רמב"ן/בבא בתרא/קסג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה שאמרו אפילו שטה אחת פסול. על האשרתא ולא על השט' שכבר הוכשר וטעמא דמילתא מפני שהדייני' בקיאין הן ויכולין לקרוב כתיבתן כשאר השיטות מה שאין כן בעדים שאינן רגילין ואינן יכולין לקרב כל כך לפיכך תקנו שאין למדין משטה אחרונה ולא אמרו כן באשרת' ששטר הבא הוא ועידיו בשטה אחת יפסל האשרתא שתחתיו.
דילמא כת' הוא ועדיו בשיטה אח' וקסבר שטר הבא [הוא] ועידיו בשטה אחת כשר. כתוב בתוס' חכמי' הצרפתים ז"ל,מכאן יש ללמוד שהעדי' החתומי' בין בשטר בין בגט בין בכתוב' צריכיןלחתום בריש' דמגלתא שלא יוכל לכתוב מן הצד שטר דהוה ליה הוא ועידיו בשטה אח' וכשר אותו שט' ויש לחוש לזיוף ובשמעתין משמע שאם יש לחוש לשום זיוף מיפסיל בהכי ואם אירע כן שלא חתמו בראש הקלף יחתמו זה תחת זה דהא ליכא הוא ועדיו בשיטה אחת וכן פר"ח בגליון ספרו מיהו מ"מ יש למנוע מלחתום באמצע הקלף בשיחתמו זה תחת זה שא"כ יכול לכתוב שטר על אותו עד ותנן (קעה,ב) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גוב' מנכסים בני חורין ומיהו לא ידענא אי מיפסיל שטרא בהכי כיון דלא שייך מידי לעדות השטר אך טוב ונכון הדבר לחתום ארישא דמגלת', אלו דבריהם.
וכך נרא' דכיון דליכא למיחש משום עדי' לא מיפסיל שטרא מהא דאמרי' לקמן דכתבי בין סהדא לסהד' ולא חיישי' דילמא גייז סהדא בתרא וגייז ליה להאי מילתא בהדה והדר מחיק ליה לשטרא וכתיב עלה שהוא חייב לו אלא שמע מינה שאין השטר נפסל משום כך והוא יחוש לעצמו ושמא י"ל כתב ידו הבא הוא וחתימתו על המחק פסול שאין הכל בקיאין להשמר שלא יהו מראין חתם ידו על המחק אלא בשנמחק לפניהם, וצ"ע.
ולמדנו מכאן שלמדי' מחצי שטה אחרונה דכיון דאין העדי' רשאין לחתום באמצע שיט' של ריוח בידוע שהיתה כתובה שיטה זו עד חציה וחתמו העדים סמוך לכתב ובזה למדין מכל השטר ולא אמרו אין למדין אלא בשטה אחרונה שלימה שיש לחוש לאוירה מפני שהעדים רשאין להרחיק שטה אחת שלימה אבל בחצי שטה לא וזה סמך גדול למנהג הסופרים שנשתבש בידם כמו שכתבנו למעלה ועוד אם הניחו העדים ריוח שטה אחת וחתמו בשטה האחרת למדין משטה אחרונה של שטר דהיא שלישית לחתימתן ומכל זה נשתבש בידם לכתוב קיומים בשטה אחרונה.
ומה שנהגו לחתום בכתובה קרובין ושושבינין ומרחיקי' מחתימ' העדים או מכתיבת השטר הרבה טועין הן וראוי לגעור בהן ולמחות בידן אבל השטר משמע שאינו נפסל בכך שהם לא לעדות הם באין כדי שיפסל בחתימתן, אבל העדים יזהרו בה יותר שמא יפסל השטר כדברי רבותינו הצרפתים ז"ל.
וכן נראה שהם צריכין ליזהר שלא להניח גליון בראשו של שטר שמא יוסיף ביה דברים ויחברם לאלו שהרי אפשר ואם עשו כן נראה שפסלו השטר כמו שאמרו בהרחקת שתי שיטין בין עדים לכתב בשיט' אחת בין העדים לאשרתא. ואני תמה ליחוש דילמא מתרמיא ריעותא כגון תנאה בתרי ותלתא שיטי קמאי וגייז להו ועוד דבפרקים שמקשינן בגמר' וליחוש דילמא גזייה לזמן דקמא ולעדים דבתרא ומתרץ בשיש ריוח מלמעלה. ובשיש ריוח מלמטה דשמעת מינ' דכשר בלא ריוח וכשר נמי בשיש לו ריוח מלמעלה.
אלא איכא למימר דלעולם שם המלוה והלוה בראשו של שטר הם מקמי דנכתוב תנאי ושאר מילי דשטרא ואי הדר מהדר להו בדבוריה הכי כתוב פלוני מלוה הנזכר למעלה וכן בלווה ואי גייז מינכרא מילתא הילכך ליכא למיחש לגיזיה וכן אם הניח גליון מלמעלה לא פסיל דתחל' השטרו' ידוע הוא לעולם ואם הוסיף עליו נכר וידוע הוא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |