שבות יעקב/ב/ז
|
< הקודם · הבא > |
ממחותני הרב המופלא מהר"ר מענדל גינצבורג זצ"ל חד מדייני מו"ש דק"ק פראג בהיותי במרחץ בק"ק טיפליץ
ראיתי בשבת שמטלטלין שמה בלי שום תקון מבואת לחי או קורה ושאלתי את פיהם ואמרו שהזקנים שמה אמרו להם שקנו המקום מהשר אפשר יותר ממא' שני' והט"ז אוס' אם לא חזרו ויקנו מהיורש וצווחתי ככרוכיא ואינם צייתם לי בכן יודעיני דעתו הרמ' להלכה למעש' כדי שאוכל להראות להם כתבו דמר ואליו ישמעון שלא יסירו ימין ושמאל:
הנה מוכרח אני להעתיק מקור הסוגיא דריש פ' הדר דגרסינן הדר עמו בחצר או שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עד שישכיר ומפרש טעמו בש"ס משו' שמא ילמוד ממעשיו והפסידהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ובשביל כך יצא משם כן פרש"י שמה וכתב הרא"ש וז"ל ונראה לי לאו משום דבעי לזכור בכל ע"ש היכא דאינו חוז' בו מן השכירות אלא כשחוזר בו מן השכירות אז צריך לחזור ולשכור ממנו כשיתרצה מידי דהוי אמערב שאם אמר חוזרני בי העירוב ואינו רוצה לערב עם בני החצר ובני המבוי צריך לחזור ולזכות פעם אחרת ולערב עד כאן לשונו וכ"כ המרדכי והאגודה והטור סימן שפ"ב והגהות מיימוני אכן באמת לכאורה הדבר תמוה דאיך יוכל לחזור בו כיון דשכירות ליומא ממכר הוא ושכירות נקנה בכסף ואפילו ישראל קונה מהם בכסף כדאיתא בח"מ סימן קצ"ה וכבר קי"ל בח"מ סי' שי"ב דמשכיר בית לזמן קצוב דשוב אינו יכול לחזור בו תוך זמן שקצוב ודוחק לומר דבשכירות כזו דהוי רק שכירות רעוע כדאיתא בש"ס ופוסקים להכי יכול לחזור בו מ"מ מדהש"ס והפוסקים קרי להו שכירות משמע דדינו ממש כדין שכירות ואדרבא מצינו הרבה קולות בענין שכירות כזו כדאית' בש"ס ופוסקים וכן הוא להדיא בירושלמי פי' הדר שאין המשכיר יכול לחזור בו וכ"כ הב"י בשם תשובת הרמב"ן וכן משמעות פרש"י ריש פי' הדר שכתב וז"ל דאי אגירי מיניה היכי מצי למיהדר דהא נקיט דמי משמע כוונת רש"י דאפי' רוצה להחזיר הדמים ג"כ אין יכול לחזו' כיון דמתחילה קבל הדמים וזיכה אותו לשוכר שוב אין יכול לחזור בו ממה שכבר זכה בו השוכר ולא דמי למערב שלא יקבל דמי' ולא זיכה לאחר כלל וכן מוכח כוונת רש"י דאל"כ אכתי יכול לאוקמי דמיירו באגירו מיניה ומ"מ יכול לחזור בו ולהחזיר הדמים אלא ודאי דאפי' בהחזרת דמים אינו יכול לחזור ודלא כמו שהבין מרן הב"י בסי' שפ"ב כוונת רש"י בזה אלא נראה עיקר כמו שפי' הב"ח שם כוונ' הרא"ש ורש"י דודאי אם שכרו לזמן שאין יכול לחזור תוך הזמן אלא היכא דשכרו סתם מיירו וכיון דשכרו רק בשכירות רעוע מסתמא שכרו רק לשבת אחד משו' היתר טלטול לכך אחר שבת ראשון יכול לחזור משא"כ אם אינו חוז' בו כיון דמקילין לענין עירו' בשכירו' כזה סגי בשכירו' ראשון כל שלא חזר בפי' ודבריו ברורין וכן פסק בתשו' מהרי"ט חלק א' סי' צ"ד ובתש' סי' רי"ג וכן הסכים גיסי הגאון בספרו אליהו זוטא בא"ח סימן שפ"ב אלא שהפריז על המדה לומר דאפי' שכרו בסתם כל ימי חייו במשמע כדאית' בי"ד סימן רכ"ח בנדר וכן בח"מ סימן ס' וא"כ סתם זה עדיף מקובע זמן ואף דסמ"ע כתב דיש פלוגתא בזה מ"מ הכא בעירוב ודאי מקילין בכל מה דאפשר וכן משמע קצת בתשובת הרמב"ן עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו בזה חדא דהא מבואר בח"מ סי' שי"ב בסמ"ע שם ס"ק וי"ו דאחר יום א' יכול להוציאו וע"ש בש"כ דסתם שכירות שלשים יום ובשכירות כזה דהוא שכירות רעוע ובדבר מיעוט כ"ע מודה דשכירות סתם לא הוי רק על שבת אחד משום היתר טלטול באותו שבת דאין לומר להקל בשכירות זו דכל ימי חייו במשמע כאשר עולה על דעת גיסי הגאון זצ"ל דא"כ איך יתיישב לדעתו דעת גדולי הפוסקים ראשונים שהעתקתי שפסקו דיכול לחזו' בו גם המ"א בסי' שפ"ב ס"ק וי"ו פסק ג"כ דבשכרו לזמן אין יכול לחזור בו עד כלות כל הזמן ובשכרו סתם יכול לחזור בו אך שפסק שם שאפי' קודם שבת ראשונה יכול לחזור וזה אינו כי עיקר כמו שכתבתי ועתה אשיב על דברי הט"ז שבסימן שפ"ב ס"ק ח' כתב וז"ל עד שיחזור הדמים משמע מזה אעי' שכרו לזמן מצי למיהדר אפי' תוך זמן אם נותן הדמים ובס"ק ט' כתב וז"ל נראה לי דאם שוכרין ממנו ומת והניח יורש אינו מועיל מה ששכרו מן המוריש דנתבטל כח השכירות דהא אפי' בחייו מצי למיהדר וראיה נ"ל ממה דאמרו בפ' הדר דף ס"ו שוכר כמערב דמי לכמה דברי' ומצינו במערב בסימן שע"א דלא מהני עירוב דאב שמת לבנו כי במיתת האב נתבטל העירוב וצריך היורש לערב מחדש עכ"ל הט"ז ותופס מכ"ת דברי הט"ז אלו להלכה ובאמת כל דבריו בזה לע"ד נשתקע ולא נאמר כאשר הוכחנו מפוסקים ראשונים דבשכרו לזמן אין יכול לחזור ובהא מילתא לא דמי למערב רק מה שמדמה בש"ס להדיא וכיון שכבר זכה ישראל בשכירות או בקניה לעולם שוב אין יכול לחזור בו ואין צריך לחזור ולקנות מהיורש וקי"ל כדברי המיקל בעירוב וכ"פ בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' צ"ד שפסק גם כן דהקנייה הוי קנייה לעולם וא"צ לחזור ולקנות מהיורש וכיון שהזקנים שבדור אמרו שקנו את המקום מהשר ומכירה אין לה הפסק אף אצל היורש ועיין בא"ח ס"ס שצ"ב דעיר דינו כחצר ומבוי לענין זה ובפרטות דדין זה שיאסר הוא מטעם גזירה שלא ילמד ממעשיו וזה ודאי לא שייך באומות בזמן הזה ולהם נתנה הארץ והמקום צר אצלנו ומפוזרים ביניהם וכל אחד ואחד מצפה ומחכה להשתדל לשכון אצלם כדי להמציא מזונות ופרנסת אנשי ביתו ודאי דאין להחמיר כלל ובר מן כל דין מצאתי בתרומות הדשן סימן ע"ד שכתב וז"ל וכן שמעתי מאחד מגדולי' שפעם אחד בא חד מרבותא לניאושטט ורצה לשנות הלחיים שהיה שם מקדם ולעשות כעובי אצבע ע"פ המרדכי ולא רצו המנהיגים שהיו בעיר להניח לעשות כן כדי שלא להוציא לעז על הראשוני' כי יאמרו הכל שחללו השבת בהוצאה והכנס' וטלטול עכ"ל א"כ אף בנדון דידן שנהגו כן על פי זקנים והוא מקום כנסי' לרבים בכל שנה ושנה בחדש אייר שבאו שם מהרבה מקומו' לרפואת הגוף בהרחצת חמין שיש שמה ולא מיחו בדבר ש"מ דשפיר עבדי ברצון חכמי' ואין לשנו' מנהגם כדי שלא להוציא לעז על הראשוני' ובלא"ה הלכה כדברי המיקל בעירוב אפי' ביחיד נגד רבים ועיין בפרי חדש לא"ח סי' תצ"ו סעי' י"ב דדין מנהגי איסור וחשש הוצאת לעז יע"ש גם מחדש נדפס תשובה אחת להגאון מוהר"ר צבי אב"ד דאשכנזים באמשטרדם ראיתי שחושש להחמיר כדעת הט"ז והנלע"ד כתבתי שאין להחמיר כלל. הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |