רב פעלים/ב/סוד ישרים/ה

רב פעלים ‏ ב סוד ישרים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחד צורבא מרבנן לא נודע שמו, נא ונא יודעני מלתא חדא דתמיהא לי, במה שמצאתי כתוב בשער הכונות לרבינו האר"י זלה"ה בדרוש יצ"מ שז"א היה בסוד העיבור בגלות מצרים, ונודע כי הנהגת העולם הוא ע"י ז"א, ואיך נתקיימו העולמות ואיך היה בא הדיבור למרע"ה. ויותר תמוה לי, מה שמצאתי כתוב בשער הכונות הנז' בזה"ל, והנה פרעה הרשע היה חושב כי כיון שז"א הנקרא בוכרא חזר להתעלם תוך אימא בסוד העיבור, שח"ו לא יחזור לקדמותו להתגלות ולצאת לחוץ מבטן אימא עילאה, ועי"כ עם בני ישראל התחתונים הנקראים ישראל על שמו של ז"א הנקרא ישראל, גם הם ישארו בגלות תוך מצרים, כיון שישראל העליון השולט עליהם נתבטל ח"ו מציאותו, לכן שלח לו השי"ת ע"י מרע"ה, כה אמר ה' בני בכורי ישראל, לרמוז אל הבן הבכור העליון הנקרא ישראל, כי קיומו קיים ולא נתבטל ח"ו, והודיעו כי לפי שכפר במציאותו, לכן יהיה נענש מדה כנגד מדה במכת בכורות, לפי שכפר בבן הבכור העליון יתברך וכו' עכ"ל, ולזה צריך הבנה גדולה ממי יצאו הדברים האלה למרע"ה, נא ונא יודיעני בהרחבת ביאור ושכמ"ה:

תשובה. אעתיק לך מה שכתוב אצלי בספר דעת ותבונה בפרק כ"ג, ששם הבאתי תחלה לשון רבינו ז"ל בשער הכונות אשר זכרת בשאלה שלך, ועוד הבאתי לשון רבינו זלה"ה מ"ש בספר מביא שערים שער ה' פ"ז, וז"ל וז"ס הפסוק, ויאמר אהיה אשר אהיה, והענין כמ"ש אצלינו בסוד כונת יצ"מ בליל פסח, כי אז היה הז"א בבחי' עיבור תוך אימא, ורצה השי"ת להודיע למרע"ה כי עתה נולד הז"א שהוא ענין יצ"מ, והודיעו התחלת הדבר איך היה, כי בתחלה היה הזווג דא"א בסוד הנשיקין כנז' להוציא זו"ן על ידי ב' אהיה אלו הנז' שהם בגרון א"א שהם ב' אהיה לצורך זו"ן, א' לז"א וא' לנוקביה, והבן זה כי כמו שכתבתי לעיל שהם ב' אהיה כנגד או"א, כן משם נמשך אל זו"ן, ואלו הב' אהיה הם מ"ש הכתוב אהיה אשר אהיה כמבואר בפרק זה. ואח"כ ירדו טיפות אלו ליסוד דא"א, ומשם למלכות דא"א, ומשם לאבא, ומשם לאימא כמ"ש בפרק הבא בע"ה, ושם באימא נשאר בסוד עיבור ושם נתקן לגמרי, ואימא זו היא סוד שם אהיה השלישי, וכמ"ש אהיה שלחני אליכם, ועיין בח"ג פ"ג. ואח"כ כשנולד ז"א הנקרא שם הויה כנודע, אז נאמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם וכו', כי כבר נולד ז"א ונתגלה שם ההויה, עכ"ל רבינו ז"ל בספר מבוא שערים:

וכתבתי בס"ד שם, צריך לבאר חקירה נפלאה, שאיך יצוייר ענין זה שיהיה ז"א חוזר בסוד העיבור גו אימא עלאה, והלא מציאות כזה אי אפשר להיות באדם התחתון שיהא חוזר האדם בסוד עיבור בבטן אמו אחר שנולד, וידוע מ"ש מבשרי אחזה אלוק, ואיך יתכן זה. אך באמת ד"ז נתבאר היטב בדברי רבינו זלה"ה והוא, כי רבינו זלה"ה עצמו חקר חקירה כזו בשער מאמרי רשב"י בביאור אדרת האזינו, בענין עיבור השני לצורך מוחין דהולדה וז"ל, ותחילה נבאר בענין עיבור השני הזה איך אפשר להיות כי הרי בצלם אלקים עשה את האדם ומבשרי אחזה אלוק, והרי אין ענין זה יכול להיות באדם התחתון שיחזור בסוד עיבור בבטן אמו אחר שנולד. ואמנם להבין זה צריך שנבאר ענין מיין נוקבין ועלייתם הנז' בכל מקום מה עניינם, דע כי בחי' המ"ן כל זו"ן הם שמות הצדיקים שהם נקראים בנים שלהם בסוד בנים אתם לה' אלקיכם, ובחי' המ"ן של או"א הם זו"ן בנים שלהם, וכמו שביארנו בכל לילה ולילה עולים נשמות התחתונים בסוד בידך אפקיד רוחי, בעת השכיבה ומתעברת מהם נוקבא עילאה דז"א בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך, ותועלת העליה ההיא עניינה היא כדי לחדש את הנשמות ההם ולתת כח בהם ולהאיר בהם, וענין החידוש הזה הוא מה שמחדש ומתקן את המוחין שלו שהוא בבחינת הנשמה שלו היושבת במוח כנודע, וכן זו"ן בני או"א עולין בסוד מ"ן למעלה באו"א כדי לחדש המוחין שלהם ולהוסיף בהם הארה, וזו ההעלאה היא מה שאנו קורין אותה עיבור השני של המוחין דהולדה והבן זה עכ"ל, ועיין בעץ חיים שער הנסירה פ"ג שכתב שם כדברים האלה:

ובספר אמת ליעקב הביא על זה דברי הרב החסיד מהר"ר דוד מאג'ר ז"ל וז"ל, הנה נודע דסוד יצ"מ, ומה שחזר ז"א לבחינת עיבור תלת כלילן בתלת הכל הוא בפרצוף המוחין, דכל מה שנוגע לפרצוף זו"ן דאצילות ודבי"ע שהם חותם פרצופי האצילות, כולם כבר נגמרו ונתקנו בזמן הראוי להם, בעת שעלה רצון המאציל והאציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם בצביונם ותיקונם, ואין שייך בהם לא מיעוט ולא ירידה לא עליה ולא גדלות וקטנות, וכל כוונתינו ודרושי הרב ז"ל מדברים בפרצוף המוחין דזו"ן, וזו"ן שהם בנים לאו"א מתקנים פרצוף המוחין דאו"א הנקראים זו"ן גם הם לענין מה שלמעלה מהם וצריכין עי"מ, והכל נתקן על ידי זו"ן דאצילות שהם בנים שלהם, וכעד"ז או"א לא"א וכו' עד א"ק, והכל תלוי. לפי מעשינו על ידי קיום התורה ומע"ט, ומה שאנחנו פועלים בזו"ן הם נודעים ופועלים זו"ן לאו"א וכעד"ז כולם, כי מה שנתקן ע"י המאציל העליון יתברך בעת התיקון, הוא זו"ן הכוללים דכל פרצוף, שהם השבעה תחתונות דכל פרט ודכל כלל, דכל פרטי א"ק ועתיק וא"א ואו"א וזו"ן, וכל דרושי הרב ז"ל כולם מדברים ובנויים על ערכי הכינויים, דלפי ערכינו אנחנו בנים לזו"ן, וזו"ן דאצילות הם דוקא חסרים עי"מ וצריכין אנחנו להשלימם על ידינו, אמנם או"א הם שלמים וכ"ש פרצוף שלמעלה מהם:

וזה כלל גדול דכל כוונתינו לתקן בתפילה ועבודה והמצות הכל הוא בפרצופי המוחין דזו"ן, ובזה נבא אל מ"ש הרב ז"ל שבגלות מצרים חזר ז"א בבחינת תלת כלילן בתלת גו אימא עלאה, דא"כ מי היה המדבר עם מרע"ה, ומי היה המוציא את ישראל ממצרים, ואיך יתקיימו כל העולמות דבי"ע שהם חותם האצילות וחיילי הנוקבא, ולא חזר העולם לתהו ובהו, ועוד יש לתמוה שהרי כתב הרב בשער מיעוט הירח, דכל זמן גלות מצרים היו זו"ן בחול אבא בבחי' הב', ובשבת חוזרת פנים בפנים בבחינה השישית, וזה סותר כל מ"ש הרב בספר הכונות, אלא פשוט ומבואר דכל הדרושים מדברים בבחינת פרצוף המוחין דזו"ן, אמנם פרצוף זו"ן דאצילות שנאצלו בעת אצילות העולמות, וכל הפרצופים לא היה בהם שינוי כלל. ובזה יובן ג"כ מ"ש רבינו ז"ל בדרוש פורים, דבכל אותם שבעים שנה דגלות בבל היה ז"א בסוד הדורמיטא, וא"כ למי היו צועקים ומתפללם ומי היה המשגיח, ולפי מ"ש הכל מבואר עכ"ל ע"ש:

וכן נמצא הדבר מפורש יוצא בדברי רבינו הרש"ש ז"ל בהגהותיו לעץ חיים בשער הפרצופים דרוש ד' וז"ל, הנה נודע מ"ש הרב ז"ל בכמה מקומות ובפרט בשער המוחין, דא"א כלול מנרנח"י והוא יחידה דכללות דאצילות, ואו"א עלאין כלולים מנרנח"י והם חיה דכללות האצילות, וישסו"ת כלולים מנרנח"י והם נשמה דכללות האצילות, וז"א כלול מנרנח"י והוא רוח דכללות האצילות, והנוקבא רחל כלולה מנרנח"י והיא נפש דכללות האצילות:

והנה א"א ואו"א וישסו"ת שהם נשמה חיה יחידה דכללות האצילות יצאו שלמים כל אחד כלול מי"ס שהם נרנח"י שבו. אמנם זו"ן יצאו חסרים כי ז"א יצא כלול מן ו"ק שהם נפש ורוח שבו, וחסרים כח"ב שלו שהם נשמה חיה יחידה, ובעת התיקון תיקנו או"א את שני הפרצופין דחיצון, והאמצעי הנז"ל שהיתה בהם השבירה וחיברו בהם הו"ק דמ"ה. ואלו השני פרצופים אינם צריכין מוחין, כי הם שלמים לגמרי כל אחד מעשר ספירות שהם נרנח"י דפרטית הפרצוף ההוא בלי הצטרכות מוחין מאו"א, והם נפש ורוח דז"א, ואלו לא יחסרו מהז"א לעולם:

ואח"כ בא לו פרצוף השלישי שהוא בינה דז"א כלול משלשה פרצופים דכלים פנימי ואמצעי וחיצון שהם עיבור יניקה ומוחין דנשמה, ובהם נתפשטו המוחין דקטנות וגדלות ראשנים מצד ג' בחינות דכלים דישסו"ת שהם נר"ן שבהם מנפש שבהם לנפש דנשמה דז"א שהוא עיבור דנשמה, ומרוח שבהם ליניקה רוח דנשמה, ומנשמה שבהם למוחין דגדלות נשמה דז"א, ומחכמה וכתר שבהם חיה יחידה מקיפים, וכל זה הוא לפרצוף השלישי בינה הנקראת נשמה, כי כל המוחין הבאים מישסו"ת הנקרא נשמה כולם נשמה:

ואח"כ בא לו פרצוף הרביעי שהוא חכמה דז"א חיה דז"א ובו נתפשטו המוחין מצד או"א הנקראים חיה ע"ד הנז' בפרצוף השלישי ממש, ואח"כ בא לו פרצוף החמישי שהוא כתר יחידה דז"א, ובו נתפשטו המוחין מצד א"א הנקרא יחידה ע"ד הנז"ל ממש, ואז נשלם ז"א בשלשה ראשונות החסרים לו, הרי כל המוחין הבאים לז"א מצד ישסו"ת כולם הם להשלים לו נשמה שלימה שהוא לפרצוף השלישי הנקרא בינה, ואפילו נפש ורוח שלהם הבאים בימי עיבור ויניקה הוא לעיבור ויניקה לפרצופי הבינה דז"א נפש ורוח דנשמה, ואלו הם המסתלקים ובאים בק"ש ועמידה, אבל השני פרצופים דנפש ורוח דכללות ז"א הנה הם שלמים לגמרי, ושום מוחין אינם צריכים ואלו לא יחסרו לעולם מהז"א, וכשלפעמים חוזר הז"א לקטנות גם לעיבור, כגון בחרבן הבית או בגלות מצרים, הוא בעיבור ויניקה דנשמה, ודי בזה עכ"ל ע"ש:

ועתה בין תבין מעצמך כי המדבר הוא המאציל העליון המתפשט אורו באורות הספירות, והוא המסתתר ומתלבש בז"א דאצילות בהתלבשות כל הפרצופין, שכולם נכללים בשם הוי"ה ב"ה, שבו נכלל הכל אור המאציל, והנאצלים כולא חד, שהוא קיץ היו"ד וארבע אותיות הוי"ה שהם כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן אלא שכל הדברים והצווים של המאציל, הם יוצאים ומתגלים מן ז"א דאצילות שהוא הנקרא בשם הוי"ה בסתם, וכבר אמרנו דפרצופי זו"ן שנאצלו בעת האצילות הרמוזים בו"ה בשם הוי"ה הם פרצופים שלמים בכל המוחין הראויים להם, ומשם היה יוצא ומתגלה הדיבור למרע"ה, אך באמת הדיבור נמשך מן המאציל ב"ה. ובזה מובן היטב מ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות וז"ל, לכן שלח לו השי"ת ע"י משה כה אמר ה' בני בכורי ישראל, לרמוז אל הבן הבכור העליון הנקרא ישראל כי קיומו קיים וכו', והיינו כי באמת הגם שהדברים יוצאים ומתגלים למרע"ה מן ז"א דאצילות הנקרא ישראל, מ"מ הנה באמת הם נמשכים ובאים מן המאציל העליון ב"ה המסתתר שם, והוא מדבר על פרצוף המוחין דז"א, ודרך משל נאמר, ראובן מדבר עם שמעון, הנה הדבור יוצא ומתגלה מן הגוף של ראובן, אך באמת הוא נמשך ובא מן הנשמה אשר בקרבו:

וכן תמצא הענין מפורש ממה שכתבתי בספר הנז' בפרק כ"ב לשון רבינו ז"ל בדרוש הפסוק של ראיתי את העם הזה והנה עם קשי עורף וכו' ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך לגוי גדול, שרצה המאציל העליון יתברך לבטל מציאות נוקבא התחתונה רחל ולעשות נוקבא חדשה אל ז"א מצד בחינה הד' דאחד היא לאה וכו' ע"ש באורך שכל אלו הדברים ודאי הם באים ונמשכים מן המאציל העליון שהוא נשמת הכל, אלא שהם יוצאים ומתגלים אל מרע"ה מן ז"א הנקרא הוי"ה שבו נכלל הכל, וכמ"ש באדרא וז"ל, כללא דכל מילין עתיקא דעתיקין וז"א כולא חד כלא הוה כלא הוי כלא יהא לא ישתני ולא משתני ולא שנא, וכתב רבינו ז"ל בביאורו שם הכונה כי א"א הוא אוחז כל קומת האצילות, ומתלבש תוך או"א וזו"ן ונמצא כי עתיקא דעתיקין כולל את ז"א ואת כולם, והכל דבר אחד זה לבוש לזה וזה לבוש לזה עכ"ד ע"ש, וכאשר כתבתי בס"ד בספר הנז' בפרק ראשון באורך בסוד התלבשות הזה אשר הוא נכלל בשם הוי"ה ב"ה, שהוא קוץ היו"ד וארבע אותיות כוללים מן אור א"ס דטמיר וגניז בכתר עד זו"ן דאצילות

ודע, כי הגם שבאמת פרצוף ז"א העקרי דבחינת רוח ונפש הוא פרצוף שלם ובו הנהגת העולם והוא היה גלוי ומפורסם ולא היה ח"ו בסוד העיבור, ועל כן עולם כמנהגו הולך תמיד, וממנו היה יוצא הדיבור למרע"ה דהיינו בהתחברות והתלבשות כל הפרצופים כולם עם אור א"ס המתפשט ומסתתר בתוכם כי הכל הוא באחדות אחד וכאמור לעיל, הנה עכ"ז כפר פרעה בז"א מפני שידע שפרצוף המוחין השייך לז"א היה בסוד העיבור, וידע כי זה פרצוף המוחין שייך יותר לישראל וחשב כי ישאר ח"ו כך בהתעלמות זה, ואז בזה יוכל לעכב את ישראל בגלות תחת רשותו ח"ו, כי באמת הוא שבהיות פרצוף המוחין הנז' בסוד העיבור יהיה עי"כ מיעוט השגחה על ישראל, וככה חשב המן הרשע בזמן גלות מדי שהיה ז"א בסוד הדורמיטא, אשר ג"כ זה היה בפרצוף המוחין וכנז"ל אך פרעה ברשעו כפר בז"א יותר ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו ולכן שלח לו השי"ת דברים הנז"ל ע"י מרע"ה, ועיין בספר יפה שעה למהרש"ך ז"ל בהגהותיו לשער הכונות דף ר"ו שנתקשה בקושיות אלו, ונחה דעתו לומר שכל אותו הדיבור שדבר הקב"ה עם מרע"ה היתה אימא עילאה קדישא המדברת ע"ש. והנה באמת שכל קושיות שנתקשה בהם הרש"ך ז"ל שם כבר נתיישבו היטב לעיל, וכבר ביארנו שהדברים נמשכין ובאין מן המאציל העליון שהוא נשמת ז"א והם יוצאין מן ז"א הנקרא הוי"ה שבו נכלל הכל ומתגלים אל מרע"ה, דהיינו שהיה הדיבור יוצא מן פרצוף העיקרי דז"א דבחינת רוח ונפש בהתחברות והתלבשות כל הפרצופים כולם עם אור א"ס המתפשט ומסתתר בתוכם, כי הכל הוא באחדות אחד, ועל כן שפיר יצדק הרמז על בני בכורי ישראל כי דברים אלו מן המאציל נמשכין ובאין:

והנה בודאי כל התורה והמצות הם מן המאציל א"ס ב"ה אלא שכל הדברים והצויים הם יוצאים ומתגלים מן ז"א דאצילות שהוא הנקרא בשם הוי"ה בסתם ע"ד שכתבנו, וכתב הרב מקדש מלך ז"ל בס' בראשית על דף ט"ז ע"ב בענין ויאמר דמעשה בראשית וז"ל, חילא דאתרם וכו' פירוש אע"פ שויאמר הוא אבא אומר לאימא הכל הוא מכח א"ס אשר ממנו נברא הכל עד שנתפשט אותו הכח ברזא דמחשבה שהוא אבא, ואז נתעורר אבא בכח א"ס אשר בקרבו ואמר לאימא וכאלו אמר הכתוב ויאמר א"ס שהוא העיקר עכ"ל ע"ש:

ובכתבי מהרח"ו ז"ל על ההגדה מצאתי כתוב על פסקא של מצה זו שאנו אוכלין וכו' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם מיד וכו' שכתב וז"ל, דע כי לא כל גילוי שכינה הוא שוה, כי הנה מצאנו בפרשת לך לך בזוה"ק שאומר שלא נאמר לאברהם וירא אלא בתר דאתגזר, אבל עד לא אתגזר לא כתיב ביה אלא ויאמר, וקשא דהא מצינו שהכתוב אומר וירא ה' אל אברם עד דלא אתגזר, אלא עם מה שאומר הזוהר בפ' וירא וז"ל, קרא דכתיב וירא ה' אל אברם עד לא אתגזר הוא השכינה בלבד דמללת עמיה, ולא היו מאירים בה האורות של התפארת, אבל מה שאומר וירא אליו ה' בתר דאתגזר הוא גילוי שכינה שהאירו בה האורות של התפארת, וזהו שבחא יתיר מן די בקדמיתא, וכל שכן וקל וחומר כאן ביצ"מ שהיו ישראל טבועים במ"ט שערי טומאה, ודאי שהיה צריך כח גדול כדי להוציאם ממצרים ולא היה מספיק גילוי שכינה בלבד, ואף אם יאירו בה האורות של התפארת לא היה מספיק להוציאם ממצרים, ולכן מה עשה המאציל נתלבש במלך שהוא א"א, גם נתלבש במלכי שהוא או"א, גם נתלבש במלכים שהם ששה קצוות של התפארת, ומלת הקב"ה קאי על המאציל וכל האורות הנז' נתלבשו בשכינה בשעה שנגלית במצרים, ובזה הכח יכלה להוציא את ישראל ממצרים, וזה הוא אומרו עד שנגלה עלוהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, עכ"ל והכן בדברים:

ודע כי ראיתי להרב החסיד מהר"ח דילה רוזה בתורת חכם שכתב וז"ל, בחינת זו"ן שחזרו בגלות מצרים בבחינת תכ"ב, זה הוא בזו"ן דסדר הזמנים שהם בחינת נה"י וחג"ת דנה"י, שכבר נודע שהנה"י הם לבר מגופא ושם אחיזת הקליפות כנודע, לכך חזרו זו"ן דסדר זמנים בבחינת תלת כלילן בתלת, אבל בזו"ן דששת ימי בראשית לא היה כ"כ אחיזה בהם שהם בחינת גופא עכ"ל. והנה דבריו אלו הם בנויים ע"פ הקדמה חדשה הנמצאת להרב החסיד. רבינו הרש"ש ז"ל בספר הבהיר נהר שלום, דיש שני מיני בירורים, האחד הוא בירור מבחינת ששת ימי בראשית שהם חג"ת ונה"י דחג"ת שהם ו"ק שהם נפרטים לשנים ולחודשים ולשבועות ולימים, והב' הוא בירור מסדר הזמנים, שהם חג"ת ונה"י דנה"י, שמשם התחילו לשמש המאורות והם נפרטים ליובלות ולשמטין ולשנים ולחודשים ולשבועות ולימים ע"ש. ועל כן פירש מ"ש רבינו ז"ל שחזר ז"א בבחינת עיבור מיירי על ז"א דבחינת הזמנים, כי ענין זו"ן דסדר זמנים תלוי ביד ישראל, כמ"ש אשר תקראו אותם במועדם, ולכן שם מנינו הפגם, משא"כ בזו"ן דבחינת הימים לא הגיע בהם הפגם. והנה הנהגת העולם הוא בז"א דבחינת הימים, אך עד עתה לא נודע לנו מאיזה מקום בדברי רבינו האר"י ז"ל למד והוציא רבינו הרש"ש הקדמה זו:

והנה הגם שבדברים הנז"ל נתיישבה החקירה היטב שכן הוא האמת דכל דרושי רבינו האר"י זלה"ה בעניינים אלה מדברים בפרצוף המוחין דזו"ן, אמנם עדיין ביאור זה חסר דבר אחד, והוא כי מצאתי למהר"י כחלי ז"ל בספר תורה לשמה סי' תקל"ג שנשאל בזה"ל, ידוע הוא כי הנהגת העיל' הוא ע"י ז"א, ורצינו לדעתי איך יהיה זה בשינוי הזמנים הנזכרים בדברי מרן האר"י זצ"ל דלפעמים היה ז"א בבחינת עיבור וא"כ בזה"ז איך תהיה הנהגת העולם יורינו וכו', והשיב להם תשובה, למדוני רבותי ז"ל שענין חזרת ז"א בסוד העיבור זה אינו אלא בפרצוף המוחין, אבל בפרצוף העקרי של הו"ק זה שלם, ובזה לא יש שינוי ואינו משתנה לעולם, והנהגת העולם היא בפרצוף זה של הו"ק. ברם ידוע תדעון דגם זה אינו אלא במחצב הנשמות, אבל לא במחצב הספירות, דשם הכל הוא בשלימות ובגדלות גמורה בהשלמת כל התיקון הראוי והצריך והיה זה שלום, וה' יעזור לי, כ"ד הצעיר יחזקאל כחלי ע"כ. ודבריו הם בקיצור שכן דרכו בכל תשובותיו שבספר הנז' שהם על הלכות ד' טורים, והנה תוספת ביאור שכתב בסוף דבריו שכל אלה הדברים של השינויים והתיקונים המה אמורים במחצב הנשמות דוקא, זה אמת ויציב, והקדמה זו היא נמצאת בספר שערי קדושה למהרח"ו ז"ל ח"ג שער א' וב' ע"ש:

והעולה מדברי מהרח"ו בשערי קדושה הוא, דהן במחצב הספירות והן במחצב הנשמות בכל מחצב מהם ישנם לכל הפרצופין של א"ק ועתיק וא"א ואו"א וזו"ן וגם אבי"ע, ועוד עולה מדבריו שם, דכל פגם שגורמים ישראל בעוונות הכל הוא במחצב הנשמות, ולפ"ז מובן דמ"ש רבינו ז"ל שיש חסרון בזו"ן מצד פרציף המוחין הכל הוא במחצב הנשמות, אבל במחצב הספירות אין שם חסרון וקטנות כלל ועיקר, שגם פרצוף המוחין דזו"ן שם היא שלם בכל עת, ועומדים בגדלות תמיד, וכן כתב עוד מהר"י כחלי ז"ל הנז' שם בסי' תקל"ד דמ"ש בעץ חיים בשער הנסירה פ"ה בסוד הכתוב ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שעל ידו נגלה היסוד הזה, דמה שנעשה ע"י אברהם אע"ה זה הוא בפרצוף המוחין ולא בפרצוף העקרי דז"א, שהיה בשעת תיקון העולם, יען כי פרצוף העקרי כבר נגמר ונעשה בעת תיקון העולם ע"י המאציל, והחידוש שהיה בזמן אברהם אע"ה היה בפרצוף המוחין, כי זה הפרצוף התחיל להתעלות בימיו, והפסוק מרמז על שניהם, כי כל מה שיש בזה יש בזה, וידיע להוי לכון, שכל זה הוא במחצב הנשמות כי שם נעשים התיקונים אלו וכיוצא בהן, ועל זה מדבר הרב ז"ל בדרושים ובכונות, אבל מחצב הספירות הוא גמור ושלם בכל מכל כל, ואין אנחנו יכולין לדבר בו, ואין צריך שום פעולה על ידינו עכ"ל:

והנה ידוע מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה שהדיבור יוצא אל הנביא מן מחצב הספירות, כי הוא יגיע במחשבתו וכונתו עד מחצב הספירות, שזהו סוד מ"ש יחזקאל הע"ה, ועל דמות הכסא כמראה אדם וכו' שהוא אור דמחצב הספירות, אמנם הכסא עצמו הוא אור מחצב הנשמות בסוד האבות הן הן המרכבה, וכמבואר שם להדיא ע"ש, והשתא בזה נתיישבו הדברים שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות על פסוק כה אמר ה' בני בכורי ישראל כמין חומר, שהדברים יוצאים מן מחצב הספירות ואומר בני בכורי ישראל על ז"א דמחצב הנשמות מצד פרצוף המוחין שלו, וכן כל הדברים הנאמרים למרע"ה ולכל הנביאים הם יוצאים ממחצב הספירות, וזה מוכרח וכנז"ל:

ודע כי מחצב הנשמות הגם שיש בו כל הפרצופים ויש בו אבי"ע עכ"ז הוא יקרא בערך מחצב הספירות בריאה, ומחצב הספירות נקרא אצילות בערכו, וז"ס מ"ש רבינו זלה"ה בשער הכונות בכונת ברוך אלקינו שבראנו לכבודו שנשמות ישראל הם מן הבריאה ע"ש, והיינו כי מחצב הנשמות נקרא בריאה בערך מחצב הספירות, וזהו ענין מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה ח"ג שער וא"ו וז"ל, וז"ס מ"ש רז"ל ששים רבוא נביאים עמדו בישראל ומרע"ה כולל כולם ושקול ככולם, ואמנם דרך כללות נבאר מדרגתם, כי מרע"ה היה עולה עד האצילות ומשם רואה ממש, אלא הוא על ידי התלבשו בבריאה לבדה, וגם זה אינו אלא בדרך מעבר לבד, כי האצילות לבדו הוא נמנע וז"ס כי לא יראני האדם וחי, ושאר הנביאים היו רואין באצילות על ידי התלבשות גמור באורות הבריאה, ואחר החרבן היה יחזקאל הע"ה והתנבא מן האצילות אחרי התלבשו בבריאה והבריאה ביצירה התלבשות גמור, ומאז ואילך אין עוד אור אצילות ובריאה נראין כלל, ואל זה כוונו רז"ל כי אחר חגי זכריה ומלאכי פסקה הנבואה לגמרי ונשתייר רוה"ק, והוא המשך אורות היצירה עצמם לבדם ומשם ולמטה, וזהו הנקרא בתלמוד עליית הפרדס אשר הוא היצירה הנקרא עולם מטטרו"ן וכו' עכ"ל ע"ש, והכונה כי הדיבור בא מן מחצב הספירות הנקרא אצילות אמיתי, אבל א"א שיראה במחצב הספירות לבדו כי עליו נאמר לא יראני האדם וחי, אלא צריך שיראה ויקבל משם בהתלבשות מחצב הנשמות שהוא נקרא בריאה בערך מחצב הספירות, ובזה יש מדרגות כי אצל מרע"ה הוא דרך מעבר לבד, ושאר הנביאים ע"י התלבשות גמורה, וגם בזה של שאר הנביאים יש הדרגות הרבה, וכמ"ש רז"ל שם:

ודע, כי כמו אותם התמיהות שתמהו המקובלים ז"ל בדברי רבינו בספר הכוונות הנז"ל, כן יש לתמוה נמי כיוצא בהם, במ"ש רבינו ז"ל בשער הפסוקים פרשת לך לך שכתב קודם שנולד אברהם אע"ה לא היה זווג אל ז"א עם נוקביה, לפי שעדיין בזמנים ההם היה ז"א בן ו"ק הנקרא זמן היניקה ולא נכנסו בו המוחין דגדלות, וכאשר נולד אברהם התחיל למעלה התעוררות זווג עליון, ועל כן קודם זה לא היתה נגלית בחינת לאה, ולא נגלית אלא רק רחל הנקראת ארץ התחתונה ע"ש, ועל זה ג"כ יש לשאול א"כ איך נולדה נשמת אברהם אע"ה ונשמות שקדמו לו, ועוד יש לתמוה בזה מצד אחר, אך גם כאן מוכרח לפרש דכל זה מדבר רבינו ז"ל על פרצוף המוחין, אבל שני הפרצופין דנפש ורוח דז"א הם שלמים לגמרי כל אחד מעשר ספירות שהם נרנח"י דפרטות הפרצוף ההוא בלי הצטרכות מוחין מאו"א, וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל והבאתי דבריו לעיל, ועל כן מהם היה ההולדה של הנשמות קודם התיקון שנעשה בזמן אברהם אע"ה, גם זכור ואל תשכח מ"ש לעיל שכל זה הוא במחצב הנשמות בלבד:

גם עוד אתה המעיין והמשכיל, פקח עיניך וראה מ"ש הרב החסיד מהר"ח ז"ל בספר תורת חכם דף קנ"ח ע"ב וז"ל, נראה שמוה"ר ז"ל (הוא הרש"ש) סובר שמ"ש הרב ז"ל שיש בירור גם במחצב הספירות מדבר באצילות דמחצב הנשמות שנקרא ספירות כמו שנראה בתיקונים ושם יש בירור, אבל הספירות הגמורות אין בהם שום חסרון, ושם נאמר אם צדקת מה תתן לו ושם הזווג תדירי, ושם עולים הנשמות להתקן ע"י זווג של הספירות הגמורות, ומשם נתנים למחצב הנשמות ומזדווגים גם הזו"ן של מחצב הנשמות וכן נראה בשערי קדושה למהרח"ו ז"ל, ומוה"ר לא רצה לגלות זה בפירוש אלא בהעלם עכ"ל ע"ש, ועיין עוד שם בת"ח דף ע"ג ע"א שכתב באבי"ע דאצילות אין לנו עסק כלל ואינו צריך למעשינו כלל ע"ש:

באופן כי הקדמה זו של מחצב הספירות ומחצב הנשמית היא תאיר עיני האדם בכמה חקירות וכמה עניינים, והואיל והיא הקדמה יקרה וצריכה מאד לכל דרושים של רבינו האר"י ז"ל אכתוב לך השואל דבר נחמד וחשוב שיש לי בענין הקדמה זו בס"ד, והוא כי כל איש קירא ישר לבו הומה בדבר הקדמה הזאת שכתב אותה רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה, ולא זכר אותה בעץ חיים הוא הספר הנורא ולא בספר מבוא שערים ולא בשמונה שערים. ולמה העלים דבר זה אשר הוא ראשית בכורי פירות החכמה הזאת שצריך כל אדם לידע הקדמה זו תחילת כניסתו ללומוד הקדוש של עץ החיים ושאר ספרי הקדוש של רבינו ז"ל:

אך דע באמת כי הקדמה זו אינה חידוש וכבר נזכרה בדברי רבינו ז"ל בעץ חיים, ומ"ש ומאמרי רשב"י ונרמזה בשער הכונות, ורק בספר שערי קדושה הואיל וכתב הספר ההוא בקיצור שיהיה מצוי ביד כל אדם, כתב דברים אלו בנוסח הנז' בקיצור נמרץ ועומק הדברים האלה הובאו בעץ חיים ברחבה, ונמצא אין זו הקדמה חדשה דאין ענין זה חדש, ורק הלשון חדש שנכתבו דברים אלו בקיצור. והענין הוא כי נתבאר בעץ חיים בענין העולמות כולם מתחלה ועד סוף שיש בהם בחינת עצמות, והם הספירות והאורות, ויש בהם בחי' כלים, ונתבאר עוד כי בכלים עצמם יש בחינת פנימיות ובחינת חיצוניות, וכאשר נעתיק לשונות רבינו ז"ל בזה לקמן בע"ה, והנה לאורות שבתוך הכלים קרי להו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה הנז' בשם מחצב הספירות, ולפנימיות של הכלים קרי להו בשם מחצב הנשמות ולחיצוניות הכלים קרי להו בשם מחצב המלאכים, והיינו כי נשמות של ישראל באים מאור פנימיות של הכלים והמלאכים באים מאור חיצוניות של הכלים:

והא לך לשון רבינו זלה"ה בעץ חיים שער כ"ח, הנקרא שער העיבורים פרק א' וז"ל, ונבאר ענין חיצוניות ופנימיות מה עניינם כי החצוניות הם מציאות העולמות ופנימיות הם בחינת הנשמות, והענין כי הנה יש בזו"ן וכעד"ז בכל הפרצופים שני בחינות, הא' הוא בחי' החיצוניות אשר בהם כדמיון הגוף אל הנשמה שמבפנים ומזה החיצוניות דזו"ן דאצילות נבראו כל העולמות כולם של בי"ע כנודע, כי כל הנבראים וכל הבריות שיש כולם הם בציור דמות פרצוף אדם כנז' בזוהר פרשת תולדות, דכל שייפי ושייפי אתקרי אדם, ואפילו המלאכים כולם הם מבחינת חיציניות דזו"ן דאצילות. אמנם יש בחינה שנית והוא הפנימיות שבו שהוא כעין נשמה אל הגוף שמבחוץ, ומבחינה זו נבראו נשמות בני אדם הצדיקים התחתונים, כי נשמת הזכרים מז"א ונשמת הנקבות מנוקבא דז"א, כי כל נשמות הצדיקים הם יותר פנימים מהמלאכים כולם חוץ מהנשמות שהם מבחינת בי"ע כנודע, גם נשמות אלו יהיו פנימים בערך המלאכים אשר מן העולם ההוא שממנו חצבו הנשמות, כמ"ש במקומו בע"ה:

וז"ס הן אראלם צעקו חוצה, וארז"ל אפילו מלאכי שלום אינן יכולין להכנס וכו' וצריך להבין מאי ואפילו דקאמר, ולמה נשתנו אלו המלאכים מזולתן עד שהוצרך להשמיענו חידוש שאפילו הם אינם נכנסים, אבל הענין מובן עם הנז"ל, כי להיות שכל המלאכים הם מחיצוניות והנשמות מהפנימיות, והנה יש בחינת מלאכים קרובים אל הנשמות של הצדיקים יותר משאר מלאכים ונקראים מלאכי שלום, מהו דתימא כי כיון שבבחינה זו שיש לאלו המלאכים על השאר, והוא שהם כח המלאכים המקבלים את נשמת הצדיקים כשנפטרין מעוה"ז ואומרים לו יבא שלום יניחו על משכבותם הולך נכוחו, כמו שארז"ל, לכן נקראו מלאכי שלום, ומצד בחינה זו היה אפשר שיכנסו בפנימיות עם הנשמות, ולזה השמיענו שאפילו הם עומדים בחוץ, ואין נכנסים בפנים עכ"ל זלה"ה ע"ש, וכן כתב בלשון הזה בספר מבוא שערים שער ה' ח"א פ"ד, וכן כתב כזאת עוד בשער מאמרי רשב"י בביאור אדרא זוטא ע"ש:

ובשער הכוונות בדרושי תפלת השחר דרוש ב' כתב וז"ל, הנה כבר ביארנו בביאור הקדמת אדרת האזינו בסופה הקדמה אחת בענין ב' בחינות שיש למעלה בכל העולמות דאבי"ע, כי בחינה אחת היא ענין חיצוניות העולמות שהוא בחינת כללות העולמות בבחינת חיצוניותם הנקרא כסא הכבוד ומלאכים ואופנים, והבחינה הב' היא ענין פנימיות העולמות שהם בחינת הנפשות של בני אדם דעשיה, והרוחות שביצירה, והנשמות שבבריאה וכו' וכל בחי' מהם יש לה או"פ ואו"מ וכו' עכ"ל ע"ש:

ועוד שם בשער הכונות הנז' בדרוש ענין שינוי התפילות כתב וז"ל, גם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונים ומקשרים אותם זה בזה כנז' בפרשת בראשית בענין ההיכלות, וג"כ בפרשת פקודי, אבל צריך שתדע כי אין אנחנו יכולין להעלות עולמות בי"ע עד האצילות לכלול אותם שם, אלא מבחינת הנפשות והרוחין והנשמות אשר בשלשה עולמות אלה, ואלו הם העולים עם השכינה למעלה שהיא המלכות העליונה, וכמ"ש בתפלת ר"ה, כי הנשמות הם יותר פנימיים מן המלאכים, ולכן המלאכים אינם עולין רק בשבת לבד, וז"ס הן אראלם צעקו חוצה, ר"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים, ולכן אינן יכולין לעלות עם המלכות, אבל בבחינת העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א, כי אז יתעלו ויעלו העולמות עצמם, אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה, אלא בבחינת הנשמות בלבד עם המלכות, וכמ"ש לקמן שאין שום חיצוניות עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות פנימיות עכ"ל:

עוד שם בשער הכונות בדרושי ערבית ליל שבת דרוש ג' כתב וז"ל, הנה נתבאר אצלינו הקדמה אחת יקרת הערך בכמה מקומות, והוא כי בכל העולמות העליונים יש בחינת עצמות ובחינת כלים, והנה בבחינת הכלים יש בה שתי בחינות, והם בחינת חיצוניות ובחינת פנימיות, והנה המלאכים הם מבחינת חיצוניות הכלים והנשמות הם מבחינת פנימיות הכלים וכי' עכ"ל, הנה כאן תמצא שכתב הדברים בקיצור, כמ"ש בשערי קדושה, ורק הלשון הוא באופן אחר, כי בשער קדושה אמר מחצב הספירות, וכן מכנה למחצב הספירות בשם עצמות, שכתב יש בחינת עצמות ובחינת כלים, וכן בשערי קדושה כתב מחצב הנשמות ומחצב המלאכים, וכאן מכנה למחצב הנשמות בשם פנימיות הכלים ולמחצב המלאכים בשם חצוניות הכלים, והן הדברים שכתב בעץ חיים הנז"ל, ומבוא שערים ובשער מאמרי רשב"י כנז"ל, אלא ששם הרחיב הדביר בזה יותר כאשר תראה בעיניך, ועיין עוד מ"ש בשער הכונות בדרושי ר"ה דרוש ב' שחזר שם ופירש דברים אלו הנז"ל בקיצור:

הראת לדעת דסוד הפסוק של הן אראלם צעקו חוצה שכתבו רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה על פי ההקדמה של מחצב הנשמות ומחצב המלאכים, כבר כתבו רבינו מהרח"ו ז"ל בעץ חיים, ומבוא שערים, ובשער מאמרי רשב"י ובשער הכונות:

ועוד אבא להאיר עיניך אתה המעיין המשכיל בדברים יקרים הנחוצים לדעת אותם בענין הקדמה של מחצב הספירות ומחצב הנשמות ומחצב המלאכים, והן הן דברי רבינו זלה"ה בעץ חיים שער מ' הנקרא שער חצוניות ופנימיות דרוש יו"ד, ואם לא תביט ותבין בדברים אלו שכתב רבינו ז"ל כאן אין עולה בידך כלום מהקדמה הנז' ולא תדע על מה אדניה הטבעו, ולא תבין מה אתה שח בה, ורק בדברים אלו תבין מה שצריך להבין בה, והוא מ"ש רבינו ז"ל וז"ל, דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים, והעצמות נחלק לחמשה בחינות נרנח"י, והם נר"ן פנימיים וחיה ויחידה ב' מקיפים, וזה נקרא עצמות האורות, וזה העצמות מתלבש תוך הכלים, וכמו שהעצמות נחלק לפנימי ומקיף עליו ומקיף גדול מהפנימי, כן הכלים נחלקים לשנים חיצון ופנימי וכו':

והנה מכלי החיצון של העולם ההוא מסוד זווג כלים החיצונים הזכרים עם כלם החיצונים הנקבות, יוצאין טפין וניצוצין ונעשים מהם נשמות המלאכים שבאותו עולם וכו':

ומבחינת הכלים הפנימיים של העולם ההוא בסוד זווג כלים הפנימיים הזכרים, עם זווג כלים הפנימים הנקבות, יוצאין טפין וניצוצין, ונעשים מהם נשמות בני אדם הצדיקים עצמן וכו':

ואל תטעה לחשוב שהכלים הפנימים מזדווגים לבדם, כי זה לא יתכן, אך הכונה כי לזווג המלאכים אין הטיפה נמשכת אלא מחיצוניות הכלי ולא מפנימיות, אך לזווג נשמות הצדיקים נמשכה הטיפה מן הכלים הפנימים עצמן, אבל לעולם אי אפשר שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החיצונים וימשיכו טפין כי זה א"א, אבל להפך אפשר כי יזדווגו כלים החיצונים, וימשיכו טפה מזה לזה, והפנימי כאשר לא ימשוך טפין לא יקרא זווג שלם וכו' וכו':

נמצא א"כ כי המלאכים עצמן אינם חיצוניות העולמות, וכן הנשמות אינם הם עצמן פנימיות העולמות, רק הכוונה לומר כי מהחצוניות עשר ספירות שבכל עולם נמשכים ונעשים נשמת המלאכים, ומהפנימיות נעשים נשמות בני אדם והבן זה מאד, עכ"ל רבינו זלה"ה, ומדברים אלו בין תבין היטב ענין ההקדמה של המחצבים הנז"ל על בוריה אם תעמיק להביט בכל הנזכר בדרוש יו"ד זה כולו:

גם עוד הבט נא במ"ש רבינו ז"ל שם בדרוש י"א כולו, וראה תראה מ"ש שם וז"ל, ודע כי כל הפנימיים שיש בכל עולם ועולם מאלו החמשה עולמות הם בחינת יחידה חיה נשמה רוח נפש שבאותי עולם עצמו, והחצוניות שלו הם הם הכלים, והגוף שבתיכם מתלבשים היחידה וחיה ונשמה ורוח ונפש. נמצא עתה כי כל העולמות המה בחינת פרצוף אחד מי"ס בלבד, וא"ק בכל בחינותיו הוא הכתר שבהם והאצילות אבא שבהם, והבריאה אימא שבהם, והיצירה ז"א שבהם, ועשיה נוקבא שבהם, וכולם פרצוף אחד לבד. ויש עצמות שהוא הפנימיות, והכלים שהוא החיצוניות, ובתוך כולם אור א"ס אשר כולם נקראים בערכו כלים וחצוניות לבד, והוא לבדו בתוכם עצמות ופנימיות עכ"ל זלה"ה, והבן בדברים אלו:

ואתה המשכיל אחר אשר השכלת לדעת אמרי בינה בהקדמה זו שקראה מהרח"ו ז"ל בשער הכונות הנז"ל וקרת הערך, עתה בין תבין כי כל מ"ש בעליות שבת ויו"ט ור"ח ודרושי הזווגים ודרושי הקטנות וגדלות, וכל דרושי ימות החול לילות וימים בעיתות שונים הכל הוא במחצב הנשמות, וכן מ"ש בשער רוה"ק בתקיני העונות בענין הפגם והתיקון הנעשה על ידי האדם הכל הוא במחצב הנשמות, כי במחצב הספירות אין שם מגע יד ח"ו ולא קטנות ולא שינוי חלילה בשום זמן מן הזמנים כלל ועיקר וכלל:

אך דע לך כי סדר התלבשות המחצבים שכתב מהרח"ו בשערי קדושה עד עוה"ז שאנחנו עומדים בו, וכן סדר התלבשות הפרצופים אשר בכל מחצב ומחצב וסדר התלבשות העולמות זב"ז והיושר והעיגולים, לא אית אינש דיכול למנדע רזא דנא איך הוא עשוי, איך הוא עומד ולא אפשר לשכל אנושי לצייר כל הנז' על אמתיתם ועל בוריין, מפני כי שכל האנושי בהיותו עצור ומונח בגוף גשמיי א"א לו להשיג דבר רוחניי, וה"ז דומה לאדם סומא מן הבטן שלא ראה מאורות מימיו, דודאי א"א לו לצייר מראות השמש והירח הנראין לעיני הבריות וכ"ש מה שיש למעלה למעלה:

אברא דהראשונים שהיו נביאים וכן בעלי רוה"ק עד אחרן רשב"י ע"ה ועד אחרון האחרונים של בעלי רוה"ק הוא מורינו ורבינו האר"י זלה"ה, היו יכולים להשיג איזה השגה בכל הנז"ל, היינו מחמת קדושתם וזיכוך חמרם כל אחד כפי כחו היה להם הפרדת השכל מגוף החמרי באיזה מדרגה, ומחמת כן היו מציצין ורואין במה שיש למעלה כדרך שרואה הנשמה בהיותה לבדה בלתי גוף חמרי, ובעת שהיו מוסרים הסודות לתלמידיהם, היו מסבירים להם קצת מסדר התלבשות המחצבים והפרצופים שבהם, וסדר עמידת העיגולים והיושר וגם ענין הזווגים, וענין עליה וירידה וקטנות וגדלות ופגם ותיקון שיש בעולמות ובפרצופים אשר במחצב הנשמות ומחצב המלאכים, והיו מסבירים להם כל מה שאפשר להסביר בדרך משל וציור הגשמי לכל אחד כפי מה שיכול לקלוט בשכלו, דהא ודאי רבינו הגדול האר"י זלה"ה לא היה אפשר שיוציא מפיו הסודות הנז"ל, כפי מה שהוא מצייר ויודע אותם בלבבו:

ובזה תבין טעם לדברי רבינו האר"י ז"ל, מ"ש למהר"י הכהן ז"ל בשעת פטירתו מעוה"ז כשנכנס אצלו וא"ל מה נעשה מכאן ואילך, והשיב לו רבינו האר"י ז"ל תאמר להחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי ויבאו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש, ואמנם הר' חיים ויטאל לבדו יעסוק בה בלחישה בסתר וכו' ע"ש, והדבר יפלא והלא כל הסודות ההם שמעו אותם מפיו של רבינו האר"י ז"ל בעצמו שלימד אותם ולא למדו אותם מתוך ספר, ומה יש מקום חשש בזה שיבואו לידי כפירה ואבוד הנפש, והלא אלו הסודות שלומדים אותם המקובלים עתה בספר עץ חיים, ושמונה שערים ומבוא שערים הם שמעו אותם מפיו של רבינו האר"י ז"ל עצמו. אך בזה שכתבתי ניחא, כי ודאי הם לא השיגו ענין הזווגים ועליה וירידה וקטנות וגדלות, ופגם ותיקון איך הוא נעשה למעלה, ומה עניינו ומהותו, והיה חושש רבינו האר"י ז"ל פן הם יבינו בדעתם ויחשבו שהדברים האלה האמורים על העולמות העליונים הם דברים כפשוטן כאשר מצייר להם העניינים במשל הגשמיי התחתוני למטה ובזה יבואו לידי כפירה ואבוד נפש ח"ו, רק על רבינו מהרח"ו ז"ל לא חשש כלום, משום דידע בו שמכח קדושת נשמתו השיג בסודות אלו יותר מהם עשר ידות, וגם קי"ל בגויה שלא יעבור במחשבתו בעת שלומד סודות הנז' איזה מחשבה של פיגול ח"ו לצייר הדברים כפשוטן חלילה:

וגדולה מזו תדע כי אפילו רבינו מהרח"ו ז"ל שהיה לו נשמה גדולה מאד, וסמך רבינו האר"י ז"ל שתי ידיו עליו וא"ל שהוא בא לעוה"ז בעבורו לתקנו וללמדו, עכ"ז הוא היה אומר על דרושים שגילה לו רבינו האר"י ז"ל, שלא השיג אותם אפילו ערך טיפה מן הים, כי כן כתב בספר הכונות בדרוש ספירת העומר דרוש י"ב דף פ"ו ע"ג על סוד א' בענין הקטנות שגילה אותו רבינו האר"י ז"ל ונענש בעבור זה, וכתב מהרח"ו וז"ל ולכן הסוד הזה צריך להעלימו אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנחנו יודעים אמיתתו אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא עכ"ל. ראה דברים אלו שכתב צדיק וישר ונאמן שאמר אין אנחנו יודעים אמיתתו אפילו טיפת גרגיר של חרדל, המה יורדים חדרי בטן של אדם שיש לו מוח בקדקדו ותופס ספרי קבלה בידו, המדברים בענין קטנות ופגם, ובענין שבירה ומגע הקליפות וכיוצא, שצריך להחליט בדעתו על עניינים אלו, שהם אינם כפשוטן והם סתומין וחתומים באלף עזקין, ויאחזנו פחד ורעדה בקריאתו בסודות התורה בכתבי רבינו האר"י ז"ל האמתיים, ויזהר שלא להוסיף או לגרוע בהם שום דבר מהשערת השכל, ולא יעשה בהם חילוקי' והמצאות שכליות כדרך שעושין בחכמת הפשט, ובכלל יזהר שלא יתמיד ללמוד בסוד השבירה והקטנות ובשערי הקליפות, ואם יבא לפניו איזה ענין מאלה באמצע, לא יוציא הדברים מפיו אלא ילמדם בהבטת העין בלבד, כי שמעתי שנזהרין בכך כמה חסידים מקובלים. והנה יצאתי מגדר התשובה והרחבתי לך הדיבור בתשובה זו, כדי ליעצך עצה טובה בענין הלימוד הקדוש הזה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.