שבות יעקב/ב/עג
|
< הקודם · הבא > |
מסור שהוא מוסר בשקר עלילות אי מותר להלוותו בריבית או לא:
לכאורה נראה כיון דמסר בשקר גרע, מעובר להכעיס ומורידין אותו הרי דלאו בכלל אחיך הוא ומותר להלוותו בריבית וכ"כ התוספת בפשיטות בפרק אין מעמידין דף כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה יע"ש דלאו בכלל אחיך הוא וכן משמעות המרדכי בשם תשובת רש"י הובא בב"י בח"מ סי' רפ"ג איברא כד מעיינן שפיר נראה דאע"ג דלענין גופו דמורידין דדינו כעובר להכעיס מ"מ ממונו אסור לאבדו וכדאיתא בפ' הגוזל ומאכיל דף קי"ט ע"א ממון מסור פליגי בה רב הונא ורבי יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד וחד אמר אסור לאבדו דלמ' הוה ליה זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש והכי קי"ל כמבואר בטח"מ סימ' שפ"ח ואע"ג דלענין החזרת אבידה מספקא ליה להתוספת שם בפרק אין מעמידין היינו משום דדוקא לאבדו יש לומר דאסור משא"כ באבידה שכבר אבודה ממנו אינו מחויב להחזירה לו אבל לאבד ממנו בידים ליטול ממנו ריבית נראה דאסור משום זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ואע"ג דבמרדכי פ' הגוזל בתרא כתב וז"ל ממורי קרובי שמעתי דדוקא לאבדו אסור אבל לעכב לעצמו שרי דהיינו יכין רשע וצדיק ילבש וצ"ע עכ"ל וא"כ ה"נ לענין רבית שניטל ומעכב לעצמו שרי זה אינו חדא דדברי המרדכי לא ברירן שהרי הניח בצ"ע וגם מהרש"ל בים של שלמה פ' יו"ד סימן נו"ן השיג על האי דמרדכי וכתב וז"ל ונראה דשפיר צ"ע קאמר מאחר דתלמודא דקאמר משום דהוה ליה זרע' מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש א"כ בודאי אסור לעכבו לעצמו מה"ט דהא ברא קדים והא דקאמר שאסור לאבדו היינו משום רבותא דהיתרא למ"ד דאפי' לאבדו מותר עכ"ל מהרש"ל וגם דומיא דגופי' קתני דמותר לאבדו ותו דאף אי נימא כדעת המרדכי דלעכבו לעצמו שרי וכמו שפסק ג"כ בח"מ סי' שפ"ת סעיף י"ג רמ"א בהג"ה היינו דוקא לעכבו לעצמו אם בהתירא בא לידו משא"כ ליטול לכתחלה באיסור ריבית ודאי דאסור וכן מצאתי און וראיה ברורה לדברי בדברי הנימוקי יוסף בפ' איזהו נשך וז"ל דכל שמורידין לא מקרי אחיך ברבית כתיב אחיך ואע"ג דבמסור מורידן ואסור להלותו סתם לאו משום דלא מקרי אחיך אלא מפני שהוא כרודף עכ"ל ואין להקשות לפי דברי הנימוקי יוסף דהוי כרודף וברודף אמרינן שם בב"ק בנרדף ששיבר את הכלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חמיר מגופו והכי קי"ל כמבואר בח"מ סי' ש"פ אמאי לא אמרינן הכי גבי מסור דאסור לאבד ממונו משום יכין רשע וצדיק ילבש אי משום הא לא אריא דודאי להציל גופו מותר ע"י איבוד ממון של הרודף אבל לאבד ממון המסור ואינו מציל בזה הנמסר ודאי דאסור ואי ע"י איבוד ממון המסור ניצל הנמסר ודאי דמותר לאבדו וכן פסק בפשיטות הש"ך שם בסי' שפ"ח ס"ק ט' ע"ש גם הב"ח בי"ד סי' קנ"ט סעיף ב' פסק בפשיטות דאסור להלותו בריבית אף שראיתי בתשובת מהר"ץ סי' מ"ג רוצה לדחות דבריו כיון דנותן דעתו ממש כי זוזי אנסהו שנצרך למעות אף שמתחלה עושה כן הש"ס ריש פ' איזה נשך הצריכא מ"מ לפי המסקנא משמע דריבית ואונאה וגזל שווים הם וטעם השבח ריבית משום וחי אחיך עמך ליעבד ליה כי היכא דנחיה גם זרעא מעליא דנפק מיניה אחיך הוא לכך חייב להחזיר לו הריבית לכך אסור לאבד ממונו מחדש נדפס ספר קיצור פרדס של רש"י וכתב שם בתשובה בפשיטות דמות' להלותו בריבית דמדמה לעובר להכעיס ולא דק דדוקא לענין גופו יש לדמות משא"כ לענין ממון דהתם גם זרעו עובר להכעיס שנמשך ונטמע אחריו משא"כ במסור כדאיתא להדיא בש"ס דשמא נפיק מיני' זרעי' מעליא גם לענין החזרת אבידה כתב שם בפשיטות בשם הטור סי' רס"ו בח"מ והרמב"ם פי"א מהל' גזילה ואבידה דאסור להחזיר לו אביד' לכן מאריך שם בדוחקיו ולא דק דדוק' אפיקורס וכה"ג אסור להחזי' אבידה משא"כ במסור אינה מבואר בדבריהם שם כלל והתוספת פרק אין מעמידין שם ספוקי מספקא להו לענין חזרת אבידה והש"ך בח"מ סי' שפ"ח ס"ק ס' כתב בשם הגה"ה אש"רי סוף אלו מציאות דמסור אין מחזירין לו אבידות ויגעתי ולא מצאתי כן רק באפיקורס ואולי מדמין להדדי ואינו מוכרח מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק וכדעת התו' וספק דאורייתא ראוי להחמיר אבל אין מוציאן ע"פ ב"ד מיד מוחזק ולענין רבית ודאי דאסור וכמ"ש נ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |