רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/טו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר יי' אל משה ואל אהרן. לפי שקצת אלו הטהרות תלויות בכהן כמו הענין בזב וזבה בא בזה הדבור שם אהרן:

ב

דברו אל בני ישראל. למדנו שאין אלו הטמאות נוהגות אלא בבני ישראל לא בגוים:

איש כי יהיה זב מבשרו. הנה הרצון בזיבה בזכר שישפך ממנו זרע דומה ללובן ביצה המוזרת והנה ראוי שתהיה התחלת הזיבה מבשרו שידחה זה המותר לא שיהיה זה בסיבת דבר מחוץ וראוי שתדע שהזוב נוהג בקטן וכן הענין בזוב הנקבה הקטנה שנאמר בסוף זאת הפרשה והזב את זובו לזכר ולנקבה והנה היה זה כי אף על פי שהזרע המבושל אינו ראוי שימצא בפחות מבן תשע שנים ויום אחד כמו שנאמ' אחר זה ולזה אינו ראוי לביאה עד אותו הזמן כי לא יתחזק על בשול הזרע הנה הזוב אפשר שימצא כן לפי שהוא נא בלתי מבושל וכן הענין בנדות האשה והזבה ר"ל שהוא נא ובלתי מבושל ולזה לא ימנע המצאו בנקבה קטנה:

זובו טמא הוא. למדנו שהזוב בעצמו הוא טמא ויתבאר שהוא אב הטומאה מרוק הזב שהוא מטמא אדם כמו שיתבאר אחר זה וכל שכן שהענין הוא כן בזובו:

ג

זאת תהיה טומאתו בזובו רד בשרו את זובו. ר"ל שישפך הזוב מבשרו ויצא לחוץ בזה האופן או שהחתים בשרו מזובו ר"ל שיצא זובו לחוץ באופן שתסגר בו נקב הערוה סגירה מה כי זה דרך הזוב כשיהיה כמות מעט הנה איך שהיה מאלו הפנים הנה הוא טמא ולפי שזאת הטמאה היא לזב בכל שהוא והיה בלתי אפשר כשיתואר כשהוא זב בראיה הראשונה למעוט השעור הנה לא יטמא הזה טומאות זוב כי אם בראיה השנית וזה שכבר יתואר דבר בתואר מה אם מפני המשך בו הדבר ההוא זמן ארוך אם מפני הרבות לעשות הדבר ההוא והמשל שהוא יתואר שהוא רופא כאשר רפא פעמים רבות ויקרא אדום כשנמצא בו מראה אדום זמן ארוך ולזאת הסבה לא יתכן שיתואר האדם כשהוא זב בראיה הראשונה כי אין שם ריבוי מספר ולא ארך בזמן ובהיות הענין כן הנה הפחות שיתואר כשהוא זב בראיה השנית ולזה יתבאר שדין ראיה ראשונה של זב לטומאה הוא כדין שכבת זרע והוא מבואר מזה כי טומאת הזב תלויה בראיות לא בימים כמו הענין בזבה ולזה ראוי שנחקור מתי תהיה הראיה או הראיות בראיה אחת ומתי תהיה או תהיינה בראיות רבות ונאמר כי מפני שהראיה הזאת הוא הדחות המותר הזרעי מכלי הזרע הנה ראוי שימצא שם עת ראשון לא יתכן שיהיה בו זה ההדחות שני פעמים וכאשר נעמוד על זה העת מצד החפוש בחוש הנה יודע שכל מה שיראה תוך זה העת הוא ראיה אחת ואע"פ שהפסיק בראיה ההוא וראוי שיהיה זה העת הוא הזמן שישלם בו הדחות זה המותר בטבע ולזה כאשר נמשכה הראיה יותר מהשעור ההוא ידענו שזה הוא הדחות שני וכן אם נמשכה הראיה יותר מכפל מזה השעור ידענו שזהו תהיה ראיה הג'. והנה עמדו הראשונים על זה השעור לפי מה שקבלו מפי משה עם שהוא מבואר מן החוש והוא כדי טבילת האדם וספוגו אחר הטבילה ר"K שלא יגיע שיעור הראיה האחת לשיעור טבילה וספוג':

ד

כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא. ראוי שיהיה הכלי ההוא עשוי לשכב באופ' שהיה אפשר שיתואר כשהוא משכב ואז ינהג כן זה הדין ולזה אם היה משמש למשכב לבד או שהיה משמש למשכב עם שמושו לדבר אחר בעת היותו משכב כאלו תאמר שיהיה בכאן ארגז ופתח בצדו וישכבו עליו וישימו בתוכו דברים לשמרם דרך פתחו בעור שהוא משמש למשכב הנה דינו דין משכב ואמנם אם לא יהיה פתח אלא בעליונו באופן שכאשר ירצו לפתוח פתחו לא יוכל לשמש משכב הנה לא ינהג בו דין המשכב וכן ראוי שנדין העני' במושב שנאמר וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ר"ל שיהיה דרכו שישבו עליו וזה אמנם יהיה כשיהיה מיוחד לישיבה:

ה

ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו. למדנו שמשכבו הוא אב הטומאה לטמא אדם באופן שהוא טעון כבוס בגדים ויטמא טומאת ערב וראוי שתדע שמשכב והמושב והדומה להם ינהגו בכלי' המקבלים טומאה אע"פ שאין להם בית קבול כמו כלי עץ וכלי עור שנ' וכל המשכב וכל הכלי אשר ישב עליו והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו למדנו שהנוגע בבשר הזב טעון כבוס בגדים וטמ' טומאת ערב:

ח

וכי ירוק הזב בטהור. יכבס למדנו שרוק הזב הוא אב הטומא' ויטמא אדם לטמא בגדים שעליו וראוי שנדע שכן הדין בכל משקה הזב שהוא מתיחס לרוק כגון כוחו ונועו ומיץ האף כי כל זה דומה לרוק שהוא מתגעל ובכלל הנה הוא מותר נא בלתי מבושל וזה שהוא טמא כזוב עם היותו רחוק טבע זובו כל שכן שיהיה טמא בזבה ונדה כי הוא קרוב יותר מטבע זיבתה שהוא מותר נא בלי מבושל וראוי שנדע כי שכבת זרע הזב הוא יותר ראוי בזאת הטומא' מרוקו וכן הענין במימי רגליו לפי שאי אפשר בהם שיהיו בלא צחצוח זיבה וכן הענין בנד' וכל המרכ' אשר ירכב עליו הזב יטמא כאלו תאמר המרדעת והאוכף ומה שידמה להם והנה אין טומאת' באופן שיטמא' הנוגע בהם לטמא בגדים שעליו שהרי אמר אחר זה וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא אמ' שיכבס בגדיו ואמנם יטמא המרכב האדם במשא לטמא בגדים שנאמר והנושא אותם יכבס בגדיו וזהו ההבדל שיש בין משכב ומושב למרכב ר"ל שמשכב ומושב מטמאים האדם במגע לטמא בגדים שעליו בנגעו בו ואולם המרכב יטמא האדם במגע לא לטמא בגדים שעליו וכולם מטמאים האדם במשא לטמא בגדיו ר"ל המשכב והמושב והזב זובו ורוקו ומרכבו שנאמר והנושא אותם יכבס בגדיו והנה אמר זה בלשון רבים אחרי זכרו כל אלו הטמאות להעיר שכלם מטמאים במשא בזה האופן וכבר התבאר שהמשכב והמרכב מטמאים זולתם בג' פנים אם כשיגע בהם או כשישאם או כשישאוהו:

וראוי שתדע שהמשכב יטמא איך שהיה ר"ל אע"פ שהיו שם כלים רבים נאים למשכב זה תחת זה הנה יטמאו כולם יחד שנאמר וכל המשכב וזה יהיה אע"פ שקצ' הדברים הם בלתי מקבלים טומאה כאלו תאמר שהיו המשכבות תחת אבן ושכב עליה וכן הענין במוש' ובמרכב וזה מבואר מלשון התורה בזה ולפי שהמשכב והמרכב והמושב מטמאין מפני שנשאו הזב הוא מבואר שבאי זה אופן שישאוהו יתטמאו וזה יהיה אם כשישכב בהם או כשישב עליהם או כשירכב עליהן או כשיעמד עליהן או כשישען גופו עליהם או כישתלה גופו בהם כי בכל אחד מאלו המינים ישאוהו ולפי שאמר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו למדנו שבכל הפנים שהמושב מטמא מהזב ההוא מטמא מי שינשא עליו ר"ל יושב או רוכב או שוכב או עומד או נשען או נתלה ואפי' היה המושב המתטמא תחת האבן כי הוא מתטמא מהזב בזה האופן כמו שקדם ולפי שהמושב והמרכב והמשכב המטמאים מן הזב הם מטמאים זולתם באלו הג' פנים ר"ל שהם מטמאין אם כשיגע בהם או כשישאם או כשישאוהו הוא מבואר שהזב יותר ראוי שיטמא בכל אלו הפנים וכבר בארה התורה במה שקדם שהזב מטמא במגע ובמשא ולא בארה עדין אם הזב מטמא מה שישאוהו אבל בארה זה במה שאמרה וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וזה שאי אפשר שהרצון בזה לבאר שהוא מטמא במגע לטמא בגדים שכבר באר זה במה שקדם במה שאמר והנוגע בשר הזב וגו'. ולזה יהיה הרצון באמרו וכל אשר יגע בו הזב שישאוהו שזאת החלוקה נשארה התורה לבאר מענין הזב והנה הוציאו בלשון נגיעה לבאר שכמו שלא יטמא במגע אלא בנגלה בגופו כן לא יטמא מה שישאהו אם לא נשאהו בנגלה מגופו ולזה זכר בזה המקום ידיו שהם בנגלה מגופו לבאר שלא יטמא חוב מנשיאותו הדברים כי אם בנגלה מגופו והוא מבואר שכבר תתכן לשון נגיעה בשיאה כי כל נשיאה בנגיעה אם באמצעי אם בזולת אמצעי והנה הרצון באמרו וידיו לא שטף במים שלא רחץ בשרו ואמנם אמר זה בלשון נקיה כי הטבילה לא תהיה לידיו לבד אבל לכלל גופו וזכר ידיו כי בהם תהיה הנגיעה הנהוגה לשאת הדברים ועוד שכבר זכר ידיו לבאר שרחיצת בשרו האמורה בזב ובדומה לו לא תחוייב שתהיה אלא שעל כל פנים ראוי שיהיה כל בשר ראוי לביאת המים שלא יהיה שם דבר חוצץ וראוי שתדע שכל מקום שנאמר ורחץ במים לא יחוייב שיהיו חיים כמו מי מעין אבל יספיק שיהיו מי מקוה אלא אם בארה התורה שתהיה הטבילה במים חיים כמו שזכרה זה בזב ובהזאה מצורע במי חטאת ולפי שהרחיצה יחוייב שתהיה לכל חלקי האדם יחד כי אי אפשר שיטהר לחצאין ר"ל כי כשהיה קצתתו טמא הנה כלו טמא ולזה כאשר חלק ממנו בטומאה יטמא כלו הנה יחויב שיהי' המקוה מן המים מה שיתכן שיטבול האדם בהם יחד ושערו חכמים שזה ישלם מ' סאה:

יב

וכל כלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר. ראוי שיתב' מזה שאין הרצון בזה מגע כי לא חלקה בזה התור' בין תוכו לאחוריו והוא מבואר שאין כלי חרס מקב' טמא' אלא מתוכו אפילו בטמאת מת שהיא היותר חמורה שבטמאות ולזה מציל בו צמיד פתיל כמו שיתבאר בפ' פרה ולזה הוא מבוא' שאין הרצון בזה מגע שלא יטמא בו הכלי חרס וכן אם נגע בו מאחוריו ואם אמר אומר שהרצון בזה שיגע בתוכו ויהיה מה שאמר אשר יגע בו בטעם אמרו וכלי חרס אשר תבושל בו שהרצון בו בתוכו אמרנו לו הוא בלתי צודק וזה שבר אמר וכלי כלי עץ ישטף במים למדנו מזה שבמגע אשר יהיה בעבורו הכלי עץ טעון טבילה יהיה הכלי חרס טעון טבילה לפי שהכלי עץ מתטמא אפילו מאחוריו כמו שקד' הנה יהיה הכלי חדש מתטמא מאחוריו בנגיע' וזה שקר לפי מה שהתבא' ולזה הוא מבואר שהרצון בזה המגע נשיאה ולמדנו שאפילו הכלי חרס המקוף צמיד פתיל יתטמא כשישאהו הזב באי זה אופ' שיהיה מהנשיאה שתהיה בנגלה מגופו כמו שקדם והוא מבואר שהנשיאה תהיה באמצעות דברים בלתי מקבלין טומאה כאלו תאמר שנשא הכלי על אבן כי כבר נשאהו אף על פי שנשאהו באמצעות וזה כולל לכל מה שזכר בו משא מהטמאות וכן תהיה הנשיאה אם הסיט הכלי באמצעות קורה או מאזנים כאלו תאמר ששם ידו או רגלו בכף מאזנים והגביה בזה האופן הכף השני והיה בו כלי מהכלים וראוי שתדע שכל אלו הטמאו' ינהגו גם במצורע כי טמאתו יותר חמורה מטמאת הזב ולזה ראוי שנלמוד אלו הטמאות מהזוב רוצה לומר טמאת משכב ומרכב ומושב ויתר הטמאות הנזכרות בזב:

יג

וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו. ר"ל שיספר לו ז' ימים יהיה טהור בהם מזובו. ולפי שאמר לטהרתו למדנו שראוי שיהיה טהור בכל אחד מאילו השבע' ימים ולזה אם יראה קרי ביום אחד מהם אינו עולה מהמנין ולפי שמצאנו בזבה שלא תכנס בגדר הבא' הקרבנות כי אם בשלשה ימים תראה בכל אחד מהם זיבה כמו שיתבאר מאמרו ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים והנה תלה הענין בזב בראיות לא בימים והוא מבואר שלא יכנס הזב בזה הגדר כי אם בג' ראיות או בראיה שיעורה כג' ראיות או ב' ראיות שיעורן כשיעור ג' ראיות כשיהיה שעור הא' כשיעור ב' ראיות וזה יתבאר עוד ממה שאמר בסוף זאת הפרשה זאת תורה הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר או לנקבה הנה ביאר שבזב שתי תורות הא' לטמאה והוא מה שזכ' תחלה והאחרת לזב שוה דינו לדין הזבה הנקבה ואמר בו בזב את זובו ולא אמר לזב לבד כמו שאמר תחלה להורות כי זה הזב השני יהיה לו זוב אחר היותו זב והוא יהיה מתואר כשהוא זב בב' ראיות כמו שביארנו ואז יהיה טמא אלא שלא ישוה דינו לדין הנקבה שיתחייב קרבן כי אם בשלשה ראיות וראוי שנדע כי הרחיצה במים חיים וספירת ז' ימים לטהרתו נוהג בכל זב אבל הבאת הקרבנות לא תהיה כי אם בזב בעל שלשה ראיות כי בזה ג"כ ישוה דינו לדין הנקבה וזה כי מפני שהנקבה לא תרחץ במים חיים אחר ספירת הז' ימים כמו הענין בזב הנה לא ימצא בזה הדין שוה לזכר ולנקבה מהתחל' הספירה ואילך אלא בקרבנות לבד ולפי שכלל זוב הזכר והנקבה יחד ומצאנו בראיות נקבה שאם הפסיק יום שלם בין הראיות שאין הראיות מצטרפות הנה התבאר בזוב הזכר שאם הפסיק יום שלם בין הראיות שאין הראיות מצטרפות:

וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר. ר"ל אחר שעמד שבעת ימים בלא ראיית זוב והנה תהיה טבילתו במי מעין ולא במי מקוה וכבר בארנו הסבה בזה בפרש' שמיני ולפי שהטבילה לא תשל' טהרתה כי אם אחר הערב השמש הנה יטבול ביום הז' מבעוד יום כדי שיבא השמש אחר הטבילה קודם הגיעו ליום השמיני קודם שיביא קרבנות ועוד שהרי מצאנו בשאר טומאת ערב שיטבול מבעוד יום ואם לא יטהר מטמאתו אלא אחר הערב שמש כן ראוי שנשפט בזאת הטבילה:

יד

וביום השמיני יקח לו שתי תורים או שני בני יונה. לא תור ובן יונה לא בן יונה ותור:

ובא לפני יי' אל פתח אהל מועד. ר"ל חוץ לעזרת ישראל אצל שער המזרחי כי לא יתכן לו להכנס בעזר' עד הביאו חטאתו ואמנם העולה אינה מעכבת את הכפר' ולא הכפרה מעכבת את העולה כמו שהתבאר בזה שקדם וראוי שתדע כי הקרבן הבא על כמו אלו הטמאו' יוכל להביאו אחר על המטהר מטומאתו שלא מדעתו וזה כי אלו הקרבנות ינהגו אפילו בקטן אם קרה לו הצרעת או הזוב ויביא אביו אלו הקרבנו עליו להאכילו קדשים ואם הענין כן בקטן שאין לו דעת מעצמו ואין ראוי לקרב מצד עצמו כלל לפי שאין לו דעת כ"ש שיהיה זה הענין כן בגדול:

טז

ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע. ראוי שתדע שאין זה נוהג אלא בגדול שנא' ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ר"ל שיהיה דרכו שתצא ממנו שכבת זרע וסבת זה כי הקטן לא יתכן שתצא ממנו שכבת זרע לפי שמזונו יכלה בגדול גופו ולא יתכן שישאר שם מותר מצומק ומבושל יהיה ממנו זרע והנה לא חלקה התורה בשכבת זרע איך שיצאו בו אע"פ שיצא לסבה מחוץ הנה יטמא וענין השכבת זרע ידוע שהוא לבן נקשר כלובן בצח הבלתי מוזרת ואם לא היה בזה האופן הנה אינו שכבת זרע והנה יקרא גדול לזה העניין מי שדרכו שתצא ממנו שכבת זרע כמו שקדם וכבר התבאר מן החוש שה יתכן כבן תשע שנים ויום אחד:

ורחץ במים את כל בשרו. ר"ל כל בשרו הנראה כמו שהתבא' במה שקדם ולפי שאמר במים ולא אמר במים חיים הנה יתבאר שזאת הטבילה תכשר אפילו במי מקוה:

יז

וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב. ראוי שתדע שכן הדין בשאר הכלים כי השכבת זרע אב הטמא' ויטמא הכלים ואולם זכרה התורה אלו הכלים כי הם אשר יתכן יותר שתמצא בהם שכבת זרע להתאותם למשכב ורכות':

יח

ואשה כי ישכב איש אות' שכבת זרע. הנה מבואר מצד הלשון שזה הדי' יהיה כשהיה הוא והיא ראויים לשכיבה והיתה שכיבתם באופן עושה פרי להולדה כי השכיבה היא שכב' זרע לא אם בא עליה שלא כדרכה ולא הוציא זרע והנה יתבאר מן החוש שהיא ראויה לבעילה מעת היותר בת ג' שנים ויום אחד כי אז היא ראויה לביאה והזכר יהיה ראויה לביאה מעת היותו בן ט' שנים ויום א' ואמנם ימצא המותר הזרעי באשה קודם המצאו באיש לפי שאינו צריך אל שלמות הבשול שיצרך אליו בזכר והנה זה צריך ביאור יותר רחב. וראוי שתדע כי הטמאות לא יטמאו כשיגעו בבית הסתרים כמו שבארנו במה שקדם ויתבאר גם כן מזה המקום וזה שאם היה אבות הטומאה מטמאין על זה האופן לא הוצרכה התורה להזכיר זאת הטמאה בבועל ובנבעלת כי כל אחד מהם נוגע בשכבת זרע אם בית הסתרים אם בנגלה מבשרו גם לא תטהר הנבעלת בערב אלא אם פלטה השכבת זרע קודם הטבילה כי היא עדיין שכבת זרע זה במעיה ולזה הוא מבואר מזה המקום שהטמאות אינם מטמאות בבית הסתרים:

ורחצו במים וגו'. ר"ל פנים שנטמאו בזאת הביאה וראוי שתדע שאם פלטה האשה השכבת זרע ועדין לא נפסד בגופה לא ירד מגדר השכבת זרע הנה תטמא משום וגעת שכב' זרע כי היא נגעתהו בצאתו בנגלה מבשרה והנה אין השכבת זרע מטמא במשא כי לא נשכרה בו טומאה במשא:

יט

ואשה כי תהיה זבה. ראוי שתדע שזה הדין ינהג אפילו בקטנה שנאמר כי תהיה זבה וכל קטנה ראוי להיו' זבה דם ממקורה להדחו' שם הדם שהוא בלתי מבושל כי הנאות ימצא הרבה במזון הקטנים ללקיחתם מן המזון יותר מן הראוי:

דם יהיה זובה בבשרה. ר"ל שאין הלבן מטמא בה אבל האדום כשיצא ממקורה שנאמר בבשרה ולפי שלא אמר מבשרה כמו שאמר בזב למדנו אע"פ שעדין בשרה שלא יצא חוץ מהרחם כיון שזב מהמקור אצל הפרוזדור הנה האש' טמאה ולמדנו גם כן שאע"פ שזב מן המקור באונס הנה היא טמאה כי לא התנה שתהי' ההתחלה בזאת הזיבה מבשר' כמו שהתנה זה בזב:

שבעת ימים תהיה בנדתה. ר"ל שהיא קרויה נדה כל ז' ימים אע"פ שלא ראתה דם אלא ביום הא' וכן אם ראתה בכלם תטהר אחר שיכלו ז' ימים אחר שתטבול במים. והנה לא זכרה התורה שיהיה דם הנדה טמא לפי שזה מבואר מעצם הענין וזה שכבר תמצא טומאתה במדרגת טמאת הזב לטמא משכב ומושב ומרכב ולזה ראוי שיהיה משקיה מטמאין כמו הענין בזב וכ"ש דם נדותה כי היא היה סבת טמאתה בצאתו מהרחם ובכלל הנה יתבאר ממה שזכרנו בסוף פרשת שמיני ששרש זאת הטמאה הוא בדם הנדה בעצמו מפני שנעדר ממנו התועלת אשר בעבורו ימשך אל החם והוא ההולדה וראוי שתדע שלא תטבול מבעוד יום ביום השביעי בנדתה מפני שהיום ההוא הוא מימי נדתה ואולי תראה ביום ההוא ותצטרך לחזור ולטבול אחר ששקעה חמה ואולם הזב יתכן שיטבול מבעוד יום כי הוא בחזקת ההנקות מהטמאה ואולי לא יראה וישלם לו ההנקות:

וכל הנוגע בה יטמא עד הערב. רוצה לומ' אדם או כלים והוא מבואר שהאדם הנוגע בה יטמא לטמא בגדים שעליו בעת הנגיעה וזה אפילו מושבה מטמא האדם במגע לטמא בגדים כ"ש היא בעצמה:

כ

וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא. רוצה לומר שיהיה הכלי ההוא ראוי שתשב בו וזה מבואר מהשרשים הכוללים עם שכבר נתבאר זב בזב אשר אין ראוי שתהיה טמאתו למטה מטמאת הנדה כמו שנתבאר מדברינו בסוף פרשת שמיני והנה התבאר במה שקדם שטמאה משכב ומושב תהיה כאשר ינשא עליהם הטמא באי זה דרך שיחיה מהדרכים שזכרנו בפרשת זב:

כא

וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמ' עד הערב. למדנו שמשכבה מטמא האדם במגע לטמא בגדים וכן למדנו מזה הענין במושבה בפסוק הבא אחר זה אם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב ראוי שתדע שאין הרצון בה שכאשר ינשא האדם על המשכב והמושב שיהיה טמא שאם היה הענין כן לא היה ראוי שיאמר בנגעו בו ועוד שאם היה הענין כן הנה ראוי שיטמא לטמ' בגדים שעליו כמו שהתבאר בפרשת זב שאין מגע המשכב והמושב יות' חמור מהנשא עליהם וכבר אמר בכאן יטמא ולא אמר שיהיה טעון כבוס בגדים ולזה הוא מבואר ממה שנזכר בפרשת זב שמה שהעיר עליו בזה הכתוב הוא המרכב שהוא מטמא לטמא בגדים והנ קראו באש' משכב ומושב כי אין ראוי להזכיר המרכב באש' לפי שיש לו פסוק הרגלים אשר הוא כלי לדבר הערוה אמר ותפסקי רגליך לכל עובר והוא מבואר שהמרכב מתיח' מאד למושב וכ"ש מרכב הנשים והנה שתקה התורה מלהזכיר טמאות הנושא ודם הנדה ומשכב' ומושב' ומרכב' ומשקיה להשענה על מה שזכרה מזה הענין בזב וכן הענין במה שתשאהו או תסיטהו הנדה מהכלי' אבל התורה קצרה בזה במשפטה כי כבר זכרה בזה במה שיספיק ללמד ממנו כי דין טמאת הנדה והזב לטמא זולתה הוא אחד בעינו:

כד

ואם שכב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. ר"ל שכבר יהיההדין טמא' נדתה עליו להיות טמא ז' ימים מעת שכיבתו עמה והנה ראוי שיהיה הוא ראוי למשכב והיא גם כן ואז ינהג בהם זה הדין זה מבואר מהשרשים הכוללים ולפי שלא אמר שכבת זרע כמו שאמר בפרש' הקודמת הוא מבואר שאע"פ שלא הוציא שכבת זרע יטמא בזה האופן וזה בין ששכב עמה כדרכה או שלא כדרכה או כי כל אחד קרוי משכב כמו שיתבא' מאמרו ואת זכר לא תשכב משכבי אשה:

וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. ראוי שתדע שכן יהיה הדין במושבו ובמרכבו כאשר ינשא עליהם בועל נדה אלא שאין משכבו ומרכבו מטמאים אדם וכלי' במגע ובמשא כי התורה לא זכרה זה כן כמו שזכרה אותו בזב ובנדה ויתבאר מהשרשים הכוללים כי מזאת הטמאה החמורה הם משללים לא מהטמאה אשר למטה ממנה והוא לטמא אוכלין ומקין ועוד שזה ראוי בהם כי הם ולד הטמאה וזה שהתבאר שהראשון לטמאה מטמא אוכלים ומשקין:

כה

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. הנה מפני אמרו ימים יחוייב שיהיו שני ימים לכל הפחות הנה הפחות שיאמר בו ימים רבים הוא שלשה ימים. ולזה לא ינהג הדין שזכר אחר זה בהבאת הקרבנות כי אם בזבה שראתה שלשה ימים זה אחר זה:

בלא עת נדתה. ר"ל שלא היה זה בשעת הימים אשר בהם נדה כי כבר התבאר דין הראיה שתהיה בעת נדתה אבל זאת הזיבה תהיה במה שישאר מימי וסתה אחר זמן נדותה כשישפע מהדם בה יותר מהנהוג לפי העניין הטבעי וזה התוספת יקרא זיבה והנה קרא בלא עת נדתה כשלא היה הזיבה נמשכת לשבעת ימי הנדה אך היה שם הפסק יום אחד או יותר ולזה אמר אחר זה כי תזוב על נדתה ר"ל שלא היה הפסק בין ימי הנדה לימי הזיבה:

כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא. למדנו מזה שטמאתה בימי זונה אע"פ שלא ראתה שלשה ימים היא כטמאת הנדה באותן הימים ולזה תטהר בערב כשטבלה כמו שתטהר הנדה כשטבלה ביום השביעי ואע"פ שראתה בו דם אלא שראוי שתשמר מזה כי אולי תראה למחרת היום ההוא ותהי' טמאה למפרע עד שאפשר שתבא לכלל זבה גדולה ויצטרכו לה שבע' ימים נקיים מזוב קודם שתטהר כמו שיתבאר:

כו

כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשפט נדתה יהיה לה. וכל כלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה. למדנו מזה המקום שהמשכב ומושב טמא בנדה הוא כשהיה מיוחד למשכב ומושב והזבה היא מטמא' משכב ומושב ומרכב כמו הנדה וכן הענין ביתר הטמאות:

כז

כל הנוגע בה יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב. באר דין נגיעת המשכב והמושב ושתקה מזכירת טמא' נשיאות שלהם או הנשאם להשענ' שזה יתבאר מה שזכרה מזה:

כח

ואם טהרה מזיבה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר. ר"ל שלא תטהר עד שיעברו עליה שבעת ימים תמצא בהם טהורה מזובה ולזה אם ראתה דם בסבת דבר לא יתכן שיקרא זוב כאלו תאמר שתהיה מקשה לילד ותראה דם מחמת קושי ההוא הנה לא תסתר הראייה ההיא מה שעבר מהשבעה ימים הנקיים מזוב. ואמרו ואחר תטהר ר"ל שתטבול במים כמשפט הטמאים והנה תביא אחר זה קרבנות שלה להשלים הטהרה למקדש וקדשיו כמו הענין בזב ויולדת:

וראוי שיתבאר מזה המקום שימי הנד' הם קודמים לימי זיבה שנאמר או כי תזוב על נדתה ויתבאר שהמעט שיהיו ימי הזיבה הם י"א יום וזה כי ימים רבים יהיה על המעט שלשה ימים ושבעה ימים שתמנה אחר זה תטהר בהם מזובה הנה אם כן הם ראוים לזיבה כי מה שתראה בהם יהיה זיבה וההפסק המועט שיהיה בין ימי הנדות לימי הזיבה שרמז עליה באמרו בלא עת נדתה הוא יום אחד ולזה יתבאר שימי זיבה הם על המעט אחד עשר יום אחר ימי נדה והיה זה כן לפי שאי אפשר שתקבע האשה וסת לנדתה בפחות מי"ח יום בין וסת לסת והנה מי שימצא על הרוב בין וסת לוסת הוא חדש יום ולזה הנה כשתראה תחלה תהיה נדה ז' ימים ומה שתראה תוך י"א ימים הבאים אחריהם היא זיבה בהכרח כי אי אפשר שיהיה בין וסת לוסת פחות מי"ח יום ואולם מה שתראה אחר הי"א יום אולי הוא וסת נדתה כיון שלא קבעה לה וסת עדין ואולם אם קבעה לה וסת הנה יהיה כל מה שתרא' אחר ימי הנדה זבה ולזה אמרה התורה בלא עת נדתה שכל מה שתראה בזולת העת שקבעה לנדתה הוא זיבה תדע שכן הוא שהרי אמרה תורה ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים למדנו מזה שאפילו היה מספר הימים אלו אלף יום הנה הם ימי זיבה ולזה תמצ' שאמרו רז"ל שהרואה עשרה ימים טמא ועשרה ימים טהור הנה יהיה ימי שמושה כימי זיבתה וכן למאה וכן לאלף למדנו מזה שאף ראתה אלף ימים זה אחר זה שכלם ידי זבה לבד השבעה הראשונים שהם ימי נדה והנה תמנה מהימים הטהורים שבעה לטהרה מזיבה והשאר תוכל לשמש בהם והם במספר ימי זיבתה ולזה אמר שהרואה ז' ימים טמא וז' ימים טהור משמשת רביע ימיה. וזה שהשבעה הראשונים הם ימי נדה ותטהר בסופם ותשתמש השבעה הטהורים והשבעה ימים הבאים אחריהם תהיה זבה גדולה ותטהר מזובה בז' ימים הטהורים ולא תשמש כלל ואחר ישובו ימי נדה ויחזור בה בסבות בזה האון הנה תשמש שבוע אחת בכל כ"ח ימים ויהיה בין וסת לוסת כ"ח יום ואם ראתה ז' ימים טמאים ושמנה ימים טהורים משמשת ט"ו יום מתוך מ"ח וזה שהיא תהיה זבה קטנה בעד היום הנוסף ותצטרך לשמור יום אחריו שמא תראה וישארו לה ז' ימים טהורים ולא ישאירו מהי"ח יום כי אם ב' ימים תהיה בהם זבה קטנה והראיה הבאה אחריהן אולי היא וסת נדות כי כבר עברו הי"ח יום ולא הגיע יעדין לגדר הזבה גדול' ולזה תמצא ו' טמאים ויום טוהר להשלים הז' וישארו לה ז' ימים טהורים לשמש עם בעלה ואחר זה יכנסו ארבעה ימים מהשמנה הטמאים תוך ימי זיבה ותהיה זבה גדולה ולזה יהיו כל השמנה הטמאים ימי זיבה ותמנה אחריהם שבעה נקיים וישאר לה יום אחד ואחר זה ישובו ימי נדה בזה האופן וילך זה בסבות והנה לרב המורה בזה דרך אחרת ואינו מסכים ללשון הלכה אשר בנדה בזה לא במה שאמרו משמשת רביע ימיה כי לא תשמש לפי דעתו כי אם שביעית ימיה ולא במה שאמרו ט"ו יום בכל מ"ח וזה כי לפי שרשיו לא תשמש במ"ח יום השניים כי אם שלשת ימים וזה שהוא ימים הראשונים מהשמנה ימים הטמאים הם ימי זיבה לפי שרשי הרב ותהיה בהם זבה גדולה ולזה יתבאר שלא תשמש בח' ימים הטהורים כי אם היום אחרון מהם ואחריהם יהיו הח' ימים הטמאים כלם ימי זבה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד וכן לא תשמש במ"ח יום השלישיים כי אם ג' ימים הנה אם כן לא תשמש באלו המ"ח ימים השלישיים כי אם שלשה ימים ואחריהם גם כן יהיו כל הח' ימים הטמאים ימי זיבה ולא תשמש בימי' הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד בלבד וזה כי מהשמנה ימים הטמאים הראשונים יהיו השבעה ימים האחרונים ימי זיבה תהיה בהם זבה גדולה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם יום אחד מהם. ואחריהם יהיו השלשה ימים האחרונים משמונה ימים הטמאים ימי זיבה תהיה בהם זבה גדולה ולא תשמש בימים הטהורים הבאים אחריהם כי אם ביום אחד מהם ולזה יתבאר כי דעת רז"ל הוא לפי מה שהושרשנו והוא הנראה מלשון התורה ולולי כי יארכו הדברים יותר מן הראוי היינו מבארים דעתנו בזה ממקומות רבים מדברי רז"ל בזה המתירים במה שאפשר שיסופק על זאת ההנחה אלא שזה יותר ראוי שיהיה בחבורינו התלמודיים. והנה הזבה הקטנה לא יחוייב בה שתהיינה הראייות שתראה אחר זה אחר הי"ח יום מהזיבה כי התורה לא תראה שיקרא זוב בה רק ימי טמאת אבל בזבה גדולה התבאר מהתורה שכל הנמשך לראייתה הוא זוב ואע"פ שתראה אותו באחד מהז' ימים לטהרתה מזובה והנה בזה האופן יתבאר לך מה שאמרו שדמי האשה מעטים בימי זובה ולזה היא בחזק' טהורה אע"פ שלא בדקה עצמה כל זמן שלא ראתה טמא והוא מבואר שכל מה שרחקה האשה מוסתה יהיו דמיה יותר מעטים ולזה היא מהשקר שנאמר במי שקבעה לה וסת מארבעים ים לארבעים יום דרך משל שאחר עבור שבעה ימים יהיו דמיה מועטין וישובו להיות דמיה מרובין אחר עבור י"ח יום אבל מן הראוי שיהיו יותר מועטין ולזה לא תצטרך לבדוק אלא סמוך לוסתה לא בז' ימים הבאים אחר י"ח יום מימי וסתה ולזה לא יהיו ימי נדה אלא כשלא היה לה וסת קבוע שהוא נשפט שזה וסת שני וכבר הארכנו בזה יותר מן הראוי ולפי שלא אמר בזה וספרה לה שבעת ימים לטהרתה כמו שאמר זה בזב למדנו שאלו השבעה ימים אע"פ שלא תהיה בהם טהורה כיון שהיא בהם טהורה מזב שלה הנה אינם סותרת בזה הימים הנקיים וזה יהיה כשתראה דם קושי בהם שהיא טמאה או כשיהיו קצם ימי נדה שאינה רואה בהם ואולם בזב אמר שיטהר בהם מזובו ושיהיו עם זה לטהרתו ולזה אם ראה קרי באלו הז' אע"פ שהם טהורים מזובו הנה אינם לטהרתו וסותר יום ראיי' הקרי כי הלכה טמאתו ביומו והזהרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטמאם את משכני אשר בתוכם. למדנו מזה שאין ישראל מוזהרים על הטמאה רוצה לומר שלא יטמאו באלו הטמאות אבל ראוי שישמרו מהכנס למקדש בהיותם טמאים כדי שלא ימות ולזאת הסבה ראוי שידקדקו בהם הענין הטמאו' כדי שיתבאר להם מתי הם טמאים כדי שלא יכנסו למקדש בהיום טמאים ולזאת הסבה ראוי שידקדקו בה יותר בעלותם לרגל כי אז היה מדרכם לראות את פני יי':

לב

זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה. לפי שחזר להזכיר אחר זה תורת הזב ואת זובו למדנו כי לזב ב' תורות וזה הזב בעל שתי ראיות הוא טמא ואינו מביא קרבן ולזה אמר לטמאה בה והזב את זובו הוא בעל שלש ראיות והוא יתחייב בקרבן כמו שבארנו במה שקדם:

לג

והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה. ר"ל החולה בנדתה והוא בעת וסתה כי אז תרגיש שראשה ואיבריה יהיו כבדין עליה והזב את זובו לזכר ולנקבה למדנו מזה שהם טמאים בזוב אע"פ שהם קטנים כי אמרנו זכר ונקבה יכלול הקטנים והגדולים ולמדנו שהזב בעל שלש ראיות יסכים לזבה גדולה בהבאת הקרבנות כמו שבארנו:

ולאיש אשר ישכב עם טמאה. לפי שאמר עם טמאה ולא אמר עם נדה למדנו שעם איזו טמאה שישכב מהטמאות הדומות לנדה כגון יולדת וזבה גדולה או קטנה הנה יהיה הבועל טמא באופן שנזכר בבועלי נדה ובכאן נשלם הביאור בזאת הפרשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.