שבות יעקב/ב/עח
|
< הקודם · הבא > |
אשה אחת שבאתה מבית הטבילה והזכירה את עצמ' שבבית הטבילה שאלה ובקשה מאשה אחרת לשאול לה מסרק ושאל לה אך ששכחה אם סרקה עצמה קודם טבילה או לא.
גרסינן בש"ס דב"ק דף פ"ב שעזרא תקון שתהא אשה חופפת וטובלת ומקשה הש"ס דאורייתא היא דכתיב ורחץ בשר' במים שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למי' את בשרו את הטפל לבשרו ומה נינהו שער' אמרי דאורייתא לעיוני דלמא מקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה ואתא איהו תקון חפיפה פרש"י חפיפה במסרק להרחק' בעלמא לכאורה משמע מפרש"י דעיקר תקנת עזר' בחפיפה היינו במסרק דוקא ואי לא סירקת את עצמה כאלו לא חפפה כלל אכן בתוספ' בנדה דף ס"ח ע"א ד"ה כך אמרו כתבו דסריקה במסרק הוא רק חומרא בעלמא וכ"כ הרא"ש שם וכן נראה עיקר דבלשון חפיפה אינו נכלל הסירוק רק חפיפה בחמין וכדתנן בנזיר נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק הרי להדיא דאין הסריקה בכלל חפיפה וכן הוא בשבת דף נו"ן יע"ש וכן משמעות הפוסקים דכללו בכלל חפיפה חפיפת כל הגוף אף במקום שאין שער הרי דלשון חפיפה נופל על רחיצת חמין לבד אכן בירושלמי סוף פ' כל שעה אי' אשה נדה חופפת וסורקת ועיין בתו' דנדה דף ס"ו ע"ב ד"ה אם סמוך לחפיפה יע"ש מ"מ איך שיהיה אפי' נימא דגם הסריקה בכלל חפיפה כפירש"י מ"מ הא כתב הרשב"א והטור סי' קצ"ט וכ"כ בש"ע סעיף ח' וז"ל אבל אם לא חפפה כלל לא עלתה לה הטבילה עכ"ל מלשון כלל משמע דוקא שלא חפפה כלל אז לא עלתה לה טבילה אבצ אם חפפה במקצת עלתה לה טבילה וכ"ש שדרך נשים לפספס בשערן בשעת החפיפה דסגי כמ"ש הרמב"ן הובא בטור סי' קצ"ח סורקת או מפספסן ובפרט בספק ודאי דאין להחמיר כיון דהוא רק מתקנת עזרא להרחק' בעלמא וכפרש"י ועוד יש סניף להתיר ממ"ש הט"ז בי"ד בסי' ס"ט ס"ק כ"ד וז"ל ועוד יש טעם להתירו דבודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה תחילה כעין הא דאמרינן גבי ק"ש טעה בוכתבתם סירכא נקט ואתי ע"ש אע"ג דבגוף הנדון דהתם אין דעתי מסכמת כמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל א' ס"ק ט"ו ע"ש היינו משום דהתם אתחזק אסורא משא"כ בנדון שלפנינו גם איכא הרבה צדדים להקל וששאלה מסרק גם שאר צדדי התיר שכתבתי אין להחמיר מספק נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |