רש"ש/בבא קמא/סט/א

רש"ש בבא קמא סט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ל"צ דא"ל חייב אתה ליתן לו. נ"ל מזה דאם אחר שבאו עדים שגנב החזיר הגנב הגניבה לבעלים שוב אין הב"ד פוסקין עליו דין כפל מדלא מוקי שהב"ד לא אמרו כלום עדיין רק שהבעלים הביאו עדים לפניהם ולישנא דרש"י לא משמע כן:

תד"ה והצנועין אי שביעית נוהג בכ"ר כו'. הן שם במ"ה כתב הר"ש לחלק בין שביעית דפודהו בשויו להפקר דמנכה שכר לקיטה הוא דשביעית הואיל ודינו להיות הפקר כו'. וכן הרא"ש כתב שם דבשביעית אין שכר שמירה הרי לפניך דנוהג בכ"ר ואין לדחות דההיא ר"י היא דס"ל דממון הדיוט הוא דהא (בקדושין נד ב) לא אשכחא הגמרא אלא חדא סתמא כוותיה (ולפמש"כ בס"ד בפסחים ז אין זה ראיה ע"ש) וכן הרמב"ם פי' להא דצנועין דוקא בשביעית וכן בחבורו פ"ט מהל' מע"ר ונ"ר ה"ז וע"ש בכ"מ בשם הרמב"ן ולפ"ז דנוהג בכ"ר אף דממון גבוה הוא נסתפקתי דאולי נוהג גם בהקדש עי' (נדרים כט) שוב מצאתי בירושלמי ספ"ז דפאה ופ"ד דפסחים ה"ט הנוטע כרם להקדש כו' וחייב בשביעית ר"ז כו' ושבתה הארץ שבת לה' אפי' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו כו' ע"ש. ורואה אני שהדברים ק"ו לכ"ר ותימה על רבותינו בעה"ת:

בא"ד צריך (כצ"ל בל"ו) לומר כו' דאי אשביעית כיון כו' לא היו יכולים לחלל. ואף שכתבו לעיל בד"ה הוא דאמר דאפקינהו רבנן כו' ואוקמיה ברשות זה (ועמש"כ שם) הכא לא שייך לומר כן מתרי טעמי חדא כיון דאין זה תקנת חכמים אלא דהצנועים עושין כן מדעתם שנית התם אוקמיה ברשות בעלים הראשונים שהיה שלהם מקודם משא"כ כאן בשביעית אין שם בעליו עליו מקודם דהפקירא דמלכא נינהו אבל לפי' הרר"מ בתוס' (קדושין נו) בד"ה מתקיף ודאי יכולים לחלל אמנם ק"ל על פירושו דא"כ מאי פריך הכא וכ"ת מ"ת צנועין רשב"ג והאמר כו' נימא דלא קאי רק אשביעית כפשטא וכפי' הרמב"ם ומטעם דזכות הוא להם. אח"ז מצאתי לתור"ע שם במע"ש שדבר בזה ע"ש ועוד ק"ל על פירושו דבשאר שני שבוע ל"ל סברא דזכות הוא להם מפני שהם בעצמם א"י לחלל שאינו שלהם התינח אחר אבל בעל הכרם עצמו דשלו הוא ואינו מעכב ע"י רק רשות הגנב ואנן סהדי דזכות הוא לו וא"כ הוה כמו דעשאו שליח והרשהו על זכות שלו ואולי זה דמי להא דאמימר (בב"ב נ) איש ואשה שמכרו בנ"מ לעול"כ וכהואב"א דשם ע"ש ולפ"ז יהיה סתירה קצת להש"א בתשובת צ"ג בסופה ע"ש או דגם בכה"ג אמרי' מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן כו' (קדושין כג ב) וזהו שאמר הרר"מ וכיון דאינהו ל"מ עבדי כו' מ"מ צ"ע נימא דאקני ליה הרשות שלו עי' (בכורות יח ב) רט"ס אקנויי קא מקני ליה בחצירו ובתוס' שם ובמש"כ שם בס"ד ונ"ל דפי' לפי שאינו ברשותו היינו שאינו תחת ממשלתו לעשות בו כרצונו וכמ"ש בחמץ משש שעות ולמעלה שאינו ברשותו של אדם (פסחים ו) והרי הוא מונח ברשותו אלא דהכוונה שאינו תחת ידו לעשות בו כחפצו אבל הרשות ר"ל המקום לא מעלה ולא מוריד תדע דהא פקדון יוכל המפקיד להקדיש אף שאינו ברשותו כמש"כ התוס' (לקמן ע) בד"ה לא ובב"מ (ו) ד"ה הקדישה ועמש"כ לקמן ע"ב

תד"ה כל הנלקט שמא לא יפרש דלאחר לקיטה כו'. כצ"ל:

תד"ה כל שלקטו דאם היה מתייאש כו' מה מועיל כו'. לכאורה לפמש"כ לעיל בד"ה הוא דאמר על הא דאין מוסרין כו' ואם מסר אומר כו' דאפקינהו רבנן מרשות ע"ה כו'. ה"נ י"ל כן:

בא"ד דאי יאוש קני בכ"ע כו' א"כ כו' אלא כלפי דידיה כו'. הן בזה א"ש ג"כ מדוע יאוש מועיל אף דאינו ברשותו דכיון דאינו מפקיר אלא לדידיה למי שהגזילה בידו (ואפי' להאת"ל מ"מ אחר אסור להחזיק בה) וכסברת הש"א הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף