רשב"א/גיטין/פח/ב

רשב"א גיטין פח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני': גט מעושה בישראל כשר ובנכרים פסול ובנכרים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך. פירוש ובנכרים פעמים שהוא כשר אם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומרים לך דעכשיו אין הנכרי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל ושלוחו של בית דין ואין מדקדקין בשליח שהוא חובט אם ישראל אם לאו וכן פירש בהלכות גדולות, ותדע לך דאטו לאביי שלא היה סבור דשליחותייהו קא עבדינן וכי היה סבור שבארץ ישראל המומחה בעצמו היה מכה וחובט אלא מומחה מצוה והדיוט חובט על פיו ולא קרינא ביה לפניהם ולא לפני הדיוטות והכא נמי לא שנא, ורבנו תם ז"ל לא פירש כן אבל בתשובת שאלה חזר בו והכשיר, ובירושלמי גרסינן תני רבי חייא ונכרים שעשו כמעשה ישראל כשר ואפילו אמר איני זן ומפרנס, אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן ובנכרים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך לא מה שאנו אומרים לך.

גמרא: והא דדרשינן הכא: לפניהם ולא לפני הדיוטות. קשיא לן דבפרק קמא דסנהדרין (ב, ב) משמע דמשום דסבירא לן עירוב פרשיות כתיב כאן בעינן מומחין הא לאו הכי אפילו הדיוטות כשרין והכא ממעטין הדיוטות מלפניהם, ועוד קשה למאי איצטריך לפניהם למעוטי הדיוטות דהא אלקים כתיב בפרשה דמשמע מומחין ותרי מיעוטי להדיוטות למה לן. ויש לומר דאי לא אלהים ועירוב פרשיות מלפניהם לא ממעטינן הדיוטות [בנדפס: דהיכי משמע מיעוט הדיוטות מלפניהם, אבל השתא דכתיב אלהים ממעטין שפיר הדיוטות מלפניהם כלומר לפני אלי"ם ולא לפני הדיוטות, ומאלי"ם נמי בלא לפניהם לא ממעטין הדיוטות] אלא במאי דכתיב בפרשה אבל גיטין אפילו בהדיוטות נמי, השתא דכתיב לפניהם דמשתעי במשפטים כלומר שכולל כל המשפטים ואפילו גיטין שמע מינה דבכולהו בעינן מומחין, וזהו שלא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו שכתובים בסוף ואלה המפשטים כדכתיב ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל ואין מוקדם ומאוחר בתורה שאותו מעשה קודם מתן תורה היה ואותן שבעים זקנים מומחין היו ולפי פירוש זה הדרא קושיין לדוכתה האלי"ם למאי איצטריך ועירוב פרשיות למאי איצטריך, והראשון עיקר וכן פירשו בתוספות.

כי עבדינן שליחותיהו במילתא דשכיחא. ועיקר טעמא דעבדינן שליחותייהו משום שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בריש פרק קמא דסנהדרין (ג, אד) וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבן לגברא והוו להון בנות ישראל עגונות.

במילתא דלא שכיח לא עבדינן שליחותייהו. ואם תאמר היאך מקבלים גרים בזמן הזה דהא בעי שלשה וכדאיתא ביבמות פרק החולץ (מו,ב) דמשפט כתיב ביה, והא נמי מילתא דלא שכיחא היא וכדאמרינן לעיל גרות לא שכיחא, יש לומר דהא נמי תקנה היא כתקנת הודאות והלואות, ומצינו האמוראים בפרק החולץ שהיו מקבלים גרים ואף אנו שלוחי הראשונים אנו.

מגורשת ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. איכדא דקשיא להו ודילמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה מותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ואוסרים אותה לינשא, ולאו מילתא היא דאם כן היינו רישא אלא הא קא משמע לן דאפילו על בעלה אוסרין אותה וקשיא לרב אשי, ותירץ אביי דהכי קאמר מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא וקא משמע לן דסמכינן אקלא אפילו להתירה הואיל ולא נאסרה אלא משום קול דטוט אסור וטוט שרי ואפילו יצא קול שני של גירושין מכאן ועד עשרה ימים וכן כתב הרמב"ם ז"ל, והראב"ד ז"ל כתב דלא אמרו אלא בשיצאו שני הקולות יחד שיצא הקול ושוברו עמו, והרמב"ן נ"ר הסכים לדעתו של הרמב"ם ז"ל, ולא הבנתי טעמם דהא משמע דרבה בר רב הונא הוא דקאמר הכי ודחאה רבי יוחנן וכדאמרינן בסמוך לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים קא משמע לן ולא אמרו הוא דהויא אמתלא הא אמרו לא הויא אמתלא ופירש רש"י ז"ל לא גמרו את הדבר להוציא קול מקויים אלא הוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהויא אמתלא, אבל אם גמרו את הדבר ואמרו מקודשת היא ומאחר שיצא הקול הוסיפו אמתלא אינה כלום, ועוד דאמרינן תו (פט, א) גבי ההיא דנפיק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתא רב חמא לאביה אמר ליה אימא לי היכי הוה עובדא אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינה דמחזקת אמתלא, ואפשר לומר דהיינו דוקא באמתלא כגון באומר נתקדשה אלא שעל תנאי היה בכי הא הוא דבעינן שיצא שוברו עמו אבל ביצא עליה קול שנתגרשה דעכשיו אין קול זה מבטל הקול הראשון ואיתיה להאי ואיתיה להאי דלבתר שנתקדשה קדושין גמורין אומר שנתגרשה גירושין גמורין בכי האי אפילו מכאן ועד עשרה ימים.

הא דקתני במתניתין ובלבד שלא תהא שם אמתלא, לאוקימתיה דרב אשי איכא למימר דלא קאי ארישא דקא תני מקודשת ומגורשת [בנדפס: הרי זו מגורשת דאם יצא שמה בעיר מקודשת ומגורשת] דאפילו על תנאי ודאי מבטלינן ליה לקלא דקול ושוברו הוא [בנדפס: ומי] ומימר אמרינן נתקיים התנאי והרי היא מגורשת וכדאמרינן לקמן (פט, ב) עייני בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה, מימר אמרי עייני רבנן בקידושי וקדושי קטן הוו אלמא לא חשו חכמים לקלא אלא לקול שאין שובר כלל עמו ומשום לעז משפחות אבל כל היכא דאיכא למימר דלא טעו ביה אינשי ותלו דבדינא שרו לה רבנן אין חוששין לאותו כלל, אלא מתניתין הכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חשו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל במקום שיש שם אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואחר כך מת בעלה או בקדושין אין חוששין לאותו קול, אבל הראב"ד ז"ל פירש ארישא קאי שאם אמרו מקודשת חוששין לה ואפילו יצא קול עמו שנתגרשה על תנאי אין כאן שובר כיון שאמרו שהיא גרושה על תנאי, ולדבריו הוא דתלו [בנדפס: דתנו] לקמן בקטן ובפחות משוה פרוטה היינו כשנמצא הדבר כן אין חוששין לקול וסומכין על אמתת הענין אבל מן הסתם אין מבטלין את הקול אלא בקול שאין שם אמתלא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.