ריטב"א/תענית/יח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רבינו חננאל
רש"י
תוספות
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
גבורת ארי
קרן אורה
רש"ש

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


ריטב"א TriangleArrow-Left.png תענית TriangleArrow-Left.png יח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


כמה הוא ההתחלה ר'‎ אחא אומר ג' פירש ג'‎ תעני'‎ רבי יוסי אומר אחת תענית אפילו תעני'‎ אחד והלכתא כרבי יוסי ולרמב"ם ז"ל ראיתי שכתב בפירש המשנה שלו אם התחילו אין מפסיקין שאם התחילו אפילו שעה א'‎ אין מפסיקין התעניו'‎ אלא משלימין נראה שהוא מפרש אחת וג'‎ האמורים כאן שעות שאע"פ שלא היה להם לגזור בהם תעניו'‎ אם התחילו להתענו'‎ אפילו שעה אחת אין מפסיקין ואינו נכון שאם בגזרת ב"ד התחילו להתענו'‎ במזיד או בטעות מה ענין להפריש בין ג'‎ או ד'‎ הא ודאי לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזרו מטעותם וכ"ש אם נתענו שלא בגזרה שאינו כלום. ובחבורו לא כתב כן אלא אם התחילו להתענו'‎ אפילו יום אחד ופגע בהן ר"ח או חנוכה ופורים מתענין ומשלימין היו בתעני'‎ ונראה ודאי כי מה שכתוב בפי'‎ המשנה טעות ידי סופר הוא והיה לו לכתוב תעני'‎ א'‎ תדע עוד דשעות מאו דכר שמיה דלימא סתם שלא ואחת אלא ודאי תעניו'‎ נינהו ואמתני'‎ קאי דקתני אין גוזרין תעניו'‎ ועוד היכי הוה ליה למיתני ואם גזרו והתחילו אין מפסיקין כלומר אם טעו וגזרו הן בטעות הוראה או כסבורים שאינו ר"א וגם התחילו לעשות בהודאה להתענו'‎ אין מפסיקין ובהכי סליק פרקא:

פרק שלישי סדר תעניות האלו

האמור ברבועה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד דעת הראב"ד ז"ל כשכל מקום ששנינו מתריעים סתם היינו התריעה בשופר בלא תעני'‎ ולפי דעתו אין בשנוי הצמחים לקות גדולה שיבא ממנה מכת רעב אלא שהתבואה נפסד'‎ קצת עד כעין מכת בצור'‎ ודי שיתריעו עליה בשופר ויש סעד לדבריו ממה שאמרו שאם פסקו בין גשם לגשם מ'‎ יום שמתריעים עליהם מיד ואלו היתה התרעה בתעני'‎ היאך אפשר שיחמרו בזה שאינה אלא מכת בצורת יותר משלא ירדו גשמים כל עיקר שהיא מכת רעב של מהומה דאלו מכת בצורת קלה ממכ'‎ שהרי מקצתן רעבים ומקצתן שבעים ומצינו מחמירין יותר על הפסד קצת התבואה יותר ממה שאנו מחמירי'‎ על הפסד כלם וכן כשירדנו לצמחים ולא לאילן או לאילן ולא לצמחים ששנינו מתריעין עליהן מיד ואם התרעה היא התרעה בתעני'‎ היאך נחמיר בזה שירדו למקצתן מהיכן שלא ירדו כל עיקר אלא ודאי מתני'‎ להקל שאין לנו סדר תעניות אלא על שלא ירדו גשמים כלל ברביעה ראשונה אבל באלו שבמשנתי'‎ מתריעין בשופר בלבד וכן בכל מקום שלא שנינו בו אלא מתריעים התרעה בלא תעני'‎ היא. ואין שיטה זו נכונה כלל מכמה טעמים חדא שאם בא התנא להקל על אלו דסגי להו בהתרעה לא היה לו לתפוס לשון זה אלא כך היה לו לומר אבל צמחים ששנו מתריעי'‎ עליהם בלבד. ועוד שלא מצינו התרעה אלא על סדר ברכות שהן בתעניות ואם בא התנא לתדש התרעה אחרת היה לו לפר'‎ ועוד דבפרקי'‎ דלעיל קתני התרעה לחומרה ולבסו'‎ בקשת רחמים ואמר שאינה אלא באחרונו'‎ ולא בתעניו'‎ הראשונו'‎ ואמצעיו'‎ שאינה אלא בשעה שהצרה דוחקת ועכשיו בא לדונה בקולא שתהא בדברים אלו הקלים שאינן ראויין לתעני'. ועוד שהרי על מה שאמרו במשנתי'‎ שמתריעין אמרו בברייתא התרעה שלהם ב'‎ וה'‎ אלא לתעני'‎ ועוד שודאי שנו הצמחים בחסרון הגשמים מודה הוא על הפסד התבוא'‎ לגמרי ומבי'‎ ליה רעב בעציר'‎ הגשמים ולא אמר התנא מכ'‎ בצור'‎ אלא כשפסקו גשמים בין גשם לגשם על זו מכ'‎ רעב חשיב ליה. לכך מפ'‎ רבי'‎ הגדול ז"ל שכל מקום ששנינו התרע'‎ סתם אינו אלא התרעה ע"י תענית בז'‎ אחרונות ובלבד בהתרעה שהיא בשופר ולאפוקי התרעה שאמרו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות לית בה תענית דהא מתריעי'‎ בשבת קתני ובשבת ליכא תעני'‎ וההיא לא קשיא לן משום דהתם התרע'‎ וצעקה בפה וכדאמרי'‎ עלה בפרקים דלעיל ואי בשופרו'‎ שופרות בשבת מי איכא ועכשיו עולה משנתי'‎ יפה. סדר תעניו'‎ אלו האומר שלא התריעו בהן עד האחרונו'‎ ברביע'‎ הראשונ'‎ כי אע"פ שכיון שהגיע מרחשון בא זמן הגשמים אין השעה עובר'‎ להיות צרה דחוקה וגם אין לראו'‎ נפשינו בגזרת שמים שדרך רביעה להתאחר קצת עד ז'‎ אחרונו'‎ שעוברת זמנה של רביעה לגמרי ולפיכך לא נחמיר בתעניו'‎ להתריע עד אותה שעה כי ההתרעה סוף בקשת רחמים כמו שכתוב שתורה וכי תבואו מלחמ'‎ בארצכם וכו'‎ אבל אחר שצמחו הצמחי'‎ והגיע הרביע'‎ האחר'‎ שהיא לגדלם ולהולידם לצמחים ונמנעו הצמחים עד שהתחילו הצמחים לשנו'‎ זה סוף צרה ושעה עוברת להפסדם ולפי'‎ מתריעין עליהם מיד כדין ז'‎ אחרונו'‎ וכל חומרותיו ותפלותיו כי תחלתה של זו כסופה של עצירת גשמים ברביעה הראשונה וכן מפורש בירושלמי כי פעמים שבג'‎ ראשונות גוזרין בז'‎ אחרונו'‎ בכל חומרותיו ואמרו על דין עוברו'‎ ומניקו'‎ שאין מתענין בראשונות:

אמר רב שמואל בר רב יצחק נראי'‎ דברי'‎ כשגזרו כב'‎ שלא להפסיק מבעוד יום אבל אם גזרו מיד להפסיק מבעוד יום עוברו'‎ ומציקו'‎ מתענו'‎ בהם ואתיא בצמחי'‎ ששינו א"נ על שאר צרו'‎ דחוקו'‎ שבפ'‎ זה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם יום אע"פ שזו מכת בצורת כלו'‎ מכה המביא'‎ לידי בצור'‎ כמו שאמרו בש"ס ואינה רעה כ"כ כדעת רב שלעציר'‎ גשמים מ"מ ראוי להחמיר בתחלתה מב'‎ טעמים האחד כי כיון שעברו מ'‎ יום ירידת רביעה ראשונ'‎ לא סגי'‎ שלא יגיע זמן רביעה אפילה שהיא ראיה לז'‎ תעניו'‎ החמורו'‎ והיא שעה עוברת אלא שהוצרך התנא ללמדנו שלא נאמר אע"פ שהזמן עובר כיון שכבר ירדו גשמי'‎ שוב אין כאן גזירה ורעה הראויה להתרע'‎ שאין בזה מהומת רעב קמ"ל שאעפ"כ ראוי להתענו'‎ עליה דגזירת שמו'‎ היא כיון שמביא'‎ לידי בצורת ועוד שלענין תעני'‎ והתרע'‎ אין הולכין אחר רבוי המכה וגודל הרע'‎ אלא אחר שנוי הטבע ממנהגו של עול'‎ ומה שנרא'‎ בו מגזירת שמי'‎ של עונש עונותיו וזהו כי כשיש עצירה בתחלת הרביע'‎ אין זה ראיה לגזירת שמים כיון שדרך רביעה להתאחר עד האפילה אבל כשירדו גשמים בתחלתם ואחר פסקו זה בודאי גזירת ולפי'‎ אפי'‎ לא תגדל המכה בכך ראוי הוא להתענות בה מיד בהתרעה וזה הטעם כשירדו לאילן ולא לצמחי'‎ כי אע"פ שאין המכ'‎ גדולה כמו שהיה כשלא ירדו לא לזה ולא לזה ראי'‎ היא שזו גזר'‎ שמי'‎ באותו מין שלא ירדו גשמים וראוי להתריע עלי'‎ מיד כשעובר זמנה סד"א אין חומר תענית אלא כשהמכה בשניה קמ"ל ולענין ירדו לצמחים ולא לאילן אם משנתנו בארץ ישראל אין זה בזמן א'‎ כי זמן הצמחי'‎ ברביעה ראשונה ואין זמן האילנות עד פרס הפסח כדאיתא בבריית'‎ אלא משנתינו במקו'‎ שזמן א'‎ ולפי הטעם שאמרו א"נ דמילתא בשני זמני'‎ וירדו לצמחי'‎ בזמנן של צמחי'‎ ואלו אתיא מיא הוה מהניא לאילנות אעפ"כ אין זמנה עד פרס הפסח כדי שיתריעו עליהם אבל בזמנן יתריעו אע"פ שאינה מכה גדולה מאד שגזרה היא באילנות והיינו דקתני עלה וכן העיר שלא ירדו עליה גשמי'‎ שאמרו אותה העיר מתענה ומתרע'‎ ובודאי דמתניתין בפשוטה להתריע מיד ולא כמו שפירש רבים שאינו אלא בסדר תעניות ונקט לה משום דין סביבותינו דא"כ מאי וכן אלא ודאי דמתריעין מיד ואפי'‎ ברביעה הבכירה והטע'‎ דהת'‎ מיירי כשירדו גשמי'‎ קצת לסביבותיה והיינו דנקט תנא כדכתב והמטרתי על עיר אחת שאל"כ מה ענין לפסוק זה ולפי'‎ כשירדו גשמי'‎ לסביבותיה הסמוכות לה ולא ירדו עליה היא ראיה שאין זה איחור רביעה אלא סוף גזירה להם ודומה למה שאמרנו בירדו לאילן ולא לצמחים והיינו דקתני וכן וזה נכון וברור וכן פי'‎ הרמב"ם ז"ל התרע'‎ של משנתי'‎ התרע'‎ בתעני':


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון