רמב"ן/חולין/כו/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין כו א

אי שבקיה הוה מחמיץ. פירוש ואע"ג דמספקא אין לוקחין אותו בכסף מעשר ופוסל נמי מקוה מיהו מתני' אינו ניקח קתני לומר אפי' לקחו יחזרו מעות למקומם ויאכל התמד בכל מקום, א"נ הכי מקשה היכי פסיק ותני דיניה דהאי והרי הוא צריך לבדקו אם מחמיץ אם לאו ופריק דכשבדק קאמר, ורש"י ז"ל פי' דהוה לן למיזל בתר רובא ורוב מחמיצין הן.

רבא אמר הא מני ר' יוחנן ן' נורי היא לאו אמר ר' יוחנן ן' נורי בתר חזותא אזלינן. פירש"י ז"ל דרבא לתרוצ' למתני' לר"ן בעי ואמר דאע"ג דפירא הוי מיהו השתא כיון דחזותיה מיא פוסל את המקוה ואינו ניקח בכסף מעשר הוא דטעמיה מים שהמים לר' יוחנן ן' נורי מבטלין היין לגמרי לעשותו כמותן כל זמן שמראהו כמראה מים ור"ן דאמר כרבנן דלא אזלי בתר חזותא בקרטוב' של חלב.
וא"ת בשלשת לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין ומראהו כמראה יין אמאי אינן פוסלין כיון דלאו בתר חזותא אזלי רבנן איכא למימר שאני לפסול את המקוה שלא גזרו אלא על מים גמורים שמראיהם כמים דלאו מיא מיקרו אלא חמרא מזיגא מיקרו.
ורש"י ז"ל מהסס בה וגריס בריש' נמי שלשת לוגין מים חסר קרטוב ואינו מתחוור לי שעדיין י"ל בתר חזותא אזלינן לר' יוחנן ן' נורי בשאין סופו להשתנות ממנה אבל כגון זה שסופו להחמיץ כיון שאלו מתחלה היה כן ניקח בכסף מעשר הוא אף בשנתגלה הדבר למפרע קנה מעשר.
ולי נראה דרבא לפרוקא למתני' אתא דאקשינן מני ומוקי לה כריב"ן דאמר שאינו פוסל את המקוה עד שיחמיץ וה"ה לענין מעשר שאין התמד חייב במעשר ולא ניקח בכסף מעשר עד שיחמיץ ופליג' אדר"ן דאמר בשהחמיץ מחלוקת ומתני' ר' יהודה היא אלא פלוגתא דר"י ות"ק דידיה בין כשהחמיץ בין כשלא החמיץ ומתני' ריב"ן היא.
וזה הלשון נראה נכון, אלא שיש לי לדקדק מלישנא דגמר' דקאמ' לא אמר ריב"ן בתר חזותא אזלינן הכא נמי זיל בתר חזותא וטעמא וחזות' דהאי מיא נינהו מפרש טעמא דרישא ואנן רישא וסיפ' ק"ל מני וה"ל למימר והכא טעמא וחזותא דהאי מיא ודהאי חמרא.
וי"ל נקיט טעמא דרישא לדמייה לריב"ן לומר דעד שלא החמיץ חזותא דמיא הוא הלכך שלשת לוגין ממנו שהן ג' לוגין מיא חסרי' שנפל בהם יין פוסלין אותו בחזותיה דהא ודאי כטעמא הוא והא קאמר ריב"ן עלה דפוסל מקוה ומינה דסיפ' אינו פוסל לריב"ן.

ופליגא נמי דרבי אלעזר אדר"נ קמייתא. דאמר ר"א הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אא"כ החמיץ. [והא דאין מפרישין] ממקום אחר אפילו (הכי) [הוא] כיוצא בו שלא החמיץ לא שמא זה עתיד להחמיץ והוי פירי ואין זה עתיד להחמיץ והוי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור.
וק"ל, דא"כ היינו ודאי סברא דר"ן דאמר דלא הוי יין אלא כשהחמיץ ולר"ן נמי כיון דקאמר איגלאי מילתא למפרע דפירא הוי ע"כ אין מפרישים מתמד זה על תמד אחר קודם שהחמיצו ולדידיה לא מצי ר' יהודה למפטר לגמרי בלא החמיץ דדילמא אי שבקיה מחמוץ הוא ונמצא שותה טבלים למפרע אלא כששייר ממנו בכוס ולא החמיץ כדמוקי לה למתני' דההיא ר' יהודה אלא דמשמע דר"א לאו משום חששא דמחמיץ קאמר אלא אפי' נשתייר זמן מרובה ולא החמיץ קאמר דאין מפרישים ממנו על מקום אחר חוששין שמא בזה יש בו יין מעורב ובזה אין בו או שבזה יין הרבה ובזה מעט, כן נ"ל.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.