רש"י/פסחים/פה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש מראי מקומות |
לא הכי קאמר כו'. לעולם אכילה במקום שבירה בעינן ואחד עצם שאין עליו כזית בשר דקאמר הכי קאמר אין עליו בשר מבחוץ ויש בתוכו מוח מבפנים ובמקום שבירה ואשמעינן דאכילת מוח אכילה היא:
והתניא. בניחותא דאסר לשבר עצם שבתוכו מוח ולא אמרינן ליתו עשה דואכלו את הבשר וידחה את לא תעשה דשבירה:
ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל העצם. אבל מוח לא דליכא לאוקמה במוח נמי ועל ידי גחלת דלא מצריך ליה קרא מילתא דאתי בה לידי תקלה דילמא פקע:
שאין תלמוד לומר. שלא הוצרך ללמד איסור שבירה:
אבר שיצא מקצתו. וצריך לחתוך את היוצא:
חותך. את הבשר סביב אינקרני"ר:
עד שמגיע לעצם וקולף. הבשר שלא יצא:
עד שמגיע לפרק. שמתחברין שם שני עצמות:
וחותך. את הפרק ומשליך את העצם שיצא מקצתו ויאכל בשר הנקלף:
נקלף בה פורתא. במקום שבירה סביב:
משום פקע. שמא יפקע וישבר תחת הבשר כשיכה על מקום הקלוף:
בקולית. רדונדי"ל של היד דיש בו מוח מתוכו לא מהניא ליה קליפה:
מטמאין את הידים. מדרבנן:
חד אמר משום חשדי כהונה. שחשודין לפגל קרבן משום איבה גזרו על הפיגול שיטמא את הידים כדי שיהא זה צריך להטביל ידיו קודם שיגע בקודש ויטריחוהו:
וחד אמר משום עצלי כהונה. המתעצלים באכילת קדשים גזרו טומאה על הנותר כדי להטריחו עליהם:
מר מתני. טעמא דידי' חשדי אפיגול ומר מתני טעמא דידיה עצלי אנותר:
מר מתני. בין פיגול בין נותר בכזית גזור רבנן דליטמאו:
כאיסורו. כשיעור איסור אכילתו שהוא חייב עליו בכזית:
כטומאתו. כשיעור טומאת אוכלים דאורייתא בכביצה:
הא קא מיטמי. פנימי מחמת מגעו של יוצא המחובר לו:
ומשני טומאת בית הסתרים היא. כל מגע חיבור בית הסתרים שאין מקום מגעו נראה וטומאה בית הסתרים נפקא לן במסכת נדה דלא מיטמיא מוידיו לא שטף במים בפ' יוצא דופן (דף מג.) דבעינן נגיעה בידים שהן בגלוי:
ולרבינא דאמר. בפרק בהמה המקשה (דף עג.) לגבי מגע חיבור דאוכלים כמאן דמפרתי דמו ולא הוי חיבור ולא מגע בית הסתרים מיקרי:
דלית ביה כזית. באותו קצת:
שיצא מחבורה לחבורה. לקמיה מפרש לא תעשה דיליה:
מאי לאו טהור. מלטמא:
ואסור. לאכול כשאר יוצא חוץ למחיצה דמחיצת פסח מקום אכילתו היא ואפילו הכי קתני טהור:
לא טהור ומותר. דלא פסול יוצא אית ביה אבל יוצא חוץ למחיצה לעולם אימא לך דמטמא:
הרי זה בלא תעשה. כדאמר בפרק כל שעה (לעיל כד.) לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו אלמא יוצא חשיב ליה ואפי' הכי קתני טהור:
בשלמא למאן. דמתני אפיגול ונותר כביצה מצי לתרוצי דגזור טומאה נמי איוצא והאי דקתני טהור בדליכא כביצה:
מאי איכא למימר. מדקתני האוכלו בלא תעשה מכלל דאיכא כזית:
זריזין הן. שיש רבים ומזרזים זה את זה מלהוציא ולא איצטריך לאחמורי עלייהו שלא יבואו לידי יציאה: