רש"י/סנהדרין/פה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף חי' הלכות מהרש"א חתם סופר ערוך לנר רש"ש |
ור' שמעון אית ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. בפרק המצניע (שבת ד' צג:) גבי המוציא את המת במטה:
מהו שיעשה שליח. ב"ד לאביו אם נתחייב אביו נדוי או מלקות:
ואחר מי התירו. לקללו ולהכות את חבירו והלא כל ישראל הוזהרו על הכאת חביריהם ועל קללתם כדילפינן בד' מיתות (לעיל ד' נח:) אפ"ה נעשה שליח ב"ד לכך דכתיב (דברים כה) ארבעים יכנו וכתיב (במדבר ה) יתן ה' אותך:
ומה מי שמצוה להכותו. ברייתא תניא הכי במכילתא:
מאי לאו אידי ואידי. מצוה ואינה מצוה תרוייהו במקום מצוה והא בבנו והא באחר והכי קאמר ויליף אזהרה למכה אביו ומה אחר שמצוה להכותו במקום מצוה דכתיב יכנו מצוה שלא להכותו יותר מארבעים דכתיב (דברים כה) ולא יוסיף פן יוסיף בנו שאינו מצוה להכותו אפילו במקום מצוה אלמא אינו נעשה שליח לכך אינו דין שמוזהר שלא להכותו שלא במקום מצוה:
ומה במקום מצוה שמצוה להכותו מצוה שלא להכותו. יותר מארבעים שלא במקום מצוה לא כל שכן ויליף אזהרה למכה אביו או חבירו מהכא:
בא אחר והכהו וקיללו פטור. קס"ד פטור ממלקות:
ואינו יוצא. ואשמעי' דבנו אינו נעשה שליח בית דין לכופו לצאת וקשיא לרב ששת:
ה"ג והאמר רב ששת ביישו ישן ומת חייב. ביישו ישן ומת תוך שינתו:
חייב. דהא מתביישין בניו והאי נמי ל"ש:
מכלל. דחייב דקתני גבי בנו ממון קאמר בתמיה והא באין בה שוה פרוטה מוקמת לה:
אלא. על כרחך חייב בדינו קאמר מיתה:
הכא נמי. דתני גבי אחר פטור בדינו קאמר וממלקות פטר ליה ואכתי מאי שנא:
בעושה מעשה עמך. וזה שעובר עבירה שחייב מיתה לאו עושה מעשה עמך הוא:
התינח קללה. דכתיב ביה בעמך:
מקשינן. כלומר גמרינן במה מצינו ואיכא דאמרי היקשא דכתיב מכה אביו ומקלל אביו גבי הדדי באלה המשפטים אלא שמקרא אחד מפסיק בינתים:
אי הכי בנו נמי. דהא לא כתיב אזהרה במקלל אביו אלא במקלל חברו שאביו בכלל עמך בפ' ד' מיתות (לעיל ד' סו.):
דרב פנחס. משמיה דרבא במסכת חגיגה בסוף חומר בקודש:
במקוים. הראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו: