רש"י/שבועות/מב/א

רש"י שבועות מב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עפצי. גל"ש בלע"ז ומעבדין בהן עורות:

אייתי. מלוה סהדי דארבעה ארבעה קיימי ותובע מאתים וזה אומר פרעתיך מ"מ אם לא בעפצים פרעתיך במעות:

דלא רמיא עליה דאיניש. והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מכל מקום:

מדכר דכיר. והוחזק כפרן:

סיטראי נינהו. מצד אחר היית חייב לי:

איתרע שטרא. הואיל ומודה שקיבלם ולאו כל כמיניה לומר סיטראי נינהו:

לאו אתורי יהבת לי. לקנות מהן שוורים לשחיטה למחצית שכר:

אמסחתא. מקום שמקצבין הבשר ומוכרין:

ולא אידכר ליה שטרא. שיטול השטר מידו:

מיגו דיכול למימר ליה. לא פרעתי' יכול למימר ליה נמי סיטראי נינהו:

וכדאבימי בריה דרבי אבהו. גרסינן והוא במסכת כתובות בפרק הכותב (כתובות דף פה.) דמטא כי האי מעשה לידיה:

ההוא. לוה דאמר למלוה בפני עדים בשעת הלואה נאמן אתה עלי כל זמן שתאמר לא התקבלתי ולא אוכל לומר לך פרעתיך:

אימור דאמרי זיל בתר רוב דעות הני מילי לענין אומדנא. דשומא כדאמר במסכת ע"ז בפרק השוכר (דף עב.) א"ל כדשיימי בתלתא אפי' תרי מגו תלתא כדאמרי בי תלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בד' עד דאמרי בד' וכ"ש כדאמרי בארבעה:

כיון דנחית לדעות. מתחלה ירד למנין שהוא יתר מכדי עדות ודאי אדעות קפיד בתלתא הימניה בארבעה לא הימניה:

שכחת"י מלפר"ש המשנ"ה והננ"י מפר"ש כא"ן:

מנה לי בידך אמר לו הן. ובפני עדים ואמר להם אתם עדי:

נתתיו לך פטור. מלשלם ומשבועה דאורייתא:

אין לך בידי. לא היו דברים מעולם:

חייב. לשלם ואינו נאמן בשבועה שהרי הוחזק כפרן:

אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. שאין כאן הודאה ממין הטענה:

לתך. חצי כור:

פטור. דלאו ממין הטענה היא:

ורבן גמליאל מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה:

כדי שמן. כדים מלאים שמן:

והודה לו בקנקנים. הכדים יש לך בידי בלא שמן:

הואיל והודה מקצת הטענה. והוה ליה טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:

או שהודה במקצת קרקעות פטור. משבועה דאוריירתא לא על הקרקעות ולא על הכלים שאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות כדאמרינן (בכל הנשבעין) (לקמן:):

הודה במקצת כלים. דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות:

חייב. לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה דילפינן לה בפרק קמא דקדושין (דף כז:) מקראי:

זוקקין. גוררין:

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן. כגון שטענו ברמיזה דחרש שדיברו חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע:

אבל נשבעין לקטן ולהקדש. מפרש בגמרא:

גמ' וכי יתן איש. ועלה כתיב ונקרב בעל הבית לשבועה כדאמרינן בבבא קמא (דף סג:):

אין נתינת קטן כלום. דהא איש כתיב והחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת:

בבא בטענת אביו. הא דקתני נשבעין בנתינת איש קאמר שהקטן טוענו אבי מסרו לידך:

והאכלתיו פרס. והחזרתי לו חצי והחציו בידי חייב לישבע על השאר וקטן הבא בטענת אביו לא גרע מטענת עצמו דהכא:

בטוענו קטן. יתום קטן תובע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף