רש"י/חגיגה/ה/א

רש"י חגיגה ה א

וקא מחריא תנורא. מכבדת את התנור:

אותיבתיה אגבה דכרעה. הושיבתו על גב רגלה ונכות והורע מזלה:

דרעינא להו אנא. איני מוסרן לשומר המתים ששמו דומה אלא מתגלגלין עמי ושטין בעולם עד שיתמלאו שנותיו והוא קרוי דור:

דמעביר במיליה. מעביר על מדותיו:

דמטו. נתבשלו:

הני מינטרן. אותן שלא בישלו כל צורכן אין ממהרות לירקב:

היינו דכתיב כו'. הטובות ירא פן ירקבו אף הבחורים הצדיקים נאחזין למיתה פן יחטאו:

אדזוטר. בעודו בחור:

אי בעי האי מרבנן. להיות הולך בדרך טובים הוי חיי:

מבעט ברבותיו הוה. רבי אלכסנדרי היה מכיר בו שלא היה מן הקדושים וכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים (קהלת ח) ותניא במסכת קדושין (דף לג:) מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר והדרת פני זקן ויראת מאלהיך (ויקרא יט) הוי אומר מורא זו כבוד חכמים:

קלות כחמורות. עושקי שכר שכיר כמנאפים ומכשפים:

ומטי גר. בהאי קרא כתיב:

ולא יראוני. ובהא קרא כתיב:

כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם. ואף על הנעלמות ממנו שעשה שוגג הוא מביאו במשפט:

על כל. אפי' דבר מועט במשמע:

ונמאס. קצה דעת חבירו בדבר:

מאי אם טוב. דמשמע אף על הטובה מביאו במשפט:

שאינו מחותך. שאינו מנוקר מן החלב ומן הגידין האסורים:

בערבי שבתות. שמתוך שממהרין לעשות צורכי שבת אינן נותנין לב אם מנוקר הוא:

צרות סמוכות זו לזו. לשון וכעסתה צרתה (שמואל א א) שתי נשים יחד:

זיבורא ועקרבא. נקיט הכי משום דאמרינן במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (דף כח:) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא הלכך היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו דלית ליה תקנתא לא בקרירי דקשה לעקרב ולא בחמימי דקשה לזיבורא:

זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו. אלעיל קאי אם טוב ואם רע הרגיל להמציא צדקתו לעני בשעת דוחקו ולא קודם שעת הדחק שיכול לבקש מזונותיו ולקנותן בשעת הזול:

לעללא. לקנות התבואה דמתרגם ועללת ארעא (ויקרא כה):

לתליתא. להפסד ולאיבוד כך שמעתי ולי נראה לקנות בשעת הדחק מזון שהוא תולה בסלו כדאמר מר (פסחים דף קיא:) תלא סילתא תלא מזוני תלאי בביתא קשה לעניותא:

אינו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף