רש"י/קידושין/נז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מוקצה. בהמה שהוקצה לתקרובת ע"ז אסורה לגבוה כדאמר בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה נעבד שהשתחוה לה:
רובע ונרבע בעדים. דבני סקילה נינהו דכתיב (ויקרא כ׳:ט״ז) והרגת את האשה ואת הבהמה ונרבע דכתיב (שם) ואת הבהמה תהרוגו וילפינן לעיל (קידושין דף נו:) משנגמר דינו נאסר ואפילו שחטו ולהכי נקט בעדים דאינו נסקל בעד אחד דאמר מר (בב"ק דף מד:) כמיתת הבעלים כך מיתת השור:
יפו. חומתה על הים:
בגבת. חומתה על המדבר ורחמנא אמר שדה:
שעומד בתוך העיר ויזרקנה חוץ לחומה. מדכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ דאי בעומד חוץ לעיר מאי ושלח אל מחוץ לעיר איכא הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא:
רבא אמר. סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה התורה שלח לתקלה שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת אסמכתא בעלמא היא:
אמר קרא קדש יהיה. חסר וי"ו כתיב למידרש ביה קודש הוא וזה א' מן השלשה עשר במסורת חסרים:
קדוש קרינן. להכי קרינן קדוש למעוטי דמיו שאין דין קדושה עליו קודש משמע שם קדושה קדוש משמע הוא קדוש:
פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בבכורות:
לאחר עריפה ודברי הכל. דאמר התם ומודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה:
ומותר בהנאה. דכתיב (שמות כב) לכלב תשליכון אותו:
שחוט שלי בשלי. שחוט זבחי בחצרי כדכתיב (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר וגו':
ושלך בשלך. כדכתיב (דברים י״ב:כ״א) וזבחת מבקרך ומצאנך וסיפיה דקרא בשעריך:
מה שלי בשלך אסור. בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק:
ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"ל. שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר:
לפי שנאמר כי ירחק וזבחת. ובא הכתוב להתיר להם בשר תאוה משיבאו לארץ והם יתרחקו מן המשכן לפי שבמדבר לא הותרו לאכול שום בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה:
בריחוק מקום. חוץ למקדש:
אתה זובח. חולין שלך ואי אתה זובח בעזרה שהוא מקום הקרוב לו:
ה"ג פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה:
אלא תמימים. ובראויה להקרבה הכתוב מדבר דאילו בשאין ראויה להקרבה לא איתסר בשר תאוה דידהו במדבר:
שכן מין הכשר. להקריב כיון דדמי להו בהכי אתי למיגמר ליה במה מצינו להחמיר ולאסור:
שהיא בשחיטה כבהמה. ואיתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת אך כאשר יאכל את הצבי וגו' ודרשינן ליה בשחיטת חולין (דף כח.) מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וכיון דבשחיטה איתקש להו איכא למיגמר נמי מינה שלא תהא שחיטה בעזרה דכל דבר זביחה אסר רחמנא:
ושחטו ושחט אותו ושחט אותו מה ת"ל. שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים בראשונה כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובשתים כתיב ושחט אותו מת"ל אלו שלשה מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר:
מנין לרבות את העופות. שאין שחיטתן מפורשת בתורה:
הכי גרסינן בתורת כהנים תלמוד לומר ושחטו ושחט אותו ושחט אותו והכי נמי גרסינן בסיפרי ופירושא חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד ודקתני מרבה אני את החיה הכי קאמר אי לא כתב קרא איכא למימר אתא לריבויא בדוחקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |