רמב"ן/מועד קטן/כ/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן מועד קטן כ ב

תאני אבוה דר' זירא קמיה דר' זירא. מי שאין לו חלוק לקרוע. כגון שהיה פוחח. או שהיה לבוש בגדים שאולים. ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע. לאחר שבעה אינו קורע עני ר' זירא בתריה בד"א בחמשה מתי מצוה. אבל על אביו ועל אמו קורע והולך. פירשו הגאונים ז"ל כל י"ב חודש. והרב ר"מ כתב כל שלשים יום. ובעל הלכות אמר קורע לעולם. ומסתברא קורע לעולם. שכן מצינו שאסור באחוי לעולם. ואינו בדין שימות אביו ולא יקרע בנו עליו. ובירושלמי מצינו אפילו אחר כמה חייב לקרוע. ומשמע דקורע לעולם כדברי בעל הלכות:

ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם. ואלו הן אשתו אביו ואמו. בנו ובתו אחיו ואחותו הוסיפו עליהן אחיו מאמו ואחותו בתולה מאמו. ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו. כשם שהוא מתאבל על אשתו כך אשתו מתאבל' עליו. ואשתו שאמרו כשרה ולא פסול'. ואשתו ארוס' נמי אינו מטמ' לה כדאמרן. הילכך אינו מתאבל עליה. אבל שאר כל הקרובים אפי' פסולין כדתנן (יבמות די"ט ע"א) ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ותנן נמי ואחיו לכל דבר.
וכשם שמתאבל עליהם. כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר' עקיבא. ר' שמעון אומר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו וחכ"א כל שמתאבל עליו מתאבל עמו מאי עמו עמו בבית. אבל שלא בפניו אין מתאבל על שני שלו. כי הא דא"ל רב לר' חייא בריה. וכן אמר רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא דלאו באפה לא תנהוג אבילותא. פי' בפני אשתך נהוג אבלות על חמיך. שלא בפניה לא תנהוג אבילות.
ויש מן הראשונים שאמרו שאלו האמורין בפרשה כהן מטמא להם אבלות שנוהג עליהם ביום ראשון מן התורה הוא. כדבעינן למימר קמן. אבל אלו שהוסיפו עליהם אין אבלותם אלא מדברי סופרים. לפיכך אחים מן האם. ואחות נשואה אפי' מן האב. וכן אחות ארוסה ואנוסה ומפותה שאלו כולן אין כהן מטמא להן. והן תוספות חכמים. בכלל אחותו נשואה כלן אבילות שלהן מדברי סופרים. וכן השניים בפני הקרובים ודאי מד"ס הוא לפיכך אין אבלותן של אלו כלן דוחה י"ט שני. ועוד אנו עתידין לברר זה הענין לפנינו בשער הזה:

בר חמוה דמר עוקבא שכיב. סבר למיתיב עליה שבעה ושלשים. על רב הונא לגביה. א"ל צורניתא קא בעית למיכל. לא אמר לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד. דתניא מי שמת חמיו וחמותו. אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת. אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות. וכן היא שמת חמיה או חמותה. אינו רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות. ותניא אידך אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת. באמת אמרו מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו. קשיין אהדדי. אלא ש"מ כאן בחמיו ובחמותו. כאן בשאר קרובים. ש"מ. תנ"ה לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו בלבד. איכא מאן דאמר וכן לא אמרו לכבוד בעלה אלא חמיה וחמותה בלבד. דהא ברייתא רישא קתני חמיו ותמותו. וסיפא קתני וכן היא שמת חמיה וחמותה. וכיון דאוקימא רישא דווקא קתני חמיו וחמותו. לאפוקי שאר קרובים דידה. סיפא נמי דוקא היא למעוטי שאר קרובים דידיה שאינה נוהג' עמו אבילות. אלא על חמיה ועל חמותה.
ואיכא מ"ד כיון דברייתא תניא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו. ולא קתני ולא אמרו לכבוד בעלה אלא חמיה וחמותה. ש"מ לכבוד בעלה נוהגת עמו אבלות. וברייתא דקתני חמיה או חמותה איידי דתנא רישא חמיו. קתני סיפא חמיה. ובגמרא לא דייקינן כלום מינה. משום דקתני חמיו וחמותו לומר דוקא בחמיו לחוד. דאיכא למימר חד מיניהו נקט. אלא מדאשכחן ברייתא אחריתי דקתני מוזגת לו את הכוס וכו'. דייקינן מינה. הילכך לגבי אשה בקרובי בעלה. דלא משתמיט תנא למיתני אינה מתאבלת עמו אלא על חמיה וחמותה. ש"מ על כל הקרובי' שלו היא מתאבלת עמו. דלא גרעה בכבוד בעלה מכל הקרובים שמתאבלין על שניים שלהן.
ובאבל תניא [פרק י"א] האשה שמת חמיה או אחד מקרובי בעלה לא תכחול ולא תתקשט, אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג וכן הוא שמת חמיו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה להתקשט אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת, וזו החיצונה משובשת היא, ואין למדין הימנה, אלא שיש לומר רישא דווקא קתני דבכל קרובי בעלה נוהגת עמו אבילות. סיפא כי קתני קרובי אשתו לומר דבכל קרובים שלה אינה כופה, וכי קתני נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת, אמת חמיו בלבד, ולצדדין היא שנויה, ותהא זאת הברייתא סיוע לדעת המחמירין באבלות אשה על קרובים שלו, ושוב מצאתי בירושלמי, הרי שמת חמיו או חמותו אינו כופה לא לכחול ולא לפקום, אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת עמו, וכן היא שמת חמיה או חמותה או אחד מקרובי בעלה אינה לא כוחלת, ולא פוקסת, אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג, ושמואל אמר לא שנו אלא חמיו וחמותו, הא בשאר כל הקרובים לא, ועכשיו אם נסמוך על הגמרא הזו שלא יהא בה טעות סופרים, נתבררה ספקתנו שהיא מתאבלת עמו על בל קרובי בעלה, אעפ"י שהוא אינו נוהג עמה אלא על חמיו וחמותו.
והרמב"ם ז"ל כתב, אבל שאר קרובים, כגון שמת אחי אשתו או בנה, והאשה שמת אחי בעלה או בנו אין מתאבלין זה על זה, וכן יראה לי שאם מתה אשת קרובו. או בעל קרובתו, כגון שמתה אשת בנו או בעל בתו, אינו חייב להתאבל עליהם, וכן כל כיוצא בזה סבור הרב ז"ל, שלא אמרו בקרובי קידושין אלא חמיו בלבד, וזה נכון הוא, חוץ מקרובי בעל לאשתו, כפי הסברא האחרונה שכתבנו, לפי שהחמירו בכבוד הבעל יותר משאר קרובים. ונמצאת למד לפי הסברא זו, שכל שהבעל מתאבל עליו אשתו נוהגת עמו, אבל הוא אינו נוהג עמה אלא על חמיו ועל חמותו, וכן אין אדם נוהג אבילות עם הקרובים, אלא על שניים של שאר, כגון בנו שמתאבל על בן ובת שלו, אבל שניים של קידושין כגון בנו שמתאבל על אשתו, ובתו שמתאבלת על בעלה וכן כיוצא בהן אינו נוהג עמהן אבילות כלל.
ומקצת חכמי הצרפתים כתבו שלא אמרו בשניים אלא בקרובים להן. אבל אחיו מאביו שמתאבל על אחיו מאמו, כיון שאינו קרוב לו כלל אינו נוהג בו כלום ומדאמרינן סבר למיתיב עליה שבעה ושלשים, ואמרינן צורניתא בעית למיכל ש"מ דלשניים שלהם נוהג אבילות גמורה, בחליצת מנעל וסנדל, ועטיפת הראש, ורבים מתעסקין עמו בהבראה, ושאר דיני אבלות, וכן נוהג שלשים בגיהוץ ותספורת, ולא כמו שנהגו עכשיו כשהוא נכנס לבית חולץ, כשהוא יוצא לשוק נועל, ואבל אין ניכר בו שיוצא לשוק כשאר כל אדם, אלא נוהג אבילות גמורה, וכן אין מסתפר בבית אחר ואינו מגהץ, ואע"פ שאמרו עמו בבית כיון שהוא נראה עמו בבית נוהג אבילות גמורה. לא התירו אלא כגון דברים שבצינעא בתוך ביתו, שאינו נוהג לעצמו. וכן בעיר אחרת אין נוהג כלל, הא בפני אבל נוהג כמוהו בכל דבר.
ועוד מקילין מקצת החכמים ואומרים שאם רצה אבל למחול לקרובו אינו צריך להיות נוהג עמו כלום, דמשום כבוד אבל אמרו נוהג עמו, ומפני דרכי שלום שיצטרף בצער שלו, וכדקתני בברייתא לא אמרו לכבוד אשתו אלא חמיו וחמותו, אלמא משום כבוד הוא, ואם רצה ומחל שלא ינהוג עמו אין בזה משום כבוד ודרכי שלום וכך נהגו להקל:

[אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד.] וכשם שקורע על קרובים שמתאבל עליהם כך קורע על שניים שלהם וכשהוא קורע על שניים שלהם אינו קורע אלא בפני הקרובים עצמן. כדרך שנוהג אבילות עמהם בבית כדבעי' למימר קמן קרע שלא בפניהם לא יצא וחוזר וקורע בפניהם. וכל הקורע בין על הקרובים בין על שניים שלהם אינו קורע אלא מעומד קרע מיושב לא יצא דאמרי' (שם ד"כ ע"ב) אמימר שכיב לי' בר בריה קרע עילוי'. אתא בריה קרע באפיה. אידכר דמיושב קרע. קם קרע מעומד. א"ל רב אשי לאמימר קריעה מעומד מנ"ל. אילימא משום דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו. אי נמי מויקם המלך ויקרע את בגדיו. אלא מעתה ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה ה"נ. והתניא בין יושב בין עומד בין מוטה חליצתה כשרה. א"ל התם לא כתיב ויעמוד ויאמר הכא כתיב ויקם ויקרע. והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל יש לו דרך אחרת בפי' המעשה הזה וכך כתוב בפירושיו. ירושלמי רב דמכת אחתיה. פקיד לחייא בריה כד תהא סליק (להתם) [לגבי] הוי שלח סנדלך. ואי קשיא לך הא דאמימר דלא הוי בריה התם וקרע על בר בריה. התם מידע ידיע דהוי אתי ברי' לגביה ומחויב למיקרע בהדיה. הילכך בשעת חימום עדיף לי'. ודבריו תימה הם שאלו היתה קריעה זו כהוגן מפני שבנו יודע בה בסוף האיך קרע פעם אחרת כשבא בנו. אלא אמימר בשעת חימום קרע וטעה. וכשבא בנו וידע שאותה קריעה לאו בשעת חיובו עשאה קרע פעם אחרת.
עוד כתב הרב ז"ל בקריעה מעומד. וא"ת נהי דלמצוה בעינן מעומד מדכתיב ויקם ויקרע עכובא מנ"ל דאפילו דיעבד נמי לא כלום היא. מדתנא ביה קרא באיוב ובדוד כדאמרינן בסמוך. אי נמי איכא למימר דאמימר אחמיר אנפשיה. גם אלו אינן דברים נכונים בעיני. שאפילו לענין חליצה דלא כתיב ויעמוד ויאמר כקריעה, לכתחילה מעומד בעינן. דברייתא חליצה כשרה קתני ודיעבד משמע. ותניא בספרי בהדיא ועמד ואמר מלמד שאין אומרים דברים אלא בעמידה.
וכן כתבו רבינו וכל הגאונים ז"ל בסדור חליצה. וכל עיקרנו לא בא רב אשי לשאלה זו אלא מפני שחזר אמימר וקרע פעם אחרת. א"ל קריעה מעומד בדיעבד מנ"ל אי לימא מדכתיב בה עמידה והא חליצה כתיב בה נמי עמידה. ואין במשמע אלא לכתחילה אבל דיעבד אין עמידה מעכבת ופריק התם לא כתיב ויעמוד ויאמר אבל הכא כתיב ויקם ויקרע. ועיכובא נמי משמע. וכ"כ הרב רי"ץ בן גיאת ז"ל כדברינו. שאם קרע על השני שלא בפני הקרוב. או שקרע מיושב על כל אדם לא יצא. וחוזר וקורע וכן עיקר:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---