שבות יעקב/ב/צב
|
< הקודם · הבא > |
בכור שנולד לבע"הב אחד מבהמה חולבה שקנה ונתן אותה לרועה וסרסו הרועה ונזכר ונראה שעשה כן בכוונה מה דינו:
ע"ד הבכור אם נעשה בידיעת וכוונת ישראל כבר מתבאר בגמר' דבכורות דף ל"ד הצורם אזן בכור חכמים אומרים לא ישחט עד שיולד בו מום אחר והכי קי"ל כמבואר בטי"ד סי' שי"ג אף דיש מקום לומר דזה דוקא בבכור ודאי משא"כ בנדון שלפנינו שהבכור הוא רק בכור מספק דאולי היה לאמו ולד מקודם שהרי הית' חולבת וכדעת גדולי פוסקים דלא הוי בכור כלל ואף דקי"ל לחומרא כמבואר בי"ד סי' שי"ו מ"מ בזמן הזה דאינו אסור לצרום אוזן רק מדרבנן לפי שאינו ראוי להקרב וכמ"ש בד"מ סי' שי"ג מ"מ בכה"ג ודאי דהוה ספק לא גזרינן כולי האי אם עשה ישראל בו מום זה אינו דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתם בזמן הזה לאסור כל ספק בכור הנקנה ע"י בהמה חולבת דכל א' יתכווין לעשות בו מום אלא ודאי דקנסו שלא יאכל עד שיוולד מום אחר מעצמו וכן מבואר ומוכח מדברי פסק מהרא"י ס"ס קס"ט דאם ספק הוא שנצרם אזן ע"י ידיעת ישראל או לא ויש בבכור בלא"ה בנדון דידיה שם כמה ספיקות שהיתה חולבת וגם נמכר ע"י כסף יע"ש יש להקל משמ' אבל בלא"ה אין להקל כלל וכן נ"ל עיקר ואין להקל בזה מטעם ספק דרבנן כמבואר בקונטרס הספיקות שלי דין י"ח וי"ט וך' ע"ש כנ"ל. הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |