שבות יעקב/ג/לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שבות יעקב ג לא

שאלה לא
מגיסי הגאון מהרר"ד נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג וז"ל:

בחדש שבט ה' אלפים תפ"ה ליצירה נתקשרו שמי' בעבים ולא נראה הלבנה בזמנה לקדשה עד ליל שבת י"ג לחדש ויען כי המולד הלבנה ז' ך' שי"ט וכלה החצי' מן כ"ט י"ב תשצ"ג ביום אחד ולמיחש מיהא בעי לזמן קצר כזה רק לילה אחת ליל מ"ש ודלמא לא תהא הלבנה נראית באותו לילה ונמצא עוברת בחדש ההוא בחסרון אשר לא יוכל להמנות ואחר אשר שמתי עיוני בש"ס ופוסקים קדמאי ובתראי הוריתי הלכה למעשה לקדשה בליל שבת ובכדי שתקוים המצוה ברוב עם וכו' צויתי להכריז בבתי כנסיות אחר תפלות ערבית של שבת גם ברחובות כנהוג לקד' הלבנה וקדשנו הלבנה בעומדה בתוקף בזריחתה בליל שבת כי באמת לא נראה כנגד לבי לבב דוד שום איסו' כלל או איסו' מוסיף לדין ולומר שיש שום נדנוד איסור לקדש הלבנה בליל שבת ולית דין צריך בשש כי לא ידעתי נפשי שמתני לחלק בין הברכות הלבנה אי ברכות הרואה קשת או הרואה רקיע בטהרתו ברכות רעמים וזועו' וכמו שמעולם לא שמענו שום נדנוד כנף ופרכס בבי מדרשא לומר מי שהרואה קשת ביום השבת או רואה רקיע בטהרתו שלא לברך וכל הברכות בכלל שמברכין בשבת כמו בחול וא"כ מאין ולאין לחלק בין הברכות הלבנה ועיין במס' ברכו' דף כ"ט ע"א וז"ל הרואה רקיע בטהרתו אומר ברוך עושה בראשית אימתי אמר אביי כי אתי מיטרא כולי לילא ובצפרא אתי ישתנה ומגלי להו לשמי' וכו' עכ"ל וא"כ אחרי שזכינו לברכות השמים מעל ונתתי גשמי' בעתם פירש"י בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון בליל שבת וכו' ובצפרא דשבתא נהור נהורא ואתגלי' ליה רקיע בטהרתו האיך יעלה על דעתו שלא לברך וכן איתא שם בש"ס הרואה חמה בתוקפתה לבנה בגבורתה וככבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית עכ"ל וע"פ שיטה זו כתב הרמב"ם בהל' ברכות פ' יו"ד דין י"ח וז"ל וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב וכוכב מחמשה הכוכבים הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלו לברך עושה בראשית עכ"ל ועיין בהגהות מיימני שם וכן איתא להדיא באורח חיים סימן רכ"ט ע"ש:

איברא בירושלמי בפ' הרואה שיטה אחרת וז"ל הרואה את החמה בתוקפתה ולבנה בתקפתה והרקיע בטהרתו אומר ברוך עושה בראשית אמר ר' הונא הדא דתימור בימות הגשמים בלבד לאחר ג' ימים הה"ד ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם וגומר הרואה הלבנה בחדושה אומר ברוך מחדש חדשים עכ"ל ועפ"י שיטה זו פי' הערוך ערך חמה וז"ל פ"א החמה בתוקפתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמי' בעת שהי' ג' ימים מעונין ולא נרא' חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריך לברך עליהן בעת שיתראו וזולת זאת העת לא בירושלמי א"ר הונא הדא דאת אומר בימות הגשמים ולאחר ג' ימים שנ' ועתה לא ראו אור וגו' בהיר הוא בשחקים וגו' עכ"ל אמור מעתה אם הרואה בשבת הלבנה בגבורתה והכוכבים במסילותם בין לדעת הרמב"ם ע"פ שיטת הש"ס בבלי ובין לפי' הערוך ע"פ שיטת הירושלמי מוקצה מן הדעת לומר שלא לברך ברכה זו וביותר לדעת הירושלמי שמדמה ברכות הרואה לבנה בחידושה לברך מחדש חדשים והרואה הלבנה בתוקפת' לברך עושה בראשית ובחדא מחתא מחתינהו ולא שום חילוק ידענו בין ברכות אלו כשרואה אותן בשבת הלא שקולים הם ולא אשתמט שום תנא או אמורא לחלק בברכות הללו בין שבת לחול וא"כ מי איכא הוראה לאיסו' לאסור קידוש הלבנה בשבת והנה עיין במהרי"ל הל' שבועות וז"ל מהר"י סג"ל לא הי' מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט חוץ לחתום ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחנה ואין לומר בי"ט אמנם העיד על רבו המובהק מהר"ש דלא הי' מקפיד והי' מקדש גם בי"ט מ"ש עכ"ל הרי סהדותא רבא פרת שמימיו פרין ורבין מימיו אנו שותים ומהר"ש רבו מובהק של מהרי"ל וברש"ל בתשובתו סי' ע"ט דקלסין ביותר וכתב שהיו חשוב ויכולת בידו לחלק עם הטור עיין בט"ז א"ח ס"ס תפ"א דכתב לסמוך עליו להתיר והוא לא נמנע מלקדש בי"ט ומ"ש וקי"ל אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד הא לכל דבר זה וזה שוין וא"כ כמו שמהר"ש לא הי' מקפיד לקדש לבנה בי"ט כך אין להקפיד בשבת ועיין בהגהו' מנהגים בדיני קידוש לבנה שמסכי' לדעת מהר"ש ע"ש ומה שכוחך מהרי"ל להחמיר ולאסור קידוש הלבנה בי"ט לא ירדתי בזה לסוף דעתו הרחבה מן הים כי מה שנתן טעם בעיקר כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה עכ"ל וכן אית' בהג"ה בפ' אגודה מס' סופרים שם וז"ל שמעתי לכך אין אנו מברכין בליל שבת על ברכת הלבנה דשמא הלכה דיש תחומין למעלה מי' והוי כמקבל רבו למעלה מי' עכ"ל ע"ש ולדעת השומע ששמע וכתבו בהגהו' הן הן דברי מהרי"ל הנ"ל איברא אם לדין יש תשובה הלא מצות הראיה בעזרה לקבל פני שכינה בי"ט ועיין במס' חגיגה דף ז' ע"א א"ל ר"י אמר ראי' פנים בעזרה ור"ל אמר ראיה פנים בקרבן וכו' איתבי' ר"י לר"ל יראה יראה מה אני בחנם אף אתה בחנ' אלא כל היכא דאתא ולא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפק כי פליגי דאתא ואייתי ר"י אומר ראיית פנים בעזרה ראיית פנים הוא דאין לו שיעור אבל לקרבן יש לו שיעור לר"ל דאמר ראיית פנים בקרבן ואפי' קרבן נמי אין לו שיעור עכ"ל הרי כל היכי דאתי ולא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפקי מצינו לדין לקבל פני שכינה בי"ט בראיות פנים בעזרה אפי' בלא קרבן רק דעייל ומתחזי ונפק ומהיכי תיתי למיחש באיסורי' שלא לקבל פני השכינה בשבת וי"ט ע"י ברכות הלבנה ורמז לן ברמז הובא בס' פענח רזא בפ' ראה וז"ל שלש פעמים וגו' כתיב בפסוקים הללו שלוש בוי"ו מלא כי וי"ו פעמים צריך להקביל פני אבינו בג' רגלים ובר"ה וביה"כ ושמיני עצרת עכ"ל ובכל שנה ושנה חל יום אחד מעיקר הרגל ששה ימים הללו בשבת בין חל פסח ביום א' חל שביעי של פסח בשבת ואם חל ביום ג' חל י"כ בשבת ואם ביום ה' חל ר"ה סוכות ש"ע בשבת ואף כי רמז בעלמא ואין ראי' לדבר מ"מ זכרון דברים המה לקבלת פני שכינה בשבת ובי"ט ואל תשיבנו מירושלמי דריש פ"ק דמס' חגיגה וז"ל אריב"ל כל המקיים מצות ראיה כאלו מקבל פני שכינה מן הדא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' וגו' הרי דלאו מקבל פני שכינה ממש הוא רק שנוטל שכר כאילו קבל לפני שכינה וי"ל דמש"ה מותר ליראות פניו בעזרה בשבת וי"ט דלאו קבלת פני שכינה ממש הוא משא"כ בקידוש הלבנה דהיא קבלת פני שכינה ממש וחששא זו דיש תחומין למעלה מי' במקומה עומדת אי משום הא לא ארי' דהרי גבי קידוש הלבנה תמן תנינן במס' סנהדרין דף מ"ב ע"א וז"ל אר"י כל המברך ע' החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו עכ"ל הרי דהכל נבנה בדיטוס ואתווין דדין כאתווין דדין דבשניהם אמרוה כאלו מקבל פני שכינה וא"כ מה ראית לחלק דכמו שיש עיקר מצוה לראי' פני' בעזרה בשבת וי"ט כמו כן מותר לקדש הלבנה בשבת ובי"ט ובדברינו לקמן אי"ה יבואר בתוספות ביאור ואם יעלה על רעיוני דדלמא שאני ראיי' פנים בעזרה משום דמקו' לינה גורם ובין שדי ילין ושם היתה שכינה שרוי' תמיד ולכך אין לחוש לאסור תחומין כלל משא"כ קידוש הלבנה אף אתה אמור כחקת הפה"זך דשכינ' הוא בכל מקום ואפי' עתה שאין לנו אלא מקדש מעט מ"מ כל ביה עשרה שכינה שרי' כדאי' בברכות דף ו' ע"א וז"ל ומנין שהקב"ה מצוי בבה"כ שנ' אלקים נצב וכו' ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל וכו' ע"ש ועיין בתוס' במס' ב"ק דף פ"ג ע"א בד"ה שני אלפים ושני רבבות דמישב דלא תקשי מהא דברכו' אהא דב"ק דדריש ר' דוסתאי דמן בירא ובנוחה יאמר וגו' ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל בפחות מב' אלפים וב' רבבות משום דהתם אנביאים ומשכן קאמר ע"ש וגמ' ערוכה במס' מגילה דף כ"ט ע"א וז"ל תני' רשבי' אמר בא וראה כמה חביבי' ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהם וכו' לבבל שכינה עמהם וכו' ואף כשהן עתידין להגאל שכינה עמהן שנ' ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות עכ"ל כי מלא כל הארץ כבודו וא"כ היאך מישך שייך לומר בהקבלת פני שכינה חוץ לתחום:

זאת ועוד אחרת מ"ש מהרי"ל כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה לאסור ברכו' הלבנ' בשבת דפוק חזי אי יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' הוא אבעי' דר' חנינא ולא איפשיטא כמבואר במס' עירובין דף מ"ג וז"ל בעי ר' חנינא יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' עמוד גבוה עשרה ורוחב ארבעה לא תיבעי לך דארעא סמיכות היא כי תבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רוחב ארבעה א"נ דקאזיל בקפיצה פירש"י בשם אי הוי הילוך או לא לישנא אחרינא בספינה מאי א"ר הושעי' ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם וכו' ת"ר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מות' לשתות יין בשבתות וי"ט ואסור לשתות יין כל ימות החול אי אמרת בשלמא יש תחומין היינו בשבתות וי"ט מותר אלא אי אמרת אין תחומין בשבתות וי"ט אמאי מותר וכו' בחד בשבת לישתת ליפשט מיניה דאין תחומין דאי יש תחומין בחד בשבת לישתת דלא אתי' אלי' בשבתא האי תנא ספיקא מסתפקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין וכו' עכ"ל ועיין שם בהגהו' הרא"ש וז"ל בהגהו' א"ז פסק אין תחומין למעלה מי' הואיל ופרשתי לעיל דקי"ל תחומין דרבנן עכ"ל וא"כ לדעת א"ז אין תחומי' למעלה מי' פשיטא ופשיטא דמותר לקדש הלבנה בשבת אלא אפי' לדעת הראש וז"ל בעי רב חנינא יש תחומין למעלה מי' וכו' ולא איפשטא ועבדינן לחומרא עכ"ל וע"ז כתב הב"י בא"ח ת"ר וז"ל כתב דלחומרא נקטי' וכ"כ הגהו' בשם הר"מ ויש לתמוה עליהם דהא ספק בשל דבריהם הוא ואזלינן לקולא והוא בתוך י"ב מיל ולהרא"ש אפי' חוץ לי"ב מיל וכמ"ש בסימן שצ"ד וגם רבינו ירוחם תמה על הרא"ש וכתב דנראה שדעת הרי"ף לקולא וכן דעת הרמב"ם ורשב"א וכן כתב בהגהו' אשר"י בשם א"ז ואפשר שטעם של המחמירין מדאמרינן בי"ט האי תנא ספיקא מספ' ליה אי יש תחומין לחומרא וכו' והרמב"ם בפ' כ"ד כתב שהוא ספק אי יש תחומין למעלה מי' וכתב שם הרב המגיד ולא ביאור רבינו לנו להספק אם הוא לקולא או לחומרא:

ובתשובה ביאור שכל מה שיהי' מן התחומין מן התור' ספיקא לחומרא ומה שהוא מדבריהם ספיקא להקל ושם כתב שאין תחומין דבר מן התורה בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכל התחומין בהם מד"ס ולדעת האחרונים שאין תחומין מן התורה כלל למעלה מי' ספק של דבריהם הוא ולקולא עכ"ל וכ"ש בנדון דידן בקידוש הלבנה שהוא דבר מצוה פשיטא דמותר לקדש הלבנה בשבת וגדולה מזו י"ל שהוא חומרא דאתי לידי קולא להקל מעליו חוב המצוה דאי לא יכול לקדש הלבנה בשבת מיבטל בטל מיניה מצות קידוש הלבנה והוי מצוה עוברת ודוגמא לזה מצינן בפסחי' דף כ"ז ע"א כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא עצים לשורפו יהי' יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו שאור מבתיכם בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכו' עכ"ל אף כאן אנו נאמר אם נבא להחמיר שלא לקדש הלבנה בשבת אלא יהא יושב ובטל יכול לבוא לכלל ביטול מצוה שלא לקדש את הלבנה באותו החודש:

זאת ועוד אחרת מה מעשה קעביד זה שמקדש הלבנה בשבת להיות בכלל יוצא מן התחום למ"ד עקימת שפתיו לא הוי מעשה פשיטא דלאו מעשה קעביד אלא אפי' למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה מודה בנדון דידן דלא הוי מעשה ועיין במס' ב"מ דף צ' ע"ב אתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר"י אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ר"ל אמר פטור קלא לא הוי מעשה וכו' שם בתוס' ד"ה ר"י אמר חייב עקימת שפתיו הוי מעשה תימא דבפ"ג דשבועות אמר ר"י אומר הי' ר"י משום ר"י הגלילי כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם הלא ר"י גופא קאמר הכא דעקימת שפתיו הוי מעשה א"כ נשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אמאי מחשיב אותו לאו שאין בו מעשה וי"ל דלא קאמר ר"י עקימת פיו הוי מעשה אלא הכא משום דבדיבורו קעביד מעשה שהולכו' ודשות בלא אכילה כדאמרי' בריש תמור' אההיא דחוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם א"ל ר"י לא תיתנא מימר בדיבורי' קעביד מעשה ולהכי פריך הכא ר"י לר"ל ממימר דחשיב מעשה משום דבדיבורי' קעביד מעשה כדמוקי לה התם באכלתי ולא אכלתי עכ"ל שם באריכות לפ"ז בנדון דידן אף ר"י מודה דעקימת שפתיו לא הוי מעשה דמה מעשה קעביד כשיברך ברכת הלבנה בשבת ואי תימא דאף לענין זה דבר ר"י עקימת שפתיו הוי מעשה גדולה מזו הוי לן לאשמעינן דאסור לאדם לדבר עם חבירו בשבת אם הוא עומד חוץ לתחום ממנו ועיין במסכ' בכורות דף נ"ד ע"ב וז"ל מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה היא בהמה רועה ששה עשר מיל וכו' מה"מ אמר רבה בר שילא דאמר קרא עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה עכ"ל אמור מעתה הרואה את חבירו חוץ לתחו' תוך ששה עשר מיל יהי' אסור לדבר עמו או ליתן לו שלום:

וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו דבר זה יהי' אסור לדבר עמו בשבת ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בנדון זה ובר מן דין כל מן דין סמוכא לנו סמוכין לאורייתא הלא במס' סנהדרין דף מ"ב ע"א וז"ל אר"י כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיו אמר אביי הלכך נימרניהו מעומד וכו' עכ"ל הרי לדברי ר"י המקדש את החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה וא"כ מאיזה טעם יש לאסור בשב' הלא יש כמה וכמה מצות שהן כאלו מקבל פני שכינה נימא שהן אסורין לעשותן בשבת עיין בתו' מסכת עירובין דף כ"ב ע"ב וז"ל כל המקבל פני רבו כאלו מקבל פני שכינה וכו' ע"ש וא"כ היא אסור להקביל פני רבו בשבת ואיפכא מסתברא דהיא עיקר המצוה בשבת כדאיתא במסכת ר"ה דף ט"ז ע"ב וז"ל וא"ר יצחק חייב אדם להקביל פני רבו בשבת וברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי' ליה למיזל ועיין בתוס' מס' חגיגה ברפ"ק וז"ל אריב"ל מנין שכל המקיים מצות ראי' כאלו מקבל פני שכינה מן הדא שלש פעמי' וגו' וכבר כתבתי לעיל דעיקר מצוה זו בי"ט ושבת כמבואר לעיל באריכות וכן אית' בהרי"ף בהלכות קטנות הל' ציצית ארשב"י כל הזהיר במצות ציצית כאלו מקבל פני שכינה דכתיב וראיתם אותו וכתיב התם וכו' ועיין במנחות דף מ"ג ע"ב ונוסף לזה שים עינך בספרי והובא בילקוט פ' שלח לך (דף קכ"ט ע"א) וז"ל ר' אמר וראיתם אותם לא נאמר אלא וראית' מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו מקבל פני שכינ' וגו' וא"כ שקול מצו' ציצית כמצות קידוש הלבנה ושניהם כל העושה אותם כאלו מקבל פני שכינה ומאיזה טעם יהי' יותר איסור בקידוש הלבנה ממצות ציצית ועיין במסכת שבת דף קכ"ז ע"א אמר ר"י א"ר גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה ע"ש לפ"ז הא דקאמר במצות קידוש הלבנה ובקבלת פני רבו ובמצות ציצית שהוא כקבלת פני שכינה הכוונה ששקול מצות קידוש הלבנה ושאם מצות הללו כהקבלת פני שכינה ומצות הכנסת אורחים הוא על גביהן שהוא יותר מהקבלת פני שכינה א"כ האיך שייך לומר לאסור לעשות כן בשבת וביחוד לפי מה שפירש רבינו יונה פי' על אלפסי בסוף פ' תפלת השחר וז"ל כאלו מקבל פני שכינה מפני שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לענים ונראה הוא ע"י גברותיו ונפלאותיו כענין שנ' אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל מושיע כלומר אע"פ שאתה מסתתר אתה הוא אלקי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה וע"י תשועתיך רואים אותך בני האדם וגו' וג"כ כאן ע"י מה שמתחדש חדשים מתגלה לבני אדם והוי כמקבלין פניו מפי מורי הרב נר"ו עכ"ל אמור מעתה איך יעלה על דעת שלא לקדש הלבנה בשבת ואף אי נימא כדברי ר"י דאמר אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש די משמע שקידוש הלבנה ממש קבלת פני שכינה ואין להקביל פני שכינ' בי"ט ושב' חוץ לתחו' מ"מ בר מן דין ובר מדין דע"כ קידוש הלבנ' לא שייך חוץ לתחום דאי ס"ד למ"ד יש תחומין למעלה מי' יש חשש איסור תחום בקידוש החדש א"כ מאי קא מיבעי' ליה רב חנינא במס' עירובין דף מ"ג ע"א יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' וכו' כי תבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רוחב ד' א"נ דקאזיל בקפיצה פירש"י בקפיצה בשם או בספינה תיפוק ליה דנפקא מיניה נמי לענין קידוש הלבנה אי מותר לקדש בשבת וי"ט או לא אי נימא יש תחומין אסור ואי נימא אין תחומין מותר דלמה ליה לש"ס דנקיט נפקא מיניה לענין קפיצה ע"י שם הלא דבר הוא זה בכלל משתמשים בתגא חלף עיין בי"ד סי' קע"ט ס"ק ט"ו ובש"כ שם ס"ק ח"י ורוב העוסקים בשמות אין נפטרין בשלום והוא מלתא דלא שכיחא והוי ליה למימר מילתא דשכיחא לקדש הלבנה בשבת שהוא דבר הנוהג מידי חדש בחדשו אלא ע"כ דאין שום צד איסור כלל לענין קידוש הלבנה אף למ"ד דיש תחומין למעלה מעשרה וביחוד לפי מה שכתוב בתשובת רמ"ע מפאנו סי' ע"ח טעם לאיסור קידוש הלבנה משום דמיחזי כיוצא חוץ לתחום ע"ש בספיח וקציר תמוה בעיני מציאת איסור זה משום דמיחזי כיוצא חוץ לתחום למנוע מן המצות קידש הלבנה השקולה כקבלת פני שכינה והמחמיר בזה הוא מן המתמיהין והמיקל בזה תע"ב ברכת הלבנה ועיין בתשובת הרדב"ז כתב הטעם איסור קידוש הלבנה בשבת משום יש תחומין למעלה מי' וכמה חלש טעם זה ע"ש ומ"ש מהרי"ל טעם שני וז"ל ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לאומרו בי"ט עכ"ל הנה יגעתי ולא מצאתי שום תחינה בברכה זו וברכה זו כשאר ברכות דמי' כמו הרואה לבנה בתוקפתו כמדומה לו ואפילו אי נימא לדברי מהרי"ל י"ל שיש בקשות בקידוש הלבנה מ"מ שריא כדאיתא במסכת שבת דף ט"ז ע"ב וז"ל תניא אסור לתבוע צרכיו בשבת ור' זעירא שאל ר' חייא בר אבא מהו מימר רעינו פרנסינו בשבת א"ל תופס ברכות כך הן עכ"ל וכן איתא בפסיקתא ומובא בילקוט ישעי' (דף נ"ו ע"ב) וז"ל ר' זעירא בעי קמי ר' חייא בר אבא אילון דאמרינן רועינו זונינו פרנסינו בשבת מהו א"ל תופס ברכות כך הן וא"נ אי נימא דברכת הלבנה מחזי כבקשה מ"מ נוסח הברכה כך היא ומותר ואם נפשך לומר מה שאנו מוסיפין ואמרים בקשה אחרת כשם שאני רוקד וכו' ובקשה זו אינו מנוסח הברכה כי היא תפלה בפני עצמו ועיין בתשובת רמ"ע מפאנו סימן הנ"ל וז"ל גם אין צריך למה שאמרו קצת שלא לברך על החדש בשבת וי"ט משום שאלת צרכיו שנהגו לומר לא יוכלו אובי ליגע בי שהרי אין זה מהמטבע והנכון מה שבארנוהו עכ"ל ומ"מ אומר אני שמותר להתפלל בשבת כמו שמצינו שאנו מתפללין כמה תפלות ובקשות בשבת בברכת יוצר המאורות או אור חדש על ציון תאיר אהבה רבה אבינו אב הרחמים וכו' וכן בתפלת ברכת שבע שאנו מתפללין כמו תפלות ובקשות בשבת ומדינא דירושלמי סוף פ' תפלת השחר משמע שהיו נוהגי' בימיהם להתפלל בשבת במוסף כל ברכות י"ח ואף לפי דברי תוס' בבבלי דף כ"א ע"ב מגיהים בירושלמי ואינם גורסין בתפלת מוסף וסומכים אירושלמי דפ' מי שמתו דגרס מצאו ומתפללין סתם ומחלק בין שבת לחול וכן בהרא"ש דמגיהים בגרסא דהכא ע"ש באריכות מ"מ כד נחית לעומקא וטעם הלכה דבדין הי' להתפלל בשבת י"ח ברכות כמו בחול וגברא בר חיובא ורבנן דלא אטרוחי עליה משום כבוד שבת ואפ"ה אם התחיל בה חייב לגומרה כדאיתא בש"ס בבלי דברכות דף כ"א ע"א ועיין בא"ח סימן רס"ח תיפוק ליה דאיסורא איכא משום תחינה אלא ע"כ דאין בזה שום בית מיחוש כלל ובתוספ' מרובה יש להוכיח שמותר לקדש הלבנה בשבת הלא ש"ע בפנינו א"ח סימן ש"א סעיף כ"ה וז"ל ומותר לצאת בקמיע מוחחה ל"ש אם הוא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנ' ובין בחול' שאין בו סכנ' ולא שנכפה כבר ותולה לרפואה אלא אפילו לא אחזו חולה וכו' ומצינו שקידש הלבנ' מגינ' ומצלא כדאי' בספר אור חדש פשיט' שזריזין מקדימין למצוה זו ועושין בשבת והיום לעשותן ומקבלן שכר מגינא ומצלא ועיין במסכת תענית דף ד' ע"א שם בפלפול הש"ס ואין כאן מקום להאריך והנה תשובת רמ"ע מפאנו בסי' הנ"ל הרוצה לאסור קידוש הלבנה משום אין מערבין שמחה בשמחה ע"ש אומר אני תינח בי"ט אבל בשבת מ"ט לא והרי דבריו בנוים על שבת וי"ט וז"ל כי איתשל בההיא דמס' סופרים דתניא אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם אמאי בליל שבת וי"ט לא שהרי אדם יותר מוכן ומקודש להקביל שכינה עכ"ל א"כ אנחת לן חדא ואקשות לו חדא דבי"ט מצי למימר טעם שאסור לקדש הלבנה משום דאין מערבין שמחה משא"כ בשבת דאין מקום לטעם זה דשמחה לא נאמרה אלא בי"ט דושמחת בחגיך כתיב ואפילו בי"ט מעמו לא עמד דהא דאין מערבין שמחה וכו' היא שנוי במס' מ"ק דף ח' ע"ב וז"ל אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו כו' וכי שמחה היא לו מאי הוי אר"י אמר שמואל וכן אר"א מפני שאין מערבין וכו' רבה בר הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו עולא אמר מפני הטורח ר"י בר נפחא אמר מפני ביטול פי' בין למר ובין למר אף שאין נושאין נשים במועד מ"מ יהי' מותר לקדש הלבנה בי"ט משום דלא שייכי בזה הני טעמא לאסור קידוש הלבנה כמו קידוש נשים ועיין בהרמב"ם הל' י"ט פ' ז' אין נושאין נשים ואין מייבמין במועד כדי שלא תשכח שמחת החג ושמחת נשואין (פי' הרב המגיד ובגמרא הרבה אוקימתת וטעמים שם רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמח' אשתו ואמרו בשם דרב ס"ל הכי ולזה כתב רבינו זה הטעם עכ"ל) אבל מחזיר גרושתו ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נשואין שלא יתערב שמחה בשמחה דהיינו שמחה אחרת בשמחת החג עכ"ל הרי זה דהרמב"ם פוסק כרב הטעם איסור עשיית נישואין בי"ט הוא כדי שלא יפנה לבו משמחת י"ט ויתן לבו לשמחת אשתו אף גם אם מחזיר גרושתו שאין בו שמחת אישות מ"מ לא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין שלא יתערב שמחה אחרת בשמחת החג א"כ הוא דון מינה דאף אי נימא הטעם דאין נישואין נשים במועד משום שלא לבטל משמחת י"ט ויתן לבו לשמחת אשתו דוקא הוא בשמחת נישואין או סעודת נישואין וסעודת אירוסין משא"כ בשאר שמחת של מצוה ואע"ג דהרמב"ם כתב בהל' אישות דין י"ג וי"ד וז"ל יש לו לאדם לישא נשים רבות כאחת ביום אחד ומברך ברכה חתנים לכלן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה שבעה אם בעולה שלשה ואין מערבין שמחה וכו' ואפי' בחול של מועד אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין וכו' שנ' מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת עכ"ל וא"כ משמע מהרמב"ם דהטעם שאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין וכו' י"ל הטעם דאין מערבין נמי משום סעודת י"ט ואפי' בגרושה דאין שייך בה שום איסור נישואין בי"ט שיפנה לבו משמחת י"ט לשמח באשתו כי אין שמחה במחזיר גרושתו מ"מ אסור משום סעודה וכמו דכייל סתם אין נושאין נשים במועד משמע בין בנושא אשה חדשה או מחזיר גרושתו וכולן הטעם משום סעודה כמו שפסק הרמב"ם לעיל דין י"ג יש לו לאדם לישא נשים רבות כאח' ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכולן כאחת אבל לשמחה צריך לשמוח] עם כל אחת שמחה הראוי' לה הרי דהרמב"ם פוסק דמותר לישא נשים הרבה ביום אחד ותיפוק ליה דאין מערבין שמחה בשמחה אע"כ לא שייך עירוב שמחה בשמחה אלא בסעודה ומותר לישא נשים הרבה ביום אחד ולא שייך בהא למימר משום דאין מערבין וכו' אלא שצריך לשמוח עם כל אחת ואחת שמחה הראוי לה ועיין בהר"יף מס' מ"ק וז"ל וכי שמחה היא לו מאי הוי אר"י משום דאין מערבין וכו' וא"ר דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנ' ושמחת בחגיך ולא באשתך פירש"י שם בד"ה אין מערבין שאין מערבין שום שמחה בשמחת החג כדיליף לקמן ושמחת בחגיך ולא באשתך והכא הוי באשתך ולא בחגיך ומתוך חביבת אשתו מניח שמחת החג אבל שאר שמחת שאין מבטל שמחת החג בשבילם אית ליה דמערבין וקרא לקמן לא דריש עכ"ל והרמב"ם בהל' י"ט מביא אוקימת' דרב הטעם כדי שלא תשכח שמחת החג בשמח' נישואין וכו' ולא סעודת נישואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג עכ"ל א"כ לדעת הרמב"ם דסבר כאוקמת' דרב דאין שום איסור לערב שמחה בשמחה כ"א הנושא בי"ט שלא תשכח שמחת החג בשמחת נישואין או סעוד' הוא דאין עושין בחג שלא יתערב שמחה אחרת בשמחת החג אבל לערב שמחה בשמחה אין שום איסור מכ"ש בקידוש הלבנה בשבת או בי"ט דעושה מצוה השקולה כקבלת פני שכינה פשיטא ופשיטא שאין בו שום איסור אחד מן האלף ואדרבה מצוה קעביד ותע"ב ברכות ה' במרובה בנחת ושובה במדה טובה וכמו כן המצא תמצא שם בתוס' ד"ה מפני ביטול פ"ו וכו' וז"ל ונראה דקי"ל כרב אשי דדרש בחגיגה פ"ק בחגיך ולא באשתך ואינו אוסר לערב שמחה בשמחה ועוד י"ל דלא חשיבא עירוב שמחה בשמחה כי אם סעודת נישואין לבד עכ"ל א"כ בקידוש הלבנה אין בו שום איסור כלל משום עירוב שמחה בשמחה לפי תירוץ ראשון של תוס' שאינו אוסר משום שמחה בשמחה כי אם נשואי אשה במועד ולפי תי' שני של תוס' דלא חשיבא שמחה בשמחה כי אם סעודה לבד ועיין במסכת סופרים פ' יו"ד הלכה וי"ו וז"ל אין מזכירין בו (פי' בתפלת יה"כ) לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה עכ"ל ואע"ג דאי נימא הלכה כמ"ד הטעם שאין נושאין נשים במועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה והיא גזירת הכתוב וכל ערב שמחה בשמחה אסור וכן יראה למעין בס' לחם משנה פ"ז ה"ל שביתות י"ט דמאריך מאד בדברי הרמב"ם אשר לכאורה סתרי אהדדי לעומת זה מה שכתב בה"ל אישות פ' יוד כמו שכתבתי לעיל ואחר כל הפלפול שמרחשין שפתיו שפתי דעת כתב הבעל לחם משנם וז"ל י"ל דודאי רבינו פסק כמ"ד אין מערבין אבל מ"מ מ"ד אין מערבין אינו מכחיש למ"ד משום שמניח שמחת הרגל אלא מוסיף עליו דאפילו שאר שמחות נמי אסירי' לכך לא חש רבינו ז"ל לכתוב טעם זה דמניח שמחת י"ט וכו' עכ"ל לפ"ז אסור לערב שמחה בשמחה דאפילו שאר שמחות דאין נושאים נשים במועד מ"מ אין הנדון דומה לראיה לאסו' בשביל זה קידוש הלבנה שבת ועיין בתסו' שם בד"ה לפי שאין מערבין וכו' גזירת הכתוב היא בדדרש לקמן מקרא דשלמה ובירושלמי דרש מדכתי' מלא שבוע זאת וכו' וטעם נראה קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחרת ולא יפנה עצמו הימנו וכן בשמחה יהי' לבו פנוי בשמחה אחת עכ"ל א"כ חילוק ידענו בין נישואין לקידוש וברכת הלבנה חדא מגו תרתי דודאי בנשואין אם אנו אוסרין לקדש אשה בי"ט להקדים עצמו לקדש האשה קודם הרגל או לקדשה אחר הרגל ואין המצוה עוברת משא"כ קידוש הלבנה שעידנא קביע לה ואינו ברשותו של אדם כי הלבנה פעמים מתכסה ופעמים מתגלה ואם יהיה אסור לקדש הלבנה בשבת אזי יושב ובטל ממצוה זו והוי כמצוה עוברת כי מי יודע אם הרקיע יהי' מלא עבים עבי ענן ואין נראה דמות הלבנה כל החדש ההוא וניחא ליה לאינש למיעבד מצוה זו בזמנו שיוכל לקיים המצוה לכן אמרינן קיים ולא יעבור המצוה שבא לידו ואל יחמיצנה:

זאת ועוד אחרת ודאי בי"ט אסור לקדש אשה שמה יפנה לבו משמחת י"ט וכן הטעם שאין עושין מצות חבילות חבילות משא"כ קידש הלבנה שהוא לרגעים תבחנה פקודה בעיוני בעלמא בלי שום ביטל זמן רק כי מימי לטיגנא רגע כמימרא ברכת הלבנה והוא כשאר ברכת שאנו אומרין בי"ט ובשביל זה אינו מפנה לבו משמחת י"ט וגם אין בכלל שעושין מצות חבילות חבילות שהרי בי"ט נמי מחויב להשלים מאה ברכות וה"נ ברכת קידוש הלבנה מצטרפות לו להשלים במאה ברכות וע"כ על שמחה כזה נאמר ולשמחה מה זו הוא עושה לבטלה בי"ט ואם באת לאסו' קידוש הלבנה משום עירוב שמחת מצוה בשמחת י"ט יהי' אסור לסמוך גאולה לתפלה בי"ט דהא נמי שמחה לו ועיין במס' ברכות דף ט' ע"ב וז"ל א"ל ר' אלשעי לעולא כי עיילת להתם שאל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורא דאדם גדול הוא ושמח במצות זמנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כולא יומא עכ"ל לפ"ז סמיכת גאולה לתפלה שמחה היא לו ויהי' נמי אסור בי"ט אע"כ אדרבה יהי' ניחא לאדם לעשות שמחה בשלימות לשמוח שמחת י"ט למיעבד מצוה כדאי' במס' סוכה דף נ"ה ע"ב א"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בסוכה וכ"ש דחדי לבאי דקאעבידנא תרתי עכ"ל אף נאמר כאן דמי שמקדש הלבנה בי"ט שמחה הוא לו דקעביד תרתי ולדעתי הקלושה הדבר בהפוכי מיפך והשם על לב ישמח דאם ימנע ממצות קידוש הלבנה בי"ט צער הוא לא ויחן בחרדה ויהי' חרד על המצוה ולא יהא בידו סיפוק לקיימה אחר הרגל ומצינו בא"ח סימן רפ"ח מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת עכ"ל ע"ש ק"ו בן בנו של ק"ו דמותר לשמוח בשמחה של מצוה בי"ט ולהסיר תוגה מלבו פן יבטל מן המצוה ולא יבא לכלל קיומי קיום אמרינן חביבה מצוה בשעתיה ועיין בתשובת ב"ח סימן פ' שכתב בשנת ש"ץ היו מקדשין הלבנה בליל ראשון של סוכות והי' קצת מהססין בדבר זה והי' נראה להם שיש איסור מפני מערבין וכו' ודבר זה בדו מלבם בלי שום שורש מקום מפוסקים קדמאי ובתראי וכתב על האוסרין ומחמירין שהם בכלל כסיל בחשך הולך ואינו אלא מן המתמיהין ע"ש:

והנה ראיתי בתשובת הרדב"ז סימן קל"ג שרוצה ליתן טעם לאסור קידוש הלבנה בשבת ע"פ קבלה מפני שהוא ליל זיווג ע"ש באריכות וטעמא מדנפשיה יהיב ומוסיף מדליה אמנם עיין בתשובת ב"ח סימן הנ"ל מ"ש בפלפול רחב על דין אחר מדיני קידוש הלבנה אשר ז"ל דין זה הוא ע"פ דברי הר"י גקמיילא שכתב כן עפ"י דרכי הקבלה וכבר אין אנו נוהגין ע"פ הקבלה כל שהוא נגד הדין שהרי אנחנו מניחין תפילין בחש"מ ומברכין על התפילין של יד מעומד וע"פ הקבלה אסור וכו' לפ"ז אין לנו עסק בנסתרות כי הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו ואם כן מהיכי תיתי לאסור קידוש הלבנה בשבת וי"ט:

ושמעתי שיש אנשים מצפצפי' ומהגים מדעתייהו ועבדי פרישא מדכתיב ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע וגו' והיו לאותות ולמועדים וגו' ושבת וי"ט הם גופן אות וכמו שאין מניחין תפילין בשבת וי"ט מטעם זה כך אין מקדשין בשבת וי"ט ע"כ תמצית דבריהם אמנם הבל בפיהם נשתקע הדבר ולא נאמר לפ"ז איך מברכין בשבת וי"ט הרואה קשת הלא מקרא מלא דיבר הכתוב את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ אלא טעם זה לפגם ולא לשבח בשלמא גבי תפילין אסור להניח בשבת וי"ט שהרי הם אות ושבת וי"ט אין צריך לאו' שהו גופן אות משא"כ אותות הנאמר בלבנה פירש"י אם המאורות לוקין וכו' וכן אות הקשת שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם מה ענין זה לענין הנחת תפילין ולאו אותות שווין הן דכל א' אות בפני עצמו וכל חד וחד למילתיה והברכות הללו שאנו מברכין על הלבנה קאי על חידוש הלבנה שמחדש הקב"ה חדשים חידוש הלבנה בכל חדש וחדש וכן כשרואה קשת מברך זוכר הברית וכו' ואיך יעלה על הדעת לומר שלא לברך בשבת וי"ט מכל הלין מילין נראה בעליל מזוקק שבעתים שאין שום איסו' לקדש הלבנה בשבת וי"ט אדרבה להיפוך חביבה מצוה בשעתיה והיא שמחה של מצוה וביחוד אם יקרה כמו שהי' בחדש הזה שנתקשרו שמים בעבים ולא נראית הלבנה עד לילה אחת קודם כלות הזמן שראוי לקדש בו הלבנה ובין לילה הי' ובין לילה עבר ואין ספק מוציא מידי ודאי לית דין ולית דיינ' לעורר ולפקפק על קידוש הלבנה שיהי' איסור כאשר בא' בליל מ"ש לא ניראת הלבנה כי אם שעה אחת ובודאי אותו שעה נראית כאלו הוא בעששית ותחת עיבה אשר ע"פ הדין אין לקדשה כי לא הי' נהנה מאורו והמחמיר ה"א מתמיהי' והמקיל נוגה לו ותבא עליו ברכת טוב יזכהו ה' לראות אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעתים כ"ד ביני אמודי דגירסא פה פראג ראש השנה לאילנות תפ"ב ליצירה נאם דוד הקטן אופנהיים ת"פ ק"ק פראג והמדינה:

תשובה

ודוד בא עד הראש לכל דבר הר גבוה ותליל כהר תבור יושב בעבור שפתותיו שושנים נוטפה מור עובר על כולם הולך וגובר ה"ה אהו' אדוני גיסי הגאון הגדול המפורסם בכל פנה ועבר נ"י פ"ה ע"ה כמהור"ר דוד נרו':

הנה תשובתו הרמה קבלתי ושמחתי מה מאוד בשמחה של מצות קידוש הלבנה אשר ירד לעוקמא דדינא וממרחק תביא לחמו לדחות כל טעמי אחרונים על הא דאין לקדש הלבנה בשבת וי"ט ומי יעלה על לבו לעשות כן נגד מנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל ונגד כל האחרונים שפוסקים כולם כאחד שאין לקדש הלבנה בשבת וי"ט ואי לאו מר גברא רבה ורב תבואות בכחו וחילו לאורייתא רמא דקנא וזקפ' ובאמת אי לאו דברי מר לא הייתי מזיז אפי' זיז ממנהג הפשוט אף שלא נעלם מאתי דהב"ח פסק בא"ח סי' רכ"ו ובתשובתו סי' פ"ו דמותר לקדש הלבנה בשבת וי"ט וכ"פ שם המ"א ודוחה הטעם דמהרי"ל מ"מ התנה בתנאי כפול דדוקא היכא דעבר הזמן אחר השבת וא"א לקדשה במ"ש ואין דנין אפשר משאי אפשר דהא גם במ"שק עדיין יש שהות לקדשו כל הלילה שהוא תוך כ"ט י"ב תשצ"ג ולדע' ספר הלכה ברורה הנדפס מחדש ס"ק ז' כתב דמותר לקדש איזה שעות אחר הזמן ואף דלכאורה דברי הלכה ברורה דברי נביאות הם בלי ראי' כלל מ"מ מצאתי און וראי' לדבריו בס' שיורי כנסת הגדולה סי' תכ"ו סעי' ב' שכתב וז"ל ולא י"ו בכלל נכתב בצדו אמר המאסף בשם רבינו ב"י לא הביא חולק בזה וכ"כ בס' הקבציר אבל אני מצאתי בשטת סנהדרין לאחד מגדולי האחרונים בשם תלמיד הרי"ף והרב המאירים ז"ל דאפי' י"ו בכלל עכ"ל (וכן פסק גיסי הרב הגאון בספרו אליה זוטא) ובאמת דברם אלו תלוים בפלוגתא דש"ס דחולין דף נ"ד ונ"ה ובנדה דף נ"ה אי אמרינן עד ועד בכלל או לא ומסקינן להלכה דלחומרא אזלינן וכן בברכה שומעין להקל שלא יברך ברכה לבטלה אף שלא נעלם מאתי מ"ש תוס' שם דף מ"ו ע"א דלא אמרינן הכי רק במשנה או בברייתא והאי עד יום י"ו מימר' בפ' היו בודקין מ"מ עידי ספיקא לא נפקינן ואין לברך יותר מזה ועוד י"ל דאין כאן ספק כלל דודאי עד ולא עד בכלל משום דטעמא הוי כיון דאז היא במלואה כי נפיא וא"כ אחר כ"ט י"ב תשצ"ג הלכה וחסרה מעיגולה אך משו' הא לא תברא די"ל דהא לדעת הטור משמע דט"ו יום שלמים מהמולד נכון לקדשה כמ"ש המ"א אע"ג דאחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג היא הולכת וחסר אצ"ל דבזמן מועט כזה עדיין לא ניכר חסרונה וא"כ ה"ה לדעת כל גדולי האחרונים הנ"ל מותר לקדשה גם ביום י"ו מה"ט א"כ למעשה אין לסמוך עליהם לקדש ביום י"ו ולברך עליהם בשם ומלכות רק יש לקדשה בלי שם ומלכות אם לא הי' יכול לקדשה מקודם אבל להתיר לקדשה בליל שבת בשעה שעדיין יש שהות לקדשה במ"ש ביום ט"ו מעת המולד לדעת הטור ודאי אין להקל דהא מכח עד ולא עד בכלל אתה רוצה להחמיר כמסקנת ש"ס הנ"ל וזהו חומרא דאתי לידי קולא לקדשה בליל שבת גם ראיתי לעוררו דמ"ש שם הט"ז בסי' תכ"ו ס"ק ב' דאם לא קדשה עד תענית אסתר וכו' וצ"ל דמיירי שהמולד הי' זמן מה קודם ר"ח בענין שאח' ליל י"ד שעה עוברת דאל"כ לא מיקרי שעה עוברת ולעת הזאת תו לא מידי כנ"ל הק' יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף