רש"י/במדבר/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר כז

א

למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר והלא כבר נאמר בן מנשה , אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעלתם את עצמתי וגו' (בראשית נ) ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחזה, וללמדך שהיו כלם צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, ואם יחסו לגנאי, כגון בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע (מלכים ב כ"ה), בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו (ספרי):

מחלה נעה וגו'. ולהלן (במדבר לו יא) הוא אומר ותהיינה מחלה תרצה, מגיד שכלן שקולות, זו כזו, לפיכך שנה את סדרן (שם):

ב

לפני משה ולפני אלעזר. מגיד שלא עמדו לפניהם אלא בשנת הארבעים, אחר שמת אהרן (שם):

לפני משה. ואחר כך לפני אלעזר אפשר אם משה לא ידע אלעזר יודע אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי רבי יאשיה. אבא חנן משום רבי אלעזר אומר, בבית המדרש היו יושבים ועמדו לפני כלם (שם. בבא בתרא קי"ט):

ג

והוא לא היה וגו'. לפי שהיו באות לומר בחטאו מת , נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים ולא בעדת קרח שהצו על הקב"ה היה, אלא בחטאו לבדו מת, ולא החטיא את אחרים עמו (ספרי). רבי עקיבא אומר מקושש עצים היה ורבי שמעון אומר מן המעפילים היה (שבת צ"ו):

ד

למה יגרע שם אבינו. אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתיבם אמנו ליבם (בבא בתרא קיט):

כי אין לו בן. הא אם היה לו בן, לא היו תובעות כלום, מגיד שחכמניות היו (שם):

ה

ויקרב משה את משפטן. נתעלמה הלכה ממנו, וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי". ד"א, ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן (בבא בתרא קי"ט. סנהדרין ח'):

ז

כן בנות צלפחד דברת. כתרגומו, יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה (תנחומא):

כן בנות צלפחד דברת. יפה תבעו, אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו (ספרי):

נתן תתן. שני חלקים, חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר (בבא בתרא קי"ח):

והעברת. לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן לירשו. ד"א, על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שבנה ובעלה יורשין אותה, ש"לא תסב נחלה (במדבר ל"ו) לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד (בבא בתרא ק"כ), וכן והעברתם את נחלתו לבתו, בכלן הוא אומר ונתתם ובבת הוא אומר והעברתם:

יא

לשארו הקרב אליו ממשפחתו. ואין משפחה קרויה אלא מצד האב (שם ק"ט):

יב

עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם, אמר אותי צוה המקום להנחיל, שמא התרה הגזרה ואכנס לארץ אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת. ד"א, כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר, כמדמה שהתר לי נדרי. משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא לכנס לקיטון, אמר לו בני מכאן ואילך אתה אסור לכנס (ספרי):

יג

כאשר נאסף אהרן אחיך. מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן (שם). ד"א, אין אתה טוב ממנו, על אשר לא קדשתם (דברים לב, נא), הא אם קדשתם אותי עדין לא הגיע זמנכם להפטר (שם). בכל מקום שכתב מיתתם כתב סרחנם, לפי שנגזרה גזרה על דור המדבר למות במדבר בעון שלא האמינו, לכך בקש משה שיכתב סרחנו, שלא יאמרו אף הוא מן הממרים היה, משל לשתי נשים שלוקות בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית וכו', אף כאן בכל מקום שהזכיר מיתתן הזכיר סרחנן, להודיע שלא היתה בהם אלא זו בלבד (יומא פ"ו):

יד

הם מי מריבת קדש. הם לבדם, אין בהם עון אחר. ד"א, הם שהמרו במרה, הם היו שהמרו בים סוף, הם עצמם שהמרו במדבר צן:

טו

וידבר משה אל ה' וגו'. להודיע שבחן של צדיקים, כשנפטרים מן העולם מניחים צרכן, ועוסקין בצרכי צבור (ספרי):

לאמר. אמר לו, השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו (שם):

טז

יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיע שעה שאתבע צרכי, שיירשו בני את גדלתי, אמר לו הקב"ה לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע לטל שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (שמות ל״ג:י״א), וזהו שאמר שלמה (משלי כ"ז) נוצר תאנה יאכל פריה (תנחומא):

אלהי הרוחת. למה נאמר אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו (ילקוט שמעוני):

יז

אשר יצא לפניהם. לא כדרך מלכי האמות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ובעוג, שנאמר (במדבר כ"א) אל תירא אתו, וכדרך שעשה יהושע, שנאמר וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה וגו' (יהושע ה'), וכן בדוד הוא אומר (שמואל א י"ח) כי הוא יוצא ובא לפניהם, יוצא בראש ונכנס בראש (ספרי):

ואשר יוציאם. בזכיותיו:

ואשר יביאם. בזכיותיו. ד"א, ואשר יביאם , שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ (ילקוט שמעוני):

יח

קח לך. קחנו בדברים, אשרך שזכית להנהיג בניו של מקום:

לך. את שבדוק לך, את שאתה מכיר:

אשר רוח בו. כאשר שאלת, שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד (ספרי):

וסמכת את ידך עליו. תן לו מתרגמן שידרש בחייך, שלא יאמרו עליו, לא היה לו להרים ראש בימי משה:

יט

וצויתה אתו. על ישראל, דע שטרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך (ספרי במדבר י"א):

כ

ונתתה מהודך עליו. זה קרון עור פנים:

מהודך. ולא כל הודך, ומצינו למדין פני משה כחמה פני יהושע כלבנה (ספרי. בבא בתרא ע"ה):

למען ישמעו כל עדת בני ישראל. שיהיו נוהגין בו כבוד ויראה, כדרך שנוהגין בך:

כא

ולפני אלעזר הכהן יעמד. הרי שאלתך ששאלת, שאין הכבוד הזה זז מבית אביך, שאף יהושע יהא צריך לאלעזר (תנחומא):

ושאל לו. כשיצטרך לצאת למלחמה:

על פיו. של אלעזר:

וכל העדה. סנהדרין:

כב

ויקח את יהושע. לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא (ספרי):

כג

ויסמך את ידיו. בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטוה, שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומלאו חכמתו בעין יפה (שם):

כאשר דבר ה'. אף לענין ההוד, נתן מהודו עליו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.