שבות יעקב/ב/קסא
|
< הקודם · הבא > |
מתלמידי הרב אב"ד דק"ק גרייזנך כ"ש מהור"ר יעקב סג"ל וז"ל:
ועתה באתי לדון בקרקע כתלמיד לפני רבו וילמדינו רבינו היכא לדיינו האי דינא אף שהוא לפום ריהטא דבר פשוט אך באשר שמרגלא בפומא דאינשי לפשיטות מי שמכר בית שאחד מבני משפחתו הן קרוב או רחוק בקורב' יסלק ללוקח מהיכן יצא להם כן לפני בא מעשה כזה באלמנה אחת שמכרה מקום בב"הכ שהיה שייך לבעלה ז"ל וניתן לה לכתובתה ובאו בני משפחה קרובים שני בשני לסלק ללוקח ואחר זאת בא אח של בעלה ז"ל ופסקתי שאין יכולין לסלק ללוקח ולא נעלם ממני מ"ש הטור אחד מן האחים או שותפים שמכר חלקו לאחר שאר האחים או שותפים מסלקין ללוקח וכתב שם הסמ"ע ולקצר אני צריך ותוכן דבריו הטעם שיש לו חלק בו ולא יהא אלא כמצרן מכל הנ"ל לא ידעתי מהיכן יצא להם זה שיהא כח ביד קרוב או אפילו אח לסלק ללוקח ומה גם אצל מקומות בב"הכ מוסכם שאין דנין דינא דבר מצרא אם לא שיושבין משפחו' משפחו' לבד רק כל אחד ואחד יושב במקום הראוי לו א"כ אין אנו יכול לדון דין זה בדינא דב"מ ועוד שהמקום גבת' האשה בכתובתה ולאחר זמן רב מכרה המקום וא"כ המצרן איבד זכותו וכן במוכר ס"ת אם יכול האח או שום קרוב קרוב קודם לסלק ללוקח על הכל ילמדינו רבינו ושכרו יהיה כפול מן השמים כ"ד תלמידו המצפה לראות בטובתו יעקב מנצפך חונה פה גרייזנך:
שאלתו שאלת חכם כשואל מדעת קונו ישבו קבלת ובודאי שפתו ברר מללו שאין כאן דין מצרנות. כלל כיון שאינו מצרן כלל וכדי שלא להוציאך חלק אביא לך ראיה ברורה על זה מהא דמוסכם בש"ס פ' המפקיד דף ל"ה ע"א דשומא הדרי אפ"ה זבנא אורתא או יהבא במתנה אפ"ה אינו חוזר אף לבעל חוב עצמו ומכ"ש שאינו חוזר לקרוביו קרוב קרוב קודם וכן מבואר להדיא ברמב"ם פכ"ב ממלוה ובטח"מ סימן ק"ג דשומא הדרי ליורשיו אפ"ה אינו חוזר היכא דזבנא לה וכן היכא שהגביהו הבע"ח מדעתו הסכמת הש"ס והפוסקים דהלכה כדברי המיקל ולא הדדי שום דזביני מעליא דהא מדעתיה דנפשיה אגביה והוי כמכר ואם איתא דיש כה"ג דינא דב"מ אמאי לא יוכל הוא או יורשיו לסלק לבע"ח אלא ודאי פשוט שלא שייך כלל בזה דינא דבר מצרא רק דינא דשומא הדרי ואע"ג דהוא ג"כ משום ועשית הישר והטוב מ"מ אינו ענין לדינא דב"מ כאשר הוא פשוט בש"ס ופוסקים ובנדון שלפנינו אם עדיין היה המקום בידה והגביהו מהיורשיה בעל כרחם בב"ד אז היה מקום לומר דשומא הדרי כמבואר בח"מ סי' ק"ג אע"ג דשם בבע"ח מיירי ה"ה כתובת אשה כמבואר בתשובת רמ"א סימן ח' אע"ג דמהרש"ל בתשובה סימן נ' חולק עליו (והב"ח כתב שם דאף לדעת מהרש"ל בנדוניא שומא הדרי) מ"מ אין דברים מוכרחים כלל ונלע"ד ראיה ברורה דאף בכתובת אשה שומא הדרי מסוגיא דש"ס דב"מ דף ט"ז ע"ב מהא דמקשה רבא והני לאו בני פרעון נינהו והאמר אמימר דשומא הדרי לעולם ואם איתא אמאי לא מוקי דמיירו בכתובת אשה אלא ודאי דאף התם שומא הדרי לעולם גם בתשוב' רמ"א שנדפס לפנינו דוחה קצת דברי מהרש"ל וגם הכ"ג בח"מ סימן ק"ג בהגהותיו לטור סעיף ט"ז כתב שכן דעת האחרונים וגם הש"כ שם בס"ק י"ח מכריע שעיקר כדעת רמ"א דשומא בכתובה הדרי אכן היכא דהגביהו היורשים מדעתם בלי שום גביא בב"ד פשוט בש"ס ופוסקים דלא הדרי ואע"ג דמן הסתם כל גביות כתובה בב"ד היא שהרי צריכין להשביעה על כתובתה מ"מ כל שלא שמהו הב"ד בעל כרחיך של היורשים אע"ג דצריכה אשתבועי אפ"ה לא הדרי וכן מבואר מדברי הש"כ סימן ק"ג ס"ק ט"ו מהראיה שמביא מפ' הגוזל עצים ע"ש והיכא דאשה מכרה לאחר אפילו הגביהו ב"ד בעל כרחיך פשוט הוא דלא הדרי כסתמא דש"ס זבנה או אורתא וכו' והוא הסכמת כל הפוסקים גבי בע"ח וה"ה לכתובת אשה ותמה אני על שלא הרגיש מכ"ת כלל בדין זה דשומא הדרי שהוא עיקר מקור דין זה ולא דינא דבר מצרא כלל ואל תשגיח במה שמרגלא בפומי דאינשי כי כבר ידוע שפסקי בעלי בתים הם שני הפכים וכן לענין ס"ת פשיטא דאין שייך דין מצרנות במטלטלין וכ"ש בס"ת דאפילו בכלל סתם נכסי אינו כמבואר בח"מ סימן רמ"ח סעיף י"א וגם ליכא למימר דלכך שייך בו מצרנות משום מצוה דאית בה זה אינו דהא מבואר בי"ד ריש ה"ל ס"ת דאפילו הניח לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו אכן היכן ששנים שותפים בס"ת וא' מכר חלקו יכול השתוף השני לסלק ללוקח כמבואר בח"מ סימן קע"ה סעיף נ"ג בהג"ה בשאר מטלטלין ולא רציתי להאריך עוד בכל זה כי דברים פשוטים הם לע"ד כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |