רש"ש/עבודה זרה/כט/ב

רש"ש עבודה זרה כט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ד"ה וגבינת בית אונייקא. שם הכפר. וכן בגמרא לקמן (לד ב) קוראו עיר. אבל ביומא (י) משמע דהוא שם מדינה או אומה שלמה ואולי מאותה מדינה או אומה באו ונתיישבו בכפר או בעיר א' ונקראת על שמם בית אונייקא:

רש"י ד"ה מפני מה. לרבנן קבעי לה כו'. לכאורה גם לר"מ נצרך טעמא לגבינות דשאר מקומות ועי' לקמן (לד ב) תד"ה מפני. ועוד לגי' ע"י דשאל לר"ע והלא ר"ע חייש למעוטא כר"מ בבכורות (כ ב). ואולי לר"מ א"ל דגזר אטו דבית אונייקי כמו בר"פ דלקמן גבי צורות (ועמש"כ לעיל יח ב בס"ד) ולא רצו להחמיר כ"כ ולאסור גם בהנאה:

רש"י ד"ה או דודיך. לשון נקבה. ר"ל בניקוד חולם פתח חירק שוא. והמהרש"א בח"א לקמן (לה) שכ' דלנוכח זו"נ שוים הם ל"ד במחכ"ת:

רש"י ד"ה הא אתא לאשמעינן. הא אם בשלו ישראל בהיתר תו לא מיתסר בהנאה. משמע דבשתיה מיהא אסור. ונ"ל דהיינו דוקא יין מבושל שלהם דעכ"פ שייכא ביה גזירת בנותיהן לאסור בשתיה וכדתמה הרא"ש ע"ש. אבל של ישראל שנגע בו עובד כוכבים בזמן הבית דלא אסרו אלא משום חשש ניסוך וכיון דמבושל לא מנסכי מודה רש"י דמותר אף בשתיה וכדמוכח מעובדא דשמואל ואבלט דלקמן וכמו שפי' בעצמו שם. וזהו ג"כ כוונתו באלונתית לקמן שכ' מותרת בהנאה היינו דוקא ג"כ בשלהם כדמיירי התם. ותמיהני על הרב"י והאחרונים שנדחקו מאד בדברי רש"י גבי אלונתית. וביותר על דברי הט"ז שם סק"ד דמסיק בדעת רש"י לאסור בשתיה אף במגע עובד כוכבים ומשמע דבמבושל נמי. והוא נסתר מהא דשמואל ואבלט. גם מש"כ שם דמשום חשש עירוב הוה אסור בהנאה כמו מורייס. ור"ל לר"מ ואף רבנן דשרו הוא משום דלעבורי זוהמא הוא כדלקמן (ס"ד לח). ג"כ תמוה דהתם רובא שדו ביה חמרא והוה כידוע. אבל משום חששא לא נאסר רק בשתיה כמו כבשים לחזקיה שם. ולפמש"כ הר"ן שם בשם ויש שתירצו ע"ש יש מקום לדבריו ועפ"י מש"כ בס"ד לקמן (ל"ה) ע"ש. ונ"ל דזהו ג"כ כוונת רש"י במתניתין גבי חומץ דזבן מישראל שכ' ג"כ דלא מיתסר בהנאה דמשמע דבשתיה אסור הוא נמי משום גזירת בנותיהן וכמש"כ הר"ן לקמן גבי חמרא דאקרים בשם ר"ת דאיכא חלא דשתו ליה רובא דאינשי. ודעת רש"י דבכי האי חלא נמי מיירי. וכ"מ מלשון הר"ן במתניתין דשייך ביה גזירת בנותיהם אלא שכ' כל שאין בו חשש ניסוך לא מיתסר משום בנותיהם ורש"י לא ס"ל סברא זו. ודעת הר"ן לכאורה תמוה דמי גרע משמנן דלית ביה כלל חשש ניסוך כדלקמן (סד ב). ודלא כהתוי"ט שכ' דלא שייכא גזירת בנותיהן בחומץ ונדחק בדעת רש"י שלא התירו בשתיה ע"ש. ועוד ק"ל דלדבריו מנ"ל לר"א למידק דחומץ לא מנסכי דלמא לעולם דמנסכי ליה רק כיון דלא שייכא ביה גזירת בנותיהן משום חשש ניסוך לחוד ל"ג כדכתב הר"ן בשם הר"ש והרמב"ן. והביאו גם התוי"ט בדבור הקודם:

תד"ה יין (בסופו). זריקה המשתברת כגון שבר מקל לפניה. ע"ש דשבירת מקל הוי כעין זביחה ולא מעין זריקה. ונ"ל לסרס התיבות ולהציג כגון שבר כו' קודם אחר כעין זביחה:

תד"ה ישתו (בסופו). שאוכל מנחות. נראה דצ"ל זבחים כלישנא דקרא חלב זבחימו כו':

תד"ה אמר ר"א. ה"ה כו' דוקא שלהם אסור שנתנסך כו'. כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף