ריטב"א/עירובין/עא/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אדרב' כי החזיק הוא דאסר. פירשו רבותי כי שורת הדין דכל שמת גר משחשיכה אע"פ שבא ושראל והחזיק אינו אוסר באותו שבת אפי' לא עירב עמה' כיון שמת ואין לו יורשין ס"ל כשמת כמבטל רשותו לבני החצר. והכא הפי' אדרב' אלו היינו אומרי' שאוסר כשהחזיק. ר' יוחנן אמר הני מתנייתא מני ב"ש היא פי' מתניית' דאחד מן החצר שמת והא דישראל וגר דלא ניחא ליה לר' יוחנן לשויי כדשנינן לדידיה האוסר לגמרי משמע ולא עד שיבטל ולהכי ניחא ליה טפי למדחינהו דב"ש נינהו הילכך קי"ל כרב נחמן דאמר מבטלין. נעשה כאו' נלך אצל יפות פי' דגלי דעתיה דניחא ליה במאי דעביד ולפי' תרומתו תרומה הכא נמי כשבטל להם רשותו גלי דעתיה דניחא ליה בעירובו שעשו וכאלו עשאוהו בשליחותו דמי לגבי הא שלא יאסור עליהם ואע"פ שלא אמרו כלך אצל יפות אלא בשעשאו שליח סתם כדפריש' בפ' אלו מציאות הכא לגבי ערובי חצרות דרבנן דיו לנו בגלויי דעתא דהשתא.
מת עובדי כוכבים ומזלות בשבת מאי כלך אצל יפות איכא. פי' דהתם לא ערבו מבע"י כלל. וקמ"ל דמת עובדי כוכבים ומזלות מבטלין וסתמא נקיט לה אע"ג דאתא עובדי כוכבים ומזלות בשבת דקים ליה לאביי דבהאי נמי קי"ל כמ"ד מבטלין כיון דק"ל ששוכרין בשבת וכדכתיבנ' לעיל. ומקני רשות אסור פי' ואפי' לצורך עירוב שיש בו צורך שבת ולא התירו קנין בשבת אלא גבי שכיב מרע כדי שלא תטרוף דעתו עליו כדאי' בפ' מי שמת וכן בפרק הזורק בההוא שכיב מרע דתקיף ליה עלמא טובא ואסתלוקי בשבת שפיר דמי לפום פשטה משמע דשפיר דמי בכל דוכתא וא"כ מותר לעשות מחיצה בשבת מיהו אפשר לחוש ולומר דה"ק שפיר דמי לצורך עירוב קאמר מפני שיש בו צד מצוה שיש בו תקון לצרכי שבת.
א"ר ובכלי א'. פי' ואפי' לב"ה דשאני בחולקין את עירובן כשני כלים או בב' כלים ממש כדעת רב ששת בפ' מי שהוציאוהו ואי נמי או בדמלא מנא ואייתר כסברא דרב יהודה דהתם שאני התם דמעיקרא נתנו לשם עירוב אבל אלו שלא נשתתפו לשם עירוב דוקא בכלי א' ממש. וכן פרש"י ז"ל:
אמר רבא מתני' נמי דייקא כו'. פי' דהא קתני סיפא יין ושמן לאו דוקא משום רבוי מנין אלא משום חלוק כלים וה"ה ליין ויין בשני כלים אלא דתנא ארחא דמילתא נקט דסתם יין ויין בכלי א' וסתם יין ושמן בשני כלים: אלא אי אמרת בשני כלים מה לי יין ומה לי יין ושמן פי' דהא על כרחין אי אמר' יין ויין אפי' בשני כלים טעמא דידך משום דאמצעי מחברן כאילו נשתתפו שלשתן ביחד וכיון דכן אפי' ביין ושמן נימא לאמצעי מצטרפן ומחברן כנ"ל.
אמר אביי כו'. פי' אביי לא פליג עליה דרב בעיקר דינא ממש אלא דאתי לדחויי דממתני' ליכא למידק מיניה דלעולם אימא לך רישא וסיפא בשני כלים הילכך יין ויין כיון דראוי לערב בכלי א' אין בילה מעכבת בו אבל יין ושמן שאין ראוי לערבן ערוב מערב בו דלמאי דקס"ד השתא יין ושמן נמי בכלי א' כיון שמערבין הם הוי עירוב דלא גרעי הני מיין ויין בשני כלים לפי שראויין לערבין ולעיל נמי דמתמהי' בסמוך עליה דר"ש ואפילו לזה ביין ולזה בשמן היינו משום דבין לרב בין לאביי סתם יין ושמן בשני כלים מיירי כדמוכח מסוגיין וכן פרש"י ז"ל ואפי' לזה ביין ולזה ביין והא לא חזי לאיערובי הא בשהן בכלי א' ניח' לן לכ"ע שאין צריכין לערב עד לקמן דאוקימנא לרבנן כרבנן דר' יוחנן בן נורי אבל יש שפי' דכיון דמתמהי בסמוך על ר"ש להדיא ואפי' יין ושמן דהיינו משום דסבי' לן השתא נמי דאפי' בכלי אחד נמי אין לומר כן ונראה ג"כ דאם איתא דלאביי דשרי יין ויין. בשני כלים דאפי' בדלא מלא מנא ואייתר שריי' ואפי' לרב יהוד' דהתם היא דכיון דלשם ערוב נתנוהו וחלקוהו מדעת' הרי הם נראין כמקפידין על עירובן שלא יתערב ומה שמו עירוב שמו ואין זה מערב אבל אלו שלא חלקוהו מדעת שהרי לא נשתתפו מעיקרא על דעת עירוב אע"פ שהוא בשני כלים אין כאן הפקדה ולא חיישי' וכן פי' רבותי. ומיהו אנן כרב קי"ל דאפי' ביין ויין בעי כלי א' ממש דאביי לא פליג עליה דרב ממש בעיקר דינא וכדפרישנא והכי דייק לישניס בש"ס.
אמר רבה כו'. פי' דמתני' לאו בשתוף במבוי א' פליגי אלא בחצר שבין שתי מבואו' ונשתתף עם המבוי הא' כולו ביין ועם המבוי השני בשמן ואלו שני מבואו' גופייהו דכ"ע אוסרין ואפי' לר"ש שהרי לא נשתתפו במין אח' וכי פליגי לענין בעל החצר אם הוא מותר עם כ"א מהמבואות דר"ש סבר שהוא מותר עמהם שהרי עם כ"א מהם משותף הוא כראוי במין א'. וכי תימ' דנגזור דילמא אתי להוציא כלים ממבוי למבוי דרך חצר זו קסבר ר"ש דלא גזרי' ואזדא לטעמיה דאמר התם גבי ג' חצרי' דלא גזרי' אמצעית עם החיצונה אטו חיצונות גופייהו ורבנן סברי דגזרינן. וא"ת אם כן לרבנן אפי' ביין ויין נמי דהא התם אפי' ביין ויין אסרי: י"ל דהתם אסרי רבנן מפני שאין עירוב א' לשלשתן דמיירי בשנתנה אמצעית ערובה בזו וערובה בזו אי נמי אפי' לתנו ערובן החיצונות באמצעית מיירי שנתנוהו בשני בתי' או בשני כלים אבל הכא דמיירי בשנשתתפו בכלי א' במקום א' זה ערוב גמור הוא לכלן. ובכה"ג שלשתן מותרו' התם לדברי הכל וכן פרש"י ז"ל בכאן בקוצר כמנהגו הטוב. והא דאוקימנא הכא בחצר שבין שתי מבואות ולא נקט בג' חצרות ממש כההיא דהתם. י"ל משום דמתני' קתני שמתערבין ביין או בשמן ואלו אנן קי"ל דערוב חצרות בפת. ואי נמי אתייא למימר דאפילו במבואות דאוושי דיורין טפי ושכיחי כלים במבואו' טוב' בחצר שבנתים לא גזר ר"ש והראשון יותר נכון והא אפסיק' הלכ' כר"ש בההיא כדאי' בפי' מי שהוציאו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |