שבות יעקב/ב/פה
|
< הקודם · הבא > |
מהמופלא מהור"ר מנחם מן נר"ו דיין דק"ק ווירמישא וז"ל:
ראובן שצריך למשרת ומשרתת דהוא סגי ליה לפי עבודתו אכן רצונו בבת דעת את דרכי ה' והקטנים לאו בני דעה נינהו ושאלתו אם רשאי ליתן תוספת שכירות מה שנותן לגדולה יותר מלקטנה ממעשרו דלכאורה נראה דאסור דמסתמ' גם כוונתו לעבידתא שפירתא ולהשגחה פרטות בכל צרכי בית דליתא בקטנה והוי פורע חובו ממעשרו דעבידתא שפיר והשגחת ביתו בדבר שבממון כל הנאה שלו הוא ואי משום השגחה בדבר איסור והיתר אי לאו האי אמתא דבי רבי מלומדת הלא עליה דידיה רמיא להשגיח דאדם נתפש על אנשי ביתו ועליו להביא קרבן לכפר בעדו ובעד ביתו אף דקאי אידועים דברים השכוחים ורגילין לפגוע פגיע' רעה בקטני' בודאי חייב ביודעים ובלא יודעים הגם דלאו קטנים ממש נינהו במילי דשמיא ודאבות קטנים הם למאן דבעי למהוי חסידא וא"כ עלינו להשלים מדידי' אדידי' אכן אחר העיון אפשר להתי' באש' שלדברי הכל טובת הנא' שלו וכמו שכתב הש"כ בשם מהר"ם מרוטנבורג מביא להלכה דאפי' לבניו יכול ליתן ממעשרו ואם לא יתירו לו ליתן ממעשרו היה בודאי נותן משלו כרחם אב על בנים ולא מפליג בין עשיר לעני ובנדון דידן בעי מגברא דלית ליה ביכלתו לשכור משרתיו כנ"ל והש"כ מפריז מדתו יותר להתיר בפי' אפי' יש לו יכולת לפרנס ממקום אחר וגם בזאת מנחם נפשי בשאלתי להתיר דמדמה לצדקה ובצדקה הלכה רווחת בש"ע יהא עניים בני ביתך ומביא הש"ך פי' הרמב"ם וז"ל דהיינו שמצוה שיהא בני ביתו עניים יתומים ומוטב להשתמש בהן ותחשב לו לצדקה עכ"ל דלפ"ז המשמעות שרשאי ליתן כל השכירות ממעשרו אכן יש לחלק בין צדקה למעשר דצדקה אין לו שיעור ויוצא בשלישית השקל לשנה ממילא אין הפסד לצדקה אבל מעשר עני יש לו קצבה מדאורייתא נמצא פורע חובו ממעשרו אבל בנדון דידן דפורע עיקר חובתו מן החולין אך ליתר שאת ופעמים שתוספת מרובה על העיקר על כן אמרתי בלבבי אלכה ואדרוש את אדוני כי משפט לאלהי יעקב לחק לישראל ואקוה לענוותנתו במקו' גדולתו להאיר עיני בתורתו להשי' נפשי בשבות יעקב כ"ד תלמידו הצמא למים מבאר המובחר שבאבות לגול האבן מפיו אנו חיין ה"ק מנחם מנלי בן הרב הגדול מהור"ר אליעזר פייבש ז"ל איש אונא:
הנה שאלתו שאלת חכם חצי תשובה עושה כולה קבלתי וטרם אחלה לדבר ולחוות דעתי מוכרח אני לברר עיקר מטרין שלדין מעשר כספים בזמן הזה מאין מקורן נובעין כי ז"ל הט"ז בסי' של"א ס"ק ל"א נראה דיש לדמות מעשר שמפרישן מן הריווח לדין מעשר עני של תבוא' ופירו' ומו"ח ז"ל כתב שלמעשר ממון שלנו אין בו חיוב לא מן התורה ולא מדרבנן ותמהית שהרי בר"ס רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא כמ"ש כל הפוסקי' והב"י הביאו בשם הירושלמי עכ"ל הט"ז וכדי שלא להשוות דברי הב"ח לטועה גמור גם בתשובת פני יהושע סימ' ב' מסיק וז"ל כללא דמלתא בהא סלקינא ובהא נחתינן דנראה בעיני טורח בחנם לעשות שאלה מזה לדמות מעשר שלנו לשם מעשר דאורייתא שאינו אלא מנהג עכ"ל וכן נראה לי עיקר ואין ראיה מסי' רמ"ט ואדרב' משם יש ראיה לדברי הב"ח כי ז"ל הרמב"ם פ"ז מה' מתנות עניים והטור בסי' רמ"ט שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך עניים ואם אין ידו משגת לכל צורך עניים יתן כפי השגת ידו וכמה הוא יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מיו"ד מדה בינונית פחו' מכאן עין רעה וקאמר בירושלמי שנה ראשונ' חומש מהקרן מכאן ואילך חומש מהריווח ולעולם לא ימנע אדם את עצמו פחות משלישית השקל לשנה עכ"ל הרי מוכח להדיא דאין חיוב מדינא רק לתת שלישית שקל בשנה וגם מדקאמר פחות מכאן עין רעה ולא קאמר דאינו יוצא חיוב מעשרו ועבריין מקרי שעבר על מצות מעשר אלא ודאי דאין כאן חיוב מצד המעשר רק שמקרי עין רעה שאין מקיים מצות צדק' בהרווחא ולא שהוא חיוב מדינא וגם משמע מלשון הטור והרמב"ם דוקא היכי דקיימא עניים לפנינו ומבקשים צרכם אזי מחויב ליתן בדרך צדקה או חומש או מעשר אבל היכי דלא קיימי עניים א"צ ליתן רק שלישית השקל ואי מתורת מעשר קאמר צריך להפריש כמו מעשר תבואה כשנגמר מלאכתו ותו דאי מתור' מעשר קאמר איך קאמר חומש מצוה מן המובחר הלא אמרינן המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין כדאי' בפ' מי שהוציאוהו עלה נו"ן ופ' כל המנחות דף נ"ד אע"ג דאפשר לחלק בין מעשר עני לשאר מעשר מ"מ הש"ס והפוסקים סתמא נקט משמע דאין חלוק אכן אם יש מקום לסתור דברי הב"ח יש לסתור דבריו כמ"ש גיסי הגאון הגדול מהר"ד אופנהיים נר"ו בתשובת חות יאיר סי' רכ"ד מכח דברי התוספות בתענית דף ט' ע"א דמשמע שיש לו סמך ורמז מן התורה אכן גם בזה אין דבריו מוכרחים כל כך דאפשר דספרי רק אסמכתא בעלמא קאמר כמ"ש שם בתשובה ולא חש לה הב"ח כיון שאינו מפורש בש"ס שלנו וכן משמעות גדולי פוסקים ראשונים שהשמיטו דין מעשר עני בזמן הזה לענין כספים משמע דליכא חיוב מדרבנן מדינא כלל ותדע שהוא כן דהרי מעשר עני בתבואה אינו מחיוב ליתן רק בשנה שלישית וששית וכספים יהא חמיר ליתן תמיד ממה שחנן לו ה' הלא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אלא ודאי שאין כאן חיוב מדינא אפילו מדרבנן ולכן לא נהגו כן בכל המקומות אכן במקום שנתפשט המנהג או מי שרוצה להחמיר על עצמו ונוהג להפריש מעשר ודאי כוונתו שיהא לו דין מעשר עני גמור ולהכי פסק רמ"א בריש סי' רמ"ט כמהרי"ל דאין לעשו' ממעש' דבר מצוה כגון נרות לב"הכ או שאר מצות רק יתן לעניים וכ"פ בתשובת באר שבע סימ' מ"א ואפשר דגם דין נדר לדבר מצוה נגע בו להיות לו דין מעשר עני גמור וא"כ זכינו לדין דאסור לפרע ממנו חובותיו ואל יאמר האומר דהא כבר נתפשט המנהג בחתן וכלה שמשלמין ממעות מעשר הכלי זמרי' ומשרתי סעודת נשואין ולא הוי כפורע חובו אי משום הא לא אריא דסמך מנהג שלהם על לשון הרמב"ם וטור שכתבו דמותר ליתן מעשר עני לתגמולין של גמילת חסדים וכבוד אורחים והכנסת כלה בכלל משא"כ שכר פועל ממש בנדון השואל ודאי דאסור וגדולה מזה משנה ערוכה היא פ"ה דפאה משנה וי"ו לא ישכור אדם את הפועלים ע"מ שילקט בנו אחריו ופי' שם הרע"ב שעל ידי כן מנכה לו מן השכירות ונמצא פורע חובו משל עניים וכן הוא בפ' הר"ש והוא מהירושלמי וכן פסקו כל הפוסקים הראשונים ומה שמצדד מכ"ת בטעם קלוש שיש צד מצוה לאפרושא מאסורא וכה"ג אין בדבריו טעם כעיקר להקל בענין זה דמסתמא אמרינן לא ישכור אדם פועלים וכ"ש ליתן להם שכירות גמור ממעשרו ומה שמביא מכ"ת מדברי הש"ך סי' רנ"א וז"ל ויהא עניים בני ביתך וכתב הש"ך בשם הרמב"ם ויתחשב לו לצדקה דלפ"ז המשמעות דמותר לשלם מהצדקה וה"ה ממעשר עכ"ל זה ודאי אינו דלשון זה ויתחשב לו לצדקה אינו מדברי הרמב"ם פ"י מה' מ"ע רק מדברי טור שם ולאו לצדקה ממש קאמר אלא נקט לישנא דקרא דפ' לך לך והאמין בה' ויחשב לו לצדקה כתרגומו לזכות וכן פרש"י וכן כל המצו' שאינו לעניים ממש כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה לחופה פסקו האחרונים הט"ז והש"כ דאין לשלם ממעות מעשר וכן לקנות ספרים אם לא שאין יכולת בידם ולא היה עושה אותן המצות וכן מסיק שם בתשובת באר שבע ולענין קנית מצות בבה"כ כתב שם בתשובת פני יהושיע דמותר לפרוע מהן עיין בט"ז סי' רמ"ט שמחלק בדבר אבל להקל כולי האי ולשלם שכירות פועלו ומשרתו או משרתת כולי האי ואולי יבא מידי אפרושא מאיסורא לא נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |