רשב"א/מנחות/יד/ב

רשב"א מנחות יד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשעת שחיטה וכו'. אסתם זבח קאי, שחיטה וזריקה מתירין נינהו דשחיטה מקדשא לדם כדאמר בשלהי פרקין (די"ז) ואמר התם הבא לקדש כבא להתיר דמי וזריקה מתרת הבשר, ל"ה:

וקשיא כיון דאמרי' בשחיטה דמתרת הדם וזריקה דמתרת הבשר מצטרפין שני החצאין שחשב בהם בכזית לפגל כמו כן לר' דאמר השוחט כבש לאכול חצי זית מחלה זו כו' דבשר אמאי לא מצטרפי' שני החצאי' שחשב בשני המתירין לפגל כמו הכא דהא המתירין דהכא חלוקין כדפרישי' ממתירין דכבשי' משום דשני מתירין דהכא מה שמתיר זה אינו מתיר זה לפי שזה מתיר הדם וזה בא להתיר הבשר א"כ באין להתיר שני דרכים חלוקים והכבשים שניהן באין להתיר דבר אחד שבאין להתיר החלות ואם מצטרפין חצאי שיעור כזית שחשב בשני מתירין חלוקין שבאין להתיר שני דברים חלוקין כ"ש שיש להם להצטרף בשני מתירין שבאין להתיר דבר אחד לבד, וכ"ת דשאני התם מפני שחשב בשני דברים חלוקים משום דשני החלות חלוקות בהו הא משמע דכחד גופא חשיב להו מדאמרי' דכזית משניהן מצטרפי או דאם פגל בחלה אחת בשני המתירין דנתפגלה חברתה:

וי"ל דמשום הכי קאמר בתר הכי הא ר' והא רבנן והך דהכא פליגא אדר'. ומ"מ אכתי דלא אמרי' דפליגא עלה דר' נוכל לישב ולומר דר' מודה בה משום דיש לחלק ביניהם ולומר דשתי החלות שני גופין חשיב להו כי פלגינהו לחצאין דאמ' חצי מזו וחצי מזו ונמצא דלא חשיב החצאין כגוף אחד אבל הכא שני החצאין מגוף אחד מן הבשר מצטרפי אך בתר הכי קאמר סברא אחרת דבהא מודה ר' דמצטרפי משום דהכא כל המתיר אך הכבש הוי חצי מתיר ולפי מאי דלא מחלק לומר דמודה ר' הכא דמצטרפי משום דחדא גופא היא והחלות תרי גופי משמע דחלות חדא גופא חשיב להו:

ומ"מ יש להקשות דכיון דחשב בשעת שחיטה בבשר והשחיטה באה להתיר הדם א"כ חשב במתיר בדבר שאינו מתירו כי אם בדבר אחר שאינו בא להתירו ואם יתפגל כשחשב בו מאחר שאינו בא להתירו הרי אין מחשבתו כלום דמחשב לאכול בשר למחר בעסק דבר שאינו מתירו אין המחשבה כלום. וצ"ל דגם השחיטה מתרת הבשר דאע"פי דאמרי' דבאה להתיר הדם מ"מ מאחר דאין הבשר ניתרת כי אם על ידי הדם הרי כבאה להתיר הבשר דמיא מפני שגורמת להתיר הדם המתיר הבשר א"כ מתרת נמי הבשר חשבינן לה ולכך משפגל בבשר מפגלא:

קבלה והולכה לא. פי' קבלה והולכה דלאו מתירין נינהו לא מצטרפי דקבלה אינה מתרת דאינה אלא צורך זריקה, ל"ה:

וקשיא דא"כ דלאו מתירין נינהו היכי מפגלי. וי"ל דאף על גב דלאו מתירין נינהו מכל מקום גרם להתיר נינהו שהם צורך זריקה וכמתירין דמו אבל מ"מ כיון דלאו מתירין גמורין נינהו לא מצטרפי מ"מ (גלי קרא דמפגלי בהו) מפגלי בהו דהא גלי קרא דכתי' אם האכל יאכל בדברים המביאין לידי אכילה דמביאין לידי פגול, אבל מ"מ כיון דלא מתירין נינהו לא מצטרפי:

ואי אית לי' לרבי כולו מתיר וחצי אכילה מצטרפין לפיגול ליגזר חצי מתיר וחצי אכילה דליפסל אטו כולו מתיר וחצי אכילה דכרת הוא, ל"ה. ר"ל דמשום חומרא דכרת אית לן למיגזר הא אטו הא לפסול לאכול בחצי מתיר וחצי אכילה אע"פי שאין לחייבו כרת מאחר דאינו פגול ואין בו איסור אלא מטעם גזירה מ"מ לגזור לפסלו דהא חזינן לר' יוסי ורבנן גזרו כמו כן לפסלו:

כבש אטו כבש חבירו. פי' מאי דאמור רבנן דמתני' שחט א' מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר או הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר דקאמרי רבנן דאין בו כרת הא פסול מיהא הוי, איכא למימר דגזרי חד כבש אטו כבש חבירו שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר וכן בבזיכין כולהו הני גזירות משום דאיכא בעלמא דדמי להו והוי פגול, אבל הכא בחצי מתיר וחצי אכילה דרבי מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא פגל דליגזור הכא אטו התם, ל"ה:

וקשיא דמאי הוה דעתיה דרבא דמקשה לאביי ואי אית ליה כולו מתיר וחצי אכילה ד פגל לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כוליה מתיר וחצי אכילה א"כ דבא לומר דלגזור אף ללא דמי לי' ליקשי ליה אפי' כי נימא דלית ליה לר' כוליה מתיר וחצי אכילה דפגל ומ"מ לגזור בחצי מתיר וחצי אכילה אטו כולי' מתיר וכולה אכילה כיון דאתא למימר דגזר אטו מילתא דלא דמי ליה:

וי"ל דלפי דעתו דאין לגזור אטו דלא דמי ליה כלל משום דזה הוי חצאין בין במתיר בין באכילה וזה הוי שלם בין במתיר בין באכילה הילכך לא קשיא ליה דלגזור כיון דבין הכא בין התם חצי אכילה. הוא אבל למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה ואע"ג דהתם איכא כוליה מתיר והכא ליכא אלא חצי מתיר מ"מ כיון דבין הכא בין התם ליכא אלא חצי אכילה הוה ס"ד דלגזור הא אטו הא מדחצי אכילה בחצי אכילה מיחלף, ואפי' הכי דחי ליה דלית לן למגזר אלא בדמי ליה ואי הוה משכחינן בעלמא חצי מתיר וחצי אכילה דפגל אה"נ דהוי ליה למגזר הא אטו הא דדמי ליה אבל כיון דלא משכח דפגל בא' בכל המתיר וחצי אכילה לית לן למגזר חצי אכילה אטו חצי אכילה כיון דהתם פגל בכל מתיר והכא בחצי מתיר לא מיחלפי אהדדי:

ויש להקשות מאי היה דעתו כי מייתי דר' יוסי גזר ורבנן גזרי אי ס"ד דר' יוסי גזר הקטרת קומץ לבונה אטו קומץ מנחה ורבנן קומץ כגרי דא אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין והוה מייתי דמיון מינייהו דכמו כן לגזור ר' חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הא לא הוה ראיה משום דהנך הוה דמו והני לא דמו כדדחי ליה ואי הוה ס"ד דרבנן גזרי פגל בהקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת קומץ ולבונה תרוייהו ודגזרי דמי גם ללא דמי א"כ ליקשי דגם חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כוליה אכילה וכוליה מתיר כיון דגזרינן אטו לא דמי הכא נגזור:

וי"ל דנוכל לומר או הא או הא דאפשר דס"ד דהגזירה דגזרי רבנן הוי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה דבזיכין והוה ס"ד דכמו כן לגזור הכא חצי אכילה אטו חצי אכילה ואף דלא דמי כולי האי כי התם כיון דדמו קצת דדמו בחצי אכילה ס"ד דלגזור כי התם והיינו מאי דדחי ליה דאין לדמותם דהתם דמו לגמרי אבל הכא לא דמו כי אם במקצת:

וגם נוכל לומר דס"ד דגזירה הויא דגזרי הקטרת קומץ או לבונה אטו הקטרת שניהם הילכך מדמה להו גזירת חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר דכי היכי דהתם לא דמי לגמרי וגזר כמו כן הכא דלא דמו לגזור:

וא"ת א"כ חצי אכילה וחצי מתיר לגזור אטו כולה אכילה וכוליה מתיר כי היכי דגזרינן התם למידי דלא דמי ליה כלל:

י"ל דלא הוה חשיב ליה לא דמי כלל אלא חשב ליה דמי קצת ולא לגמרי ומדמה להו לגזור חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה דדמו קצת דהיינו בחצי אכילה ולא דמו לגמרי דחלוקין בכוליה מתיר וחצי וכמו כן התם (נהי נמי דהכא) חצי הקטרה (והתם) [אטו] כולה הקטרה (מ"מ) כיון דאיכא בתרוויהו חצי הקטרה שוה הוו דמו קצת אלא דלא דמו לגמרי במאי (דא"כ תהא) [דהא] הקטרה שלמה והכא חצי הקטרה (בהקטרה שלמה על חצי הקטרה חצי הקטרה אחרת) ודמי מאי דחלוקין בהכי למאי דחלוקין חצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר (בחצי אכילה וחצי וכוליה מתיר על חצי אכילה וחצי מתיר וחצי מתיר יותר חצי מתיר אחר) לכך הוה מדמה להו:

וכן נראה דהוה מדמה להו מדדחי ליה התם גזר קומץ אטו דמנחת חוטא ולבונה אטו בזיכין משמ' דלא הוה ס"ד דהגזירה הכי הואי אלא דהיתה הגזירה הקטרת חד מינייהו אטו הקטרת תרוייהו וגזירה דר' יוסי דגזר לבונה אטו קומץ דהוי דמי לגמרי אגב גררא מייתי לה דמאותו דמיון לא היה מביא ראייתו כי אם ממאי דגזרי רבנן כדפי':

ועוד יש להקשות מכבש אטו כבש חבירו שפירשו רש"י שלא ישחוט שניהם במחשבה דהתם פגל בכל המתיר א"כ גזר פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר ולא דמו להדדי א"כ כמו כן נגזור חצי מתיר דחצי אכילה אטו כוליה מתיר דעם חצי אכילה, וגם כיון דחשיב ליה דמי א"כ גם הקטרת קומץ או לבונה דרבנן לא היה צריך לומר דגזר אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה דבזיכין אלא דגזר הקטרת דחד מנייהו אטו הקטרת דתרווייהו דהיינו פגל בחצי מתיר אטו פגל בכל המתיר כמו הכא דגזרו פגל בחצי מתיר דהיינו באחד מן הכבשים אטו פגל בשניהם דהוא כוליה מתיר:

וי"ל דאה"נ דלא אתי לומר דלהכי גזר בהו משום דדמי חצי מתיר לכוליה מתיר אלא דבא לומר דאפי' כבש וכבש ובזך ובזך מתדמו לגזור הא אטו הא טפי מחצי אכילה וחצי מתיר וחצי אכילה וכוליה מתיר משום דנהי דגזרינן התם חצי מתיר אטו כוליה היינו משום דהאכילה שלמה שהרי לא חשב בחצי כי אם בכל החלות ובכל הלחם דבזיכי' וכיון דהפגול באכילה שלמה מצי גזרי חצי מתיר אטו כולי' מתיר אבל הכא דליכא רק חצי אכילה ואין ראוי לקבוע פגול אפי' אם באנו לומר דפגל בחצי אכילה היכא דאיכא כוליה מתיר אין לנו לגזור לפסול חצי אכילה וחצי מתיר אטו חצי אכילה וכוליה מתיר הואיל דחצאי אכילה נינהו וה"ה דגבי קומץ ולבונה היה יכול לומר נמי האי סברא אלא כל כמה דיכול לדמותם ולומר דדמו אהדדי מדמה להו ולכך קאמר דגזר קומץ דמנחת נדבה אטו דחוטא דהוי מתדמו דגזר חד קומץ אטו חד קומץ וכן נמי לא קאמר דגזר הקטרת קומץ דלבונה אטו הקטרת קומץ דמנחה אלא אטו לבונה דבזיכין משום דדמו טפי קומץ דלבונה אטו לבונה דנימא דמחלפי טפי מדלגזור קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה דלא דמו כל כך משום דלאו חדא מינא נינהו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.