רש"י/שמות/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות טו

א

אז ישיר משה. אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה. וכן אז ידבר יהושע (יהושע י יב), וכן ובית יעשה לבת פרעה (מלכים א ז'), חשב בלבו שיעשה לה, אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן עשה, ויאמרו לאמר אשירה לה', וכן ביהושע כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה, ויאמר לעיני ישראל (יהושע י'), וכן שירת הבאר, שפתח בה אז ישיר ישראל, פרש אחריו עלי באר עֱנו לה (במדבר י"א), אז יבנה שלמה במה (מלכים א י"א), פרשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה, למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו לישב פשוטו. אבל מדרשו אמרו רבותינו ז"ל מכאן רמז לתחית המתים מן התורה וכן בכלן, חוץ משל שלמה, שפרשוהו בקש לבנות ולא בנה. ואין לומר ולישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון ככה יעשה איוב (איוב א'), ע"פ ה' יחנו (במדבר ט'), ויש אשר יהיה הענן (שם), לפי שהן דבר ההווה תמיד ונופל בו בין לשון עתיד ובין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה, איני יכול לישבו בלשון הזה:

כי גאה גאה. כתרגומו. (ד"א, בא הכפל לומר שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות. כשהוא נלחם בחברו ומתגבר עליו, מפילו מן הסוס, וכאן הסוס ורכבו רמה בים, וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות, כמו כי גאות עשה (ישעיהו י"ב), וכן כל השירה תמצא כפולה, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן כלם). דבר אחר, כי גאה גאה , על כל השירות וכל מה שאקלס בו, עוד יש בו תוספת, ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו:

סוס ורכבו. שניהם קשורים זה בזה והמים מעלין אותן ויורדין לעמק ואינן נפרדין (מכילתא):

רמה. השליך, וכן ורמיו לגוא אתון נורא (דניאל ג'). ומדרש אגדה: כתוב אחד אומר רמה, וכתוב אחד אומר ירה, מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו מי ירה אבן פנתה (איוב ל"ח), מלמעלה למטה:

ב

עזי וזמרת יה. אנקלוס תרגם "תקפי ותשבחתי", עזי כמו עזי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמה על לשון המקרא, שאין לך כמוהו בנקדתו במקרא אלא בשלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק, ה' עזי ומעזי (ירמיהו ט"ז), עזו אליך אשמרה (תהילים נ"ט). וכן כל תבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפום כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בחטף, הראשונה נקודה בשורק, כגון עז עזי, רק רקי, חק חקי, על עלו, וסר מעלהם עלו (ישעיהו י"ד), כל כלו, ושלשם על כלו (שמות יד), ואלו ג' עזי וזמרת של כאן, ושל ישעיה (יב), ושל תהלים (קיח יד), נקודים בחטף קמץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכלם סמוך להם "ויהי לי לישועה". לכך אני אומר, לישב לשון המקרא, שאין עזי כמו עזי ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא כמו הישבי בשמים (תהילים קכ"ג), שכני בחגוי סלע (עובדיה א'), שכני סנה (דברים לג טז), וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה. וזמרת דבוק הוא לתבת השם, כמו לעזרת ה' (שופטים ה'), בעברת ה' (ישעיהו ט'), על דברת בני האדם (קהלת ג'). ולשון וזמרת לשון לא תזמר (ויקרא כה), זמיר עריצים (ישעיהו כ"ה), לשון כסוח וכריתה, עזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ואל תתמה על לשון ויהי, שלא נאמר היה, שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה, וזה דגמתו: את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב (מלכים א ו'), היה לו לומר עשה צלעות סביב. וכן בדברי הימים: ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם (דברי הימים ב' י'), היה לו לומר מלך עליהם רחבעם. מבלתי יכלת ה' וגו' וישחטם (במדבר י"ד), היה לו לומר שחטם. והאנשים אשר שלח משה וגו' וימתו (שם) מתו היה לו לומר, ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב (שמות ט), היה לו לומר עזב:

זה אלי. בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים (מכילתא):

ואנוהו. אנקלוס תרגם לשון נוה, נוה שאנן (ישעיהו ל"ג), לנוה צאן (שם ס"ה). דבר אחר, ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מה דודך מדוד וגו' דודי צח ואדום (שיר השירים ה'), וכל הענין:

אלהי אבי. הוא זה וארממנהו : אלהי אבי. לא אני תחלת הקדשה אלא מחזקת ועומדת לי הקדשה ואלהותו עלי מימי אבותי:

ג

ה' איש מלחמה. בעל מלחמות, כמו איש נעמי (רות א'), וכל איש ואישך מתרגמין בעל, וכן וחזקת והיית לאיש (מלכים א ב'), לגבור:

ה' שמו. מלחמותיו לא בכלי זין אלא בשמו הוא נלחם. כמו שאמר דוד ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות (שמואל א י"ז). דבר אחר, ה' שמו , אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם. ולא כמדת מלכי אדמה כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים ואין בו כח לעשות זו וזו (מכילתא):

ד

ירה בים. שדי בימא", שדי לשון יריה, וכן הוא אומר או ירה יירה (שמות יט), או אשתדאה ישתדי, והתי"ו משמש באלו במקום יתפעל:

ומבחר. שם דבר. כמו מרכב, משכב, מקרא קדש:

טבעו. אין טביעה אלא במקום טיט, כמו טבעתי ביון מצולה (תהילים ס"ט), ויטבע ירמיהו בטיט (ירמיהו ל"ח), מלמד, שנעשה הים טיט, לגמל להם כמדתם ששעבדו את ישראל בחמר ובלבנים (מכילתא):

ה

יכסימו. כמו יכסום, והיו"ד האמצעית יתרה בו. ודרך מקראות בכך, כמו וצאנך ירבין (דברים ח), ירוין מדשן ביתך (תהלים ל"ו), והיו"ד ראשונה שמשמעה לשון עתיד, כך פרשהו: טבעו בים סוף כדי שיחזרו המים ויכסו אותן. יכסימו אין דומה לו במקרא בנקדתו, ודרכו להיות נקוד יכסימו מלאפום:

כמו אבן. ובמקום אחר צללו כעופרת", ובמקום אחר יאכלמו כקש", הרשעים כקש, הולכים ומטרפין עולין ויורדין, בינונים כאבן, והכשרים כעופרת שנחו מיד (מכילתא):

ו

ימינך ימינך. שני פעמים, כשישראל עושין את רצונו של מקום השמאל נעשית ימין (שם):

ימינך ה' נאדרי בכח. להציל את ישראל וימינך השנית תרעץ אויב. ולי נראה אותה ימין עצמה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם, לעשות שתי מלאכות ביד אחת. ופשוטו של מקרא ימינך הנאֱדרת בכח מה מלאכתה, ימינך ה' תרעץ אויב. וכמה מקראות דגמתו, כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו (תהלים צ"ב), ודומיהם:

נאדרי. היו"ד יתרה, כמו רבתי עם, שרתי במדינות (איכה א'), גנבתי יום (בראשית לא):

תרעץ אויב. תמיד היא רועצת ומשברת האויב. ודומה לו וירעצו וירוצצו את בני ישראל", בשופטים (י, ח). (ד"א, ימינך הנאֱדרת בכח היא משברת ומלקה אויב):

ז

וברב גאונך. זאת היד בלבד רועצת האויב, כשהוא מרימה ברב גאונו אז יהרס קמיו, ואם ברב גאונו לבד אויביו נהֱרסים קל וחמר כששלח בם חרון אף יאכלמו):

תהרס. תמיד אתה הורס קמיך הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל. וכן הוא אומר כי הנה אויביך יהֱמיון (תהלים פ"ג), ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד (שם), ועל זה קורא אותם אויביו של מקום:

ח

וברוח אפיך. היוצא משני נחירים של אף. דבר הכתוב כביכול בשכינה דגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אזן הבריות כפי ההוה, שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו. וכן עלה עשן באפו (תהלים י"ח), וכן ומרוח אפו יכלו (איוב ד'), וזהו שאמר למען שמי אאריך אפי", (ישעיהו מ"ח), כשזעפו נח, נשימתו ארכה, וכשהוא כועס נשימתו קצרה, ותהלתי אחֱטם לך (שם), ולמען תהלתי אשים חטם באפי לסתם נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך, בשבילך, אחֱטם, כמו נאקה בחטם במסכת שבת, כך נראה בעיני. וכל חרון אף שבמקרא אני אומר כן. חרה אף כמו ועצמי חרה מני חרב (איוב ל'), לשון שרפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחֱרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר וחמתו בערה בו (אסתר א'), ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו:

נערמו מים. אנקלוס תרגם לשון ערמימות, ולשון צחות המקרא כמו ערמת חטים (שיר השירים ז'), ונצבו כמו נד יוכיח: נערמו. ממוקד רוח שיצא מאפך יבשו המים, והם נעשו כמין גלים וכריות של ערמה, שהם גבוהים:

כמו נד. כתרגומו כשור", כחומה:

נד. לשון צבור וכנוס, כמו נד קציר ביום נחלה (ישעיהו י"ז:י"א), כונס כנד (תהילים ל"ג:ז'), לא כתוב כונס כנאד אלא כנד, ואלו היה כנד כמו כנאד וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתב מכניס כבנאד מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן קמו נד אחד (יהושע ג':י"ג), ויעמדו נד אחד (שם), ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפום כמו שימה דמעתי בנאדך (תהילים נ"ו:ט'), את נאד החלב (שופטים ד':י"ט):

קפאו. כמו וכגבנה תקפיאני (איוב י':י'), שהקשו ונעשו כאבנים והמים זורקים את המצריים על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קשי:

בלב ים. בחזק הים. ודרך המקראות לדבר כן, עד לב השמים (דברים ד), בלב האלה (שמואל ב י"ח), לשון עקרו ותקפו של דבר:

ט

אמר אויב. לעמו, כשפתם בדברים, ארדף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי:

תמלאמו. תתמלא מהם, נפשי רוחי ורצוני. ואל תתמה על תבה המדברת בשתים, תמלאמו, תמלא מהם, יש הרבה בלשון הזה כי ארץ הנגב נתתני (שופטים א':ט"ו), כמו נתת לי, ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז:ד'), כמו דבר עמו, בני יצאוני (ירמיהו י':כ'), כמו יצאו ממני, מספר צעדי אגידנו (איוב ל"א:ל"ז), כמו אגיד לו, אף כאן תמלאמו", תמלא נפשי מהם:

אריק חרבי. אשלף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק, נופל בו לשון הרקה, כמו מריקים שקיהם (בראשית מ"ב:ל"ה), וכליו יריקו (ירמיהו מ"ח:י"ב). ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחק ולפרש אריק חרבי כלשון וירק את חניכיו (בראשית י"ד:י"ד), אזדין בחרבי, מצינו הלשון מוסב אף על היוצא, שמן תורק (שיר השירים א':ג'), ולא הורק מכלי אל כלי (ירמיהו מ"ח:י"א), לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין, וכן והריקו חרבותם על יפי חכמתך", דחירם (יחזקאל כ"ח:ז'):

תורישמו. לשון רישות ודלות, כמו מוריש ומעשיר (שמואל א' ב'):

י

נשפת. לשון הפחה, וכן וגם נשף בהם (ישעיה מ'):

צללו. שקעו, עמקו, לשון מצולה:

כעופרת. אבר, פלו"ם בלעז:

יא

באלם. בחזקים, כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י"ז). אֱילותי לעזרתי חושה (תהלים כ"ב):

נורא תהלת. יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו, כמו שכתוב לך דומיה תהלה (תהילים ס"ה:ב'):

יב

נטית ימינך. כשהקב"ה נוטה ידו, הרשעים כלים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטיתה. וכן הוא אומר וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר (ישעיהו ל"א), משל לכלי זכוכית הנתונים ביד אדם, מטה ידו מעט והן נופלים ומשתברין (מכילתא):

תבלעמו ארץ. מכאן שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק (מכילתא):

יג

נהלת. לשון מנהל, ואנקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית:

יד

ירגזון. מתרגזין:

ישבי פלשת. מפני שהרגו את בני אפרים, שמהרו את הקץ ויצאו בחזקה כמפרש בדברי הימים, והרגום אנשי גת (מכילתא):

טו

אלופי אדום אילי מואב. והלא לא היה להם לירא כלום, שהרי לא עליהם הולכים, אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל (ילקוט שמעוני):

נמגו. נמסו, כמו ברביבים תמוגגנה (תהלים ס"ה), אמרו, עלינו הם באים, לכלותינו ולירש את ארצנו (מכילתא):

טז

תפל עליהם אימתה. על הרחוקים:

ופחד. על הקרובים, כענין שנאֱמר כי שמענו את אשר הוביש וגו' (יהושע ב'):

עד יעבר, עד יעבר. כתרגומו:

קנית. חבבת משאר אמות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים שחביב על האדם:

יז

תבאמו. נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאֱמר תביאנו (בבא בתרא קי"ט):

מכון לשבתך. מקדש של מטה מכון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת (מכילתא):

מקדש ה'. הטעם עליו זקף גדול, להפרידו מתבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאֱמר אף ידי יסדה ארץ (ישעיהו מ"ח), ומקדש בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן ש"ה' ימלך לעלם ועד", לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:

יח

לעלם ועד. לשון עולמות הוא והוי"ו בו יסוד, לפיכך היא פתוחה, אבל אנכי היודע ועד (ירמיהו כ"ט), שהוי"ו בו שמוש, קמוצה היא:

יט

כי בא סוס פרעה. כאשר בא:

כ

ותקח מרים הנביאה. היכן נתנבאה, כשהיתה אחות אהרן, קדם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו' כדאיתא בסוטה. (דף י"ב). ד"א — אחות אהרן, לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו:

את התף. כלי של מיני זמר:

בתפים ובמחלת. מבטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם נסים והוציאו תפים ממצרים (מכילתא):

כא

ותען להם מרים. משה אמר שירה לאנשים, הוא אומר והם עונין אחריו, ומרים אמרה שירה לנשים (סוטה ל'):

כב

ויסע משה. הסיען בעל כרחם, שעטרו מצרים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות, והיו ישראל מוצאין אותן בים, וגדולה היתה בזת הים מבזת מצרים שנאֱמר תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף (שיר השירים א'), לפיכך הצרך להסיען בעל כרחם:

כג

ויבאו מרתה. כמו למרה, ה"א בסוף תבה במקום למ"ד בתחלתה, והתי"ו היא במקום ה"א הנשרשת בתבת מרה, ובסמיכתה, כשהיא נדבקת לה"א שהוא מוסיף במקום הלמ"ד, תהפך הה"א של שרש לתי"ו. וכן כל ה"א שהיא שרש בתבה תתהפך לתי"ו בסמיכתה, כמו חמה אין לי (ישעיהו כ"ז), וחמתו בערה בו (אסתר א'), הרי ה"א של שרש נהפכת לתי"ו מפני שנסמכת אל הוי"ו הנוספת, וכן עבד ואמה (ויקרא כה), הנה אמתי בלהה (בראשית ל), לנפש חיה (בראשית ב':ז'), וזהמתו חיתו לחם (איוב ל"ג), בין הרמה (שופטים ד'), ותשבתו הרמתה (שמואל א ז'):

כד

וילנו. לשון נפעל הוא, וכן התרגום לשון נפעל הוא ואתרעמו, וכן דרך לשון תלונה להסב הדבור אל האדם, מתלונן, מתרועם ולא אמר לונן, רועם, וכן יאמר הלועז דקומפ"לישנ"ט ש"י בלעז, מסב הדבור אליו באמרו ש"י:

כה

שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין (סנהדרין נ"ו):

ושם נסהו. לעם, וראה קשי ערפו, שלא נמלכו במשה בלשון יפה בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות אלא נתלוננו:

כו

אם שמוע תשמע. זו קבלה שיקבלו עליהם:

תעשה. היא עשיה:

והאזנת. תטה אזנים לדקדק בהם:

כל חקיו. דברים שאינן אלא גזרת מלך, בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם: מה אסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדמה וכיוצא בהם (יומא ס"ז):

לא אשים עליך. ואם אשים הרי הוא כלא הושמה, כי אני ה' רפאך , זהו מדרשו. ולפי פשוטו כי אני ה' רפאך ומלמדך תורה ומצוות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם, אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חלי זה, וכן הוא אומר רפאות תהי לשרך (משלי ג'):

כז

שתים עשרה עינת מים. כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם:

ושבעים תמרים. כנגד שבעים זקנים (מכילתא):

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף