רב פעלים/ב/יורה דעה/כה

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה, מעיר במביי. מקוה הנעשה בחדר העליון, ותחתיתו נקוב, ובמקום הנקב סותמין אותו בכ'אך, כדי שבעת שמריקין מן המים שבו אחר סרחונם מסירים הכ'אך, ויוצאין המים לחוץ, והכ'אך אחוז בשלשלת של ברזל כדי שימשכו בהם את הכ'אך בעת שיסירו אותו מן הנקב להוציא את המים של המקוה, על כן לשאול הגיעו אם יש על הכ'אך הנז' תורת כלי ויפסול את המקוה או לאו. וזה צורת הכ'אך ושלשלאות שבו והעיגול הוא הכ'אך והקוין הארוכים הם השלשלאות, יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. הנה לא נתפרש בשאלה על גוף המקוה וקרקעיתו מאיזה דבר עשוי, ואיך הוא עומד, ובודאי שנעשה בהכשר ע"פ חכמים, שאין בו חשש דבר המקבל טומאה, ורק בא השואל לשאול בעבור הכ'אך שהוא ברזא מעץ, ותתוב בו שלשלאות ברזל כמצוייר בשאלה ועל זה אנחנו צריכין להשיב בס"ד. ולכאורה נראה כי זאת הברזא שהוא כ'אך הנז', אע"פ שהוא חתיכת עץ, מאחר שתחוב בו שלשלת ברזל הרי זה מקבל טומאה, ונמצא מעמידין כל המקוה בדבר המקבל טומאה, כי המקוה הנז' נקוב בקרקעיתו, ואם לא ישימו הברזא הנז' בנקב לסתמו אינו מקבל כלום, כי כל המים יוצאים ממנו דרך הנקב ההוא לחוץ, וא"כ השתא נמצא עמידת המקוה כולו עשוי בדבר המקבל טומאה, ומצינו למרן ז"ל בש"ע סי' ר"א סעיף נו"ן שסתם כהר"ש ז"ל, שאם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו מ' סאה, לא יסתום אותו בידו, ולא בכל דבר המקבל טומאה ע"ש, ועיין בש"ך ס"ק ק"ח שכתב אפילו אם המקוה בא מן המעיין, מ"מ כשנפסק המעיין שוב אין דין מעיין עלה, ועיין אחרונים שם, וכ"ז בנסדק שאין המים יוצאים כולם, וכ"ש בנ"ד דגרע טפי, שלולי הברזא היו כל המים של המקוה יוצאים, ונמצא שעמידת המקוה כולו עשוי בדבר המקבל טומאה:

גם מהרשד"ם סי' קצ"ח הסכים לאסור לסתום הנקב במטלניות שיש בהם ג' על ג' שמקבלים טומאה, מכח סברת הר"ש הנז' ע"ש. גם הגאון מהר"ם בן חביב ז"ל וב"ד, בתשובה הובאה בגו"ר יו"ד כלל ד' סי' ד' דף קל"ח ע"ב, במקואות עיר שכם שהיו סותמים נקב מוצא המקוואות במטלנית המקבלת טומאה, ואסרום מכח סברת הר"ש ז"ל, וכן כתב גאון אחד בתשובת נודע ביהודה, מה"ת יו"ד סי' קל"ז, במקוה שהיו המים נבלעים בקרקע לאט לאט, ועשו לו נסרים קבועים ביתידות ברזל, ועי"כ אין המים נבלעים בקרקע, דאסר זה משום מעמיד הווייתו בדבר המק"ט, מכח דין הנז' שפסק מרן ז"ל בסעיף נו"ן ע"ש, וכ"ש בנ"ד, דאם יסירו הברזא יוצאים המים כרגע, ולא ישאר כלום:

והנה הגאון נו"ב שם העלה, דאם מתחלה תיקן היתידות לצורך זה של המקוה, כיון דתחילת עשיית היתידות היתה כדי לקבעם כאן, וכן הוא באמת שקבעם במחובר לקרקע, אינם מקבלים טומאה כלל, והאריך קצת בענין, ושוב כתב כי יתידות ומסמר של ברזל מצד עצמן אינם חשובים כלי כלל, כל זמן שלא קבעם לתשמיש וכו' ע"ש. והנה בנ"ד דהכ'אך מתוקן בשלשלאות של ברזל תחובים וקבועים בו, ודאי יודה הגאון נו"ב דחשיב כלי ומק"ט, אך לדעתו ז"ל יש היתר בנ"ד היכא שבתחלה נעשה הכ'אך ושלשלאות שבו לשם כך, לסתום ולפתוח בם המקוה, דאז אין כאן שום חשש, דתו ודאי אין מקבלים טומאה, וכנז' בד"ק שם, ועוד כתב כן בנו"ב ח"א ביו"ד סי' צ"ד, לענין חציצה בטומאה גבי צירים של דלתות, שצריך להיות תחילת עשיית הצירים הוא לקבעם בדלת ע"ש, ועיין בספר תשובה מאהבה יו"ד דף מ"ה ע"ב, שהביא דברי הגאון נו"ב דסי' קל"ז הנז', והסכים דאם היתידות חדשים הם אין כאן כלי כלל, ע"ש:

עוד ראיתי להגאון מצאנז בדברי חיים ח"א סי' מ"ה בנידון המקוה הדומה לנ"ד, וכתב דמקוה זו פסולה. אך לכאורה י"ל דפקק זה אינו מקבל טומאה, משום דנעשה לשמש עם הקרקע, אך עכ"ז מבואר בחתם סופר ובתשובת מהר"מ א"ש תלמידו, לפסול מקוה כזאת, ימי המקל כנגד תרי ארייוותא עלאין, גם אפילו אם נימא שעשוי לשמש עם הקרקע אינו מק"ט, מ"מ הוא פסול במקוואות הללו כמבואר בנו"ב מה"ת, דצריך דוקא להעשות מתחלה, רק לשמש עם הקרקע ולא סתמא וכו' ע"ש, ונראה שדעתו מסכמת להיתר בהיכא דעשוי מתחלה לכך, אבל אי לא עשוי מתחלה לכך ה"ז פסול, ולהכי בנ"ד ג"כ אין להתיר אלא בהיכא שאותו הכ'אך עם השלשלאות שבו עשוי מתחלה לכך, להניחו באותו מקוה לתשמיש זה. גם עוד ראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' ס"ה, שסמך בשתי ידים על סברה זו דהגאון נו"ב ז"ל, דכל שנעשה לחברו עם הקרקע לא חשיב דבר המק"ט, וכתב שבפנים מאירות ח"ב, וגם בשו"ת הנספחות לספר מנחת יעקב כתבו כן כמ"ש הנו"ב, ואף שבדגול מרבבה הניח בצ"ע, הנה הדין הוא פשוט עכ"ד ע"ש. ועיין עוד לחתם סופר ביו"ד סי' רי"ח, דהרב השואל שם סבר שלדעת הרמב"ם בפ"ט מה' כלים, אע"פ שאינו משמש בפ"ע, כיון שיש לו שם בפ"ע מקבל טומאה, והגאון ח"ס השיב לו דאע"ג שכתב הרמב"ם שערשה מקבלת טומאה בפ"ע, מפני שיש לה שם בפ"ע, היינו מפני שעדיין היא תכשיט שראוי לתלות ע"ג הצינורא, אבל הברזא הלזה שאינו כלי תשמיש בפ"ע, מה לי שמו עליו או לאו, וה"ז טהור, והווייתו של מקוה בטהרה הוא ע"ש. והגאון כתב סופר בנו של ח"ס ביו"ד סי' ק"א נשאל במקוה כזה, ושם הביא דברי הגאון אביו במ"ש שהברזא לא חשיב כלי, ופקפק בדבריו דנראה ברזא זו גם להראב"ד נחשב כלי, כיון שתשמישו הוא נעשה כך לסתום הנקב ע"ש. גם הרב לחם ושמלה בשמלה ס"ק צ' הביא דברי הגאון ח"ס ופקפק בדבריו, וכתב שהדין עם הרב השואל, דלדעת הרמב"ם כל שיש לו שם בפ"ע אע"פ שאינו משמש בפ"ע מ"מ מקבל טומאה, ע"ש:

מיהו הרב הנז' כתב, דבעינן שיהיה מחובר לקרקע, ואע"פ שהיא משמש לקרקע אם אינו מחובר לקרקע מהני, ושם עשה המצאה איך יעשהו מחובר לקרקע, באופן שיהיה חיבור גמור ע"ש. גם הביא שם מספר גדולי טהרה סי' ט"ו, על מה שרגילין לקבוע בנקב המקוה כלי שנקרא בפי האחרונים תרנגול, והוא מחובר משני חלקים, החלק הא' קנה חלול, ונקרא במשנה בשם מנקת, וחלק הב' הוא הברזא הסובבת בתוך המנקת, שאם ירצה לסתום את המקוה בכלי כזה, צריך שיאמר להאומן שיעשה אותו ע"מ לקבעו בקרקע, ויקבענו שם בקביעות גמורה דמהני וכי', ויזהר מאד שתהא הברזא מחוברת בחיבור גמור בתוך המנקת, אבל אם יכול לשמטה אז ודאי מקבל טומאה, כיון דאפשר להשתמש בה בפ"ע וכו', וסו"ד כתב הרב הנז"ל שצווח ככרוכייה על המקוה אשר בקהלה שלו, עד שנתקן בענין טוב, שנעשה באופן שאי אפשר להסיר הברזא לגמרי מתוך הנקב, רק להגביה אותו קצת, בכדי שיצאו המים ע"ש, ועיין עוד בתשובת כתב סופר בסי' ק"א הנז', מ"ש בסוף בתשובת בד"ה תבנא לדינא להלכה ולמעשה וכו', ע"ש:

ולפ"ז בנ"ד צריך ג"כ לעשות כן, והיינו תחלת הכל יהיו עושין הברזא שהוא הכ'אך עם השלשלת מתחלת עשייתם על שם הדבר הזה לקבעה כאן, וגם עוד יקבעו הכ'אך הנ"ז במקוה שיהיה מחובר תמיד בתוך קרקע המקוה, באופן שאי אפשר להסיר הברזא לגמרי מתוך הנקב, רק להגביה אותו קצת, בכדי שיצאו המים, כמ"ש הרב לחם ושמלה הנ"ז, ודבר זה בנקל יוכל לעשותו האומן, בכמה אופנים שונים, שתהיה הכ'אך הנ"ז מחובר שם תמיד, ואם ככה יעשו יש להתיר בשופי, ועיין בספר האשכול בה' מקואות סי' נ"ו, ומ"ש המבאר שם בנחל אשכול ס"ק וא"ו, ועיין בשו"ת זרע אברהם יו"ד סי' י"ט, בסוף התשובה בד"ה המורם:

ועוד יש למצוא סניף היתר בנ"ד, ממ"ש הגאון נו"ב מה"ת סי' קל"ז בד"ה וכל זה וכו', וז"ל וגם בלא"ה יש כאן מקום להקל קצת ע"פ מ"ש המג"א סי' תרכ"ט סוף סק"ט, אך יש לחלק, ואין רצוני להאריך, כיון שכבר ביארתי שאין כאן בית מיחוש עכ"ל. והגאון מהרי"ש בשו"מ תליתאה ח"א סי' ס"ה, פירש כונת הנו"ב בדבר זה שהביא מן המג"א, לומר אף דהוייתו בעי שיהיה בטהרה, הנה כאן אין הלאסטין מקבלין טומאה רק המסמרים, ודמי למ"ש הר"ן הובא במג"א שם, דכל שאין הסכך עצמו נסמך עליו רק ע"י הקונדסין שרי, וה"ה דכאן הלאסטין בעצמם אינם מקבלים טומאה, רק ע"י המסמרים, להכי שרי אף אם היה פסול בסוכה ג"כ הווייתו על ידי מקבל טומאה, וזה נכון בכונת הנו"ב עכ"ל, והשתא גם טעם זה יהיה סניף בנ"ד להתיר, יען כי הכ'אך בעצמו שהוא חתיכת עץ אינו מקבל טומאה, והוא הסותם את הנקב, והשלשלת של ברזל לא תחבו אותה בכ'אך אלא כדי שיהיה נקל להם להכניסו ולהוציאו, ולכן גם אם יהיה הכ'אך מקבל טומאה מכח השלשלת שקבועה בו, אין כאן הוויית המקוה ע"י דבר המק"ט, כי הוויית המקוה הוא ע"י הסתימה של הנקב, וזו הסתימה של הנקב היא נעשית בכ'אך לבדו, ואין השלשלת עושה כלום בסתימת הנקב, אפילו כל שהוא:

גם יש עוד סניף אחר להתיר בנ"ד, ממ"ש מהרי"ש ז"ל בשו"מ רביעאה ח"ג סי' מ"ז, שכתב לא פסלו בדבר המק"ט אלא דוקא אם רצונו להניחו שם לעולם, אבל אם הוא כמו דלת עשוי לסגור ולפתוח לאו מקרי סתימה, וסמך על חילוק זה בבירור ע"ש, וא"כ בנ"ד נמי אינו מניח הכ'אך לעולם, אלא עשוי להכניסו ולהוציא כפי מה שצריך לו. מיהו מדברי מהרשד"ם ז"ל ביו"ד סי' קצ"ח ודברי מהר"ם בן חביב ז"ל שהבאתי לעיל נראה דלית להו חילוק זה, אך עכ"ז מהני זה לסניף, כי גברא רבא אמרה למילתא:

ושו"ר להגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה סי' ר"א סעיף כ"ד, שכתב גג מקוה שיש לו ב' צנורות א' לבא מים למקוה וא' לילך לבור, וכשרוצים שיתמלא המקוה סותמין הצנור האחד ובאים כל המים למקוה, וסתמו הצנור במטלת שיש בו ג' על ג' שראוי לקבל טומאה, בדבר זה נשאל עט"ר מוה"ר זלה"ה, והשיב בתשובה כ"י, דלכתחילה יש לחוש שלא לסייע בדבר המק"ט, אכן אם כבר נעשה ויש טורח וצער להוריקו, ולהמתין עד שיבואו גשמים אין להחמיר והמקוה כשר, וכבר זה שנים אירע מעשה כזה, ונשאתי ונתתי עם הרב המובהק מהר"ם מזרחי ז"ל והסכים עמדי עכ"ד מוה"ר בסוף תשובתו ע"ש, ותשובה זו אינה בידינו לידע מה כתב רבו של רבינו חיד"א ז"ל שם, מיהו נראה נידון הרב ז"ל הנז' עדיף מנ"ד, כי שם הסתימה היא בצינור כדי שיבואו ממנו המים למקוה, ולא יצאו למקום אחר, ולהכי קרי לסתימה סיוע למקוה, דאין מי המקוה כולו על ידי סתימה זו, יען כי בלא סתימה זו באים מים למקוה מן הצנור שלו הפתוח, והנך רואה דגם בכה"ג מורה הרב ז"ל לאסור לכתחילה, ואנן בדידן כבר העלינו בנידון השאלה היתר בשופי, ע"י שיעשו מתחילה הכ'אך והשלשלת לשם תשמיש זה, וגם יחברו הכ'אך שם בקביעות, באיזה אופן שיהיה, ואז מותר לעשות זה לכתחילה, ובפרט דאיכא בנ"ד שני סניפים להתיר, מתרי טעמי אחריני, וכאמור לעיל, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתי, אכי"ר:

אחרי כותבי כל זה, באה תשובתי הנז' ליד מעלת החכמים של פה עירנו יע"א, וכתבו לי פתקא א', דנראה להם שיש היתר למקוה הנז' בשאלה, אע"פ שלא נעשו השלשלאות עם הכ'אך לצורך המקוה, אלא נעשו לצורך תשמיש אחר, ואע"פ שאין הכ'אך מחובר במקוה, ונראה להם היתר זה מכח תרי טעמי, הא' ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' כלים הלכה ה' העושה כלי מקצתו עץ ומקצתו מתכת, אם היה העץ משמש את המתכת מקבל טומאה, ואם המתכת משמשת את העץ הכל טהור, כיצד מפתח של עץ ושיניו של מתכת וכו' ה"ז מקבל טומאה, ואם המתכת משמשת את העץ הכל טהור, כיצד מפתח של עץ ושיניו של מתכת וכו', ה"ז מקבל טומאה, היתה היא של מחכת ושיניים שלו של עץ הכל טהור, וא"כ השלשלאות של ברזל התחובים בכ'אך הם משמשים את הכ'אך שמושכים אותו בהם, והוי טפל לעץ והטפל גריר בתר עיקר ובטיל לגביה, והכל טהור:

ועוד טעם אחר, כיון שהסתימה של המקוה נעשית בכ'אך ולא בשלשלאות כשר, וכאשר כתבת מעכ"ת בתשובה, וחשבת טעם זה לסניף, וראינו שיש לסמוך על טעם זה לעיקר, יען כי בספר מנחת יעקב בסופו, וגם הרב חתם סופר יו"ד סי' קצ"ט שניהם סמכו על טעם זה, ועל כן פשיטה לן בנידון השאלה שיכולים לסמוך על זה להתיר המקוה עכ"ד נר"ו:

והשבתי להם, אחה"מ לא עיינו בזה היטב, וכל מה שכתבו לא יועיל בנ"ד, ונשיב על ראשון ראשון, הנה טעם הא' דהוא משום כי השלשלת משמשת העץ שהוא הכ'אך, לא יועיל זה מתרי טעמי, חדא כי באותו הפרק עצמו פסק הרמב"ם מקל שעשה בראשו מסמר כמין רמון, כדי שיהיה אוחז בו אינו מק"ט, עשאוהו שלא תהיה הארץ אוכלת העץ מק"ט, וכן מקל שקבע בו מסמרים כדי להכות בו מק"ט, שנמצא העץ משמשת את המתכת, עשאן לנוי אינו מק"ט, שהרי המתכת משמשת את העץ ע"כ, וכתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל, תחלת דברי רבינו הם דברי התוספתא, וטעמא דמלתא אם עשאו כדי שיהא אוחז בה הוי מתכת המשמשת את העץ, אבל כדי שלא תהיה הארץ אוכלתו, נראה דאע"ג שגם הוא מתכת המשמשת, שהרי לא נעשה אלא לשמור את העץ, כתב מהר"י קורקוס ז"ל שצריך לומר כל שהוא לקיימו, שאם לא היה הוא היה נאכל הכל, חשבינן להמקיים הוא עיקר הכלי וטמא, וה"ז דומה לטבעת של מתכת וחותמה של אלמוג דטמאה, דאזלינן בתר טבעת המעמדת אע"פ שעיקר התשמיש הוא בחותם, ולא הוי משמש את העץ, אלא היכא דהוי לנוי שאין בה שום תועלת אלא יפוי העץ בלבד עכ"ל ע"ש, ועיין להרב חזון נחום פרק י"ד דכלים, שהביא דברי הרמב"ם וכ"מ, ומה שסיים שם, ולכאורה י"ל בזה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' כלים, ה"ה, כיצד מפתח של עץ וכו' אין פנאי עתה להאריך בזה, ועיין להרב לחם ושמלה בלחם סי' ר"א ס"ק קפ"ה, דה"ה צינור העשוי מעץ אחד חקוק, ובתוכו מרוצף בטסים של ברזל כדי שלא ירקב העץ, ג"כ אסור, עיין רמב"ם בפ"ט מה"כ ובכ"מ שם, עכ"ל:

והשתא לפי מה שהעלה מרן ז"ל בכ"מ בשם מהרי"ק בדעת הרמב"ם ז"ל, דלא חשיב משמש את העץ אלא בהיכא שאין בה שום תועלת לעץ, כי אם רק נעשה ליופי העץ בעלמא, אבל היכא שהיא עשויה לתועלת העץ, כדי שיתקיים עי"ז לא חשוב משמש. את העץ, ולא בטל לגבי עץ, הנה גם בנ"ד בטל אותו הטעם, יען כי בנ"ד השלשלת שמניחין בכ'אך, לא נעשית ליפוי הכ'אך כלל ועיקר כי אם רק נעשית לתועלת הכ'אך שיתקיים על ידה, ולא יתקלקל, כאשר מסירין אותו מן הנקב בכל פעם, והיינו מפני דאין הנקב נסתם היטב בכ'אך, אלא עד שמורידין כל הכ'אך בנקב, ונדחק שם הרבה, שא"א למשכו מן הנקב באחיזתם בכ'אך, שאין יוצא בו שיעור אחיזה, ולכן תוחבין בכ'אך שלשלת כדי לאחוז בשלשלת, ולמשוך את הכ'אך מן הנקב ע"י השלשלת, בעת שיהיו צריכים לפתוח הנקב, ואם לא היו עושין שלשלת היו צריכין למשוך הכ'אך ע"י חתיכת ברזל שקורין בורג'י שניקב את הכ'אך, ונאחז בו, ואז ע"י זה הבורג'י מושכין הכ'אך, וכאשר יעשו כן בכ'אך שלש וארבע פעמים לתחוב בו זה הבורג'י ולמשכו בו, יתקלקל הכ'אך כי נפרך ע"י הבורג'י שתחוב בו, ולא יועיל עוד הכ'אך לסתום בו, כי משתבר ונפרך ע"י הבורג'י, ולכן מוכרחים לקבוע בו שלשלאות, כדי למשכו ע"י שלשלאות כאשר ירצו לפתוח הנקב, ובזה יתקיים הכ'אך ולא יתקלקל, ונמצא השלשלת עשויה לתועלת הכ'אך, ואין זה ליפוי בעלמא, ולהכי פוסל, ולא שייך כאן אותו הדין האמור בברזל המשמש את העץ, שאמרו הוא טפל לעץ וטהור:

ועוד זאת שנית, דלא יועיל טעם הנז' בנ"ד, דהא פסק הרמב"ם בפ"ט ה"א, כל כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלים טומאה חוץ וכו', וכל כלי מתכות שיש לו שם לווי אינו מתטמא בפ"ע, מפני שהוא מקצת כלי וכו' ע"ש, והנה השלשלת הזאת הקבועה בכ'אך יש לה שם בפ"ע, וגם אין לה שם לווי, והיא משמשת תשמיש אחר בפ"ע, שעושין אותה ג"כ בשביל לסגור הדלתות הגדולים, וכן ראויה לשאר תשמישים כיוצא בזה, ולכן אם לא יעשנה עתה חדשה בשביל המקוה, שמא היתה עשויה לשאר תשמישים, ועיין להרמב"ם בפירוש המשנה במס' כלים פרק י"ב משנה ג', ועיין חזון נחום שם, ויש מה לדבר, ואכמ"ל:

גם עוד זה הכ'אך עם השלשלת שבו, הנה כמוהו ממש עושין לצורך כלים גדולים תלושים, כמו חביות גדולים שמניחין בם מים או יין, ושמא נטלו זה הכ'אך של מקוה זו מאותם הכלים הגדולים, שאז הם מקבלים טומאה:

והטעם הב' שסמכו עליו החכמים הי"ו להתיר, מכח מ"ש במנחת יעקב וח"ס, הנה טעם זה כתבתיו בתוך תשובתי, להיות סניף קטן וכנז"ל, ושם הבאתי דברי המנחת יעקב ז"ל, אך באמת לענין נ"ד אין עזר מספר מנחת יעקב, אלא אדרבא איכא הוכחה להפך, כי בתשובה ג' שהיא של הרב דמדינת שווייץ הכתובה שם מפורש להדיא דלא שייך לומר טעם זה אלא רק בהיכא שעומד זה הדבר המק"ט בפ"ע, דאז שפיר מצינן למימר כל היכא שבלעדו היו באים למקוה, איכא למימר האי טעמא הנז' דאינו פוסל, אבל אם זה הדבר המק"ט הוא מחובר עם דבר אחר המתהווה המקוה על ידו, אשר בלעדו לא יבואו המים למקוה, אז לא יועיל טעם זה, דכל בכהא חשיב הכל דבר אחד ופוסל, ולא אמרינן אילו ינטל זה המקצת המק"ט לבדו היה בא מים למקוה ה"ז כשר והוכיח זה מדין זקפה לידות, דכתב הש"ע סעיף ל"ה היכא דאין המים יכולים לבא פוסל, ולמה יפסול, והלא אם ינטל אחד מן השפות, או בכל אופן דיתבטל מתורת כלי, הנה עכ"ז יכולין המים לבא, ולמה יפסול, אלא ודאי לא אמרינן כן אלא בהיכא שאם ינטל כל דבר המחובר יחד שיכולין המים לבא, דאז אינו פוסל, אבל אם אינן יכולין לבא אם היה ניטל כל דבר המחובר כולו, אז ודאי פוסל אותו המקצת המק"ט דמחובר באותו דבר, ולא אמרינן אילו ינטל זה המקצת לבדו וכנז' שם בד"ק ע"ש:

ולפ"ז בנ"ד דהשלשלת קבועה בכ'אך, ומחוברים יחד בגוף אחד, אע"פ שהנקב נסתם בכ'אך לבדו ה"ז פוסל, דלא שייך לומר אילו ינטל המקצת שהוא השלשלת היה נסתם הנקב, ומתהווה המקוה, השתא נמי אין השלשלת פוסלת, דזה אינו, יען כיון דהשלשלת והכ'אך הם גוף אחד מחוברים יחד, לא אמרינן הכי בכה"ג, וגם הגאון מנחת יעקב בסי' ד' לא פקפק בחילוק הנז' כלום, ונראה דהודה בזה הסברה, ורק בד"ה גם משום ברזל הפנימי וכו' כתב הטעם הא' דאין לחוש לזה, היינו משום דאין זה נעשה אלא בשביל הדגים, והוויית המקוה ע"י סילון של עץ הוא, וזה הברזל הפנימי אינו דבוק לסילון כלל, אלא דבוקה וקבועה בקרקע, ואומת המקוה והמים יכולים לבא זולתו ע"ש בד"ק ז"ל, והנה אין זה ענין נ"ד, שהשלשלת המק"ט דבוקה ומחוברת בכ'אך, וגם היא עשויה לצורך הכ'אך אשר בו נסתם הנקב ומתהווה המקוה על ידו, ועיין להרב לחם בית יהודה, שגם הוא הביא דין זה שבספר מנחת יעקב, ונראה שמסכים לזה:

והשתא ממילא אתה למד מכח החילוק הנז', שגם מדברי הגאון ח"ס בסי' קצ"ט אין ראי' לנ"ד, כי התם נמי איירי שהסילון הקטן אינו מחובר וקבוע בסילון הגדול, כי אם רק תוחבין אותו בו לפרקים, כשרוצין להמשיך מים למקוה, כדי שלא תלקה הכותל ע"י המים, ואח"כ מסירין אותו, [וכפי ההשערה נראה שהסילון, הקטן ראשו אחד תחוב בתוך סילון הגדול לקבל ממנו המים וראשו הב' יוצא ונמשך בתוך אויר המקוה, להריק המים בתוך המקוה, ועושין כן כדי שלא תלקה הכותל ע"י המים] ולהכי כתב הרב ז"ל בסוף תשובתו בד"ה והיותר נ"ל לפי הענין וכו', כיון דבלאו הסילון הקטן היו המים באים דרך חור שבכותל, אין זה פוסל, ולא חשיב הוויית המקוה על ידו, וכפי החילוק הכתוב במנחת יעקב סי' ג' כל כהא ודאי אינו פוסל, אך ודאי אם הדבר המק"ט הוא מחובר עם אותו דבר המתהווה המקוה על ידו, זה שאני, דאפשר כל כהא פוסל דלא אמרינן דאם ינטל זה המקצת המק"ט, כיון דהוא מחובר יחד זע"ז, וכאשר הוכיח מדין זקיפת לידות דסעיף ל"ה, וא"כ מה מוכיחים החכמים הי"ו לנ"ד מספר מנחת יעקב וח"ס, ואני כתבתי לעיל טעם זה בתשובה לסניף בעלמא, וסמכתי על דברי מהרי"ש בשו"מ בכונת דברי נו"ב, אך מאחר דיש לחלק בזה, לכן לא סמכתי על זה לדינא, ומה גם שראיתי דהגאון נו"ב עצמו לא סמך בזה לדינא, גם הרב גדולי טהרה שהביאו לחם ושמלה נראה דלא ס"ל כן, ועיין תשובה מאהבה יו"ד בדף מ"ה ע"ב שהביא דברי הנו"ב:

על כן השתא אזלו להו הנך תרי טעמי שסמכו עליהם החכמים הי"ו להתיר, ואין היתר בנידון השאלה, אלא כפי מה שכתבתי בס"ד לעיל בתשובה, שיעשו מתחלה הכ'אך והשלשלת בעבור תשמיש זה של המקוה, וגם יחברו הכ'אך שם בקביעות באיזה אופן שיהיה, וכאמור:

שוב הראו לי ספר השיב משה ביו"ד סי' מ"ו, שהביא דברי מנחת יעקב, ודברי הרב דמדינת שווייץ, אשר הובאו דבריו בס' מנחת יעקב בשאלה ג', והרב המחבר יצא לחלק בין הטבלה דסעיף ל"ה, ובין הסילון, וחילוק ההוא מיוסד ובנוי על טעם זה, והוא שהכי בלה עצמה עכשיו היא מקבלת טומאה, אך הסילון עצמו אינו מק"ט גם לעת עתה שהברזל קבוע בו, ונקיט כן מסברה דנפשיה, ויש לנו לדבר על דבריו הנז', וגם על מה שפלפל שם יש פ"פ להשיב ואכמ"ל. ונראה די"ל גם לפי סברת הרב השיב משה הנז"ל יודה בנ"ד, דליכא למימר האי טעמא, יען כי נ"ד דמי לדין הטבלה, שהרי זה הכ'אך באשר הוא שם כולו מק"ט, שאם נגעה טומאה בשלשלת נטמא הכ'אך שהוא העץ, ואם נגעה טומאה בכ'אך נטמא השלשלת, דמלבד שהם מחוברים ונעשים גוף אחד, הנה השלשלת יש לה דין בית יד לכ'אך, וידוע דהיד חשיבה כגוף הכלי להתטמא ולטמא, ועיין הרמב"ם פרק י"ט מהלכות כלים, כמה מיני דינים של ידות, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.