שבות יעקב/א/קנד
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד שבא לפני ראובן שיש לו שט"ח על שמעון ושמעון מת ושבק חיים ולא הניח ליורשיו כלום ממה לפרוע רק שט"ח א' על לוי וצוה לפני מותו שהשטר זה פרוע ובשט"ח אין בו נאמנות להיורשים ופסקתי שאין ראובן יכול לגבות שט"ח מלוי מדר' נתן כאשר פשוט ומבואר בש"ע סי' פ"ו סעי' ז' ואחר שטענו הבעלי דינים לפני וקבלו אותי עליהם לדון ביניהם אחר שגמרתי הפסק דין לומר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי רוצין הבעלי דיני' לחזור על כן ילמדינו אמ"ו אי יפה דנתי בגוף הנדון גם אי יכולין לחזור מקבלתן אחר ג"ד:
הנה בעיקר הנדון שפסק שאין ראובן יכול לגבות שט"ז מלוי מדר' נתן כאשר פשוט ומבואר בש"ע אך שפשוט הוא בעיניך לדידי הוא דין שקשה בדיני ממונת וצ"ע בכמה אופנים האופן הא' שכתבת ובשט"ח אין בו נאמנות להיורשים משמע דמלוה גופו היה לו נאמנו' נגד לוי וא"כ אף אם צוה שמעו' ואמ' ששטר זה פרוע לא היה נאמן כיון שהוא חב לאחרים וכדאיתא להדיא בש"ס דכתובת דף י"ט אמר רב יהודא אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן אלימא דקאמר מלוה תע"ב אמר אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדרבי נתן וכתב הרמב"ם פ"ב ממלוה והרא"ש והטור בסי' מ"ז ובעל התרומות דה"ה בטענת פרוע דינא הכי ואולי לשון הסמ"ע בסי' פ"ו ס"ק י"א אטעייך שכתב וז"ל וטוען לוי פרוע הוא מיירי בשטר שאין בו נאמנות ליורשים כי אם לאביהם וכמ"ש לפני זה עכ"ל הרי להדיא מדבריו דאף אם יש בו נאמנות לאביהם מ"מ צריכן היורשים לישבע שלא פקדנו אבא שהוא פרוע מכלל דאם היה אומר שהוא פרוע היה נאמן אף שהוא חב לאחרים אך לע"ד שגגה גדולה הוא זה בדברי הסמ"ע שהרי מדבריו עצמו בסי' זו ס"ק ט' מבואר להיפך דכל שיש נאמנות בשטר אינו נאמן לומר פרוע הוא במקום שחב לאחרים וכאשר הוא ברור בש"ס וכל הפוסקים עיין בטור סי' מ"ז ובדברי הסמ"ע עצמו שם ואולי הוא טעות הדפוס וצ"ל במקום כי אם לאביהם ולא לאביהם שאין שום נאמנות בשטר ועכ"פ יהיה איך שיהיה הדין ברור כשיש נאמנות בשטר אינו נאמן כלל לגרוע כח השטר במקום שהוא חב לאחרים ואולי שאלתך היה ג"כ בדרך זה שלא היה שום נאמנות בשטר ומ"ש בלשונך אין בו נאמנות להיורשים לא דרשינן לשון הדיוט כי מהירת הקולמס פלטת שלא דקדקת בזה כיון שהדין עכשיו הוא בשביל היורשים איברא אכתי צ"ע באופן אחר דאף אם אין בו נאמנות ולדעת בעה"ת שער נ"א והטור בסי' מ"ז ובש"ע שם מבואר דאם אין בו נאמנות נאמן לומר שהוא פרוע אף במקום שחב לאחרים ברם הא השפתי כהן בסי' מ"ז ס"ק ד' האריך להשיב אפו על הבע"ת והטור בזה ופסק דאין חילוק בין יש בו נאמנות לאין בו נאמנו' דלעולם אין המלוה נאמן לומר שהוא פרוע כל שהוא חב לאחרים וסוגיא דש"ס דכתובות וסתימות לשון הרמב"ם והסמ"ג שלא חילקו כלל בין יש בו נאמנות לאין בו נאמנות לכאורה משמע כדברי הש"כ מ"מ מי ימלא לבו לפסוק כדבריו להוציא ממון נגד גדולי ראשונים הבע"ת והטור ופסק כן בש"ע ואין ראיות הש"כ מוכרחים כל כך ולא נמצא בפירש בא' מן הראשונים שחולק עליהם בדבר זו להדיא ומסתימות לשון הרמב"ם והסמ"ג והש"ס דכתובות אין ראי' כלל לע"ד דהא שם בסוגיא קאמר רב יהודא אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה ולענין טענת אמנה אף שאין בו נאמנות אין הלוה נאמן לטעו' כן כמו ביש בו נאמנות לענין טענת פרוע וכמבואר בסי' פ"ב בטור וש"ע סעי' יו"ד ואין יכול להשביע המלו' ע"ז לכן לא הוצרך הש"ס לחלק בהכי וא"כ אין ללמוד מסוגיא זו דהש"ס דבמקו' שחב לאחרי' אין המלוה נאמן אלא דוקא כמו בשטר אמנה שאין הלוה נאמן להשביע את המלוה על טענה זו ה"ה בטענת פרוע כשיש נאמנות להמלוה משא"כ באין נאמנות להמלוה כיון דהלוה יכול להשביע המלוה ועכשיו שהמלוה מודה שהוא פרוע אף שהוא חב לאחרים מ"מ מדהמלוה בא להוציא מהלוה שני מד"ר נתן לא עדיף מגברא דאתי מחמתו שהוא שמעון אינו יכול להוציא מלוה שלו בלא שבועה אם טוען הלוה השבע לי ועכשיו שהמלוה עצמו טוען פרוע ואין יכול לשבע איך יכול ראובן להוציא ממכו ומסתימות הש"ס אין ראי' כלל כמ"ש דמיירי בשטר אמנה לכן ג"כ אין לתמוה על הרמב"ם וסמ"ג שלא חילקו בין יש בו נאמנות לאין בו נאמנות שרוב דבריהם נמשך אחר לשון הש"ס וגם סתמא כפירושו מדבחדא מחתא מחתינהו טענת אמנה וטענת פרוע כמו דבטענת אמנה מיירו שאין הלוה יכול להשביע המלוה כאשר הורו רבותי ה"ה בטענות פרוע מיירו בכה"ג דהיינו שיש בו נאמנות וסברא זו נתעלם מהש"כ שם ולכן כתב שם בסי' מ"ז ס"ק ד' דמסתמ' בש"ס מיירו בכל גווני וכו' ולא דק בזה דבטענת אמנה אף שאין בו נאמנות שוה ליש בו נאמנות וא"צ לחלק ומעתה אין כדאי בדברי הש"כ אלו לדחות דברי הראשונים ובפרט להוציא מיד מוחזק אך נ"ל שיכול להשביע ש"ח את המלוה כמו בטוען אין לי וכמבואר בב"י סי' מ"ז ובסמ"ע שם:
אבל אפשר להלוה אינו יכול להשביע שפרע כיון שהמלוה מסייע לו פוטרו משבוע' ואין זה נוגע בדבר כיון דסוף כל סוף השטר עומד לגבות ממנו וכיון שנשבע לא חיישינן לקנוניא בזה (אכן צ"ע בתוספ' דקדושי' דף מ"ג ע"ב שכתבו דעד הצריך לישבע אין ממש בעדותו וכן מבואר בש"ע סי' קך"א וע"ש בש"כ ס"ק נו"ן ועיין במ"ש הש"כ בסי' נ"ו ס"ק ך' ודוק) אבל הלוה אין יכול לפטור את המלוה כי הלוה ודאי נוגע בעדות הוא שרוצה לפטור עצמו מהפרעון כל זה נ"ל ברור לענין גוף הנדון מה שעלה במצודתי:
וע"ד מה שקבלו אותך לדיין ורוצים לחזור הנה בודאי מיירו שקבלו עליך בב"ד או שקנו מידו דאז הוי קבלתו קבלה וכמ"ש הב"י בסי' ך"ב בשם הגהות אשר"י פ' זה הבורר ואע"ג דבב"י שם כתב דיש מחלוקת בין הפוסקים בזה מ"מ הש"כ כ' בסק"א שאין כאן מחלוקת כלל ע"ש שדבריו נכונים וכן משמע בתשובת הריב"ש סי' שי"א והובא ג"כ שם בב"י ע"ש אך בספרי ישועת יעקב כתבתי שם שצ"ע קצת דלפ"ז מה מקשה שם הש"ס פ' זה הבורר ת"ש דאמר רבא קיבל עליו דלמא רבא מיירי חוץ לב"ד ומתני' מיירו בב"ד וצ"ע וגם אין לפקפק בנדון דידן כיו' שקבלו עליך ביחודי לדו' במקום ג' דהוי כתרתי לריעותא כמ"ש הסמ"ע בסי' ך"ב ס"ק ל"ו וז"ל נ"ל דאם קבל עליו כשר אחד במקום ג' דיינים וגמר הדין שאין יכול לחזור בו דאין זה מקרי תרתי לריעותא דשם חד הוא וכו' וכן מוכח מהטור בסי' שאח"ז וכן מוכח מתשובת הרא"ש כלל ט' די' ח' עכ"ל ודבריו נכונים וא"צ להאי טעם דשם חד הוא דכיו' דקי"ל דיחיד מומחה דן ביחידי א"כ זה שקיבל עליו כשר אפי' שאינו מומחה במקום יחיד מומחה פשיטא דלא הוי רק חדא לריעותא שקבל מי שאינו מומחה במקום מומחה ופשוט הוא אף שבש"כ שם ס"ק ב' השיג על הסמ"ע בזה מ"מ בספרי השבתי עליו כי עיקר השגתו ממ"ש הרא"ש פ' זה הבורר ואחריו נמשך הטור והרמ"בם שכתב וז"ל והא דמהני קבלת פסול דוקא שקבלו במקום אחד דליכא אלא חדא לריעות' וה"ה נמי אם קבל כשר א' במקו' שנים וכו' ולא כתבו במקו' שלשה משמע דוקא שני' עכ"ל אי משום הא לא תברא כלל חדא דהמעיי' בהר"אש פ' זה הבורר יראה דהוא מפרש עיקר המתני' שם אעדות שנאמן עלי אבא לעד וכמ"ש שם להדיא הרא"ש וז"ל ולא מיבעי' היכא דקבל עליו קרוב דראוי להעיד במקום אחר וכו' וא"כ להכי נקט שנים דתרי כמאה לעני' עדות ואחריו נמשך ג"כ הטור והרמ"בם בלשונם ועי"ל דאף אי נימא דאדיינם קאי מ"מ אי' זה הוכחא כלל דלכך נקטו שנים משום דהוי דבר והיפוכו דקתני בקרוב או פסול שקבלו אפי' לשנים דהוי תרתי לריעותא יכול לחזור בו להכי נקט בכשר ג"כ שנים וה"ה לשלשה וראיה ברורה לזה מדברי התוספ' והרא"ש פ"ק דסנהדרין דף ה' ד"ה דן אפי' יחידי ויכול לכוף את האדם לדו' אפי' בעל כרחך דאי בדקבלהו עלייהו אפי' שאינו מומחה נמי והובא ג"כ בב"י סי' ג' הרי דאפי' יחיד שאינו מומחה בדקבלו עלייהו דינו דין וכן מבואר ומוכח בש"ס שם דף ז' בהא דדן את הדין דמוקי בדקבלו עלייהו ואינו מומחה כפרשי' ותוס' שם וכן מבואר מכל הפוסקים לקמן סי' ך"ה בדין אם טעה ע"ש אפי' בלא קנו מידו ולא ידעתי איך נעלם כל זה מהש"כ ואין סברא לדחוק ולחלק ולומ' בין קבל עליו כשר במקו' יחיד מומח' דאין יכול לחזו' משא"כ בקבל בפירש שיהא במקו' ג' דמאי שנא ותו דא"כ לא הוי צריך לדחוק הש"כ ולייש' דעת הטו' ותשוב' הראש ע"ש לכן נ"ל עיקר כמסקנת הסמ"ע בזה ודלא כש"כ ועיר שושן שפסקו להיפך גם בכ"ג הניח דברי הסמ"ע בצ"ע בשביל הוכחת הש"כ וכבר בטלתי כל דברי הש"כ לכן נ"ל פשוט לדינא דמהני קבלה בזה אפי' ביחיד שאינו מומחה וכ"ש במומחה שכמותך ולענין אימיתי מקרי גמר דין איתא ג"כ מחלוקת בזה בין האחרונים לדעת הסמ"ע בסי' ך"ב ס"ק ח' כל שאמר איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי הוי גמר דין אך שהש"כ שם השיג עליו ואף שדבריו נראים נכונים ע"פ דעת התוספת והנ"י ושאר פוסקים שהביא אבל מ"מ לפי פשטא דסוגיא פ"ק דסנהדרין ופ' שבועת העדות היכי דמי גמר דין ובב"ק דף ס"ט וק"ו ובב"מ דף י"ז ובהרא"ש לשם ובטור סי' י"ב וסי' ך"ב ול"ט וע"ט נרא' דכל שאמר דרך פסק דין איש פלוני אתה חייב הוי גמר דין כמוצא תן לו וכ"כ בספר בני שמואל שכן משמעות הרבה סוגיות כדעת הסמ"ע וכ"כ בגידולי תרומה דף ע"א ע"א לחלק בין הלשון חייב אתה ליתן לאיש פלוני אתה זכאי ושכן דעת המרדכי ע"ש אלא שמדחיק בטעם לחלק ולע"ד נראה טעם החילוק ברור שכל שאומר לאחד לבד שלא בפני חבירו חייב אתה ליתן לו נראה שעדיין הדבר מסופק לו דליכא זילותא עדיין אם יחזור אח"כ ויפטור אותו כיון שלא זיכה עדיין חבירו בפניו רק שאמר כן לפי המדומה משא"כ אם אמר צא תן לו אפי' שהוא שלא בפני חבירו כבר פסקה למילתא אבל כשאומר איש פלוני אתה חייב ואיש פלוני אתה זכאי נראה ששני בעלי דינים עומדין לפניו ולכן הוצרך לומר איש פלוני וכו' ואיש פלוני כדי לידע מי מהם מחייב או מזכאי הוי גמר דין דודאי אין לך זילותא גדול אם יחייב אח"כ מי שזיכה תחלה אלא ודאי שברור לו הדין והוי גמר דין ולפ"ז יתורץ היטב כל הסוגיא שבש"ס וניצל מקושית התוספ' לכן נ"ל דבנדו' דיד' שכבר נגמר הדי' אינם יכולין לחזור כלל כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |