רש"ש/סוטה/כג/ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות שאנץ
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
קרן אורה
רש"ש
מנחה חריבה

שינון הדף בר"ת


רש"ש TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png כג TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל. ק"ל דביבמות (סח) ילפינן דחלל פוסל בביאתו. וכן בקדושין דפוסל את זרעו מדכתיב זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל. ומדוע לא נקיש גם אותו לזרעו מה זרעו פסול אף הוא נמי פסול:

רש"י ד"ה ולא יחלל זרעו. יחלל שני חילולין כו'. עתוי"ט שכ' ודלא כפרש"י דהכא. וכבר הרגיש עליו המהרש"ל. והמהרש"א ביבמות (טו ב) ובסנהדרין (נא) ישבו בטוב:

רד"ה אין לי. שנחלט בטומאת נתקים אלא איש. בנתקים כתיב בהדיא או אשה. וגם פסוק זה לא נאמר בפ' נתקים. ועמש"כ ע"ד בזבחים (מט ב) בס"ד:

תד"ה כהן. משום דאהרן ובניו כתיב בפ' מנחה. ובתוי"ט באר יותר בפ' וזאת תורת המנחה כו'. עמש"כ שם בחולין בס"ד:

תד"ה מה. ונעטף ומספר כו'. נעטף נראה דהוא מש"כ במצורע ועל שפם יעטה ועי' מו"ק (טו). ומזה לקח הרמב"ם מש"כ בפ"י מהל' ט"צ הל"ח דמצורעת אינה עוטה על שפם. ולא נצטרך למש"כ הכ"מ שם דממילא משתמע [ובס' המצות מ"ע קי"ב כתב דגם אשה תעטה על שפם וצ"ע] . אבל מספר א"י מהו. ואולי דזהו שכ' הרמב"ם בפי"ב מהל' ע"ז הל"י והטוש"ע יו"ד סי' קפ"ב דאשה אסורה לגלח ראשה כאיש. ועיין הגי' שלפנינו בתוספתא. והגר"א בסק"ח ציין תוספתא סוף בכורים ולא נמצא שם לפנינו:

בא"ד ולא קתני התם כל הני דמתני'. מה שהקשה הרש"א מן בל תטמא למתים. י"ל דכוונת התוספתא על טומאה ברגל ואפי' בישראל דומיא דבל תקיף ובל תשחית. ועמש"כ בקדושין (כט) במשנה:

בא"ד ולא קתני נמי שהעברי יוצא בשנים כו'. עי' בקדושין (יח) ובמש"כ שם בס"ד:

במשנה וחלוצה לכה"ד. וכתב התוי"ט וטעמא דבשוא"ת יכולין לעקור דבר מה"ת. ואנכי אינני רואה בכאן עקירת דבר. דהא אם אמרה איני שותה וכן אם בעלה אינו רוצה להשקותה הרשות בידן ולא כפינן להו. וע"כ משום דאין זה מצוה חיובית אלא דהתורה חדשה לנו תקנה להיותה מותרת לבעלה (ולבועלה החשוד) ע"י שתייה אם תנקה. לכן אם אינן חפצין בתקנה שומעין להן. ואין להקשות כיון דאינה שותה ע"כ ניכוף ליה להוציא וגט מעושה שלא כדין פסול. דא"כ חלוצה דעלמא או שניה איך כפינן. אלא ע"כ דמיקרו כדין מחמת לאו דולא תסור או משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כו':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף