רב פעלים/ג/יורה דעה/כט

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. המאבד עצמו לדעת שפסק בש"ע סי' שמ"ה דאין מתאבלין עליו ולא קורעין ולא ולא חולצין וכו', אם נמנעים ג"כ מלהתפלל בביתו תוך שבעה כנהוג, וגם אם נמנעים מלומר קדיש בעבורו, וגם הדלקת נר כל יב"ח, או"ד דברים אלו שאני מדין אבלות הנז' ואין נמנעים מלעשותם, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. הגאון ח"ס אה"ע סי' ס"ט דף מ"ה ע"ג, כתב מה דמרגלא בפומייהו דאינשי דאין אומרים קדיש אחר המאבד עצמו לדעת, לא ידעתי טעם נכון, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת, ואם ירד לא נעלהו, והרי דוד הע"ה אמר ז"פ בני להעלות אבשלום מן ז' מדורי גיהנם, ואלישע אחר לא עשה מעשה עמיו בחיי חיותו, ורבי מאיר העלה עשן מקברו והוציאו מגיהנם, אך נראה נשתרבב המנהג שפני שלא יניחוהו שאר אבלים לחלוק עמהם בקדישים, כי יטענו לאו כל כמיניה לאבד עצמו ולהשליך תיקון נשמתו עלינו, ולפ"ז נראה פשוט דאם הבן מקבץ עשרה בביתו באופן שאין הפסד לאבלים יכול לומר קדיש וכו' ע"ש, ובתשובותיו לחלק יו"ד סי' שכ"ו הביא ענין זה, ושם האריך בו יותר ע"ש, נמצא דס"ל קדיש ותפלה ולימוד ונר שעושים בעבורו דתהוי ליה כפרה ומנוחה עושים, ואין נמנעים מכל זה, וכן הרב מהרח"ף ז"ל בספרו חיים ביד סי' ק"י הביא דברי הגאון ק"ס הנז', גם הביא מספר באר המים יו"ד סי' ד"ן דף ל"ג, שכתב וז"ל, אך קדיש ולימוד יכול לומר, דאין מתאבלים שמענו, ברם אין מתפללין עליו לא שמענו עכ"ל. גם עוד עיין להרב מהרח"ף ז"ל שהעלה בהיכא ששתה סם המות או איזה דבר שקירב מיתתו, ואח"כ נתחרט וחזר בו והתוודה ומת, שיש לעשות כל דיני האבלות זולת שלא להספיד בקינות וכדומה לא בהולכה לבית הקברות ולא בז' ימי אבילות, וגם בקריעה בלא שם ומלכות, אבל שאר ענייני האבלות, בז' ימים ולהתפלל ג' תפילות והשכבה וקדיש ולימודים והבראה וכיוצא עושים ע"ש:

והנה בתשובת בשמים ראש סי' שמ"ה הביא הוכחות להקל בדין מאבד עצמו לדעת, ובאמת הרואה יראה דבריו תמוהים, דמה שהוכיח משאול הע"ה אין כאן ריח ראיה דהתם מלבד שהוגד לו קודם הלילה ע"פ שמואל הע"ה שלמחר ימות, הנה כבר ירו בו חיצים וידע שלא נשאר בו תקוה לחיות ולכן רצה שזה העומד אצלו ימיתהו, שלא יתעללו בו פלשתים להמיתו באכזריות ויסורים משונים, וגם מן צדקיהו הע"ה ליכא הוכחה כלל כי הוא ברור לו, שנ"נ ימית אותו, וכבר גזר עליו מות ורק רצה להקדים שחיטת בניו לעיניו כדי לצערו, ועל זה אמרו מה שאמרו וגם מאחיתופל ליכא ראיה דמאן אמר לך שאינו נקרא מאבד עצמו לדעת, ומה שלא הזכירו עליו עון זה היינו דקי"ל בדרבא מיניה שמרד במלכות ב"ד ומסר כמה צדיקים להריגה בעצתו הרעה, ועוד י"ל נמי אחיתופל לא נקרא מע"ל מפני שידע דאבשלום לא יצליח בעצת חושי הארכי ויפול בודאי ואז בודאי גם אחיתופל יהרג, ואם לא נהרג במלחמה יהיה נהרג בסנהדרין, ולכן חשב שאין לו דין מע"ל ועשה בידו חנק לעצמו, דכיון לכפרה, ועל כן כל דברי תשובת בשמים ראש הנז' תמוהים, ולכן חשב הגאון ח"ס דתשובה זו אינה להרא"ש אלא מזוייפת מאחד שבדאה מלבו והכניסה בכלל התשובות:

ושו"ר בספר כרך של רומי שנזדמן לידי לפי שעה וראיתי בסי' י"ד האריך הרחיב בדין זה של מע"ל, וסוף דבריו כתב, אין ספק דין מאע"ל הוא דבר שאינו מצוי, מפני שצריך להיות רק ע"פ התנאים האלה, הא' שיאמר בפה מלא לעלות וכו', או שיאמר דבר כיוצא בדבר הזה. הב' שיעלה מיד ויפול או כיוצא בזה. הג' שתהיה העליה וכיוצא לזה דרך כעס או מצר. הד' שלא נתברר שעשה תשובה כלל, ואחר כל התנאים האלה יש עוד תנאי אחד חמישי נוסף לדעתינו ולדעת בשמים ראש והוא שנתברר שלא היה לו שום צרה וצוקה, מנגעי בני אדם מאיזה מין שתהיה, דאי קדם למאורע ההוא איזה צרה ותוכחה, ובפרט אם ג"כ יתוסף דהיה לו שהות בין פגיעה למיתה, ודאי תלינן דמסתמא התודה וכו', ואם חסר אחד מארבעה תנאים הקודמים האמורים אזי דינו ככל המתים ממש לא נופל דבר אליבא דכ"ע, ר"ל כל הראשונים אשר בית ישראל נכון עליהם, ואין לנו להשגיח אם הרב מהר"י עייא"ש ז"ל בס' שבט יהודה והרב מהר"י אזולאי ז"ל בס' חיים שאל ובשיורי ברכה נטו קו בענין מצאוהו חנוק, וגם בדברים אחרים, ואם הרב מטה שמעון נסתפק לענין בירור שעשה תשובה או מפקפקים אחרים בענין זה אשר בנה תשובתו מדויקים ודקדוקים במחי"ר וכו' ע"ש. והנה מ"ש תנאי חמישי לדעתו ודעת בשמים ראש הרואה יראה דלא נהיר זה כלל, ואין מודים לו בזה, ומה שראה להציל דברי תשובת בשמים ראש הנז' לא הציל כלל וכאשר כתבנו לעיל:

מיהו לענין הלכה נראה בדין מע"ל, אם יחסרון ד' תנאים הנז' דאין נמנעים מלומר עליו קדיש ויתפללו בביתו תוך שבעה כנהוג, גם יעשו למנוחתו הדלקת נר כל י"ב חודש ולימוד והשכבה כדרך שעושין למנוחת המתים, וגם אם ירצו להקדיש ס"ת לבית הכנסת או ספרי הקודש לבהמ"ד ויכתבו עליהם קודש למנוחתו שפיר עבדי, ותהני ליה לכפרה, וילדיו יתאבלו עליו וקורעין עליו, ואפשר נמי לברך בשם ומלכות ואין חוששין בכך, כי באמת יש עליו התנצלות בהיכא דחסרי להו ד' תנאים הנז', ועוד יש סמך גדול לזה מסברת מהרי"ל ז"ל, שכתב אם לא התרו בו להגיד לו חומר האיסור שכתוב בתורה אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וכו', וקבל ההתראה שאמר על דעת כן הוא עושה, אין לזה דין מאבד עצמו לדעת, ועיין להרב צפיחת בדבש סי' ס"ט דף קס"ח ע"א שהחזיק בסברה זו, והשיג על האחרונים דלא אזלי בתר סברה זו, דהדין דין אמת אם לא התרו בו אין לזה דין מע"ל, וכן החזיק הרב בן המחבר ז"ל הנז' שם ע"ש, והשי"ת ירחם עמו ישראל, ולא יבאו לידי מכשולות אלו, ויהיה שלום על ישראל אכי"ר. ובעת שאני מעתיק תשובה זו לשלחה לבית מערכת הדפוס, בא לידי ספר הנחמד שדי חמד להרה"ג החסיד והעניו זלה"ה ושם במע' הא' באסיפת דינים דף כ"ז ע"א וע"ב וע"ג הביא דין זה של מע"ל וליקט כמה דברים מספרי האחרונים ז"ל ע"ש, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.