רש"י/עבודה זרה/טז/ב

רש"י עבודה זרה טז ב

ואליבא דר' יהודה. דשרי דכוותיה בבהמה גסה אבל לרבנן אסור ולרבי יהודה נמי ארי שלם אסור וחיה גסה כבהמה גסה כרב:

רב אשי אמר. אפילו תימא בארי שלם ומתני' ר' יהודה היא דשרי בשבורה וכל אריות שבורין הן אצל מלאכה דארי לאו בר מלאכה הוא אבל רבנן דאסרי בשבורה אסרי נמי בארי ור' יהודה נמי בשאר חיה גסה כגון ערוד דטחני בהו ריחיא כדלקמן מודה דאין מוכרין:

ה"ג ואפילו במקום שמוכרין להם בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין. וש"מ חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה:

תיובתא דרב חנן בר רבא. דאמר ואני אומר אף למכירה:

רבינא רמי מתני' אברייתא כו'. חיה גסה אין מוכרין וארי תרבות קתני מתניתין דמוכרין ואע"ג דחיה גסה הוא:

ה"ג מתקיף לה רב נחמן מאן לימא לן. דהאי ארי חיה גסה הוא דלמא חיה דקה הוא:

ורב אשי דייק ממתני' כו'. ומותיב תיובתא ולא גרסינן ומותיב מברייתא והכי פירושו אנן אותבינן לעיל לרב מדוקיא דמתניתין דנקט דבר שיש בו נזק הא ארי תרבות שרי וקס"ד דהוא הדין לשאר חיה גסה ורב אשי שנייה אליבא דרב ארי שאני דשבור הוא אצל מלאכה ומהך דוקיא דנקט במתני' ארי הא שאר חיה דבת מלאכה היא כדלקמן אע"ג דליכא ניזקא אסור דייק רב אשי ומותיב בתיובתא לרב חנן בר רבא דפליג עליה דרב וגרסינן במסקנא תיובתא דרב חנן בר רבא:

דבי מר יוחני טחני ריחיא בערודי. חמור הבר:

רב יהודה. תלמידו דרב ותלמידו דשמואל:

להתם. לארץ ישראל:

לא סבר לה מר. דהא שמעתא רבה בר ירמיה אמרה משמיה דרב אנא אשכחתיה בסוריא דיתיב וקאמר לה משמיה דרב אלמא איהו קיבלה מיניה ואת אמרת רב חמא בר גוריא קיבלה מרב:

פתיא אוכמא. כלי שחור כמו (לקמן דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא שנשתחר ע"י מלאכה כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה כמו (ברכות דף כח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם:

מינאי ומינך. מינאי דאמינא לך משמיה דרב חמא ומינך דשמעת ליה מדרבה בר ירמיה:

תסתיים שמעתא. תיאמר שמועה בשם אומרה דהכי הוה דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב ורבה קיבלה מרב חמא:

ושל אוצרות. לסגולת המלך בונין בנין חזק:

להיתר. בונין עמהן:

ואחד. הוא של איסור שאין בונין עמהן:

לאסור מלכיהם. של מלכים אסור שדנין שם נפשות:

והתנן אין בונין עמהן בסילקי. אלמא איכא בסילקי דאסירי:

בסילקי של גרדום. אבל בסילקי סתמא שהיא לדירת מלכים מותרת:

למינות. מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים:

עליו [הוא] אומר. כלומר הדין עמך דדברים בטילין הן:

והוא לא אמר כן. אלא נאמן עלי הדיין האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני:

האמנתי. במה שדנתני עליך:

דימוס פטור אתה. דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף