רב פעלים/ג/יורה דעה/ה

רב פעלים ‏ ג יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מאחד דחיל חטאין מעיר סנגפור יע"א ה"ה היקר עבדאלא מאיר נר"ו, סחורה של תערובת חָלָב בחֵלֵב אשר כתבתם לנו מקדמת דנא אסור לבשלו מן התורה ואם בשלו לוקה עליו הנה בעתה באנו להסתפק אם זו התערובת הניחה בחום השמש עד שנמס ואח"כ מערב בו שמן אחר טוב שאין בו תערובת כדי להשביח הסחורה הזאת של התערובת הנז' אי שרי, או"ד גם בכה"ג חשיב בישול ואסור:

גם יש להסתפק אם הניח תערובת של חלב וחלב תוך מים רותחים ונפשרו ואח"כ יערב בהם שמן אחר טוב אי שרי מאחר שלא בישל התערובת הנז' ע"י האור אלא הניח בהם מים רותחים, או"ד גם בזה חשיב בישול כיון שהמים יס"ב:

גם יש לי לשאול עוד אם הסחורה של תערובת הנז' נבאשה ונתעפשה ורוצה לבשלה פעם שנית על האש שנותן בה מים ומלח דוקא כדי שיסיר ביאושה ועפושה אי שרי. גם יש לי לשאול אם אחד עירב חָלָב וִחֵלֵב ובשלם יחד ע"י מים ומכר הסחורה של תערובת זו ונשאר לו קצת ממנה אם מותר למכור השאר, וגם יש לי לשאול חם מותר לישראל לקנות סחורה של תערובת הנז' מן הגוי כדי למכרה במקום אחר ולהסתחר בה:

ועוד יש לי לשאול על בשר וחלב דאסור בהנאה אם להשליכו בים כדי שיאכלוהו הדגים, או בעי קבורה דוקא. גם רצוני לדעת למה לא ישליך אותו בדרכים ויאכלוה הכלבים על הכל יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה. על השאלה הא' הנה קי"ל באיסור שבת דבישול בחמה לא חשיב בישול ומותר לבשל בחמה כדאיתא בגמרא דשבת דף ט"ל ע"א א"ר נחמן בחמה כ"ע לא פליגי דשרי ע"ש וכן פסק מרן ז"ל בשה"ט א"ח סי' שי"ח ס"ג ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיחמו מותר ע"ש, ומפורש הטעם התם משום דבישול בחמה לא מקרי בישול והשתא הדברים קל וחומר אם בשבת שהוא איסור סקילה קי"ל הכי כ"ש בב"ח שהוא איסור לאו ועוד דהוא חידוש דיש להקל בו כמ"ש מרן ז"ל בב"י א"ח סי' תל"ט גבי קבוע שהוא חידוש הקלו בספק גרוע וכ"כ הפוסקים ביו"ד סי' ק"י, ועוד נמי יש להחמיר בשבת לחייב אע"פ שאינו דרך בישול משום דמ"מ מלאכה הוא עושה ומלאכת מחשבת אסר רחמנא בשבת וזה הוא מתכוין למלאכה משא"כ בב"ח דהאיסור הוא דוקא בדרך בישול ועיין מור"ם ז"ל בהגה"ה סי' ק"ה סעיף א' מ"ש בספק כבוש ע"ש:

וראיתי להרב פר"ח ז"ל בסי' פ"ז סוף סק"ב שכתב בש"ס דילן בפרק כירה אסיקנא דהמבשל בחמי טבריה בשבת לא מחייב משום מבשל, וה"ה לענין בישול בב"ח דלא אסיר מן התורה עכ"ל, וכן כתב הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל שם ס"ק י"ג ע"ש, נמצא הפר"ח משוה דין בישול בב"ח עם דין בישול בשבת ובאמת כן משמע נמי מדברי הרב המגיד ז"ל דהא כתב על דין בב"ח דבשבת מבואר דבחמי טבריה פטור ע"ש, ועל כן שפיר אנחנו באים ללמוד לנ"ד מדין השבת דכמו דקי"ל גבי שבת מותר לגמרי כן הוא בב"ח מותר לגמרי:

