רש"י/כריתות/טו/ב

רש"י כריתות טו ב

מוכי שחין. אבריהן נופלין:

וחותכו. לא משום טהרה שקודם לכן נמי טהור אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:

שמניח כשערה. ולא חותכו לגמרי שלא יטמא אותו החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:

ותוחבו. לאבר בסירא בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו:

ק"ו. מפרש בגמ' אדם שמטמא מחיים שמקבל טומאה מחיים [ואפילו הכי לא מטמא אבר המדולדל ק"ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים]:

גמ' המוחק את הכרישה. כותש את הקפלוט שקורין פור"ש:

הסוחט מים שבשערו. כגון יוצא מבית המרחץ ומסתפג באלונטית:

משקין שבתוכו. שבתוך הכרישה אינן בכי יותן דלא חשיבי מידי הואיל ובלועין הן:

והיוצאין הימנו הרי הן בכי יותן. אם נפלו על הזרעים:

וכרישה עצמה. לאחר שיצאו ממנו המשקין הוכשרה אף על פי שלא נגעה בהן אחר יציאתן:

(מ"ט כו') ניטמייה לאדם. למוכי שחין:

בניתזין בכל כוחן. שמשך עצמו בכח ונתלש בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה אבל מי כרישה יוצאין בנחת ולאחר שיצאו ממנה חשובין הן מיד וקודם שיפלו לארץ נוגעין בה בשעת פרישה:

זב או טמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על בגדיהן אף על פי שסחטן. הזב בעצמו החליק כסותו כלפי מטה שיפלו המים אותן המשקין היורדין בבגד מלמעלה למטה טהורים ואין מטמאין אדם הנוגע בהן לפי שאינן חשובין הואיל ועומדין ליבלע בשפה התחתונה של בגד:

יצאו מכולן הרי אלו מכשירין. אם נפלו על הזרעים וטהורין שאינן מטמאין את הזרעים אלא אם כן הזב נוגע בהן לאחר שיצאו מכולו. והא דכתיב בסיפא אלא לאחר שיצאו מגופו ל"ג לה:

מתני' חייב. משום מעילה על כל תמחוי אם אכלן קודם זריקת דמים:

ק"ו. מפרש בגמרא:

אם הלכה. שקבלת מרבך שחייב על כל אחד מן הזבחים נקבלנה ממך:

ואם לדין. שאתה למד אותה מק"ו ממעילה יש תשובה:

המאכיל כאוכל. שאם נתן אוכל הקדש לחבירו חייב כאילו אכלה הוא עצמו דקיי"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו:

והמהנה כנהנה. במידי דלאו בר אכילה:

צירף את המעילה לזמן מרובה. שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים חצי פרוטה מצטרפות לקרבן ולקמן בפרק ספק אכל חלב (דף יח:) מפיק לה מתמעול מעל ריבה:

גמ' מאי קשיא ליה לר' שמעון. מה ראייה לשוחט בחוץ מאוכל זבח לפני זריקה:

לא הודע. שהיו ה' חתיכות נותר וה' חתיכות כשרות לפניו ואין ידוע איזו אכל אם הה' של נותר אם הה' כשרות:

בה' העלמות. ומזבח אחד אכל נותר חייב ה' משום נותר דהעלמות מחלקין:

מה' זבחים. אכל נותר בהעלם א' חייב ה' הואיל וגופים מוחלקין. ר' יוסי ור' אליעזר סבירא להו כר' עקיבא דמתני' דר' שמעון:

אבל אכל ה' חתיכות כו'. אתאן לת"ק דאיירי רישא בה' חתיכות נותר מזבח אחד והכי קאמר לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין:

לפני זריקת דמים. שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת (דף מז:):

ואילו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף