רש"י/בבא קמא/לו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם מהר"ם שיף פני יהושע אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יחזיר לשלפניו. כל חצי נזקו ושלפני פניו יפסידו:
יחזיר לכולן. איש לפי מה שהיה לו בו מבעי ליה:
שתפסו ניזק כו'. וכן שני וכן שלישי הלכך אין שמירתו אלא עליו:
יחזיר לבעלים מבעי ליה. דאין על הבעלים להפסיד מנה שהיה להן בו משעת נזק הראשון שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק וכשהזיק לשני איבד ראשון מנה שלו ותפסו שני ונעשה עליו שומר וכן כולן נעשו שומרי שכר לשמור חלק הבעלים בההיא הנאה דמשתלמי נזקייהו מהשור דלא אעריקו ליה בעלים לאגמא:
אם יש בו מותר בנזקיו. כגון שהיה נזקו של רביעי מרובה משל חמישי כגון שור של רביעי שוה מנה יש לו במזיק חצי מנה ושל חמישי שוה נ' ואין לו על זה אלא דינר זהב יחזיר דינר זהב לשלפניו וכן כולם אם נזקו של ראשון יותר על של אחרון:
משום פשיעת שומרי' נגעו בה. לחייב את הנזקין הראשונים ור' ישמעאל היא:
שבוק מתני'. ולא תטרח לאוקמי פלוגתא דר"מ ור"ש אליבא דחד ואי קשיא[1] נוקמא לדר"מ נמי כר' עקיבא וכשתפסו ניזק וכדשנינן דמאי טעמא מפקינן לה מר' עקיבא משום דקתני יחזיר לשלפניו והא אוקמינן אם יש בו מותר בנזקין לא אפשר לאוקמא כר' עקיבא[2] דאי אמרת ר' ישמעאל היא אצטריך לאשמועינן דאחרון אחרון נשכר דקמ"ל הואיל ותפסו ניזק נעשה עליו שומר [שכר] וקם ליה ברשותיה ואע"ג דלא נישום השור בב"ד כדקא בעינן לר' ישמעאל אלא לר"ע ל"ל למיתני כלל[3] בלא תפיסה נמי הוי אחרון נשכר:
הקדישו ניזק כו'. ל"ג (מאי בינייהו):
התוקע. המכהו כנגד אזנו לשון מורי. ל"א תקיעה ממש:
נותן לו סלע. דמי בושתו[4] לבד צער ונזק ורפוי אם ישנם שם:
ההוא דתקע ליה. והיה זה תפוס משלו דאי לאו הכי לא מגבינן ליה בבבל:
סלע צורי. ד' זוזים:
סלע מדינה. שמינית שבסלע צורי והוא חצי דינר וכל מקום ששנינו שום כסף מדינה בין סלע בין שקל הוי שמינית לצורי:
לפלוג. אכתי וליתני במתני' חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ולשלפניו דינר זהב ושנים הראשונים הבעלים וניזק ראשון י"ב דינר וסלע מדינה שהוא חצי דינר אלא ש"מ לא תני תנא סלע מדינה ולהכי לא פליג תו דלא בעי למיתני חצי דינר דבחצאין לא איירי:
ושל דבריהם. כגון האי דשיעורא דרבנן הוא:
כסף צורי. הסלע ד' דינר והדינר משקלו זהב וכן קורין בקושטנטינ"א לזהב דינר והוא שנים ומחצה למשקל הברזל:
הואיל ופלגא דזוזא הוא. דמיחייב לי ותו לא כסיפא לי מילתא למישקליה נתביה לעניים:
אנן יד עניים אנן. רב יוסף הוה גבאי בשילהי החובל (לקמן צ"ג.)[5]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עי' שיטה מקובצת מ"ש לתרץ קושיית רש"י. ובשיטת רש"י עי' תורת חיים ומהר"ם שיף.
- ↑ עי' תוספות רבינו פרץ ומהר"ם בזה.
- ↑ עי' מהר"ם.
- ↑ אבל בנמוק"י מביא בשם הרמ"ה שנכלל בזה בושתו וצערו, ודעת הרמב"ם (חובל ומזיק פ"ג הל"ח) דבסלע זו נכללו צער בושת ריפוי ושבת, ועי' שו"ת אבקת רוכל (סי' פג) וראנ"ח (ח"א סי' ל וסי' קז).
- ↑ עי' שו"ת הרמ"א (סי' מח) שהוכיח מזה דגבאי צדקה נחשב כיד עניים, ועי' להורות נתן (ח"ג קיג).