ומ"ש הרב פר"ת ז"ל בסוף סק"ג ליכא לאוכחי מהך דשבת לאיסור בב"ח ע"ש, הנה לא פקפק הרב ז"ל אלא בדין המעושן דיליף מדין שבת לענין בב"ח להחמיר לחייבו משום בישול, ועל זה שפיר קא מותיב די"ל שבת שאני, אבל בב"ח דהאיסור הוא משום בישול י"ל דפטור משום דלא חשיב זה בישול, אך ענין דנ"ד גבי בישול בחמה אנחנו למידין להקל בב"ח כמו שמצינו דמותר בשבת בהא מודה הרב פר"ת דילפינן מדין שבת לבב"ח מכ"ש, ולהכי לא פקפק על מ"ש הפר"ח בדין המבשל בחמי טבריה דמדמי לה לדין השבת וכמ"ש הרב המגיד ז"ל והיינו משום דבזה ילפינן להקל והוי מכ"ש, וכן הגאון פלתי ז"ל ס"ק י"ב לא פקפק אלא בדין המעושן דמדמי ליה הפר"ח לדין שבת לחומרא וגם על זה סיים צ"ע, גם הגאון ישועות יעקב סק"ח לא פקפק בדברי הפר"ח ז"ל אלא בדין המעושן, וכן הרב מעשה רוקח בה' מ"א פ"ט דין ואיו לא פקפק אלא בדין המעושן, גם בדברי הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר אות י"ב מפורש להדיה דדוקא למילף בב"ח חומרא מדין השבת לא ילפינן די"ל שבת שאני אבל למילף קולא ילפינן שפיר משום דכ"ש הוא ע"ש. והנה כי כן הגאון מש"ז ז"ל בס"ק א' שנראה בתחלת דבריו דאין למידין בב"ח משבת בין לקולא בין לחומרא כל זה הוא נגד דברי כל הגדולים הנז"ל, ועוד הוא עצמו חזר ותבריה לגזיזיה מדברי הרב המגיד ז"ל ועל כן בנ"ד שפיר ילפינן לקולא מדין השבת דחוס השמש לית ביה איסורא כלל ומותר להניח תערובת זו בחמה עד שנימס ולית לן בה:

ועל שאלה הב' להניח בתערובת זו של חָלָב וחֵלֶב מים רותחין שהיס"ב אי חשיב זה בישול או לאו, הנה מצינו למור"ם ז"ל בהגה"ה סי' פ"ז סעיף וא"ו שכתב דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב וליתן לפני בהמה דאסורים בהנאה, ופירשו הש"ך והפר"ח דהיינו דוקא כשהדיחם במים רותחים שהיס"ב וערבם כך רותחין הא לאו הכי אינו אסור בהנאה שלא אסרה תורה אלא דרך בישול וכו', וכתב הרב כרתי ס"ק ט"ז דהיינו כלי ראשון ויס"ב דהוי בישול ע"ש וכ"כ הרב שפ"ד ז"ל דברור הוא דכשהיס"ב בכלי ראשון מקרי מבשל הא כלי שני אף דמפליט ומבליע לא מבשל ושרי בהנאה עכ"ל, נמצא דאין איסור בישול אלא דוקא אם הדיח כלי בשר או להפך בכלי ראשון העומד על האש שהיס"ב ואח"כ בעודו יס"ב עירה המים מכלי ראשון של הבשר לכלי ראשון של חלב בעודו יס"ב, דדוקא בכהאי גוונא איכא איסור בישול בב"ח דיאסר בהנאה:

ועל כן בנידון השאלה הב' הנז' שהוא מערה מים רותחין שהיס"ב לתוך התערובת הזאת של חָלָב וחֵלֶב שאינם על האש והם צונן אע"פ דאלו המים יס"ב עכ"ז הם באים לכלי שני דקי"ל בכלי שני איסור בישול ליכא בב"ח דאע"פ שהיס"ב בכלי שני מפליט ומבליע עכ"ז לא חשיב מבשל לענין איסור בישול האמור גבי בב"ח, על כן נראה ודאי דשרי למעבד הכי, ועכ"ז על צד היותר טוב לא יערה אלו המים הרותחין לכלי שבו התערובת להדיה אלא יריק אותם ע"י כלי אחר כמו כף וכיוצא:

ודע דהאי מלתא שכתבו הגאונים הכרתי והשפ"ד ז"ל דליכא משום מבשל אלא רק בכלי ראשון ולאו בכלי שני היא הלכה ברורה וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ה ס"ב חום של כלי ראשון שהיס"ב מבשל ואוסר כולו אבל חום כלי שני אינו מבשל וכו' וכתב הפר"ת ז"ל שם סק"ו וז"ל הא מלתא דאינו מבשל היא מוסכמת מהש"ס והפוסקים אבל לענין בליעה ופליטה איכא רבוותא דסוברים לאסור כל החתיכה ואיכא רבותא שמקילין שלא לאסור אפילו כדי קליפה וכו' ע"ש. ולכן היתר זה בנ"ד אין בו שום מיחוש מאיסור בישול כלל ואע"פ שאתה רואה בעיניך שהתערובת הזה נפשר מכח המים הרותחין לית לן בה דהכי אתמר הלכתא בגמרא דשבת דף מ' ע"ב ש"מ תלת ש"מ שמן יש בו משום בישול וש"מ כלי שני אינו מבשל וש"מ הפשרו לא זהו בישולו ע"כ, כן היא הגרסה הנכונה שהביאה הרי"ף והרא"ש והר"ן ז"ל, ועל גרסת מרן בב"י דגריס הפשרו זהו בישולו נתעורר על זה מנחת כהן דף קל"ט וכתב טעות נפל בספרים ע"ש, ועיין ערך השלחן א"ח סי' שי"ח אות י"ג מ"ש בזה, ומ"ש הרב חכמת אדם כלל נ"ט אות וא'ו דאם הוא חם כ"כ שהיד נכוית במים אפילו בכלי שני מבשל והביא זה מדברי הרמב"ם בהלכות מעשרית פ"ג וכו' הנה ראיתי להגאון אמרי בינה דף ל"ו ע"ד שהביא דברי חכמת אדם הנז' וכתב שמדברי הרמב"ם פ' כ"ב מה' שבת משמע דכלי שני אינו מבשל ואינו מחלק בין חם ביותר דלדעתו לעולם אינו מבשל, והך דמעשרות פ"ג כבר כתב הרדב"ז ביקר תפארת דהיינו לענין קביעות מעשר כיון שע"י בישול זה מכשירו לאכילה נגמרה מלאכתו, והא דתנן לקדרה ולאלפס אורחא דמלתא נקט, והה"ד לחמימה ולתמחוי בזמן שהוא חם ביותר עי"ש, וא"כ אינו ראיה לאסור בב"ח בכה"ג בהנאה מן התורה עכ"ד ע"ש:

ועל שאלה הג' בהיכא דהתערובת הנז' נבאשה ונתעפשה ורוצה לבשלה על האש במים ובמלח כדי להסיר ביאושה ועפושה. הנה אע"פ שנאמר תערובת בב"ח שנבאש ונתעפש אין בו איסור בישול אם ירצה לבשלו עכ"ז יש לאסור בנ"ד, יען כי השואל קאמר שרוצה ליתן מים ומלח ויבשלנה כדי להסיר ביאושה ועפושה, נמצא לפי דבריו בזה הבישול יוסר ממנה הביאוש והעפוש ותהיה מוכשרת לאכילה וא"כ י"ל אע"פ שבתחלת הבישול היא מעופשת שאינה ראויה מ"מ בסוף הבישול יוסר ממנה ותהיה ראויה לאכילה ונמצא השתא קעביד איסור בישול בב"ח:

ועל שאלה הד' הנה קודם פסח דהאי שתא כתבתי תשובה באורך על השאלה ששאל השואל הזה בעצמו בסחורה של תערובת חָלָב וחֵלֶב שיש לו בזה הפסד מרובה ע"י ס"ס דאיכא בפלוגתא דרבוותא יען דאיכא מחלוקת בבישול חָלָב וחֵלֶב ויש ג"כ מחלוקת בטיגון ועי"ז עשיתי ס"ס והתרתי למכור אותה. אך עתה בנידון זה שואל השואל בהיכא דבשל התערובת במים דאין כאן ספק על הטיגון על כן אין אני סומך להתיר בזה אפילו בהפסד מרובה, אע"פ שבאמת הגאון מהר"י לנדא בדגול מרבבה גם בלעדי הטיגון מסיק שבמקום הפסד הסומך על דברי הרמב"ם בפירוש המשנה להתיר לא יפסיד וכאשר הבאתי דבריו בפסק הראשון, עכ"ז אני חושש להתיר בכהאי גוונא דליכא ס"ס, והמקל יקל לעצמו. ועיין להגאון ח"ס ז"ל יו"ד סי' צ"ב שהבאתי בפסק הראשון הנז' שכתב על דברי הגאון דגול מרבבה הנז' דודאי המורה ובא כהגאון ז"ל אין מזחיחין אותו, אבל אי קמא דידי אתי אני אוסר כהגאון כנפי יונה הנז' וכן משמע בהרבה מן האחרונים ע"ש:

ועל שאלה הה' בענין להסתחר בתערובת הנז' לכתחילה הנה דין זה פשוט דאסור להסתחר באיסורי הנאה והגם כי עשינו ס"ס באיסור הנאה של תערובת זו לא התרנו אלא מה שיש אצלו בדיעבד ומשום דאיכא הפסד מרובה אבל לקנות לכתחילה כדי להרויח הא לא אתמר:

ועל שאלה השישית י"ל הנה מבואר בפוסקים דבב"ח האסור בהנאה לא מבעיא דאסור ליתנו לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה ממנו אלא גם לכלב דעלמא או לגוי שאינו מכירו ג"כ אסור ליתנו יען כי אסור להאכיל איסורי הנאה אפילו לבהמה של הפקר, וכמ"ש מרן ז"ל בא"ח סי' תמ"ח סעיף וא'ו גבי חמץ בפסח ומפורש שם הטעם מירושלמי ע"ש, וה"ה בב"ח נמי דהוא איסור הנאה דאסור ליתנו אפילו לבהמה של הפקר, וכן דעת מור"ם בת"ח כלל פ"ה דין ג' וכן הוא דעת הג"א ושערי דורא והרשב"ץ ואו"ה וכמ"ש הרב ערך השלחן ביו"ד סי' פ"ז ובא"ח סי' תמ"ח וכן כתבו עוד כמה אחרונים כאן וכאן ומפורש באו"ה שהביאו הכנה"ג בהגה"ט אות יו"ד דאין לזרקו בשוק אפילו אין שם כלב, וכ"פ הפר"ח סי' צ"ד, ואע"ג דהרב מקור חיים בא"ח סי' תמ"ח ס"ק יו"ד כתב דוקא בחמץ בפסח אסור לבהמת הפקר, אבל בשאר איסורי הנאה מותר להשליך לבהמת הפקר או לגוי שאינו מכירו ע"ש אשתמיט מיניה כל אותם גדולים הנז' דס"ל דין זה ישנו גם באיסור הנאה דבב"ח, והכנה"ג כתב בשם או"ה דנוהגין לשפוך בבית הכסא וזהו קבורתו או ישליכנו לנהר דהוי כנשרף, ואין די שיזרקנו לרחוב אפילו אין שם כלב ע"ש וכ"כ הרב פרי מגדים בפתיחה שמתיר בבית הכסא או לנהר, וכ"כ בחכ"א:

ולפ"ז מ"ש השואל להשליכו לים כדי שיאכלוהו הדגים ה"ז אסור, יען כי מה שהתירו להשליך לנהר מפורש הטעם באו"ה הנז' שהביאו הכנה"ג דהוא מפני דהוי כנשרף דאינו יכיל לבא לידי הנאה שיהנה ממנו שום בריה, וכאן אומר כדי שיאכלוהו הדגים ובודאי אסור דמאי שנא דגים מבהמה של הפקר, והנהר דנקיט באו"ה הוא כגון שאין מצוי בו דגים:

והנה מצאתי להרב מג"א ז"ל בסי' תמ"ה סק"ב שכתב אם משליכו לבית הכסא אין צריך פירור וליכא למיחש שיאכלנו כלב או חזיר דא"כ במים נמי יאכלו אותו הדגים אלא לא חיישינן כיון דאינו נותן לפניו לאכול ונראה לי דאם יש לו מים מכונסים שיש בהם דגים אסור להשליך לתוכו דהוא נהנה ממנו עכ"ל, וכן שם בסי' תמ"ח ציין מג"א על מ"ש בסי' תמ"ה ופירש דבריו במחצית השקל דר"ל דוקא ליתנו לפני בהמת הפקר אסור אבל אם זרקו לבית הכסא אע"פ שחזיר יאכלנו וכן בזרקו למים אע"פ שהדגים יאכלוהו לית לן בה ע"כ, גם הגאון רבינו זלמן ז"ל אזיל בתר סברת מג"א ועיין בחק יוסף:

והנה נראה דברי המג"א הנז' הם הפך דברי או"ה הנז' שהביא הכנה"ג כי שם מפורש הטעם דמתיר השלכה בנהר משום דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום בריה ולכן מוכרח לומר דאיירי בנהר שאין בו דגים או באופן אחר שאכתוב לקמן, והמג"א מתיר אפילו בודאי שיאכלוהו דגים ויאכלנו חזיר דכל שאינו נותן לפניהם שרי ואיך יחלוק מג"א על או"ה מסברא דנפשיה גם או"ה אמרה בב"ח וכ"ש בחמץ בפסח ואם תאמר מה יענה או"ה לטענת מג"א שטען מהא דאמרו כיצד ביעור חמץ זורקו לים ובים ודאי איכא דגים דאכלי ליה, ונ"ל בס"ד ליישב כיון דפוררו לפרורים דקים נמוחים במי הים ואין הדג מרגיש בחתיכה גדולה שבולעה דאינו כמו עוף שמלקט פרורים דקים ובפרט שהם ודאי נימוחים במי הים והיו מים, ועוד יש ליישב:

איך שיהיה בענין נידון השאלה נראה דאם יודע שיש שם דגים מצויים והוא מחתכו חתיכות גדולות שבודאי ירגישו בו הדגים ויאכלוהו דאסור לעשות, ודלא כמג"א ורבינו זלמן הנז' אבל אם משליכו לים באופן שלא יבא לידי הניה לדגים כגון דפוררו ומחלקו חלקים דקים וכיוצא שרי ליה למעבד הכי, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.