שבות יעקב/ב/קכו
|
< הקודם · הבא > |
במי שחלה ולא היו לו בנים וציוה בחליו ליתן גט לאשתו וליתן לה בכתובת' יותר סך מה וגם עשה על זה קנין בחליו וקודם שנכתב הגט וניתן לה רחמו עליו מן השמים שחזר לבריאתו ועתה מבקשת האשה מן העדי' שיכתוב לה תוספו' כתובה כפי מה שהוסיף לה בעלה בחליו כי דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי ומכ"ש שעשה על זה קנין:
הנה לכאורה נראה שהדין עם האשה במה שמבקשת תפקידה שצוה לה הבעל ואע"ג דקי"ל דברי שכיב מרע אף שהן ככתובין וכמסורין דמי מ"מ אם עמד חוזר היינו דוקא במתנת ש"מ בכולה אבל מתנה במקצת ובקנין דהוי כמתנת בריא ודאי דאין יכול לחזור וכאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים ועיין בטח"מ סי' ר"ן איברא כד מעיין שפיר ירא' דהדין עם הבעל ולא זכת' האשה במתנת' כלל משום דהוי כמצוה מחמת מיתה ובמצוה מחמת מיתה קי"ל אפי' בקנין ובמקצת אם עמד חוזר ואע"ג דמבואר שם בח"מ סי' ר"ן מדברי כל הפוסקים דלא מקרי מצוה מחמת מיתה אלא א"כ צוה כן לאחר שלשה ימים לחליו או שהכביד עליו חליו או שפי' דבריו שמחמת מיתה הוא נותן או אפי' לא פי' אלא שנראה מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו וכיוצא בזה יע"ש שכן הוא הסכמת הש"ס וכל הפוסקים וא"כ בנדון שלפנינו לכאורה אין כאן אחד מן הצדדים הנ"ל דיהא נקרא בשביל כן מצוה מחמת מית' שהרי ציוה כן מיד בתחלת חליו שלא הכביד ותקפו עליו כל כך. מ"מ כיון שכתבו הפוסקים בהיכי שנרא' מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה מקרי מצוה מחמת מיתה א"כ גם בנדון דידן ג"כ נראה מתוך דבריו שצוה כן מחמת מיתה כיון שלא היתה קטטה בינו לבינה ואדרבה הוסיף לה על כתובתה וכמה קשה גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש ואדם מצדיק מעשיו בשעת מותו וחליו וזה ציוה לגרש אשתו ודאי עשה כל זה מפני חשש מיתה שלא תהא זקוקה ליבום ואין לך מצוה מחמת מיתה גדול מזה ואף שדבר זו א"צ ראיה כי הסברא והדעת מכרעת כן מ"מ לא אמנע להביא ראיה ברור' לזה מסוגיא דש"ס דגיטין דף ע"ב ודברי הרא"ש והתו' שם דגרסינן שם אמר ר' הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר וכתב שם הרא"ש וז"ל אמר רב הונא גט שכיב מרע שמצוה מחמת מיתה גיטו כמתנתו וכו', והנה צריכין אנו לומר מאין יצא כן לפרש דמיירי במצוה מחמת מיתה אלא צריך לומר כיון דקאמר בש"ס סתמא כמתנתו משמע דבכל ענין כמתנתו אם עמד חוזר אפילו במקצת וזה אינו אלא במצוה מחמת מיתה והשתא קשה באמת על הש"ס הא קיימא לן אמורא צריך לפרש דבריו הוי ליה לומר בהדיא שמצוה מחמת מיתה כן אלא ודאי שאין צריך פירש לפירושו דכל שנותן גט בחליו שלא מחמת קטטה מקרי מצוה מחמת מיתה כיון שמגרש אותה שלא תהא זקוקה ליבם וכן נראה לי מוכח להדיא מדברי התוספות שם שמקשים על פירש רש"י בד"ה אמר רב הונא וכו' ג' קושיות חדא דלרב הונא אפילו בסתמא בלי שום תנאי אם עמד חוזר אם כן למה איצטריך במתני' למיתני מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי וכו' וכן למאי איצטריך שמואל לתקן בגיטא דש"מ וכו' וכן מהאי דאיזה נשך דף ס"ו יע"ש וקשה לכאורה לפי דברי הרא"ש דרב הונא אמר למילתא דוקא במצוה מחמת מיתה אם כן לא קשה כלל קושי' התוספות דכל הני מיירי בצואת שכיב מרע סתמא שאינו מצוה מחמת מיתה אלא ודאי דפשוט הוא לתוספות כמו שכתבנו דסתם שכיב מרע הנותן גט בחליו מקרי מצוה מחמת מיתה מטעמים שכתבנו ואם יאמר אומר להיפך מדפירש רש"י ולא הרגיש בקושית התוספות מכלל דסברא ליה דרב הונא אמר למילתא דוקא במצוה מחמת מיתה מה שאינו כן בסתם שכיב מרע לא מקרי מצוה מחמת מיתה ואם כן לפי זה עדיין הדבר במחלוקו' שנויה רש"י והתוספות אי משום הא לא תברא דודאי גם דעת רש"י בזה כהתוס' דהוי בסתמא כמצוה מחמת מיתה וגיטו מוכיח עליו ומכל מקום לא קשה להם קושית התוספות שהרי שני קושית מתרצים התוספות עצמם גם הקושיא שלישי' ממילא מתורצת דגם האי סוגיא דאיזה נשך אתיא כרבא ורבה וכ"כ התוספות להדיא שם בפרק איזה נשך ד"ה מאי קא משמע לן והא דקאמר פשיטא אף על גב דרב הונא פליג מכל מקום בתר דתקון שמואל תקנה קבועה אם כן כל שלא אמר הכי ודאי פשיטא דאם עמד אינו חוז' ובאמת מה שאמ' התוספות שם ושוב מקשה שם ר"ת על פירש רש"י המעיין בתוספות שם יראה להדיא דלא מקשה רק קושית אלו וכולן מיושבות לדעת התוספות שם וצריך עיון אבל מכל מקו' בהא כולי עלמא מודו דהוי כמצוה מחמת מיתה ואם עמד חוזר במתנתו אפילו במקצת אפי' בקנין והוא ברור נראה לי הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |