רש"ש/בבא קמא/מג/א

רש"ש בבא קמא מג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא בגרושה. פרש"י שגרשה אחר החבלה הכא לענין נזק וצער דאפילו בעודה תחתיו שייכים לה אלא דפריך דירשנה הבעל סגי דגרשה קודם מיתתה דשוב אינה יורשה אבל הא דמקשה גרושה נמי תיפלוג בדמי ולדות א"א לומר בגרשה אחר החבלה דאיך תיפלוג כיון דכבר משעת החבלה זכה הבעל וצ"ל דכוונת המקשה הוא כיון דמיירי בגרשה יכול למיתני נמי דאם גרשה קודם חבלה דתיפלוג ובזה א"ש דלא פריך בקיצור א"ה תיפלוג כו' משום דבהאי גרושה דאיירי בה דהיינו שגרשה אחר החבלה ודאי דלא תיפלוג אלא דפריך גרושה נמי כו'. ר"ל כיון דאיירי בגרושה היה יכול למיתנא נמי גרושה דתיפלוג כו'. ובזה תראה שהצ"ע של גה"ש אינו כלום דאין הבעל פירושו דמת אחר החבלה דומיא דאין האשה (וכדלקמן מט) ונכון בעז"ה:

רש"י ד"ה או גיורת הואיל ואין להם יורשין כל הקודם בשלהם זכה כו'. כצ"ל:

תד"ה אמר (בסופו). דבהך סברא דפריך דלא מרבינן כו'. כצ"ל:

גמרא אימא סיפא המית שורי את עבדו כו' ואי דמים אמאי לא א"ל יכילנא כו' וסיפא קנס כו'. פי' אבל דמים משלם ע"פ עצמו וק"ל דא"כ אמאי תנינן בס"פ שה"פ המית שורך את עבדי כו' משביעך כו' פטור לרבנן דס"ל לעיל גבי אנסת כו' דחייב מטעמא דלא שביק מידי דכי אודי ביה לא מיפטר כו' ולשון רש"י (בכתובות מב) ד"ה אבל דקסברי סתם טוען אנסת לא תבעו אלא בושת ופגם וה"נ נאמר דלא תבעו אלא דמים. ואולי כיון דרבה גופיה קרי לה שנויי' דחיקא ידחוק ג"כ לומר דלא אתיא הך מתניתין דשה"פ אלא כר"ש דפוטר ג"כ באנסת שם. אבל ראיתי להראב"ד ספ"י מהל' נ"מ דמסיק לדינא ג"כ דמשלם דמים בעבד עפ"ע (והיינו במועד דבתם אף דמיו אינם אלא קנס ובב"ח לא משכחת לה דמים עפ"ע אף במועד דהרי משלם כופר גם עפ"ע ומש"כ שם דבין בב"ח ובין בעבד דמים משלם עפ"ע בין שלא בכוונה ע"כ לצדדים קאמר בב"ח שלא בכוונה ובעדים ובתם ועבד משכחת לה גם עפ"ע ובמועד. והלח"מ שכ' שם בתם עפ"ע איכא דמים בב"ח ל"ד במחכ"ת גם בראשית דבריו אישתמיטתי' דהא דהמית שורי את פלוני כו' היא משנה בס"פ אלו נערות) ואפשר דגם הרמב"ם יודה לו בזה וכ"נ מהלח"מ קשה הך דשה"פ ונ"ל ליישב דגם רבנן דאנסת כו' ס"ל דלא שביק מידי דקייץ רק דס"ל דבשת ופגם נמי תבע. וכן איתא להדיא בגמרא דסשה"פ (ולשון רש"י דכתובות שהבאתי צע"ג). ולכן בעבד דליכא תרוייהו בהדדי דאם קנס ליכא דמים ואם דמים אין קנס גם אינהו מודו דלא שביק מידי דקייץ ונכון בעז"ה. אח"ז מצאתי להירושלמי בשבועות על המשנה הנ"ל וז"ל רי"צ שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו כו'. תנינן המית שורך את עבדי כו' פטור. א"ר חגי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין כו' ע"ש ואף דמקשה שם ע"ז א"כ אפי' ב"ח נמי פטר למאן דאמר דמי ניזק דהא אינו שוה כלום ולמ"ד דמי מזיק הא הוי קנס לפום גמרא דילן משמע דזה ליכא למ"ד דכופר קנס (עי' לעיל מ ובמכות ב ב) דאין סברא רק לומר כופרא כפרה או ממונא אך לרבה דס"ל דליכא כופר בהודאת עצמו רק דמים לפי מאי דאמר יכילנא כו' ישאר הקושיא אפי' ב"ח נמי יפטר אי איירי במוכה שחין אבל לפמש"כ א"ש דבב"ח דכופר נמי אינו קייץ אפי' ר"ש מודה דדמים קתבע וע"פ האמור תמה אנכי על פרש"י (בכתובות מא) במשנה שפי' דלהכי משלם כופר עפ"ע דקסבר כופרא ממונא דמאי אתא לאפוקי אי דל"ת כפרה הא כש"כ דמשלם עפ"ע כמבואר (לעיל מא ב) וכ"כ בעצמו לקמן בסמוך (ריש ע"ב) ואי לאפוקי ממ"ד קנסא זה ליכא למ"ד לגמרא דילן כמש"כ. ואולי שסמך על פשט השמועה (דלעיל מא ב) דפריך מודה בקנס הוא ולא נחית לפי' התוס' דשם אבל באמת דבריהם מוכרחים כמו שנתבאר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף