שבות יעקב/ב/קפג
|
< הקודם · הבא > |
- בחמשה מקומת מצינו שם יעקוב מלא וי"ו:
- ע"כ אמרתי להדפיס עוד ששה שאלות ותשובת שנשאלתי תוך זמן הדפוס ואלו הן:
כשהיינו פה במושב ב"ד בא לפנינו אחד שאלה עצמו שהוא בעל פליטה שאין לו לצאת לשלם חובותיו ולכן באו בעלי חובתיו המוקדמין והמאוחרין לב"ד לגבות כדיניהם והמוקדמין יש להם שט"ע ובשטרי עסקות פה נהגו לכתוב שבכל חדש יכול לישבע שלא היה ריווח בעסקא וכבר עבר וחלף זמן זמנים הרבה שלא נשבע וא"כ מחויב ליתן לו ריווח כפי הקצוב בשטר עסקא אם יש לו ג"כ דין קדימה כמו בגוף החוב:
לכאורה נראה דהוא מוקדם על הריווח עסקא כמו על הקרן כמבואר הדין לפנינו בש"ע סי' ק"ד סעיף ט"ו שנים שהלוו לעכו"ם זה אחר זה ואין בנכסיו כדי לזה וכדי לזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון רבית שעלה מזמן השטר לא תגבה עד שאגבה קרן חובי לפי שלא חל חובי הרבית מאותו זמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה אין בדברי שמעון כלום עכ"ל והוא מתשובת הרשב"א שהובא בב"י שם ואין מקום לבעל דין לחלוק דדוקא ברבית דעכו"ם הכי דינא משא"כ בריבת דישראל זה איני דהמוצא הדין בתשובת הרשב"א שם שהובא בב"י הוא בז"ל שאלת שנים שהלוו לעכו"ם זה אחר זה ואין בנכסיו כדי לשלם לזה וכדי לזה ובא ראובן המוקדם לגבות בשטרו קרן ורבית וטוען שמעון שהקרן לבד יגבה ולא הרבית שאין הרבית חל מזמן השטר רק בכל יום ויום מתרבה והוא יכול לפרוע בכל עת ולסלק שעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמזמן השטר חייב עצמו בכל הריב' שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו שניזונות מנכסי' משועבדים אע"פ שמזונות דבר יום ביומו מתחייב בהם אלא שהשעבו' חל עליו משע' שקבל עליו המזונ' ומה שטען דאי בעי לאפרועי ולסלוקי מצי לסלוקי לא חל עליו השעבוד הוא ג"כ איכא למשמע מהאי דליתא כלל דהתם נמי מצי לסלק שיעבוד מזונות אי כתב לה כל זמן שאת עמי הרי אם גרש את אשתו נמחל אותו שיעבוד עכ"ל הב"י בשם הרשב"א הרי דנלמד הדין מדין ישראל ששעבוד ואין לחלק כלל גם לא נמצא אחד מן הראשונים או אחרוני' בדבר וכן סתם בש"ע ואחרונים להלכה גם הש"כ בח"מ סי' ע"ב ס"ק קס"ב הביא דברי הרשב"א אלו בלי חולק וכן הובא בדרישה ופרישה סימ' צ"ז גבי מזונות אשתו שלוותה ובכ"ג שם בהגהותיו לב"י בלי חולק כלל איברא כד מעיינן שפיר יראה דאין הנדון דומה לראיה כלל דודאי אדם מחייב עצמו בשטר מהיום בשעבוד גמור על מכאן ולהבא לזון את פלוני וכה"ג וטורף אף ממשעבדי מהיום ויכול לשעבד עצמו לחייב את עצמו מה שאינו חייב כיון שזמן השטר הוא מהיום וטורף אף ממשעבדי משא"כ ברבית ישראל שאין יכול לשעבד את עצמו אם לא בצד ההיתר עסקא כתחז"ל ואם אינו מרויח כלום ונשבע כפי התנאי אינו מחוי' ליתן לו כלום א"כ אין השעבוד חל מזמן לעולם עדיין וזה הוא חילוק ברור ע"פ הדעות והסברא ומ"מ כדי שלא יהא דברי כפטומי מילי בעלמא לחלק כן מסברא דנפשיה בלי ראיה נגד משמעות וסתימות לשון הרשב"א מצאתי ראיתי תשובת הרשב"א עצמו והיא בתשובה המיוחסת להרמב"ן ס"ס רכ"ג שכתב להדיא וז"ל ומכאן נסתפק לי זה כמה שנים רבית הכתוב בשטר אם לזכותו במכר או במתנה כלל לפי שהוא כמלוה ע"פ לפי שאינו בכת' מפני שלא נתחייב המלוה בשעת כתיבת השטר ודקדקתי מהא דפ' יש נוחלין עכ"ל והובא תשובה זו ג"כ בב"י סימן ס"ו מחידוש א' ואע"ג דעיקר הראיה שמביא פ' יש נוחלין דף קכ"ד ע"ב משמע דמיירו בהלוואת עכו"ם ברבית יע"ש בפי' הרשב"ם מ"מ היינו דוקא בלא זקף הרבית בשטר מה שא"כ בזקף הריבת בשטר ודאי דה"ל דין קרן וגובה בו המוקדם כמו שפסק בסי' ק"ד בשם הרשב"א וכה"ג על כרחיך בלא"ה צריכן לחלק כן כדי שלא יסתרו דברי הרמב"ן אלו מ"ש רבינו ירוחם והרשב"א בתשוב' במכר לו שטרו של עכו"ם ומחלו שצריך לשלם לו אף הריבת וכן פסק בש"ע סי' ס"ו סעיף ל"ב וכ"כ שם הש"כ ס"ק ק"ז ומסכים לדברי תשובת הרמב"ן ע"ש ובתשובת מהר"מ מינץ בכן פסקנו הלכה למעשה שאין לריווח עסקא שום דין קדימה דהוי רק כמלוה על פה לענין טרופה אך שאין יכול לומר פרעתי כיון שיש לו נאמנות בשטר גם פסקנו שמאותו יום והלאה שגילה את עצמו שאין לו אם אין כאן רמאות א"צ לשלם שום ריווח עסקא וכנ"ל הקטן יעקב.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |