מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
לדעת רבי עקיבא אלו דברים מהדברים הבאים דוחים את השבת: זריקת דם הפסח, הבאתו מחוץ לתחום, הזאה על טמא לצורך הקרבת הפסח, ומדוע?
רק זריקת דם הפסח - שאי אפשר לעשותה מבעוד יום ונאמר בה במועדו, משא"כ הבאה מחוץ לתחום שיכול לעשותה מבעוד יום. והזאה - אף שאי אפשר לעשותה מבעוד יום מכל מקום לאו מגופיה דפסח היא.
מנין שפסח דוחה שבת (3)?
1. במועדו. דחיה: הלל אמר שלומדים בג"ש מתמיד. 2. ג"ש מתמיד במועדו במועדו, ובתמיד כתיב בשבת על עולת התמיד. 3. ק"ו מתמיד שאין חייבים עליו כרת. דחייה: מה לתמיד שכן תדיר וכליל.
מה עשה מי ששכח להביא סכין מבעוד יום, ובאיזה מקרה לא היה שייך לבצע פתרון זה?
הניחו בצמרו של הטלה או בין קרניו של הגדי, וכך היה רק שבות כלאחר יד במקום מצוה. ובמקרה שהיו מקדישים מערב שבת לא יכלו לעשות זאת כיון שאסור לעשות עבודה בקדשים כדילפינן מבכור.
כיצד הלל מנע אפשרות של מעילה בקרבנותיו, והאם פתרון זה אפשרי בשבת?
הקדישם רק בעזרה סמוך לשחיטתם. בשבת אי אפשר להקדיש אך אם מדובר בחובות שקבוע להן זמן ועומדים להקרבה ביום זה - מותר.
על אלו דברים נאמר שאם חכם הוא חכמתו מסתקלת ואם נביא הוא נבואותו מסתלקת, ומנין?
גאווה וכעס. גאווה בחכם - הלל, בנביא - דבורה. כעס בחכם - משה, בנביא - אלישע.
מעבר לתחילת הדף