רמב"ן/שבת/לד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דתנינן עשרתם ערבתם הדליקו את הנר. פירש"י ז"ל דהני תרתי שייכי למימר בלשון שאלה שכבר עשו אבל בנר לא שייך למימר בזה הדלקתם דדבר הנראה לעין וקא חזי אי אדליק אי לא אדליק. ובירושל' גרסי' הכי: לא צירכא דלא הדליקו את הנר עשרתם ערבתם אמר רבי חני בר אדי שאני מתמיר עלה בקלה אף הוא מחמיר על עצמו בחמורה פי' ומ"ה מקדים עשרתם ערבתם:
אמר רבא א"ל שנים צא וערב עלינו. פירש"י ז"ל עירובי תחומין וקשה לי והא אמרן דספק חשיכה וס' אינה חשיכה אין מערבין עירובי תחומין ואפשר שאין מערבין אבל אם עירב עירובו עירוב. ור"ח ז"ל פירש בעירובי חצירות וכן עיקר והא קמ"ל שאע"פ ששנים אמרו לא' לערב לא אמרי' ממ"ג ואע"ג דדמיא למאי דאמרי' בעלמא בבאין לישאל בבת אחת שניהן טמאין הכא בין השמשות ספיקא הוא ועירובין דרבנן וספיקא דרבנן לקולא ולא אמרי' בכה"ג ממ"נ:
ה"ג ר"ח ז"ל[1] ור"י אלפסי ז"ל[2], וכ"כ במקצת נוסחי[3]: מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י גזירה שמא ירתיח. פי' לפי שהוא מניח קדרתו שאינה רותחת כ"כ והוא מוציאה מרותחת הרבה, אף היא בא ומרתיחה לכתחלה ועוד[4] דכיון שהוא מטמין בדבר המוסיף אלמא ברותחת ניחא לי' וזמנין דפסק רתיחתה ומרתח לה איהו[5] ואקשי' א"ה בה"ש כלומר בה"ש דמתני' בדבר שאינו מוסיף ליתסר דכיון דשהה עד הערב ומטמין ברותח ניחא לי' לאורתא ודילמא נמי מצטריך ומרתח לה ופריק סתם קדרות בה"ש רותחות הן ולא תפסוק רתיחתן בשעה קלה ואי למחר בעי לה הא לא איכפת לי' ברותחת כיון דמטמין בדבר שאינו מוסיף לצורך מחר. ודבר שאינו מוסיף (נגזר) משום רמץ שאף הוא אינו מוסיף הבל משום דהו"ל כקטומה ופחות ממנה לפי שהם גחלים עוממות מוטמנות בתוך האפר וא"ה אסור משום גזירה דלמא אתי לחתויי בגחלים, כ"פ הראב"ד ז"ל[6].
וכתב רב אלפסי ז"ל בהלכותיו[7] שזה שתמצא בשאר ספרים[8] אין טומנים בדבר שאינו מוסיף משחשיכה גזירה שמא ירתיח אל תסמוך עליו שהוא שבוש גדול לפי שדבר שאינו מוסיף אינו מרתיח וא"כ איך נגזור עליו[9]. אבל ראיתי מי שכתב פי' השמועה לפי גרסתו גזירה שמא ירתיח מאליו ויצטרך לגלות עד שתנוח רתיחתה ויחזיר ויטמין בשבת[10] ואקשי' א"ה בה"ש ליגזור כלומר שלא יטמין בה"ש בדבר המוסיף הבל לצורך מחר ופריק כבר הם מרותתות והוא לא יטמין עד שיגלה אותן ויוציא זוהמתן מהן ואין לחוש ומותר[11] וזה חידוש שאין הדעת מקבלו שיהא מבע"י אסורה ובה"ש מותר[12]. ודברי רבינו הגדול ז"ל סתומין אבל מטין לזה הדעת. שוב מצאתי בירושלמי בריש במה טומנין[13]. בלשון הזה לפי שהדברים הללו רותחין ומרותחין והוא נוטלן והן חשין לתוך ידו והוא מחזירן והן מוסיפין רותתת לפיכך אסור לטמון בהן ע"כ תה מפורש כדבריו. וא"ת ואם מגלה נמי וחוזר יטומן בשבת מה איסור יש אם צריך וזה משמע לקמן[14] בטומן בשבת מגלה ונוטל וחוזר ומטמין בשבת התם בדבר שאינו מוסיף וכיון שטמן מבע"י כבר הסיח דעתו מאותו בישול אלא שיהא משומר הילכך נוטל ומחזיר אבל בדבר המוסיף אם מגלה ומרתיח וחוזר ומטמין כתחלת הטמנה הוא ואיכא גזירה דחתוי גחלים ומגיס אבל זה שאמרנו בגמ' דילן א"ה בה"ש נמי נגזר דהיינו בה"ש דשרי' במתני' בדבר שאינו מוסיף לפי שבזה נמי יש נחוש מתוך שהוא מסלק קדירה מעל גבי כירה עם חשיכה והיא רותחת ומטמין שמא תרתיח ויצטרך לגלותה וחוזר ומטמין לכתחילה בשבת[15] דהא לא הוא טמונה בשבת כלל ופריק כבר הם מרותחות ויוצאות זוהמתן מבע"י ואין חוששין שמא בזמן מועט ירתיח ויצטרך ליטלן שהרי דבר שאינו מוסיף אין חוזר ומרתיח. ומ"מ גזירה שמא יטמין ברמץ לדבר שאינו מוסיף קשה דרמץ ודאי מוסיף דכל שמחמם את הצונן נקרא מוסיף[16]:
- ↑ ד"ה וטומנין.
- ↑ בהלכות, וכ"ה בתשו' דלהלן.
- ↑ וכ"ג ברמב"ם הל' שבת פ"ד ה"ב ה"ג ובפיהמ"ש פ"ד מ"א, וכ"ה הרשב"א ד"ה כך בשם הגאונים.
- ↑ וכ"ה ברשב"א ובמ"מ שם, הביאור הב' דרבינו.
- ↑ וזהו להראב"ד, אמנם עי' להלן בשם הרי"ף.
- ↑ שם בפ"ד ה"ב, והביאו גם הרשב"א ד"ה והראב"ד ובמ"מ שם, וכן הם ביארו המו"מ לדעתו.
- ↑ שו"ת הרי"ף ח"א ל"ד. סי' ר"צ, והו' בשו"ת הגאונים שע"ת סי' ל"ה.
- ↑ וזהו כגי' הגמ' לפנינו וכ"ג רש"י והבעה"מ ד"ה ה"ג וריטב"א ד"ה גירסת וכ"ה ברא"ש פ"ב סי' כ"ג, ועי' ר"ן ד"ה אמר הג' ומ"מ פ"ד ה"ב, דגי' רש"י הנכונה.
- ↑ אמנם ברש"י מפ' שמא ימצא הקדירה צוננת וירתיח, ולפי"ז מיושב, אמנם עי' מש"כ רבינו במלחמות ד"ה אמר הכותב, דלא נחשדו ישראל להרתיח בשבת, ולפי"ז מבו' קו' הרי"ף. אמנם עי' בן אורי ד"ה ולפי"ז, דרש"י לשיטתו ל"ז: ד"ה ורב דפ' כחנניא דשרי שיהוי בכמאב"ד, ושם שייך חיתוי, וע"ע אבהא"ז שבת פ"ד ה"ג בביאור בפלוגתת הראשונים הכא דהיא לשיטתם אי קיי"ל כחנניה או כרבנן.
- ↑ וכ"ה לרמב"ם ובפיה"מ שם בביאוה"ד דמק' אמאי אסרו הטמנה מבעו"י במוסיף הבל, ותי' שמא ירתיח, כלו' שמא יטמין קדירה שאינה חמה כ"כ ויהא טומנה במוסיף הבל ועי"ז תרתח מאוד ויבוא לגלותה כדי לצנן רתיחתה ושוב יחזירה למקום הטמנתה, ונמצא מטמין בשבת במוסיף הבל, ועייש"ע ברשב"א.
- ↑ וברשב"א ד"ה כך ובר"ן שם מבו' [וכמו"כ י"ל בד' הרמב"ם] דאביי הק' דגם בביה"ש נאסור הטמנה במוסיף הבל, ותי' דסתם קדירות רותחות בביה"ש, כלו' דבביה"ש כבר נחו מרתיחתן ושוב אין חוזרות ורותחות, ושוב מק' רבא אמאי אין טומנין בדבר שאינו מוסיף משחשיכה, כלו' דטומנין חמין בספק חשיכה, ומש' דמשחשיכה אין טומנין כלל גם באין מוסיף הבל ואמאי, ותי' שמא יטמין ברמץ וכו', וע"ע מ"מ שם.
- ↑ וכה"ק הראב"ד והו' במ"מ שם והביאו גם הרשב"א ד"ה וזה והר"ן שם. עוד הק' הראב"ד לגי' הרי"ף דלפי"ז סתם קדירות רותחות בבהי"ש היינו שנחו מרתיחתן, וזה ק' בלשון הגמ', ועו"ק דצ"ע דהטמנה ברמץ ל"ח מוסיף הבל, ועו"ק הרשב"א דמנ"ל דבביה"ש מותר הטמנה במוסיף הבל, דאביי מק' דבביה"ש נאסור, דאי מדסתם "ספק חשכה וכו' טומנין את החמין" ולא פי' דוקא באין מוסיף הבל, ק' דבלא"ה הלש' ספק חשכה ספק אינו חשכה הוא לאו דוקא, דהרי קודם לזה טומנין, וע"כ דאשמעי' דטומנין בביה"ש וכ"ש מע"ש, וע"ע רשב"א שם. ויעוי' עוד חלק"ב ד"ה והרמב"ן להק' דצ"ב הס"ד דאביי דגם בביה"ש נאסור הטמנה באין מוסיף הבל שמא ירתח, ועו"ק דעיקר חסר מן הספר, ועו"ק דליגזור בדבר המוסיף הבל בביה"ש הוי גזירה לגזירה, דאפי' בשבת הטמנה הוי רק גזירה, ועו"ק דרבא מיירי בדבר המוסיף הבל, והו"ל לאתויי דבריו לק' מ"ז: דהכא עוסק בדבר שאינו מוסיף הבל.
- ↑ פ"ד ה"א, והביא זה רבינו גם במלחמות ד"ה אמר הכותב.
- ↑ דף נ"א.
- ↑ רבינו מפרש משום הטמנה, אמנם בפיהמ"ש לק' שם מבו' מטעם שמא יבוא לחמם תבשילו ע"ג האש בשבת, וי"ל דזהו לשיטתם אי בכאב"ד חיישי' לשמא יבשל, דעי' רמב"ם שבת פ"ט, וע"ע אבהא"ז פ"ד ה"ב.
- ↑ וכמו"כ ק' להראב"ד, ועי' בראשונים שדחו שיטתו משום כן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |