שבות יעקב/א/פ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה פ
ממחותני ידידי הרב המופלא כבוד שמו מוהר"ר שמשון נר"ו אב"ד דק"ק טיטאל דארף והמדינה וז"ל:
על דבר ספר תורה שנקרעת יותר משלש שיטין וע"י סופר אחד ששט בארץ ומתהלך בה תיקן הס"ת ע"י דיבוק שדיבק הקלף מבחוץ ופסקתי שצריך לסלק היריעה כאשר הדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע י"ד סי' ר"פ דיותר מ"ג לא יתפור והוא מתשובת הריב"ש והסכמת הב"י והש"ע והב"ח והט"ז והש"כ והדרישה פרישה דכל שאסור לתפור אסור לדבק ובפרט שאין שם שעת הדחק כי יש שם ס"ת הרבה שיוכלו לו לקרות ולא בזאת התורה אך שכנגדו חלק עליו והוא ניהו תלמידי ידידי הרב המופלג כ"ש מוהר"ר יודא מילר אב"ד בק"ק דייטץ והמדינה ושלח לי ההעתק מתשובתו ותוכן דבריו סמיכה בכל כחו דהיתרא על תשובת אמונת שמואל סימן כ"ו בשם תשובת מהר"י דטיצקי מהר"מ אלשקר שהעידו על הריב"ש שחזר מתשובתו מכח דברי מהר"ש משאנץ דאיתא בהגהות מרדכי דגיטין ובתשובת מהר"מ דפוס פראג בסי' קע"ב וכ"כ בנקודת הכסף בסימן ר"פ דאלו ראה רמ"א דברי הר"ש משאנץ ודאי חזר בו על כן העלה להלכ' וז"ל אלו הי' נדון כזה בס"ת שלי הייתי מחמיר על עצמי להחליף היריעות מכ"ש הואיל דהיא ס"ת ישב' שאירע זה שתי פעמים בקירוב זה אחר זה אבל חליל' לאסור מה שאוכל להתיר עפ"י כל אשלי רברבי דראוי לסמוך עליהם ועל דבריהם כעמוד של ברזל בכן אחר שתיקן הסופר הקרע יניחו כך הואיל ויצא בהיתר ע"כ תוכן דבריו בקצרה ובקש מאתי מחותני הרב מהר"ש נר"ו לחוות דעתי ולהכריע בדבריהם להלכה למעשה:
בתחלת רעיוני היה בדעתו למנוע שלא להשיב דבר או חצי דבר בנדון זה להיות כי תרווייהו רבנן גמורין ואוהבי אשר כנפשי וכל אחד ואחד יש לו על מה שיסמכו מ"מ לאהבת האמת ליעקב תתן גדול משניהם זה הכריע אותי להשיב מלא דבר ולא אשא פני איש וכדי לברר הדין צריך אני להאריך קצת דגרסינן במנחות דף ל"א ע"ב א"ר זעירי אר"ח אמר רבי קרע הבא בב' שיטין יתפור בג' אל יתפור א"ל רבה זוטי לרב הכי אמר רבי ירמיה מדפתי משמיה דרבא הא דאמרינן בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל חדתא לית לן בה ולא עתיקתא עתקתא ממש וכו' והנה לכאורה נסתפק לן בש"ס והדבר צריך הכרע היכא דנקרע יותר משלש בחדתא אי לית לן בה או לא יחפור:
אך מדקדוק לשון הש"ס משמע קצת דיותר משלש אפי' בחדתי לא יתפור מדמדקדק רבה לכפול ולומר הא דאמרינן בשלש אל יתפור וכו' ה"ל לנקו' בקצר' כדרך הש"ס הא דאמרינן אל יתפור לא אמרן אלא בעתיק' וכו' אלא ודאי דבא לומ' דדוקא בשלש בחדתא לית לן בה אבל ביותר משלש אפילו בחדתא לא יתפור וגירסת התוספת פ' המוציא יין דף ע"ט ע"ב ד"ה קלף וכו' נראה שהיו גורסין להדיא בש"ס ב"ד אל יתפור אפי' בחדתא ע"ש) וכן מוכח מלשון רש"י שם במנחות שפרש"י על הא דבעי בגמרא בין דף לדף מהו אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו היה בכתב הי' יותר משלש שיטין עכ"ל רש"י ומדקאמ' יותר משלש שיטין נראה מבואר דמיירי אפי' בחדתא אפ"ה כל שנקרע יותר משלש תוך הכתב לא יתפור דאי בחדתא לעולם יתפור וכי בעי בגמ' בין דף לדף מהו מיירי בעתיקא ה"ל לרש"י ז"ל לומר ביותר משני שיטין וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' ל' שזה דעת רש"י וכתב עוד שם וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב תופר ואפי' קרע הבא בתוך ג' ומינה הא ביתר משלש לא כדאמרינן בגמרא אפי' מיל אינו חוזר ומסיים בה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר וכן בפ' מי שמת דתנן גבי סבלונות אכל שם סעודת חתן אפי' בדינר ע"ש ע"כ תוכן דברי הריב"ש ואחריו נמשך הב"י בכ"מ פ"ט מה' ס"ת ובב"י בי"ד סימן ר"פ והעתיק בש"ע ג"כ כלשון הרמב"ם אפי' שלש יתפור וכתב רמ"א בהג"ה ולא יותר וגירסת התוספת בפ' המוציא יין להדיא כן בש"ס וכ"כ בתשובת הב"ח סי' ק"ח דעיקר כדעת הריב"ש עיין שם באורך וכן הסכמת כל האחרונים הב"ח והדרישה והש"ס והט"ז והלחם חמודות הל' קטנות וכן משמע בתשובת חוט השני סי' פ"ו (ותשובת פרח מטה אהרן אשר כעת לא נמצא תחת ידי) גם בתשו' מהרי"ט חלק ב' חלק י"ד סימן ל"א האריך להכריע כדעת הריב"ש והשיג על תשובת מהר"מ אלשקר שכתב שהריב"ש חזר בו וכתב שם שהרמב"ן והר"ן מסכימים לדברי הריב"ש ודוחה ראיות של מהר"מ אלשקר ע"ש:
איברא בנקודת הכסף סי' ר"פ ובתשובת אמונת שמואל סימן נ"ו פסקו להקל על סמך דברי מהר"י טטיצקי ומהר"מ אלשקר שכתבו שהריב"ש חזר בו וכתב שם שגם מהרי"ט בחלק י"ד סי' ל"א פסק כן:
ובודאי אגב ריהטא כתב כן שלא עיין רק תחלת התשובה שכתב הואיל ויצא הדב' בהית' יצא על פי התשו' הריב"ש וכו' ובודאי הוא טעות הדפוס דמוכח מזוייף מתוכו דהרי הריב"ש הוא האוסר וכן סיים מהכי"ט שם באותו דבור וז"ל אבל ביותר משנים בישן ושלש בחדש לכ"ע פסול גם מאריך שם לסתור דברי תשובת מהר"מ אלשקר ולקיים כל דברי הריב"ש ושכן דעת רש"י ולשון הרמב"ם במ"ש אפי' קרע הבא בתוך ג' משמע אבל ביותר אין לתפור ומביא ראייה על זה מכמה סוגיות שבש"ס וכמה גדולי פוסקי' שמסכימי' להאי כללא וגם בסוף התשובה דמהרי"ט שם מסיים וז"ל אבל הרב מהר"מ אלשקר הביא מתשובת ר"ש משאנץ דכיון דשרינן משלש ה"ה מארבע מ"מ נראה שרש"י והרמב"ם ז"ל חלוקים בדבר ומאחר שאנו רואין שרבותינו לא סבירא להאי כללא דאפי' כדמוכח מהאי דפי' מי שמת דקאמר בגמרא פשיטא דינר תנן יש ללמוד זכות על ס"ת זה שלא לפסלו עכ"ל מהרי"ט הנה ראה בעיניך כמה טעות הדפוס יש כאן דמה שסיים לא ס"ל צריך לומר סבירא להאי כללא ומ"ש יש ללמוד זכות צ"ל אין ללמוד זכות דהאי ראי' דפי' מי שמת הוא עיקר סמיכות וראיות הריב"ש שם בתשובה ושלא כדעת מהר"מ אלשקר וכמו שמאריך שם תחלה בתשובת מהרי"ט עצמו ובאמת הרגיל לקרות בתשובת מהרי"ט יודע שמוחזק להרבה טעות הדפוס וכמ"ש ג"כ התנצלות בהקדמת הספר יע"ש וטעות הדפוס אטעיי' לבעל תשובת אמונת שמואל שהכריע נגד דעת רמ"א כמהרי"ט כי באמת דעת מהרי"ט ג"כ כדעת הריב"ש והרמ"א וגם נעלם ממנו דעת התוספת פ' המוציא יין שכתבתי:
גם הב"י בי"ד סי' ל"ו גבי חסרון בריאה כתב בשם אהל מועד עד כדי רביעית כשרה יותר מכאן טריפה כמו דדייקינן גבי מיל אינו חוזר ש"מ דהאי כללא עיקר וגם הט"ז שם בסי' ל"ז ס"ק ט"ז אף שהשיג על דין זה גבי חסרון בריאה מ"מ מודו דהאי כללא הוא דוקא כדעת הריב"ש וכ"כ בפר"ח שם ס"ק ך"ד שכן דעת גדולי פוסקים דהיכי דמיתנא לישנא דאפי' דהוי דוקא רק בריאה אי אפשר למימר הכי והש"כ בנקודת הכסף עצמו שם סי' ל"ו השיג על הט"ז ופסק אף בריאה דהאי כללא דוקא הוא ואיך מהפך הקערה על פיה בסי' ר"פ וכתב אלו ראה רמ"א דברי הר"ש משאנץ לא הוי פסק כן והלא מדברי רש"י והרמב"ם מבואר להדיא כדברי הריב"ש מכח כללא דאפי' (ובפרטות לדעת התוס' פ' המוציא שכתבתי שגורסין כן להדיא בש"ס דמנחות) ומה שהעיד מהר"ש דוראן והר"מ אלשקר שהריב"ש חזר בו הלא כבר כתב מהרי"ט שם בתשובת סי' ל"א וז"ל ואמר מהר"ד שהסכים עמו הריב"ש בהכשרו ונראה דמשתיק קשתיק לי' דאי אודיי קא מודו ליה ה"ל לכתוב חזרתו בתשובתו ועוד תמה אני אם קבלה מיניה וכו' ע"ש באורך הרי אף שמהרי"ט ראה כל דברי החולקים ושכתבו שהריב"ש חזר בו ואפ"ה אינו משגיח בהם וכתב שהריב"ש לא חזר בו מעולם ופסק כוותיה וידוע שהוא מופלג וגדול שבאחרוני' שבחכמי צפ"ת וא"כ אמאי לא נימא ג"כ שזה דעת רמ"א שפסק כהריב"ש ובודאי נעלם תשובה זו מבעל נקודת הכסף ואמונת שמואל לא עיין היטב בתשו' זו דמהרי"ט:
ובר מן כל דין דאף אי נימא שהריב"ש עצמו חזר בו מ"מ אין אנו משגיחין בחזרתו וכה"ג כתב להדיא בתשובת ב"י בקונטרס עגונת בסי' ג' וז"ל ומאחר שדברי הר"ן לא עמדו חזרת הריב"ש אינו חזרה א"כ אף כאן כיון שהראיות של הר"ש דוראן ומהר"מ אלשקר נדחין כמ"ש שם בתשובת מהרי"ט וכמ"ש לעיל ג"כ דעת כל גדולי הפוסקים דהאי כללא דאפי' הוא דוקא א"כ חזרת הריב"ש אינו חזרה ומכ"ש שהדבר בעצמו אינו ברור שחזר בו כלל וגם דעת התוספ' ורש"י והרמב"ם וריהטא דשמעתתא הכי משמע ודאי דהכי נקטינין ואף אם נאמר דיהיה ספיקא דפלוגתא ראוי להחמיר וכמ"ש הטור סי' ר"פ גבי אבעיא דנקרע בין שיטה לשיטה והרמב"ם דפסק להקל היינו משום דפי' האבעי' בענין אחר וכתירץ שני שבב"י שם ואף גם שם מבואר מדברי הש"ך והט"ז דיש להחמיר כהטור ולא כה"רמבם וכן מסתביר כי היכי דלא יבא לידי כמה ברכות התורה לבטלה וכ"כ הב"ח להדיא בתשובה סי' ק"ח וכ"ש בנדון דידן דדעת רוב הראשונים ואחרונים להחמיר ולית כאן שעת הדחק שיש להם ספרי תורת אחרים הכשרים וגם הרב עצמו שהורה להקל חוכך להחמיר לעצמו רק שמיקל לאחריני ומובטח אני בו ביראתו שקודם לחכמתו שאם יגיע לידו דברים אלו שכתבתי שיחזור ויודה על האמת וכפסק רמ"א כי משה אמת ותורתו אמת ומ"ש כיון שכבר יצא הדבר בהיתר ע"פ התיקן שתיקן הסופר גם בזה אין נפקותא כלל כי בודאי אלו היה חכם וסופר ומורה מפורסם היה אפשר לומ' דלא מהדרינן עובדא משא"כ בנדון דידן שלא היה רק סופר ששט בארץ ומתהלך בה ובא בשכרו אין זו מקרי הוראה כלל וכה"ג כתב הר"י בן הרא"ש והובא בב"י סי' רע"ו גבי קודר האזכרה דהיכא שנתקן שלא כדין תיקונו אינו תקון וצריך לסלק היריעה אף כאן בנדון שלפנינו יש לסלק היריעה ואין אומרין לדבק טוב ואף דלכאורה היה נראה שצריך להחליף שלש יריעו' וכפסק הש"ע סי' ר"פ מ"מ נ"ל בהא סמכינין על מה שפסק בתשובת שארית יוסף סי' מ"ט וחוט השני סי' פ"ו דכל שלא בלה הס"ת מפני שנתיישן מאוד די אם החליף יריעה אחת וכתבו שכן המנהג ה"ק יעקב:
ותשובה זו נשלח ג"כ למחותני הגאון המפורסם מהר"ד אפנהיים אב"ד דק"ק פראג בהיותי בבית חמיו הקצין בהנובר והסכים להלכה כמ"ש מהאלוף מהר"ר דוד מאייבשיץ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |