שבות יעקב/ב/קכג
|
< הקודם · הבא > |
על אשה שיצא קלא שזינת' דאינ' נאסרת על בעלה כמבואר בש"ע סימן ז' סעיף י"א בהג"ה והיא מתשובת הרא"ש כלל ל"ב דין י"ד אך שהאשה עצמה מודית שנטמאה אי נאמנת כיון דאיכא צירוף לזה קלא דלא פסק:
כבר מבואר בש"ס דסוף נדרי' האומרת טמאה אני לך דלא מהימנא חיישינן שמה עיניה נתנה באחר ואם אית' דע"י צירוף קול חיישינן לדבריה אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי תעשה כן להחזיק עצמה בקול שזינתה כדי לאמת דבריה אח"כ אלא ודאי דאין חוששין לדבריה כלל אף בקלא אכן מדברי הג"ה בש"ע ס"ס מ"ו ראיתי שכתב קול היוצא אחר נישואין או אפי' אחר אירוסין שנתקדשה לאחר אין חוששין לה מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדשה לראשון אסורה לבעלה הואיל ויצא הקול תחלה עכ"ל רמ"א שם והוציא כן רמ"א מתשוב' הרא"ש כלל ל"ה וכן כתוב הב"ח ס"ס מ"ו ע"ש אכן החלקת מחוקק וב"ש השיגו על דין זה אע"ג שעיקר מה שרוצים ליישב תשובת הרא"ש כלל ל"ה דבריהם אינם ברורים כלל מ"מ אתה המעיין תראה שמדברי תשובת הרא"ש אין ראיה כלל דאע"ג דמדברי תשובת הרא"ש כלל ל"ב מבואר דס"ל דאין האשה יכולה לאסרה עצמה על בעלה וכמ"ש ג"כ הרא"ש פ"ב דיבמות וסוף נדרים וסוף גיטין מטעם דעיניה נתנה באחר מ"מ י"ל דהרא"ש בתשובה כלל ל"ה לכך כתב דמהימנא לגביה עצמה דהתם בהאי מעשה ששכרה עדים שקרים לכתוב לה גט מהמקדש הראשון מחשבת' ניכרת מתוך מעשיה שלא נתנה עיניה באחר רק שעבדה כל טצדקי דאית לה למיעבד לקיים השני יע"ש מש"ה תהיה נאמנת ועי"ל דדוקא היכא שהבעל אינה מאמינה אז אינה נאמנת לשוויא נפשה חתיכה דאיסו' משא"כ התם בהאי מעשה דהרא"ש גם הבעל היו מבקש מהמקדש ליתן לה גט מש"ה עלה על דעתו דשווי' אנפשיה חתיכה דאיסורא וכמבואר שם בתשוב' הרא"ש יע"ש ובספר עצמות יוסף בקידושין דף י"ב מחלק בענין אחר דדוקא לאחר נשואיה אינה נאמנת משא"כ התם בתשו' מיירי קודם נשואי' קודם שבא עליה רק שנתקדשה לו ע"ש כלל הדברים מדברי תשובת הרא"ש אין כאן ראיה מוכרחת וחלילה להוציא אשה מבעלה אם לא בראיה ברורה נ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |