שבות יעקב/ב/קיג
|
< הקודם · הבא > |
מק"ק אמשטרדם
באחד שהחליף דתו עם זונה ישראלית מרצונם הטוב ונהגו אישות זה עם זה איזה שנים וילדה בת ואח"כ חזרו כולם לדת ישראל ומעיד הוא ואשתו שהבת מהם ולא מאחר ודעתו שיש להתיר' לינשא לכהן כי נשייהו לא מפקרא:
הנה מעולם מנעתי שלא להשיב באלה כי לא באלה חפץ יעקב כי הם ונשותיהם וד"ל אך להפצרת ואהב' השוא אשיב בקצרה וחלילה חלילה להתירה אותה לכהונה אע"ג דבת הנדה הוא פגום בעלמא ומותרת לכהונה כדאיתא בסי' ו' מ"מ אלו שהחליפו הדת מרצונם דיש לו דין עובר להכעיס כדאי' בי"ד סי' קנ"ח ואין להם שום נאמנות ולא חזקה דנשייהו לא מפקרא אפילו אחר שחזרו ולא בתשובה גמורה הם בחזקת פסולין להעיד כדאיתא בפסקי מהרא"י סי' קל"ח ורכ"א גם המה נוגעים בזה העדות וכ"ש לפי הסכמת הפוסקים דבפסולי מחמת עבירה בעינן תחילתן וסופן בכשרות עיין בכ"ג לח"מ סי' ל"ג בהגהות הטור סימן כ"ב וכ"ג יע"ש וכבר אמרו חז"ל ישא דומה ואל ישא בת דומה ונ"ל דאפילו עבר ונשא הכהן יוציא ובנים חללים ודי בהערה זו:
ומה ששאלו עוד על דבר עגונה מאמשטרדם שהורה הגאון מהר"ל זצ"ל להיתרא ויש מי שפקפק על זה ובקשו מאתי לחוות דעתי אף אני וזאת תשובתי:
הנה בודאי ביה דינא בתר דינא לא דייקי ובודאי לא מהדרין עובדא ולא תצא מהיתרא ראשון ואין להרהר אחר מטתן של ת"ח ואין לפקפק ולומר דאיך אמרינן בי דינא בתר בי דינא לא דייקי דהא להדי' אי' בש"ס דיבמות דף קכ"א ע"א האי גברא דטבע באגמי דסמקי אינסב רב שילא לדביתהו א"ל רב לשמואל תא נשמתי' א"ל נשלחיה לי' מר ברישא וכו' הרי דחזינא שדייקו חכמים אחר רב שילא אף שהי' חכם וגדול בדורו כדאיתא בברכות דף נ"ח ע"א רב שילא נגדיה להאי גברא וכו' יע"ש וביומא פ"ק דף כ' ע"ב רב איקלע לאתריה דרב שילא קם רב עליה באמורא יע"ש אי משום הא לא תברא דדוקא התם שטעה בטעו' מפורסם והתיר לכתחילה במי' שאין לה סוף וחשו חכמים שיבא תקלה מזה לדורות הבאים לסמוך להתיר לכתחילה לכן היו רוצים לשמתו אע"ג דמצינו דלא מימנו אשמתיה דצורבא מרבנן אפ"ה חשו לתקלה וכן מוכח דהטעם הוא משום גדר מילתא דאל"כ איך עלה על דעת רב לשמתו בלי הודעה כלל דודאי גברא רבה כרב גידל יעשה תשובה ולא יצטרכו לשמתו אותו אף שלא נעלם מאתי שהתוספ' ביבמות דף כ"ב ע"ב דאפי' עשה תשובה משמתינן ליה אבל באמת דעת הרי"ף והרא"ש אינו כן דמוקי האי דאמרי' לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו בשלא עשה תשובה אפ"ה אין לו לעשות כן לכתחילה וכן דעת הרמב"ם וכ"כ הב"י ס"ס רמ"ב דלא כתוספו' כי אין לך דבר שעומד בפני תשובה וכן מבואר בי"ד סי' של"ד ע"ש (ומקרוב נדפס תשובת פנים מאירות סי' צ' פסק בפשיטות כתוספו' ונעלם ממנו דברי כל הפוסקים שכתבתי) אך שחשו לתקלה להכי עשו כן אצל רב שילא איברא היכא דאיכא צד להקל ולדונו לכף זכות ודאי לא מזגנא ראשי אבי סדיא עד דמהפכינא בזכותיה לומר דטב הורה כי היה מרא דעובדא וידע בבירור העדות איך הכירו הסימן ומלבושיו בסימנין מובהקים היטב היטב וכה"ג מצינו בש"ס דחולין דף מ"ח ע"ב א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו שיודעין מאיזה טעם הכשירו יע"ש כפרש"י וחדוש הרשב"א אף שראיתי בתשוב' הריב"ש סי' שע"ט שכתב דלא אמרינן לא תצא מהיתרא ראשון אלא גבי שבויה דהקילו יע"ש מ"מ הא סיים הריב"ש שם היינו לאפוקי היכא שאמרו חכמים אם נשאת לא תצא משמע דוקא נשאת אבל לא בהתירא להנשא לבד והוא בטעות משא"כ במקום דליכא טעות ולא שגגה. כלל רק בירור דבריהם אמרינן שפירש עומד על הבירור וידע מאיזה טעם שהכשירו כסוגיא הש"ס דחולין ובר מן כל דין דבלאו הכי יש כאן צדדים גדולים להתיר כאשר יצא מפי גדולי חקרי לב אשר ראוי לשעון עליהם בכל כח כחה דהיתרא ובפרטות אם נאמר דבכלל כל המלבושים שהכיר העד גם המנעלים שברגליו בכלל (וכבר הארכתי בספרי שבות יעקב סי' ק"ד דמנעלי' בכלל מלבושים מכמה סוגית הש"ס ודלא כתשובת שערי אפרים יע"ש) ומנעלים על הדרך ודאי לא מושלי אינשי שמתקלקלים מאוד וכמ"ש בטח"מ סי' ע"ב וז"ל כלים שמקפידין עליהם להשאיל או להשכיר מפני חשיבתן או שמתקלקלים יע"ש אף דיש מקום מצד אחר להחמיר ולומר אף דלא חיישינן לשאלה מ"מ יש לחוש למכירה וכגוונא שכתב בתשובת החוט השני בשם מהר"ן כ"ץ ע"ש מ"מ אין להמציא חומרות חדשות שלא נזכר בש"ס ופוסקים ראשונים במקום שאמרו חכמים בעגונא הקילו גם הסברא נותנת שאין אדם עשוי למכור כל כליו ומלבושיו שהוא לובש לאדם אחר לכן כיון שכבר יצא הדבר בהיתר עליהם אין להוסיף או לגרוע בגרעון כת' ולא טענה על רב נראה לי הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |