רלב"ג/בראשית/יח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"גTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

פרשת וירא אליו

באור דברי הספור

זכר שכבר נראה השם יתעלה לאברהם באילוני ממרא והוא המקום שנעתק אליו אחרי הפרד לוט מעמו והנה קדם זה הזמן מעט היה אברהם יושב בפתח אהלו ואז היה השמש בגבורתו רוצה לומר שכבר היה זה בעת הצהרים ונשא אברהם את עיניו וראה שלשה אנשים מהנביאים אזר היו אז שהיו נצבי' אלו ותכף שראה אותם רץ לקראתם מפתח האהל והשתחוה להם ואמר לגדול שבהם שלא יעבור מעליו הוא ורעיו אם לא אחרי אכלם עמו פת לחם והם הסכימו תכף לעשות כדברו והוא מהר ועשה להם משתה גדול במהירו' נפלא להיותם נחפזים ללכת כאשר שלחם השם יתעלה ולשמירה שלא ירעבו קודם שלמות הכנת המזון ההוא. והנה עמד אצלם תחת האילן אשר אכלו שם להיות להם לצל לראות אם יחסר להם דבר ואחרי אכלם שאלו איה שרה אשתו כי האחד מהם בא לבשר אותה שיהיה לה בן כי מדרך הנביא שיודיע עניין נבואתו לאשר באה הנבואה עליה אם טוב ואם רע כדי שישמחו בטוב וישתדלו בהבאתו בסבות הנאותות ושימלטו מהרע כשישובו אל השם יתעלה וירחמם ואמ' להם אברהם שהיא באהל המיוחד לה ואמר אד מהם לאברהם שכבר ישוב שם בבא עת כעת ההוא העומד בשנה האחרת ואז יהיה בן לשרה אשתו ושרה היתה שומעת אלו הדברים בפתח האהל. והנה היה הפתח אחרי האהל לצניעות ובעת זה המאמר היו אברהם ושרה זקנים באים כרבוי הימים וחדל וסת שרה מפני שקנתה ומפני זה הלעיגה שרה על זה המאמר ואמרה בלבה היתכן שאחרי זקנתי ישוב לי טבע הנערות עם שאדוני זקן וזה ממה שיוסיף המנע בזה העניין. והנה אמר הנביא ההוא לאברהם למה זה הלעיגה שרה על יעוד שייעד לה השם יתעלה ואמרה בלבה איך יתכן שתלד והיא זקנה היעלם מהשם יתעלה דבר הנה הוא בלי ספק יודע הכל. הנה בעת הזאת בשנה האחרת אשוב אליך ואז יהיה לשרה בן. והנה כאשר הוכיח אברהם את שרה על זה כחשה ואמרה שלא צחקה ליראתה מבעלה ואמר אברם שאין לה התנצלות על זה כי כבר צחקה והלעיגה על זה המאמר כי דברי הנביא הם אמתיים בלא ספק. ויקומו משם האנשים ושיקיפו קצתם ללכת לפאת סדום כי המבשר את שרה לא הלך לסדום כמו שזכר אחר זה ששנים מהם הלכו לסדום. וזה ממה שיורה על מעוט המצא הנבואה לנביאים ההם כי לא נודע לנביא האחד מהם כי אם דבר אחד מאלו הענינים. ואברם לרוב מוסרו היה הולך עמם ללותם ואמר השם יתעלה האם ראוי שאהיה מעלי' מאברהם מה שאני רוצה לעשות הנה זה בלתי ראוי כי לא יעשה השם יתעלה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ועוד שאברהם היה בתכונה שראוי לגלות לו אלו הענינים יותר משאר הנביאים כי הוא משתדל בכל עוז להישיר האנשים אל הטוב עד שכבר יהיה ממנו גוי גדול ועצום יתברכו בגוי ההוא כל גויי הארץ לרוב הצלחתו. וזה שאני אדע הגוי ההוא ותדבק בו השגחתי בעבור מה שימצא מהם מהשלמות כי אברהם יצוה בניו וביתו אחריו להתנהג בדרכים הישרים לפני השם ומפני זה ישמרו זרעו דרך יי' לעשות צדקה ומשפט כדי שיביא השם על אברהם את אשר דבר עליו מעניין ירושת הארץ והיותו לזרעו לאלהים כמו שנזכר בפרת לך לך. ובהיות הענין כן רצוני לומר שאברהם הוא בזה האופן מטוב התכונה להועיל האנשי' מה שלא נמצא בזולתו משאר הנביאים. ולזה לא נמצא מהם זרע כזרע אברהם. הנה ראוי שאודיע הרע שרצוני להביא על סדום לאברהם כדי שיקח בזה עצה להצילם כי לזה התכלית יעד השם יתעלה הייעודי' הרעים על ידי נביאו כמו שביארנו בשני מספר מלחות יי' ואמר השם יתע' לאברהם מפני שרבה הצעקה הבאה לפני מרעת סדום ועמורה וכבדה חטאם לפי מה שידעתי מהם הנה אראה אם עשו מהרעות כמו שבא אלי מענינם ואם עשו אותם כבר יהיו כלה ברע הנכון לבא אליהם. ואם לא הנהיגו מעשיהם בזה האופן מהרוע אבל שלטה בחירתם על מה שסודר להם ממנהגיהם הפחותי' מפאת מערכת הככבים. והנהיגו עצמם במנהגיהם והמשובחים הנה תדבק השגחתי בהם להצילם לפי מה שראוי להם מההשגחה. והנה זאת המרא' היתה שרמז עליה כאמרו וירא אליו יי' באלוני ממרא. אבל הפסיק בו בספור עניין הנביאים ההם לסבות אשר זכרנום כבר. ואמר שבעת אשר פנו משם האנשים ללכת סדומה היה אברהם עומד לפני השם ומתחנן לפניו להצל אלו המקומות וכבר התקרב אברהם אל השם יתעלה כפי היכולת כדי שתהיה תפילתו יותר נשמעת ואמר אהה יי' אלהים האם יתכן באף ובחמה שתכלה הצדיק עם הרשע אולי יש חמשים צדיקים בתוך אלו העירו' האם תכלה באף המקום ההוא ולא תשגיח במקום ההו' להצילם בעבור החמישי' צדיקים אשר בקרבה הנה בלי ספק ראוי שיגינו הצדיקים ההם על שאר אנשי זה המקו' הכולל סדום ועמורה אדמה וצבוים וינצלו כלם בעבורם כטעם ימלט אי נקי. הנה אין ראוי שיחשב עיך שתעשה כדבר הרע הזה שתמית צדיק עם הרש' עד שיהיה כצדיק כרשע כי לא יתכן שיחשב במי שהוא שופט כל הארץ ומשגיח בה בזה האופן הנפלא שלא יעשה משפט. ואולם אמר זה אברהם לפי שכבר אמר אליו השם ית' שיעשה כלה בכללות. ובזולת הבדל בין קצתם לקצת ובאהו דבר השם יתעלה שאם יהיו בארץ ההיא חמשי' צדיקים ישא לכל המקום שגזר שישחת בעכורם והיא סדום ועמור' אדמה וצבויי' כי הוא מהראוי שיושגחו הצדיקים וימשך מההשגחה בהם שינצלו שאר האנשים עמהם והוסיף אברהם לבקש עליהם מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו לעשרה להיותו המספר היותר מעטי שיתכן שידבק בו ההשגחה מפני הרבוי ר"ל שהאנשים הטובים כשהיו עשרה תתחדש בהן השגחה מפני הרבוי זולת ההשגחה הראויה לכל אחד ואחד מהם. ולזה אמר רז"ל בשלישי ממגלה שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה. והיה זה כן לפי שזה המספר הוא אחד מהמדרגה השנית מהמספר שהוא עשיריות. ולזה לא מצא אברהם אבינו מספר שלם כולל הרבוי יותר מעט מעשרה. ואחר כך נסתלקה שכינת השם יתעלה מעל אברהם ואברהם שב למקומו שהיה שוכן בו כי זאת הנבואה באתהו בדרך רחוקה מעט מאהלו מעת צאתו ללויית אלו האנשים. והנה הגיעה זאת הנבוא לאברה' בהקיץ לעוצם מדרגתו בנבואה או ירצה בזה שאח"כ שב לעניניו הגופיי' ואולם אמר זה מפני שכבר זכר תחלה שהוא התקרב אל השם יתעלה. ומפני זה זכר שאחר כלות תפילתו שב לענייני' הגופיים כי מקום יאמר בכמו זה הענין כמו שיתבאר במה שזכר הרב המורה בשתוף שם מקום. והביאור הראשון הוא יותר נאות לפי מה שאחשוב. וזכר שאחר באו שני המלאכים לסדום בערב ביום ההוא בעצמו אשר נפרדו מאברהם כי סדום לא היה רחוק משם ובבואם היה יושב לוט בשער סדום. ואולי היה אחד מדייני העיר כמו שאמרו בבראשית רבה. או יקרה שהיה אז יושב במקום ההוא. וכראותו אותם קם לקראתם והשתחוה להם וחלה פניהם שיסורו אל ביתו כי כבר פנה היום. ולא יתכן להם שיעברו המקום ההוא. וזה שאם היה להם דבר נחוץ יתכן שישכימו בבקר וילכו לדרכם ולא יסכנו עצמם ללכת בעת ההיא כי לרעת אנשי הארץ היו בהם רוצחים והיו האנשים שם בסכנה כשילכו בדרך אם לא ילכו לאור היום ולא רצו לקבל זה ממנו אם לא אחר ההפצר. ואמרו לו שכבר ינצלו מזאת הסכנה בשילינו ברחוב העיר. ואחר ההפצר הרב באו לביו ועשה להם משתה ואפה מצות לכבודם ואכלו עמו. והנה הגיע מרוב אנשי העיר שהם בכללם באו אל לוט ובקשו ממנו שיוציא להם אלו האנשים אשר באו בביתו ויעדו אותם במשכב זכור. וחלה לוט פניהם שלא יעשו הרעה הגדולה הזאת והסכים להוציא להם שתי בנותיו הבתולות למלט אלו האנשים מזה הגנו' והם לא נתפיסו בזה לרע מנהגם אבל בחרו זה המשכב המגונה. ולזה חשבו להכנס לבית לוט בחזקה להוציא משם אלו האנשים והאנשים האלו שלחו ידם והביאו לוט אליהם הביתה וסגרו הדלת והכו בסנוירים כל העם ההוא עד שלא יכלו למצא הפתח לשבור הדלת. וכראותו אלו האנשים רוע מנהג אנשי העיר ונתברר להם מענינם שהםא לא יחזרו למוטב בשום פני' לא דברו דבר לאנשי העיר אבל השתדלו בהצלת לוט וביתו ואמרו לו שיוציא משם כל אשר לו בעיר וחתניו ובניו ובנותיו. כי משחית השם את העיר מפני רוע מעלליה ושלחם שם להשחיתם אם הם באופן שיהיו ראוי' להשחת' ולא האמינו חתניו בלוט באמרו להם שיאו משם כי משחית ה' את העיר וזה ממה שיראה ממנו שכבר היה נשחת המקום הזה מהש"י עד הפלא אם לא שנאמ' שהשחתת המקום ההוא היה בשלא השתדלו להציל האנשי' ההם בשיודיעו להם זה הרע הנכון לבא עליהם. ואולי ישובו אל השם וירחמם או יברחו מן המקום ההוא. והנה לא רצה השם יתע' בהצלתם בזה האופן רוצה לומר שיברחו מן המקום ההוא כדי לבער בעלי המדות המגונות האלו שלא ילמדו מהם שאר האנשים עד שכבר הגיע מרוע בחירתם שלא היו מאמינים לדברי הנביאים. ולזה תמצא שחתני לוט גם הם לא האמינו בזה ולזה לא השתדלו לברוח מן העיר והוא מבואר שכבר יאמר במי שיכול להציל ולא הציל שהוא עושה הרע. ולזה יתכן שיאמרו האנשים האלה כי משחיתים אנחנו מפני שאינם משתדלים בהצלה. והנה קרוב לעליית השחר מהרו האנשים האלה את לוט לצאת מהמקום הוא ואשתו ושתי בנותיו הבתולות הנמצאו' עמו בבית כדי שלא יספה בעון העיר והוא לא היה מזדרז בזה כראוי ולזה החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו ויוציאוהו והניחוהו מחוץ לעיר. וכאשר הוציאו אותו החוצה אמוץ לו שימהר לרוץ כדי שינצל ולא יביט מאחריו כדי שלא יתעכב מהבריח' ולא יתעכב בכל הככר כי כל הככר יפסד אבל ימלט בהר הסמוך לשם כדי שלא יספה ואמר להם לוט שהוא לא יוכל להמלט אל ההר ההוא כי הוא רחוק ולא יוכל לנוס עם אשתו ובנותיו כל זה הדרך הארוך בזולת מנוחה. ואולי יתעכבו בדרך וידבק בהם הרע ולזה חלה פניהם שימלט בצוער שהיא קרובה והיה שם מעט מהאנשים ויתכן גם כן שלא היו שם כמו אלו המנהגים הרעים שהיו בשאר העירות ההם ואמר אליו שהוא ישמע בקולו גם לדבר הזה שלא להפך העיר הקטנה ההיא וינצלו בעבורו אנשי העיר ההיא ומהרו אותו שילך שם להמלט שמה כי לא יוכל לעשות דבר בהשחתת סדום עד באו שם וזה שכבר תדבק בלוט הרעה וימות אם יתחיל לבא הרע קודם המלטו בצוער. והנה כאשר זרחה השמש בא לוט לצוער ובהיותו שם הוריד השם על ידי נביאיו בדרך פלא אצל סדום ועמורה גפרית ואש בבטן הארץ ההיא בדרך שנהפכו הערים האלה וכל הככר וכל יושבי הערים וצמח האדמה לא נשאר דבר. והנה הביטה אשת לוט מאחריו ונספת עמהם והיתה אז הארץ ההיא כמו נציב מלח לחזק השרפה אשר היתה שם והנה השכים אברהם בבקר ויצא חוץ מאהלו ובא אל המקום אשר הגיעה לו שם זאת הנבואה בהפרד האנשים הנביאים ממנו אשר התפלל לשם יתעלה על דבר הצלת סדום ונסתכל בארץ ההיא וראה שהיא נשרפת עד שכבר עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן והנה כהשחת השי"ת ערי הכר נמשך ביתרון השגחתו באברהם שישלח לוט מתך ההפכו כשנהפכו הערים אשר היה יושב לוט במקום מיוחד מהם. וידמה שכאשר ראה לוט הפיכת הערים ההם לא בטח שתמלט צוער כמו שאמר לו הנביא ועלה משם בהר הוא ושתי בנותיו כי אשתו כבר מתה בעכוב שקרה לה בהביטה מאחרי לוט בארץ סדום לראות מה יקרה לארץ ההיא ולזה לא יכלה להמלט עם לוט ובנותיו בצוער וישב לוט במערה אשר מצא שם הוא ושתי בנותיו. וכבר חשבו בנותיו שזה ההפסד קרה בכל הישוב ולזה לא חשבו שימצא בעולם זולתן וזולת אביהם ולזה השתדלו לחיות מאביהם זרע כדי שלא יפסד המין האנושי. ומפני זה השקו את אביהן יין ושכרוהו בדרך שלא ירגיש בשכבן עמו ולא הרגיש בשכב עמו הבכירה אבל הרגיש בקומה הרגש מעט. ועם כל זה לא נשמר משתיית היין ומהשתכר שנית ושכב עם הצעירה ולא הרגיש בשכבה ובקומה כי היא קמה בחריצות בעודו נשקע בשינה ואלו הבנות קראו שמות לבניהן מורים על שהיו להם אלו הבנים בזה האופן ולזה קראה הבכורה את שם בנה מואב להורות שמאביה נהיה והצעירה קראה שם בנה בן עמי להורות על שמשפחתה נהיה. והנה היא לא פרסמה זה הפעל המגונה בקריאת זה השם כמו שפרסמה הבכירה והנה יוסיף אמות בזה הספור מה שכבר נתפרסם בעת נתינת התורה משמות אלו האומות אשר נסתעפו מבנות לוט ולזה אמר הוא אבי מואב עד היום. וראוי שתדע שאין ראוי שיאמר שאלו השלשה אנשים ראה אברהם במראה הנבואה לסבות רבות מהן שאין בכאן דבר יכריח אותנו לומר שזה היה במראה הנבואה לבד לא ספור דבר שקרה. ולזה ראוי שנאמין שזה העניין הוא כפשוטו כי אין ראוי שנוציא דבר מידי פשוטו במאמרים התוריים אם לא יביאנו לזה ההכרח כמו שביארנו בפרשת בראשית ומהן שאין ראוי שיאמן שהדבר שיגיע לאברהם במראה הנבואה תשמעהו שרה ותלעג עליו וזה שאם היתה שרה נביאה לא יתכן שתלעג עליו על מה שהגיעה אליה בנבואה ואם לא היתה נביאה לא יתכן שתשמע זה הדבור ואיך שהיה לא יתכן שתשמעהו אבל תשמע הנבואה אשר תגיע לה הדבור בעינו שהגיע לאברהם וזה דבר מבואר מאד בעצמו למי שיתבונן באיכות הנבואה ומהותה ומהן שאין ראוי שנאמין שיהיו אלו המלאכים באים ללוט במראה הנבואה כי לא היה ראוי לנבואה לפי מה שנראה מענינו עד שכבר ספר הוא לא היה מושגח אם לא בזכות אברהם. ומהן שאם היו אלו המלאכים באים ללוט במראה הנבואה לא יתכן מה שספר מאנשי העיר שבאו ללוט שיוציא האנשים הם אליהם וידעו אותם וזה מבואר מאד עד שהאריכות בביאורו מותר ולא הסכמנו גם כן שיהיה אמרו ותהי נציב מלח שב לאשת לוט כי השם יתעלה לא יעשה המופתים כי אם תועלת שייראו לפניו והנה לא היה שם מי שיראה זה המופת ולזה נראה לנו שאמרו ותהי נציב מלח שב לארץ סדום ועמורה כי בהתהפך המקום ההוא נראה בו גפרית וממלח ולזה היה כמו נציב מלח. והנה התועלות המגיעות מזה הספור הם רבים:

התועלת הראשון הוא במדות. והוא הענוה וזה שראוי לאדם להתנהג במדת הענוה כי בזה מהתועלת בתקון הקבוץ המדיני מה שלא יעלם הלא תראה שאברהם אבינו עם גודל מעלתו רץ לקראת אלו האנשים הבאים אליו תכף ראותו אותם והשתחוה להם וקרא עצמו עבד להם וקרא כלם אדונים לו והלך עמם לשלחם בהפרדם מעמו ולזה תראה שהגיע מענו אברהם שהמשיל עצמו לעפר ואפר באמרו ואנכי עפר ואפר.

התועלת השני הוא במדות. והוא הנדיבות הלא תראה איך התעורר אברהם בחריצות גדול להביא אלו האנשים אל ביתו וסדר להם דבריו בתכלית מה שאפשר מהכבוד כדי שישמעו לו ועשה להם משתה שלם התקון:

התועלת השלישי הוא במדות. והוא שראוי למי שייטיב לאנשים שיראה להם שהוא מקבל טובה מהם במה שיקבלו ממנו לא שיתפאר על הטוב שייטיב להם כי בזה מרוע התכונה מה שלא יעלם ולזה תמצא שאברהם הראה לאלו האנשים שהם נותנים לו מתנה בבואם אלו ביתו לקבל הטבתו:

התועלת הד' הוא במדות. והוא שראוי למטיב שישתדל שלא יכבד עניין הטבתו למקבל הטבתו אבל ישלים הטבתו ביותר שלם ונאות שאפשר למקבל הטובה ממנו ולזה תמצא שאברהם לראותו שאלו האנשים היו מהירים ללכת לדרכם והגיע גם כן עת האכל מיהר לתקן המזון ובחר המזון הנבחר אשר ישלם תקונו בזמן מעט והו' העגל הרך ולא הספיק לו שיבחרהו אחד מבני ביתו אבל בחרו הוא בעצמו לרצותו שיהיה נבחר מה שיביא לפניהם ושם לפניה' תחלה חמאה וחלב שיתחילו לאכל עד שישלם התקון במזון אשר הכין להם כדי שלא יכבד עליהם התעכבם שם ואחרם מזונם:

התועלת החמישי הוא שראוי למי שיקרא האנשים שיקבלו טובה ממנו לומ' מעט ולעשות הרב' כי בזה יסכימו יותר לקבל טובתו ולא יכבד עליהם כי הרבה מה. שיכבד על האדם לקבל רבוי הטובה ממי שלא קבל טוב ממנו. והנה מי שיאמר הרבה יצרה להחזיק טובה לעצמו מזולת שייטיב וזה מגונה מאד אם לא היה תכלית שיודיע לאנשים כבוד האיש הזה ומעלתו כמו שזכרו ז"ל ולזה תמצא שאברהם אבינו בקראו לאלו האנשים אמר להם שיקח פת לחם לבד לסעד לבם. ואחר זה הכין להם מה שהכין מהמזונות אשר יה מספיק לרבים מהאנשים:

התועלת הששי שראוי למי שיקרא האנשים לבא אל ביתו שלא יעלים עיניו מהשגיח בענינים באכלם עמו לראות אם יחסר להם דבר כי הם לצניעות' לא יבקשו המצטרך להם ויהיה זה סבה שיכבד להם הטבתו. ולזה תמצא שאברהם היה עומד אצל האנשים האלו בעת אכלם עמו כדי שתשלם להם כל המצטרך:

התועלת השביעי הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיסרב לגדול בקראו לו לאכול אבל ראוי לו שיסרב לקטון וזה שראוי לכבד הגדולים ולהיות נדרש בקלות אל מה שישאלו. ומפני זה ראוי שלא יסרב האדם לגדול ועוד שהגדול כשיקרא אדם לקבל טובתו הוא מבואר שאין קראו אליו כי אם לתכלית שיקבל זה ממנו לא להחזיק טובה לעצמו כי אין זה מחק השלמים ולזה ראוי שיסרב האדם לקטון בקראו אליו ולא יקבל ממנו אם לא אחר ההפצר וזה שכבר תמצא בהמון האנשי' הרבה שיקראו לאד' להחזיק טובה לעצמם ולכבד האנשים לא לכונה שיקבל מהם ואלו קבל האדם מהם בקלות בקראם לו יקרה להם צער במה שייטיבו כי לא נתכוונו לכך וקבול הטובה בזה האופן הוא בלתי ראוי' וכבר אפשר גם כן שישיגם בשת אם יקובל מהם כי אולי אין לאל ידם ולה אין ראוי שיקבל מהם אם לא אחרי ההפצר הרב כי ההפצר ההוא יורד על שקריאתם היא לתכלית שיקובל מהם ולזאת הסבה תמצא שאלו הנביאים לא סרבו לאברהם כלל וסרבו ללוט ולא קבלו ממנו אם לא אחר ההפצר הרב:

התועלת השמיני הוא במדות. והוא שאין ראוי לשלמים להסתכל באשה כדי שלא ימשכו לתאו' המשגל ולזה תראה שאלו האנשים עם היותם שלוחים לבשר את שרה לא קראו אליה שתשמע דבריהם פנים בפנים אבל הספיק להם כשידעו שהיא במקום שתשמע דבריהם. ולזאת הסבה בעינה סדרו הדברים כאלו היו מדברים עם אברהם לא עם שרה:

התועלת התשיעי הוא במדות. והוא שראוי לאשה שתתנהג במדת הצניעות בשלם שבפנים בדרך שלא יראוה העוברים והשבים כי בזה מהתועלת והשמירה מהזמה מה שלא יעלם ולזה שם אברהם פתח שרה אחורי האהל ליתרון הצניעות:

התועלת העשירי הוא במדות. והוא שראוי לשנות מפני השלום ולזה תמצא שהשם יתברך לא גלה לאברהם על ידי נביאו מה שאמרה שרה מזקנת אברה. אבל גלה לו לבד מה שספרה מזקנתה כדי שלא תתחדש בזה מריבה בין אברהם ושרה:

התועלת הי"א הוא בדעות. והוא מה שלמדנו מענין הזמן והוא נמצאת מציאו' מה ולזה תאר העת העומר לפי מה שיניחהו ההמון והוא הזמן האמצעי אצלם כשהוא חי להורות על שאין הזמן דבר בלתי נמצא כלל כמו שחשבו קצת הקודמין והנה תארו בחיות להורות על מציאותו. וכבר ידעת שכבר יתואר בחיו' בלשוננו מה שאינו חי אמ' היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות והנה ידעת מה שבעניין הזמן מהעומק עד שאמר אחד מגדולי הקודמים שהוא עניין אלהי לקושי הגעת הציור בו.

התועלת השנים עשר הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיוכיח אנשי הבית בזולת כעס אבל יהיה התוכחת בדרך שיקובל וכן ההקש בתוכחת שיהיה ממנו לשאר האנשים הלא תראה שכאשר הוכיח אברהם את שרה והתנצלה שלא צחקה לא התפעל מזה אברה' כנגדה אבל אמר לה שבאמת צחקה שאין לה התנצלות על זה ולא סופר שעשה אברהם כנגדה יותר מזה השיעור:

התועלת הי"ג הוא במדות. והוא שראוי לאדם שילוח האנשים הבאים בעירו בצאתם מהעיר כי בזה תועלת לשמרם שלא יזיקום הרשים הרעי' אשר בעיר כי ייראו פן יפגעו בהם המלוים אותם ויודע הדבר ולזה תמצא שהתעורר אברהם ללות אלו האנשים עם מה שהיה בזה מהענוה אשר היא תכונה טובה מאד כמו שקדם:

התועלת הי"ד הוא בדעות. והוא שהשם כאשר ייעד הרע על יד נביאו אמנם יעשה זה לתכלית שישמרהו האנשי' אשר היה להם היעוד מהרע ההוא ולזה מצא ששם השם יתברך הסבה בשאיננו ראוי שיעלים מאברהם הודעת הרע אשר רצונו לעשות לאנשי סדום והנמשכים להם בעבור התכונה אשר היתה בו להשגיח בזולתו באופן שלם בדרך שידריכם אל השלמות כי זה ממה שיביא אותו להשתדל בהצלת אלו האנשים כפי הראוי ולולי כי כבר התבאר לאברהם מרוע תכונתם שלא יתכן ברם שישובו ממעשיהם הרעים היה קורא להם שישובו לשם וישוב מעליהם חרון אפו אבל מפני שהתבאר לו שלא ירפאו מחל' מדותיהם הפחותות התפלל לשם יתברך ובקש ממנו להצילם בתכלית מה שהיה אפשר לו מן התפילה עליהם:

התועלת הט"ו הוא בדעות. והוא שהשגחת השם יתעלה תדבק באדם מפני שמרו דרך יי' ועשות צדקה ומשפט עד שיהיה שלם במדות ובדעות. ולזה נתן בסבת השגחת השם יתעלה בזרע אברהם היותם שומרים דרך יי' לעשות צדקה ומשפט. וכבר התבאר אמתת זה הספור בג' ממלחמו' יי' ובבאורנו לספר איוב:

התועלת הי"ו הוא בדעות. והוא למדנו מידיעת השם יתע' דברים דבר נפלא נעלם מכל הקודמים אשר הגיעו אלינו דבריהם והוא שמה שידע השם יתעלה מהפעולות אשר בזה העולם השפל הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים וזה שהוא ידע מעשה האנשים הראויים לפי מה שהוכן להם מיום הבראם מפאת הגרמים השמימיים אשר שם השם יתעלה אותם משגיחים השגחה כללית באישי המין האנושי והנה הבחירה האנושית מושלת על זה הסדור המסודר בפעולותיהם מפאת הגרמים השמימיים ולזה יתכן שיהיה מה שיעשוהו האנשי' זולת מה שידע ה' יתע' מסדור פעולותיהם וזה כי הוא ידע פעולותיהם מהצד אשר אפשר בהם הידיעה והוא הצד אשר הם בו מסודרות ומוגבלו' ואולם הצד אשר הם בו אפשריו' לא תתכן בהם הידיעה שאם הנחנו שתתכן בהם הידיעה לא יתקיים שתהיינה אפשריות. ולזה אמר דרך משל שכבר יראה השם יתעלה אם עשו אנשי סדום ועמורה מהרעות כמו מה שידע הוא מהם לפי שכבר יתכן שיהיה מה שעשוהו זולת מה שידע השם יתעלה מהס' וכבר ביארנו זה העניין מידיעת השם ית' הדברים בשלישי ממלחות ה' ובארנו שם שזה הדעת הוא מחוייב מצד העיון ומצד התורה:

התועלת הי"ז הוא בדעות. והוא ללמדנו שהרע לא יבא מהשם יתעלה אם לא על צד הכונה. השנית אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה וזה כי כל מה שעשה במציאות הוא טוב מאד אלא שכבר יקרה ממנו רע מה בהמקד' כמו שהתבאר בשלישי ממ"י ובביאורנו לספר איוב. וזה הרע ימצא בו תועלת להביא ההיזק אל הרעים כדי שלא יזיקו לטובים כמו שהתבאר שם ולזה תמצא שאברהם יחס זה הרע שיעד השם לאנשי סדום אל האף לא לשם יתעלה לפי שהוא דבר בלתי מכוון בעצמו:

התועלת השמנה עשרה הוא בדעות. והוא ללמדנו שההשגחה שתהיה מהשם יתעלה בטובים כבר יקרה בה שתגין על זולתם מהנלוים להם כי שמירתם מההיזק תהיה שמירה מהגעת ההיזק לנלוים אליה' וכ"ש שיתכן זה האופן מההשגחה כשהיו אלו הטובים רבי המספר וזה לשתי סבות. האחת שההשגחה תהיה בהם יותר חזקה מצד הרבוי. והשנית שכבר יקשה להם לרבוים ההעתק משם וישגיח עליהם השם יתעלה כשישמרם במקום אשר הם בו וזה יהיה סבה אל שימלטו שכיניהם הנלוים להם ולזה תמצא שבקש אברהם מהשם יתעלה שאם היו צדיקים אשר בסדום רבים ימלטו שאר האנשי' בעבורם:

התועלת הי"ט הוא בדעות. והוא ללמדנו אחד מן המופתי' החזקים בענין ההשגחה ושאין הענין כמו שחשבו הכופרים שהשם יעזוב זה המציאות השפל לחסרונו. ולזה ימצא בו רוע הסדור עד שימצא צדיק ורע לו רשע וטוב לו וזה המופת הוא שהשם יתעלה נמצאהו משגיח באלו העניינים השפלים השגחה נפלאה וזה מבואר ממה שישגיח בבריאת הצמחי' והב"ח בזה האופן הנפלא אשר השגיח בהם במה ששם בהם מהכחות שלם שאפשר ולזה לא יתכן שיאמר שיהיה עוזב אלו הנמצאות השפלו' ושוכח אותם לחסרונם וזה ממה שיחייב שתהיה השגחת השם יתעלה באישי האדם לתת לאיש כדרכיו. וכבר ביארנו אמתת זה המופת בבאורנו לספר איוב ובשלישי ממ"י. וזה המופת כבר רמז עליו באמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ולזה יחס אותו אל שהוא שופט הארץ ולא זכר שופט השמים עם היות הנהגתו אותם יותר נפלא ויותר נכבד:

התועלת הכ' הוא במדות. והוא כי כאשר יביא ההכרח לסבול פעולות המגונות ראוי שיהיה נבחר מה שיש בו מעט מהגנו' ולזה תראה שהיה נקל ללוט להוציא ולתת בנותיו הבתולות לאלו החטאים למלאות תאותם להציל האנשי' האלה מהפעל ההוא המגונה מאד והוא המשכב זכור כי משכב הנשים הוא לפי החוק הטבעי ואין כן משכב הזכרים:

התועלת הכ"א הוא בדעות. והוא שהאנשים הטובים כבר ימשך מההשגחה בהם שישגיח השם בקרוביה' ואוהביה' כד' שלא יצטערו ברע שימצאם ולזה תמצא שהשתדל השם יתברך בהצלות לוט בעבור אברהם כמו שזכר:

התועלת הכ"ב הוא במדות והוא שאין ראוי שימנע האדם מהשתדל בשמירתו בהשגחת השם יתעלה. אבל ישתדל בזה בחריצות נפלא כי השם יתעלה יסבב בהצלתו עם מה שיעזור הוא בעצמו מטוב השתדלותו בהצלתו ולזה יהיה אחד מהכלים אשר תשלים בו השגחת הש"י באדם הודעתו אותו הרע הנכון לבא עליו כמו שביארנו בביאורינו לספר איוב ובספר מלחמות יי' כי זה יספיק לו בהצלה כשישתדל להרחיק ממנו זה הרע בכל הפנים שאפשר. ומפני זה צוה לוט שימהר לרוץ ולא יביט אחריו ולא ינוח עד שיגיע למקום אשר ישלם לו בו הצלה ושאם יעשה זה בזה האופן ימלט ואם לא כבר תדבק בו הרעה:

התועלת הכ"ג הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם לקנא בזולתו ולעב לעצמו כל הטוב הלא תראה שלוט בחר כל ככר הירדן שיהיה לו לבדו למרעה למקנהו והשאיר לפני זה אברהם בזולת מרעה מספיק למקנהו והיה זה סבה אל שנאבד מקנה לוט בההפך כל ככר הירדן וזה היה גמול ראוי לו על רוע לבבו:

התועלת הכ"ד הוא במדות. והוא שראוי שנשפוט בענייני הפעולות האנושיות לפי הכונה בהם לא לפי עניינם בעצמם הלא תראה שבנות לוט מפני שהיתה כונתם טובה בזה הפעל המגונה נמצאו נעזרות בו מהשם יתעלה וזכו אל שיצאו מהם השתי אומות אלו שמלאו הארץ בעת מתן תורה. והנה האריך בענייני זה הספור לרוב התועלת המגיע ממנו:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון