רש"י/ויקרא/יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא יד

ב

זאת תהיה תורת וגו'. מלמד שאין מטהרין אותו בלילה (ספרא):

ג

אל מחוץ למחנה. חוץ לשלושה מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו:

ד

חיות. פרט לטרפות:

טהרות. פרט לעוף טמא, לפי שהנגעים באין על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הזקקו לטהרתו צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול (ערכין ט"ז):

ועץ ארז. לפי שהנגעים באין על גסות הרוח (שם):

ושני תולעת ואזב. מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב:

עץ ארז. מקל של ארז:

שני תולעת. לשון של צמר צבוע זהורית:

ה

על מים חיים. נותן אותם תחלה בכלי, כדי שיהא דם צפור נכר בהם, וכמה הם, רביעית (סוטה ט"ז):

ו

את הצפר החיה יקח אתה. מלמד שאינו אוגדה עמהם, אלא מפרישה לעצמה, אבל העץ והאזוב כרוכין יחד בלשון הזהורית, כענין שנאמר ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב, קיחה אחת לשלשתן. יכול כשם שאינה בכלל אגדה, כך לא תהא בכלל טבילה, ת"ל וטבל אותם ואת הצפר החיה, החזיר את הצפור לכלל טבילה (ספרא):

ח

וישב מחוץ לאהלו. מלמד שאסור בתשמיש המטה (שם):

ט

את כל שערו וגו'. כלל ופרט וכלל, להביא כל מקום כנוס שער ונראה (סוטה ט"ז):

י

וכבשה אחת. לחטאת:

ושלשה עשרנים. לנסכי שלושה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצרע טעונין נסכים (מנחות צ"א):

ולג אחד שמן. להזות עליו שבע, ולתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות:

יא

לפני ה'. בשער נקנור, ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחסר כפורים (כלים פ"א):

יב

והקריב אתו לאשם. יקריבנו לתוך העזרה לשם אשם להניף, שהוא טעון תנופה חי (מנחות ס"ב):

והניף אתם. את האשם ואת הלג (שם ס"א):

יג

במקום אשר ישחט וגו'. על ירך המזבח בצפון, ומה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר בתורת אשם בפרשת צו את אהרן שהאשם טעון שחיטה בצפון, לפי שיצא זה מכלל אשמות לדון בהעמדה, יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו, לכך נאמר "ושחט, במקום אשר ישחט וגו'" (ספרא):

כי כחטאת. כי ככל החטאות האשם הזה הוא לכהן , בכל עבודות התלויות בכהן השוה אשם זה לחטאת. שלא תאמר הואיל ויצא דמו מכלל שאר אשמות לנתן על תנוך ובהונות, לא יהא טעון מתן דמים ואמורים לגבי מזבח, לכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן יכול יהא דמו נתן למעלה כחטאת, תלמוד לומר וכו' בתורת כהנים:

יד

תנוך. גדר אמצעי שבאזן, ולשון תנוך לא נודע לי, והפותרים קורים לו טנד"רום:

בהן. גודל:

טז

לפני ה'. כנגד בית קדשי הקדשים (ספרא):

כ

ואת המנחה. מנחת נסכים של בהמה:

כא

ועשרון סלת אחד. לכבש זה שהוא אחד, יביא עשרון אחד לנסכיו:

ולג שמן. לתת ממנו על הבהונות. ושמן של נסכי המנחה לא הזקק הכתוב לפרש:

כג

ביום השמיני לטהרתו. שמיני לצפרים ולהזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

כח

על מקום דם האשם. אפלו נתקנח הדם. למד, שאין הדם גורם אלא המקום גורם (ספרא):

לד

ונתתי נגע צרעת. בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן (ויקרא רבה י"ז):

לה

כנגע נראה לי בבית. שאפלו הוא חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יפסק דבר ברור לומר "נגע נראה לי", אלא "כנגע נראה לי":

לו

בטרם יבא הכהן וגו'. שכל זמן שאין כהן נזקק לו, אין שם תורת טמאה:

ולא יטמא כל אשר בבית. שאם לא יפנהו, ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא. ועל מה חסה תורה, אם על כלי שטף, יטבילם ויטהרו, ואם על אכלין ומשקין, יאכלם בימי טמאתו, הא לא חסה תורה אלא על כלי חרס, שאין להם טהרה במקוה (ספרא):

לז

שקערורת. שוקעות במראיהן (שם):

מ

וחלצו את האבנים. כתרגומו: וישלפון, יטלם משם, כמו וחלצה נעלו (דברים כה), לשון הסרה:

אל מקום טמא. מקום שאין טהרות משתמשות שם, למדך הכתוב שהאבנים הללו מטמאות מקומן בעודן בו (ספרא):

מא

יקצע. רדויי"ר בלעז, ובלשון משנה יש הרבה:

מבית. מבפנים:

סביב. סביבות הנגע. בת"כ נדרש כן, שיקלף הטיח שסביב אבני הנגע:

הקצו. לשון קצה, אשר קצעו בקצות הנגע סביב:

מג

הקצות. לשון העשות, וכן הטוח, אבל חלץ את האבנים מוסב הלשון אל האדם שחלצן, והוא משקל לשון כבד, כמו כפר, דבר:

ואם ישוב הנגע וגו'. יכול חזר בו ביום יהא טמא, ת"ל "ושב הכהן" "ואם ישוב", מה שיבה האמור להלן לסוף שבוע, אף שיבה האמורה כאן בסוף שבוע (ספרא):

מד

ובא הכהן וראה והנה פשה. יכול לא יהא החוזר טמא אלא אם כן פשה, נאמר צרעת ממארת בבתים, ונאמר צרעת ממארת בבגדים, מה להלן טמא את החוזר אע"פ שאינו פושה, אף כאן טמא את החוזר אע"פ שאינו פושה, אם כן מה ת"ל והנה פשה, אין כאן מקומו של מקרא זה, אלא "ונתץ את הבית" היה לו לכתב אחר "ואם ישוב הנגע". "וראה והנה פשה" הא לא בא ללמד אלא על נגע העומד בעיניו בשבוע ראשון, ובא בסוף שבוע שני ומצאו שפשה, שלא פרש בו הכתוב למעלה כלום בעומד בעיניו בשבוע ראשון, ולמדך כאן בפשיון זה, שאינו מדבר אלא בעומד בראשון ופשה בשני. ומה יעשה לו, יכול יתצנו, כמו שסמך לו "ונתץ את הבית", ת"ל ושב הכהן, ובא הכהן, נלמד ביאה משיבה, מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, ואם חוזר נותץ, לא חזר טהור. ומנין שאם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, תלמוד לומר ואם בא יבא, במה הכתוב מדבר, אם בפושה בראשון, הרי כבר אמור, אם בפושה בשני, הרי כבר אמור, הא אינו אומר ואם בא יבא אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני וראה והנה לא פשה. זה העומד מה יעשה לו, יכול יפטר וילך, כמו שכתוב כאן וטהר את הבית, ת"ל כי נרפא הנגע, לא טהרתי אלא הרפוי, מה יעשה לו, ביאה אמורה למעלה וביאה אמורה למטה, מה בעליונה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, דגמר לה זהו שיבה זהו ביאה, אף בתחתונה כן וכו', כדאיתא בתורת כהנים. גמרו של דבר אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקצוע וטיחה, ואין החוזר צריך פשיון. וסדר המקראות כך הוא: ואם ישוב, ונתץ, והבא אל הבית, והאוכל בבית, ובא הכהן וראה והנה פשה, ודבר הכתוב בעומד בראשון שנותן לו שבוע שני להסגרו, ובסוף שבוע שני להסגרו בא וראהו שפשה, ומה יעשה לו, חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, חזר, נותץ, לא חזר, טעון צפרים. שאין בנגעים יותר משלושה שבועות (עי' ספרא).

מו

כל ימי הסגיר אתו. ולא ימים שקלף את נגעו. יכול שאני מוציא המחלט שקלף את נגעו, ת"ל כל ימי:

יטמא עד הערב. מלמד שאין מטמא בגדים. יכול אפלו שהה בכדי אכילת פרס, ת"ל והאוכל בבית יכבס את בגדיו, אין לי אלא אוכל, שוכב מנין, ת"ל והשוכב, אין לי אלא אוכל ושוכב, לא אוכל ולא שוכב מנין, ת"ל יכבס יכבס רבה. אם כן למה נאמר אוכל ושוכב, לתן שעור לשוכב כדי אכילת פרס (שם):

מח

ואם בא יבא. לסוף שבוע שני:

וראה והנה לא פשה. מקרא זה בא ללמד בעומד בעיניו בראשון ובשני ומה יעשה לו, יכול יטהרנו, כמשמעו של מקרא "וטהר הכהן את הבית", ת"ל כי נרפא הנגע, לא טהרתי אלא את הרפוי. ואין רפוי אלא הבית שהקצה והוטח ולא חזר הנגע, אבל זה טעון חליצה וקצוי וטיחה ושבוע שלישי. וכן המקרא נדרש: ואם בא יבא בשני, וראה והנה לא פשה, יטיחנו, ואין טיחה בלא חלוץ וקצוי, ואחרי הטוח את הבית וטהר הכהן את הבית, אם לא חזר לסוף השבוע, כי נרפא הנגע, ואם חזר, כבר פרש על החוזר שטעון נתיצה:

נז

להורת ביום הטמא. איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו (עי' ספרא):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.