ה מבואר דצריך כזית אלא דלמה שכתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' כ"ה) דמה שצריך כזית במרור הוא משום הברכה. יש לומר דבכורך אין צריך כזית ומסיק דאף דאין להקל בזה נגד הפוסקים הנ"ל וצריך לדחוק לקיים מצות חז"ל מכל מקום מי שקשה לו לאכול כל הזתים יש לו לסמוך על רבינו הרא"ש במרור דכריכה בפחות מכזית ועיין עוד בספרו ברכת משה הנדפס חדש ממש בסי' מ"ב אות ג':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף