רידב"ז/ביצה/א/ג

רידב"ז ביצה א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דאמר ר"ח בשם ר' יוחנן דג שסחטו כו'. עיי' בש"ק ז"ל דמקשה על התוס' ז"ל במס' שבת דף ע"ג ד"ה וצריך דכתבו ז"ל דקאי אליבא דר' יהודה שמעתתא דידיה וכאן מפורש דלא אמרה רק אליבא דר"ש והניח בצ"ע ועיי' בדברינו עולה יפה בע"ה ודו"ק:

ר' אבון בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין אפר הכירה מוכן אלא למצוה. כפי' הק"ע ז"ל וס"ל לרבנן דתמן דאפר כירה אינו מוכן בשלא הכינו ואף בדיעבד אם שחט אין מכסין את דמו בו רק בדקר נעוץ מבעוד יום והא דתני במתניתין ואפר כירה מוכן הוא זה קאי על לכתחלה דלא ישחוט לכתחלה אלא א"כ היה לו עפר מוכן מבעו"י וע"ז קמ"ל דאפר כירה נקרא ג"כ מוכן כשהכינו ע"כ זאת אומרת שאין אפר כירה מוכן אלא למצוה אר"מ בשלא הכינו אבל אם הכינו מכסין בו צואה ומצוה ואתיא כההיא דאר"ש דרש ר"א בשם ר' יהודה הכינו למצוה מכסין בו מצוה צואה מכסין בו צואה ומצוה והוא כמו בבבלי א"ר יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו ריבר"ב אמר איתפלגון ר"ז ור"א בר"י חד אמר יש הכן לצואה פי' דהוי מוכן לכל צרכו אפילו לספק וחד אמר אין הכן לצואה פי' דלא הוי מוכן לכל צרכו ע"י הכנת צואה מתיב מ"ד אין הכן למ"ד יש הכן ויכסה בו את הכוי אי ס"ד דיש הכן למה תנינן בברייתא דכוי אין מכסין אותו ביו"ט אמאי והא יכול לכסותו באותו עפר שהכין על צואה בשלמא בדקר נעוץ אסור דדעתו על הודאי ולא על הספק אבל מהכן לצואה יכסנו [והוא כעין קושית הבבלי יכסנו כדרב יהודה ותירוצא דל"ל לא ס"ל] ע"ז משני א"ל כוי דרך בני אדם לטעות בו צואה אין דרך בני אדם לטעות בו אם אומר את כן אף הוא חופר בדקרו ומכסה כצ"ל אם אומר את דמותר לכסות כוי בעפר שהכניס לצואה אף הוא יטעה ויכסה בדקר נעוץ וזה אסור דאין דעתו לספק ע"כ אסרו כל הכיסוי של כוי ותני כן פי' דמביא ראיה על הא דמוקי מוכן הוא באפר כירה דמיירי שאינו מוכן ואעפ"כ מותר בדיעבד ולא מפרשינן המשנה דקאי ואפר כירה על לכתחלה וקמ"ל דאין מוכן אפר כירה אלא על המצוה ומיירי שהכינו ואעפ"כ אינו מוכן אלא למצוה כרבנן דתמן אבל אם לא הכינו אף בדיעבד אסור ז"א וע"ז מביא הברייתא ותני כן דאפר כירה מוכן למצוה בדיעבד אע"פ שלא הכינו ואם הכינו הרי הוא ככל עפר מוכן וכשלא הכינו נמי מוכן הוא בדיעבד למצוה ומביא ראיה ע"ז מברייתא הביא עפר לטוח את גגו סיד לסוד את ביתו הרי הוא מוקצה ואינו מוכן אית תנא מכסין בו ואית תניא תנא אין מכסין בו ריבר"ב בשם ר"ח מ"ד מכסין בו לשעבר ומ"ד אין מכסין בבא לשאול לכתחלה אלמא דאפילו עפר שלא הכינו אם שחט מכסין עמו ע"כ מיירי המתניתין דאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בדיעבד בדקר נעוץ ואפר כירה ג"כ מוכן הוא אע"פ שלא הכינו כגון דהוסק ביו"ט מותר ג"כ בדיעבד כדאיתא בסוף הסוגיא:

הביא עפר לטוח את גגו סיד לסוד את ביתו. הוא ענין אחר לא ענין דאיתא בבבלי דף ח' ע"א הכניס עפר לגינתו ולחורבתו דשם מותר אפילו לכתחלה והכא אינו מותר אלא בדיעבד דשם הוי מוכן כדפירש"י ז"ל כיון דכנוס במקום אחד אבל להטיח גגו הוי כדקר נעוץ דאינו מותר אלא בדיעבד ולא לכתחלה ועיי' בט"ז ז"ל סי' תצ"ח ס"ק י"ז כדכתב בשם הרשב"א ז"ל לחלק כן וכתב ז"ל דדבר זה חידש הרשב"א ז"ל לחלק בין הכניסו לחורבה או לצורך גגו והוא מבואר בירושלמי כאן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף