רידב"ז/ביצה/א/א

רידב"ז ביצה א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ט דב"ש מוכנת היא ע"ג אמה מה טעמון דב"ה נעשית כמוקצה שיבש. פי' דלשיטת הירושלמי מוקצה שיבש ולא ידע בו אסור וכן הוא במס' שבת בירושלמי פ"ג ולקמן ה"ג בפרק זה ולא כשיטת הבבלי במס' ביצה דף כ"ו ע"ב דמותר וכיון דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אסור ל"ש אם הניח המוקצה במקום אחד לבד ל"ש שהניחו בתוך אוכלין אחרים הראוין לאכילה מ"מ כשאין הבעלים מכירין בו אסור ואוכלין האחרים מותר והמוקצה אסור ע"כ ה"נ אף דהתרנגולת מוכנת היא מ"מ הביצה הוי כמוקצה שיבש ע"ז פריך והא תני השוחט את התרנגולת ומצא בתוכה ביצים אע"פ גמורות פי' לא מיבעיא כשאינן גמורות דפשיטא דשרי דהוי כגוף התרנגולת אלא אפילו גמורות הרי אלו מותרות ואמאי ה"נ נעשה כהטמין מוקצה ליבש בתוך האוכלין ואין הבעלים מכירין בו והוא אסור ע"ז משני ר"ח ור"מ חד אמר אינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ וחורנה אמר שאינה נגמרת לגדל לאפרוחים עד שתצא לחוץ פי' וע"כ הוי כתרנגולת גופה וע"ז שאל לפ"ז אם דנחשבין כגוף הביצה מה הן בחלב ע"ז אמר דלענין חלב אינו כן נאמר אם היו מעורות לגידין אסורות ואם לאו מותרות דלענין חלב נחשבים מילתא אחריתי ואינן מגוף הביצה זולת לענין מוקצה נחשבים כגוף התרנגולת כיון שאינן חשובין נגמרין ממש [ומהאי סוגיא סייעתא לדברי הבעה"מ ז"ל דמשני על קושית ה"ר אפרים ז"ל למה השוחט תרנגולת ומצא בתוכה ביצים מותרות לאוכלן ביו"ט הא ניחוש שמא אי לא שחטן היתה יולדת היום וא"כ מאתמול נגמרה והוי הכנה מיו"ט לשבת ומתרץ הבעה"מ ז"ל דבמעי אמן כגוף התרנגולת חשיבא והק' הרמב"ן ז"ל במלחמות דא"כ אמאי מותר לאוכלן בחלב ומתורץ מאוד ע"פ האי סוגיא דאע"פ דלגבי מוקצה הוי כגוף התרנגולת מ"מ לענין חלב לא הוי כגופו וה"נ אף דלענין הכנה הוי כגוף התרנגולת מ"מ לענין חלב לא הוי כגופו וכ"כ הר"נ ז"ל שם] ודע דהא דעשאו כמוקצה שיבש הוא רק חומרא בעלמא אבל לענין דינא בתרנגולת העומדת לאכילה מותרת היא דאוכלא דאפרת היא כדאיתא בש"ס דילן ורק חומרא בעלמא הוא דהחמירו בנולד דעשאו' כמוקצה שיבש וכן איתא לקמן מפורש בהלכה זו דרק חומרא בעלמא הוא ודו"ק:

אחרים אומרים משם ר"א תיאכל היא ואמה מהו תיאכל היא ואמה אם היתה אמה מוכנת לשחיטה תהא מותרת. נראה לפענ"ד לא כפי' המפרשים ז"ל דפירשו אם היתה אמה הוא פשיטותא על השאלה דשאל מהו תאכל היא ואמה והאי ואין כל התרנגולים מוכנים לשחיטה הוא דחוזר עוד ומקשה דז"א דהיכי מצינן למימר דסובר הירושלמי דליכא תרנגולת העומדת לגדל ביצים דמתמה ואין כל התרנגולים מוכנים לשחיטה לפי פירושם ז"ל אלא נלפע"ד דה"פ דמהו תיאכל היא ואמה אם היתה אמה מוכנת וכו' ואין כל התרנגולים וכו' היא הכל מן הקושיא והכי פריך על ר"א דשמותי הוא מתלמידי ב"ש דס"ל תאכל וקאמר ר"א דלעולם תאכל היא ואמה בין היא בין אמה ע"ז פריך מהו תאכל היא ואמה דממ"נ אם היתה אמה מוכנת לשחיטה תהא מותרת ואם לאו תהא אסורה ואין כל התרנגולים מוכנים לשחיטה בניחותא דהא לא שייך כלל דלעולם תאכל היא ואמה דז"א דהא אם אמה לא היתה מוכנת לשחיטה תהא אסורה דהא אין כל התרנגולים מוכנים לשחיטה ואיכא תרנגולים המוכנים לגדל ביצים ג"כ וכיון דאין אמה מוכנת לשחיטה תהא אסורה ע"ז משני א"ר בא תאכל בהכינה של אמה כלומר לאו כללא כייל ר"א דלעולם תיאכל היא ואמה אלא אדרבה פרט הוא דלא תיאכל הביצה אלא בהכינה של אמה אם האם מוכנת אז תאכל ואם לאו לא תאכל וכן משני בבבלי תאכל אגב אמה כגון שלקחה סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת וה"נ משני כאן ר' בא דתיאכל בהכינה של אמה דווקא אבל לא דתיאכל היא ואמה לעולם כדקס"ד אלא אגב אמה:

עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו לשחיטה ר"ז בעי מעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה וכו' חזר ר"ז ואמר עגל מאתמול הוא גומר ברם הכא בו ביום נגמרה. הסוגיא הזאת חמורה וכבר עמד בזה הש"ק ז"ל ונראה לפענ"ד ע"פ מה דגרסינן במס' ביצה דף ו' ע"ב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט מותר זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה ולכאורה קשה למה לא קאמרינן גבי עגל ג"כ הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כמו באפרוח ויש בזה נ"מ לדינא באם הפרה עומדת לגדל ולדות דאז אינו מוכן אגב אמו כדכתב הרא"ש ז"ל ואילו לטעמא דמעב"ש אז מותר ומצאתי בצל"ח ז"ל דמקשה כן ומתרץ דגבי עגל לא שייך ההיתר דמעב"ש הואיל דיש לו היתר אגב אמו ומותר בשחיטת אמו והא דמקשו ר"כ ור"א לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט כלומר דכי היכי דבעגל שנולד ביו"ט מותר משום מעב"ש כן נמי באפרוח משמע דבעגל נמי יש ההיתר דמעב"ש ז"א דהם מקשין כל עיקר מן עגל שנולד מן הטריפה דהתם שייך מעב"ש ורב היה ס"ל דמקשין מנולד מן הכשירה ע"כ השיב להם הואיל ומוכן אגב אמו עכ"ל הצל"ח ז"ל אם שאינו לשונו ז"ל ממש ולפענ"ד אי אפשר לומר דר"כ ור"א לא הקשו מתחלה רק מנולד מן הטריפה אבל בנולד מן הכשירה ליכא למ"ד דס"ל ההיתר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כדברי הצל"ח ז"ל דהא בירושלמי דסוגיא דידן גרסינן מפורש עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מעב"ש והכא לא קאי על נולד מן הטריפה דהא לקמן גרסינן לה נולד מן הטריפה והכא ע"כ בנולד מן הכשירה אלא ע"כ דר"כ ור"א מקשין אפילו מנולד מן הכשירה וס"ל דאעפ"כ שייך ההיתר דמעב"ש דהא במעי אמו אי אפשר לשוחטו כדאיתא בתוס' ז"ל דדמי לשוחט בלילה או דס"ל דלא ניתר בד' סימנין כדר"א עיי"ש ע"כ בלידתו נתחדש היתר לשוחטו בעצמו ומיגו דאתקן להאי אתקן להאי ע"ז תירץ להו רב דז"א דהואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ותיבת בשחיטה לכאורה מיותר דפשיטא דבשחיטה הוא ניתר אבל מרמז להו עוד דבעגל שנולד ביו"ט אין צריך ההיתר דמעב"ש דהא מוכן אגב אמו בשחיטה כלומר בשחיטת אמו וכיון דשחיטת אמו מתיר לו לא שייך ההיתר הואיל ומעב"ש כדברי הצל"ח ז"ל ובזה יתבאר הירושלמי דגרסינן עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה והוא כר"כ ור"א אפילו דניתר בשחיטת אמו מ"מ נתחדש לו ע"י לידתו עוד היתר שחיטה ע"י עצמו וע"ז פריך ר"ז מעתה מדברית תהא מותרת כו' צבי' כו' שהיא מתרת עצמה בשחיטה פי' דהא גבי עגל יש לו היתר בשחיטה ע"י האם רק דע"י עצמו אין לו היתר משום דמוכסה מן העין ואין בידינו לשוחטו וא"כ לפ"ז אין תימר דאפילו דבר שאין איסור שחיטה בגופו עליו רק משום שאינו לפנינו ואין בידינו לשוחטו אם תימר דנקרא מתיר עצמו בשחיטה א"כ מדבריות תהא מותרת והתם נמי נימא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דהא כשלא היה לפנינו לא היה בידינו לשוחטו ועכשיו הוא בידינו בשלמא אם לא היה לו היתר שחיטה ע"י האם וא"כ בע"ח שלא יצא לאויר העולם לא נתנה לו התורה היתר שחיטה עד שיצא לאויר העולם וא"כ הלידה מתרת אותו מאיסור אבר מן החי או שאינה זבוחה והיה עליו איסור שחיטה בגופו ע"כ שייך שפיר הואיל והלידה מתיר עצמו בשחיטה אבל כיון דאיסור שחיטה בגופו ליכא דהא יש לו היתר שחיטה ע"י האם להוציאו מאבר מן החי רק דהוא מוכסה ואין בידינו לשוחטו בעצמו ועכשיו ע"י הלידה בא לפנינו בידינו ולא נתחדש עכשיו היתר שחיטה בגופו רק דבפועל לא היה נשחט משום דמוכסה א"ת כן דנקרא מתיר עצמו בשחיטה אף דהיתר שחיטה בגופו יש לו אך שלא היה בפועל לשוחטו וכשבא אל הפועל נקרא גם הפועל מתיר עצמו בשחיטה א"כ מדבריות דהיתר שחיטה יש לו להוציאו מאבר מן החי אך דבפועל לא היה לפנינו וכאשר יבוא לידי פועל נימא דמותר איסור מוקצה הואיל ויש לו היתר בשחיטה בפועל ע"כ חזר ר"ז ואמר טעם אחר לעגל שנולד ביו"ט דעגל שנולד מותר דלא דמי לביצה שנולדה דעגל מאתמול הוא גומר וע"כ הוא מוכן [אפילו בנולד מן הטריפה דהוי דבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן כדאיתא לקמן] משא"כ ביצה דבו ביום שנולדה נגמרה ולא ס"ל כרבה דמאתמול נגמרה אלא ביום זה נגמרה וכיון דביום זה נגמרה לא הוי אוכלא דאפרת דהוי כמוקצה שיבש כיון לא דלא הוי מוכן מאתמול דבנולד חמיר כ"כ כ"ז שלא היה מוכן מאתמול הוי כגרוגרת שיבש כשיטת הירושלמי וכדברינו לעיל. א"נ י"ל דהא דר"כ ור"א ס"ל דמתרת עצמה בשחיטה הוא כתירוץ התוס' ז"ל דלכתחלה אסור לשוחטו מידי דהוי בלילה שאינו יכול לראות ע"כ פריך ר"ז מעתה מדבריות תהא מותרת דהא אין עלה איסור שחיטה אלא שהוא אינו יכול לשחוט מפני שאינו יכול לראות והחסרון הוא שאינו בידו לשחוט כמו מדבריות:

א"ר בא אתיא כמ"ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין. הרשב"א ז"ל פי' דקאי על עיקר דינא דעגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה והא נפל הוא ע"כ אתיא כמ"ד לחדשים מקוטעין ע"ז מסיק אפילו כמ"ד לחדשים מסוימין אך הגע עצמך שסיים אימת עלה עליה זכר עיי"ש:

אר"י לשון מתניתא מסייעה לר"ח ב"ב קיבת העכו"ם וקיבת נבילה אסורה. אלמא דעכו"ם חמור מנבילה דאל"כ של עכו"ם גופי' הוי נבילה ומשני כמשנה הראשונה דלמשנה הראשונה לעולם הוא כן דעכו"ם חמור מנבילה אבל למשנה אחרונה אף דחמיר מ"מ מותר כמו בנבילה ומסיים הגמ' דכמו כן כל המשנה קאי למשנה ראשונה חוץ מהסיפא דסיפא דאפי' למשנה אחרונה נמי קאי כמו דמסיק בבבלי חולין דף קט"ז ע"ב והילכתא מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת עכו"ם וכשירה שינקה מן הטריפה וכ"ש טריפה שינקה מן הכשירה מ"ט חלב המכונס בה כפירשא בשלמא היא ע"כ עיי"ש וא"כ כיון דפירשא בעלמא הוא הכל מותר וה"נ ה"ק דכל המתניתין אינו אליבא דהלכתא חוץ מסיפא דסיפא כשירה שינקה מן הטריפה קיבה אסורה היא רק למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה מותר אך סיפא דסיפא טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת היא קם אליבא דדינא אף למשנה האחרונה:

א"ר בא אתא עובדא קומי ר' יוסי ובעי מיעבד כר' יוחנן כד שמע דרב ור"ח פליגין שרע מיניה. פי' דבעי למיעבד כר"י דנולדה בזה מותרת בזה כד שמע דרב ור"ח פליגין שרע מיניה דאיתפלגון שירי פתילי שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקם ביו"ט רב ור"ח תריהון אמרו אסור ור"י אמר מותר א"כ רב ור"ח ס"ל דהוי קדושה אחת א"כ פליגין רב ור"ח ע"כ גם אביצה ע"כ שרע מיניה אר"מ קומי ר' יודן מה אפכן לן פתילה גבי ביצה פי' דמאי קמדמית ביצה לפתילה וכי בשביל דרב ור"ח ס"ל גבי פתילה לאיסור ע"כ רצונך לומר דגם ביצה אסורה ז"א דלא דמי ביצה לפתילה לענין לאסור משבת ליו"ט ומיו"ט לשבת כמו דאיתא בסוף הסוגיא הזאת גבי נושרין רבב"ח בעי קומי ר"ז מה בין נושרין מה בין ביצה וכו' מעתה נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת כו' פי' לב"ה והא ביצה דומה לנושרין א"ל וכיני לא דייך שהחמרת עליה אם נולדה ביו"ט לא תאכל ביו"ט כו' אלא שאת מבקש להחמיר עליה אם נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת כו' פי' דלשיטת הירושלמי הא דב"ה אומרים לא תאכל אף בתרנגולת העומדת לאכילה הוא רק משום חומרא בעלמא כדפירשנו לעיל דמדמי למוקצה שיבש והוא רק חומרא בעלמא על יו"ט גופי' ואין להחמיר עוד שאף אם נולדה ביו"ט לא תאכל בשבת דזה הוי חומרא יתירה דכולי האי לא החמירו החומרא לדמותו למוקצה שיבש אפילו דנולדה ביו"ט לא תאכל בשבת] עיי"ש בסוף הסוגיא מפורש וע"כ קפריך הכא מה איכפלה פתילה גבי ביצה אפילו דפתילה אסור מ"מ ביצה מותרת דלא דייך שהחמרת עליה אם נולדה ביו"ט כו' בשלמא פתילה שכבה בשבת הוי מוקצה גמור משא"כ ביצה דלא הוי מוקצה גמור ולא דייך שהחמרת עליה כו' א"ל מן מה דאנן חמיין רבנן מדמי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא פי' דהא חזינן דכולהו רבנן קיימי בחד שיטה דר"ח האוסר אוסר בזה ובזה ור"י המתיר מתיר בזה ובזה:

משום ארבעה זקנים אמרו הנאכל עירובו בראשון כו' ר"ח בעי מחלפי' שיטתי' דרב כו' ור"י אמר מותר ואר"מ קומי ר' יודן מה אפכן לה פתילה כו'. הוא אגב גררא מסיים הא דר"מ קומי ר' יודן אגב גררא דלעיל:

הכל מודין בנשרין שהן אסורין. פי' הכל מודין בנשרין שהן אסורין מיו"ט לשבת אפילו ב' קדושות הן דהא הכא אסורין משום שמא יעלה ויתלוש ולא משום מוקצה א"כ אפילו ב' קדושות הן הא הגזירה שמא יתלוש שייך אפילו בשבת אחר יו"ט שמא יתלוש דאם קשרית ליה באכילה שמא יתלוש גם היום בשלמא משבת לחול מותר דאם יאכל היום שמא יתלוש היום לא איכפת לן דהא מותר לתלוש היום אבל ביום האסור תלישה האיך יאכל ממה שנתלש אתמול באיסור אם קשרי לאכול תלישת האיסור א"כ יתלוש גם היום דבשלמא אם האיסור משום מוקצה שייך לחלק קדושה אחת לב' קדושות משא"כ לפי הגזירה דיעלה ויתלוש אין נ"מ בין קדושה א' לב' קדושות ע"כ הכל מודין בנשרין:

רבב"ח בעי כו' מה בין נשרין מה בין ביצה. הוא מילתא אחריתי וקאי על המתני' דמ"ט ס"ל לב"ש דביצה תיאכל מ"ש ביצה מנשרין הא בכלל פירות הנושרין היא כדאיתא בבבלי דחדא גזירה היא ע"ז משני אילו ביצים באימותיהן שמא אינן מותרין כו' וע"כ הוי כמו התרנגולת עצמה כדאיתא לעיל מוכנת היא ע"ג אמה וע"ז פריך א"כ דכל עיקר החילוק ביצה מפירות הנושרין הוא בזה דהוי כאמותיהן א"כ לב"ה דס"ל דלא הוי כאמותיהן ומוקצות הן מאמן צריך להיות לדידהו בכלל גזירת פירות הנושרין א"כ נולדה בשבת לא תאכל ביו"ט ביו"ט לא תאכל בשבת כמו פירות הנושרין א"ל וכיני לא דייך שהחמרת עליה שאם נולדה ביו"ט לא תאכל ביו"ט דהא אין זה רק חומרא בעלמא דמקצינן הביצה מתרנגולת ואת מבקש להחמיר מיו"ט לשבת ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף