ריטב"א/עירובין/ח/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ורביעאה רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא. פי' דהא דרב יהודא דשמוחל הא ופליג מאידך דרב דס"ד דרב אמר מבוי אסור היינו משום פרצה דאלו חצר גופה לא אסר אשתכח דרב אית ליה תרתי חדא לקולא וחדא לחומרא לחומרא דפרצה אוסרת ואפי' במקום שעירבו ולקולא דחצר אינו אוסרת אע"פ שלא עירבו דההיא דרב סתמא איתמר בין בעירבו בין שלא עירבו ואידך דרב יהודא ודאי פליג בחדא ומקיל בפרצה דהא פרצה אינו אוסרת ודווקא משום דרחבה יש בה דיורן אוסרת חצר משום דלא עירבו וזו קשה מאד לרש"י ז"ל דהא איהו פריש מעיקרא דרחבה דנקט לאו דוקא וה"ה לחצר שיש בה דיורין וי"ל דהתם קאמר מרן דאע"ג דיש בה דיורין דינה כרחבה והוא דהויא כעין רחבה כלומר דעירבו. עירבו אוסרת חצר עליהן וא"כ במאי פליגי ואמרי' ערבו פליגי בנראה מבחוץ ובערבו לעניין פרצה פליגי בדרב יוסף פר"י ז"ל דרב יהודא לית ליה דרב יוסף ואפי' בכלה בצדי רחבה מדנקט לה סתמא ורב אית ליה דרב יוסף דבצידי רחבה אסור דמחזי כולה דרך אחד עד המבוי ומיהו קשיא טובא היכי אמרינן דההיא דרב יהודא דלא כרב יוסף והלא רב יוסף הוא דאמר לה משמיה דרב יהודא וי"ל דמעיקרא כי מייתי לה והוא סבר דלאו דרב היא הוה ס"ד דליכא חלוק בין לאמצע רחבה לכלה מן הצד אבל לבתר דשמע מרב ששת דתרוייהו דרב שנהו הוצרך לחלק בענין זה ביניהם מסברא או אפשר דרב ששת אסבריה האי חילוק כדאסבריה דתרוייהו דרב נינהו אבל רש"י ז"ל פי' דה"ק קמאי פליגי בדרב יוסף דהיינו כשהיא כלה לאמצע רחבה דרב יוסף שרי פלוש אפי' כהא ורב אסר כהא והקשה ר"י ז"ל דהא לא הוי פלוגתא בדרב יוסף כי מה שחדש רב יוסף היינו סוף דבריו שאמר אבל כלה לצידי רחבה אסור לפי' הנכון כפי' ר"י ז"ל ומסתברא דרבא לא פליג אדרב יוסף אלא מפרש והא דאמרינן לקמן ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור כו' נקטיה לרבה משום דאיהו פירש ליה וכלה לצדי רחבה פרש"י ז"ל אפי' כלה מן הצד הא' של חצר בלבד כי מן הצד הב' אין כותל אידך המבוי כנגד כותל אורך החצר כגון זו<img src=""> הא דאמרינן מבוי שצדו א' ים וצדו אחד אשפה פירושה לפי שיטת רש"י ז"ל כיצד דינו היינו מב' צידי מבוי הארוכים כי במקום שני כותלי של אורך המבוי סמוך לראשו היו צדו א' ים וצדו אחד אשפה ולא היו לו מחיצות אחרות ובפנים אחריות היו שם בתים וחצרות הפתוחות למבוי והניחו את הקורה בראשו כדין מבוי והכשירוהו בכך אבל יש שפי' צדו אחד ים וצדו אחד אשפה כי ראשו א' יוצא לים וראשו הב' לאשפה ומשני צדדין היה סתום לגמרי והיה דנין אותו כאלו היא סתום מד' צדדיו והוא מותר לטלטל בכולו בלא שום תיקון ורבי לא אמר בו היתר שמא יעלה הים שרטון או תנטל אשפה ונמצא פרוץ במלואו לרשות הרבים הסמוך לאשפה או לים שהוא כרמלית ולישנא דצדו טפי משמע כפי' קמא:
מרימר פסיק ליה לסורא כאזלי אמר חיישינן שמא יעלה הים שרטון כן גרסת הספרים וגרש"י ז"ל. ופי' כי היו בסורא מבואות שהיו פתוחות לרחבה שעל שפת הנהר מקום שפורסין שם הרשתות והיו גבוהין מן הרחבה ההיא י' טפחים כשיעור מחיצה ואפ"ה היה נותן שם אותן רשתות למחיצה דחייש שמא יעלה הים שרטון ולא יהא בגובה אשפה עשרה טפחים ואתיא כחכמים אוסרים אבל יש גורסים פסיק לסורא כי אזלי לא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ופי' בו כי במבואות הפתוחים לשפת הים כמו שאמרנו לא היה עושה שום מחיצה אלא שעושה מחיצה והפסקה בשפת כי אזלי שהיתה גובה עשרה שהיא מחיצה וקאמר דלא חיישי' שמא יעל' הים שרטון וקשה דא"כ איהו דעבד כמאן דהא אפילו לא אמר בה לא איסור ולא היתר י"ל דאיהו סבר דר' לא חייש אלא לשמא תנטל אשפה אבל לשמא יעלה הים שרטון לא וחיישי והגרסא הראשונה היא הנכונה הא דאמרי' בפרקי' ולרבא דאמר זה כנגד זה אסור מתני' זה שלא כנגד זה תרתי למה לי פרש"י ז"ל דלרבא דאמר זה כנגד זה אסור על כרחין מימרא דרב דאמר חצר מותרת זה שלא כנגד זה וכנגדו דנקט לאו דוקא פי' לפירושו דהא אוקימנא מימרא דרב דאמר מבוי אסו' בשלא עירבו ואיסורו משום דיורי חצר הא עירבו מותר ואינו נאסר מדין פרצ' וא"כ ע"כ מיירי אליבא דרבה כשהוא זה שלא כנגד זה דאי זה כנגד זה אפילו בעירבו אסור מדין פרצה וכיון דכן על כרחין כי קתני מבוי אסור וחצר מותר' כשזה שלא כנגד זה ואם כן היינו מתני' דקתני רה"י לשבת ותרתי למה לי פרש"י ז"ל ומתני' למה לי והקשו בתו' שאין אומ' לעולם תרתי למה לי אלא על שתי משניות ולא על מימרא דאמורא ומתני' ואפילו תימא דרב תנא הוא אין דרך לומר כן על משנה ובריית' לפי' פירשו תרתי דאמר רב חדא לאיסור מבוי וחדא להית' חצר למה לי דהא בחדא מיניהו לא אשמעי' מידי ואף לפירוש זה אין לשון תרתי נאמר בדקדוק דהוה ליה למימר דרב למה לי אלא שנתכוון התלמוד בקושי' דהיכי טרח לומר תרתי דיני דלא אשמעינן בחד מינייהו מידי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |